נועם ירושלמי על זרעים קסב

וא"כ לא יהיה הבטל דומה להמבטל. וע"כ לא הוי דשיל"מ ועוד דבדאורייתא לא נוכל לומר שאדרבא שיפריש ממנה למקום אחר ולא יהי' בטל דומה להמבטל וע"כ יתבטל דא"כ יהיה כמבטל איסור לכתחילה וע"כ אמרינן בהיפוך דיפריש ממקום אחר על זה וא"כ יהיה הבטל חולין דומה להמבטל שהוא חולין וע"כ לא בטל. משא"כ בטבל דרבנן דהא יש פוסקים דס"ל דבדרבנן אם נתערב מותר להוסיף עליו ולבטלו (ביו"ד ס' צ"ט) וע"כ בדרבנן הא יכול להיות שיתרום מזה על מקום אחר וא"כ לא יהיה הבטל דומה להמבטל וע"כ בטל לגמרי

ובזה יתבאר הירושלמי מתיב ר' יוחנן לר"ש בן לקיש והתנינן נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה להיות מפריש עלי' והולך מכיון שקדש רוב' לשם חלה תבטל ברוב (פי' דר' יוחנן מתיב ר"ל שאומר דהטבל בטל ברוב דא"כ איך אמרינן נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה להיות מפריש עלי' והולך. וא"כ קשה כיון שקדש רובה לשם חלה. א"כ המיעוט טבל בטל ברוב. וא"כ איך מפריש אח"כ דהא מיעוט הטבל בטל ברוב. וע"ז משני ברושם (וע"כ אינו בטל) תדע לך שהוא כן דתנינן תמן הרוצה להפריש תרומה ות"מ כאחת לאיזה הוא דבר מסיים לא כדי שיבטל ברוב. והנה המפרש שגה בזה מאוד בפירושו ונדחק מאוד ע"כ נראה לפרש שמביא ראיה מהא דתנינן תמן הרוצה להפריש תרומה ות"מ כאחת כו' שאומר ה"ז בצד זה חולין ולמאי הוא מסיים וע"כ מפרש הירושלמי דמיירי שיש עוד טבל בכרי הזה וע"כ מסיים החולין שעד כמה הוא חולין דהיינו בצד זה חולין וא"כ אינו בטל ברוב המיעוט טבל שנשאר אבל אם לא היה אומר מה שבצד זה חולין היה הטבל שנשאר בטל ברוב ואם כן הוי כמבטל איסור לכתחילה

וע"ז אומר א"ר יצחק בן אלעזר שלא יאמר תרומת הכרי הזה וזה בזה (פי' דמשני דע"כ אמר ה"ז בצד זה חולין הוא משום שלא יאמר תרומת הכרי הזה וזה בזה פי' שלא יפריש מהטבל שנשאר תרומה על הכרי האחר)

והוא כמו שביארתי דהא דר"י סובר דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא היינו משום שאם יפריש עליה יהי' חולין. וע"כ הוי מין במינו ולא בטל ואפי' אם מפריש מיני' ובי' אפ"ה כיון שרוצה לעשות במקום זה חולין אעפ"י שיעלה תרומה מזה ג"כ. אך כיון שאין ברירה ולא אמרינן שהובררה התרומה מעיקרא משא"כ אם רצונו לעשותה תרומה על מקום אחר הרי בשעה שרוצה להפרישה תרומה על מקום אחר א"כ לא דמי הבטל להמבטל וע"כ ממילא בטל. וכמו דאיתא בירושלמי לעיל מה בין מוציא ממנו עלי' מה בין מוציא ממנו על מקום אחר. ואמר בשעה שהוא מוציא ממנו עלי' הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו (כצ"ל לפי הגהתי שם) חולין מבטלין אותו (כצ"ל לפי הגהתי שם) בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר הואיל ואין אותו הטבל ראוי להעשות כיוצא בו חולין שבו מבטלין אותו (כצ"ל לפי הגהתי שם) ועיין בירושלמי (רפ"ד דתרומות) במה שביארתי שם על הא שאומר מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה (פ' כיון שנתן דעתו להפריש על מקום אחר פי' כיון שרוצה לעשותה תרומה על מקום אחר א"כ אין הבטל דומה להמבטל וע"כ לא הוי כמין במינו שאף חכמים יודו בזה)

