נועם ירושלמי על זרעים קסג

שאינו מעורב בהתרומה אלא שאינו ידוע בזה סובר ר' יוחנן דקדשו מדומעים. והכא נמי אם הפריש דלעת על השאר וא"כ שירי' נכרים. אלא שהדלעת אינו ניכר מהו התרומה ע"כ אמרינן דקדשו מדומעים לכ"ע לר' יוחנן. וע"כ אינו רוצה הש"ס לאוקמי פלוגתיי' בזה. וע"כ אומר כדי שיהי' זקוק ליתן לשבט ביניהון. דאעפ"י דקדשו מדומעים היינו ששאר הדלועין מותר אבל מ"מ בדלעת עצמה הרי הוא מעורב עם טבל. וא"כ אינו יכול ליתן לכהן. וע"כ סובר רבי דצריך לרשום. ורשב"ג אינו חושש לזה

והנה לכאורה הי' איפשר לומר דרבי ורשב"ג אזלי לטעמייהו. כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ו דדמאי) תני ישראל ועו"ג שלקחו שדה בסורי' הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר חלקו של ישראל חייב וחלקו של עו"ג פטור. ואמרינן בגיטין (ד' מ"ז) דפליגי רבי ורשב"ג בברירה שרבי לית לי' ברירה. ורשב"ג סובר דיש ברירה. וא"כ איפשר לומר דרבי ס"ל דצריך שירשום כדי שיוכל ליתן לכהן. דאל"ה הוא מעורב עם הטבל ואינו יכול ליתן לכהן. ואע"ג שיכול לומר שאותו שהוא יפריש יהי' תרומה. וא"כ יכול ליתן לכהן אך רבי ס"ל דאין ברירה (ומשמעות הירושלמי דאפי' בדרבנן ס"ל דאין ברירה דהא אומר ישראל ועו"ג שקנו שדה בסורי' דבא"י אין קנין לעו"ג להפקיע מיד מעשר. וכמו דאמרינן בגיטין (ד' מ"ז ושם). וא"כ כיון דמיירי בסורי' א"כ ס"ל לרבי דאין ברירה ע"כ לא יוכל לומר דמה שיפריש אח"כ יהי' תרומה למפרע. ורשב"ג סובר דיש ברירה ע"כ יוכל לתרום באופן שמה שיפריש אח"כ יהי' תרומה למפרע (דהא הוא רוצה לאכול מיד. וע"כ צריך שתחול למפרע) אך לפי מה שביארתי במ"א דמשמעות הירושלמי דבמתנה ומברר דבריו סובר הירושלמי דלכ"ע יש ברירה א"כ ליכא למימר הכי אך שקשה דמ"מ יפריש ע"י תנאי. אך כיון דאיפשר לתקן ע"י רשימה ע"כ אמר רבי רושם. ועיקר החידוש הוא שחושש כדי שיהי' זקוק ליתן לשבט ודוק

שם בירושלמי הי' צריך לתרום ד' חמש חביות מן הבור מעלה את הראשונה עפ"י הבור ואומר ה"ז תרומה וכן השני' וכן השלישית דברי רשב"ג. רבי אומר מעלה כולן עפ"י הבור ואומר הרי אלו תרומה הוין בעי מימר מ"ד מעלה את הראשונה עפ"י הבור הטבל בטל ברוב (ט"ס וצ"ל אין הטבל בטל ברוב פי' מ"ד מעלה את הראשונה עפ"י הבור אין הטבל בטל ברוב. דאעפ"י שיפריש עד שלא יהי' נשאר רק מיעוט אעפ"כ לא יפקיע מידי טבל דאורייתא. ומ"ד מעלה כולן עפ"י הבור אין הטבל בטל ברוב (ט"ס וצ"ל הטבל בטל ברוב) וא"כ יפקיע מידי טבל דאורייתא. ועוד שלא יהי' צריך ליתנו לכהן (לפי מה שביארתי (ספ"ה דדמאי) שיטת הירושלמי דטבל שנתבטל ברוב א"צ ליתן לכהן. וע"ז אומר ר' אבהו בשם ר' יוחנן הקיף ביניהון מ"ד מעלה עפ"י הבור תורם מן המוקף (פי' דס"ל דזה הוי תורם מן המוקף אעפ"י שאינו מפריש תרומה רק לאחר שמעלה כולן). ומאן דאמר מעלה את הראשונה עפ"י הבור אין תורם מן המוקף ופי' דס"ל דאם אינו מפריש רק לאחר שמעלה כולן. א"כ לא הוי תור מן