וע"ז אומר אמר ר' יצחק בן אלעזר שלא יאמר תרומת הכרי הזה וזה בזה (פי' שלא יאמר תרומת הכרי הזה וזה בזה) (פי' ותרומת הכרי האחר בזה ג"כ) וא"כ אם יפריש מהמיעוט טבל שנשאר תרומה על מקום אחר א"כ לא יהי' דומה הבטל להמבטל ובזה מודה ר"י דלא אמרינן דהטבל אינו בטל ברוב וא"כ יתבטל ברוב ולא יהי' תרומתו תרומ' דבעינן שיעשה בפועל באופן שהבטל יהי' דומה להמבטל וע"כ לא יתבטל

וע"ז אומר חזר ר' יצחק ב"ר אלעזר ואמר לא אמרנא כלום ולא רבי יוחנן הוא הא אמר תרומת הכרי הזה וזה בזה א"ר יוחנן מקום שנסתיימה תרומתו של ראשון נסתיימה תרומתו של שני (פי' דא"צ לסיים המקום דמסתמא במקום שנסתיימה תרומתו של ראשון שם נסתיימה תרומתו של שני) (פי' וא"כ הטעם הוא משום דמשייר הטבל סמוך להתרומה כדי שיהי' תרומה אח"כ וא"כ איך איפשר לומר דע"כ אמר בצד זה חולין דאל"ה יהי' הטבל בטל ברוב ואע"ג דאין הטבל בטל ברוב אך משום דילמא יאמר תרומת הכרי הזה וזה בזה וא"כ הוא משייר הטבל בצד התרומה בכדי שיהי' הטבל אח"כ תרומה על הכרי האחר ולא יהי' מפריש מן המתוקן שהוא חולין שא"כ יהי' מן הפטור על החיוב וא"כ כיון שמסויים הטבל א"כ אין הטבל בטל ברוב ועוד דא"כ הוי הטבל בצד התרומה ולא החולין בצד התרומה וא"כ כיון דתנן וחולין בצד זה א"כ משמע שאינו רוצה לומר תרומת הכרי הזה וזה בזה וא"כ קשה לר"י דלמאי הוא מרשים ואומר בצד זה חולין דהיינו שלא יתבטל הטבל ברוב וא"כ קשה לר"י דאמר דאין הטבל בטל ברוב לאיזה דבר הוא מסיים ודוק

ובזה איפשר לבאר הא דאמרינן שם לקט דלעת להיות מפריש עלי' והולך ה"ז לוקט ובא ורושם עד כאן תרומה דברי רבי רשב"ג אומר לוקט ומחשב כמו שהוא למוד הוין בעי מימר מ"ד עד כאן תרומה טבל בטל ברוב (פי' וא"כ אם לא ירשום הרי מיעוט הטבל בטל ברוב תרומה) ומ"ד לוקט ומחשב כמו שהוא למוד אין הטבל בטל ברוב ולכאורה קשה דהא אמרינן תחילה א"ר בא מה פליגין ר"י ורשב"ל בטבל שנטבל ד"ת אבל בטבל שנטבל מדבריהם כל עמא מודו שהטבל בטל ברוב. וא"כ תרומת דלעת שהיא מדבריהם א"כ כ"ע מודו שהטבל בטל ברוב. ודוחק לומר דהא גופא קאמר דהוין בעי מימר מ"ד ע"כ תרומה טבל בטל ברוב ומ"ד לוקט ומחשב כמו שהוא למוד אין הטבל בטל ברוב. וא"כ יהי' מזה מוכח דאפי' בדרבנן נמי סובר רשב"ג דאין הטבל בטל ברוב. אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דהטעם הא דטבל בטל ברוב מדרבנן הוא דאזלינן לקולא דילמא יפריש מזה על מקום אחר וא