המוקף

[אך עכ"ז קשה דבקושי' הראשונה שהקשה מהא דלקט דלעת להיות מפריש עלי' והולך ה"ז לוקט ובא ורושם עד כאן תרומה דברי רבי. רשב"ג אומר לוקט ומחשב כמו שהוא למוד הוין בעי מימר כו' ומשני א"ר בא כדי שיהי' זקוק ליתן לשבט ביניהון (פי' ושניהם סברי כר"י דאין הטבל במל ברוב. אך דפליגי אם צריך לרשום הוא מחמת שיהא זקוק ליתן לשבט ורן הא דמשני הכא ר' יוחנן הקיף ביניהון פי' ושניהם סברי דאין הטבל בטל ברוב. וא"כ קשה מב' הברייתות לר"ל דרשב"ג דאמר לוקט ומחשב כמו שהוא למוד ס"ל ודאי דאין הטבל בטל ברוב. דאל"ה איך הוא מפריש כיון דבטל ברוב. וכן הברייתא השני' הא דאמר רשב"ג מעלה את הראשונה עפ"י הבור ואומר ה"ז תרומה וכן השני' וכן השלישית מוכרחין אנו לומר דס"ל דאין הטבל בטל ברוב דאל"ה המיעוט בטל ברוב. ואעפ"י שמפריש מיני' ובי' אעפ"כ הרי מפקיע מתרומה דאורייתא וגם מנתינה לכהן (לפי מה שביארתי) וא"כ תקשה לר"ל. ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שכתבו התוס' בתמורה (ד' ן בד"ה ואידך כו' דכל שהוברר האיסור מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכינן אברירה כו' אבל אם האיסור לא הי מבורר קודם התערובות אמרינן ברירה (פי' למ"ד דיש ברירה). וא"כ ניחא שפיר לר"ל דהא דאמרינן לקט דלעת להיות מפריש עלי' והולך ה"ז לוקט ובא ורושם עד כאן תרומה דברי רבי רשב"ג אומר לוקט ומחשב כמו שהוא למוד דלרבי דצריך לרשום הוא משום דאם לא ירשום נתבטל ברוב תרומה וע"כ אינו יכול להפריש ולרשב"ג כיון דאית לי' ברירה (כמו שהבאתי לעיל הא דאמרינן בירושלמי (פ"ו דדמאי) ישראל ועו"ג שלקחו שדה בסורי' הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר חלקו של ישראל חייב של עו"ג פטור). וא"כ כיון דס"ל לרשב"ג דיש ברירה. וא"כ אם מפריש תרומה בדלעת יש ברירה (ולרשב"ג אפי' בהאי דאינו מתנה ומברר דבריו נמי אמרינן ברירה) (וכמו שביארתי לעיל דע"כ אמר רשב"ג דא"צ לרשום ואינו חושש לטעמא דרבי לר"י משום שיהא זקוק ליתנו לשבט משום דלרשב"ג יכול ליתנו לכהן כיון דס"ל יש ברירה. וא"כ לפי"ז לא שייך בזה ביטול כיון דיכול לברר ע"י ברירה]. וא"כ ניחא שפיר לר"ל הא דרשב"ג אומר שא"צ לרשום. וכן בברייתא השני' הא דקאמר הי' צריך לתרום ד' חמש חביות מן הבור מעלה את הראשונה עפ"י הבור ואומר ה"ז תרומה וכן השני' כו' משום דלרשב"ג דס"ל דיש ברירה לא שייך ביטול כיון שאיפשר להכיר ולברר האיסור ע"י ברירה

וכל הקושי' הי' לר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב משום דהוה דשיל"מ וע"כ הקשה על ר"י דא"כ אתי כתנאי דהא לרבי דס"ל דצריך לרשום ס"ל דלא כר' יוחנן דהטבל אינו בטל ברוב וע"ז משני ר' בא כדי שיהיה זקוק ליתן לשבט (פי' כדי שיוכל ליתן מיד לכהן וא"כ אם לא ירשום לא יוכל ליתן לכהן מיד) [אבל לרשב"ג ניחא שפיר כיון דס"ל דיש ברירה אפילו באינו מתנה ומברר כגון בשני שותפין] א"כ ס"ל דיש ברירה ויכול ליתן לכהן מיד וכן הא דקאמר היה צריך לתרום ד' או חמש חביות מן הבור מעלה את הראשונה עפ"י הבור כו' מקשה מזה לר' יוחנן דהא רבי ס"ל דהטבל בטל ברוב אבל לר"ל לא קשה מרשב"ג דכיון דרשב"ג סובר דיש ברירה בזה מודה ר"ל דבכה"ג אין הטבל בטל. ברוב לרשב"ג דסובר דיש ברירה דכיון שאיפשר לברר האיסור לא שייך ביטול וע"כ לא קשה לר"ל

והוא כמו שביארתי בירושלמי (פ"ד דתרומות) בהא דתנן המפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר ר"מ אומר אף מוציא ממנו למקום אחר וביארתי שם דבין לר"ל בין לר' יוחנן אינו יכול להפריש על מקום אחר ולר"ל הטעם משום דטבל בטל ברוב ולר' יוחנן הטעם הוא משום דאם מפריש מזה על מקום אחר הוי תרומה וא"כ לא הוי כמין במינו וא"כ בטל וע"כ אינו יכול להפריש על מקום אחר וא"כ מ"ט דר"מ דאמר דמוציא ממנו למקום אחר אך הטעם דאימתי שייך בזה הביטול זהו דווקא למאן דלית לי' ברירה אבל ר"מ דאית לי' ברירה בגיטין (ד' כ"ה) גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש וע"כ כיון דס"ל דיש ברירה ממילא לא שייך ביטול [ועיין בהראב"ד ברמב"ם (פ"א מה' מעשרות) שפי' ג"כ דהטעם של ר"מ הוא משום דס"ל דיש ברירה (וע"כ אמרינן דהטבל עלה בידו) וע"כ לר"מ ניחא שפיר דלא שייך ביטול והכא נמי לרשב"ג דס"ל בהדי' דיש ברירה אפי' בההיא דשותפין אפי' באינו מתנה כו' ע"כ ניחא שפיר בין לר"ל בין לר' יוחנן ויש לדחות ודוק]: שתי נשים פרק רביעי

מתניתין אף הוא העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירו שלא יקבע הדבר חובה כו' ואתי' כמ"ד פסחן של נשים רשות תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים דברי ר"מ ר' יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה בשבת ואין צריך לומר הראשון רשב"א אומר האשה עושה פסח הראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני כו' אמר ר' יונה ואפי' למ"ד חובה שניה היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה לא כן סברינן מימר קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר כו' ול כן תנינן אם באו תמימים יקרבו שני' היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה ונ"ל דהא דאמר ר' יונה ואפי' למ"ד חובה (הוא ט"ס וצ"ל אפי' למ"ד רשות). (וכן איתא ברפ"ח דפסחים) ואפי' למ"ד פסחן של נשים רשות שני' היא שהדבר מסויים שלא יקבע הדבר חובה ופי' שאומר דאפי' למ"ד פסחן של נשים רשות ולא כמו רשב"א שאומר שאינה עושה פסח שני כלל אלא אפילו כמ"ד פסחן של נשים רשות הוא בפסח שני אלא כיון שהוא איש מפורסם ע"כ חששו חכמים שלא יקבע הדבר חובה וזה הוא ודאי דלא אתי כמ"ד דחובה דא"כ אמאי לא קיבל ממנו כיון שהוא חובה: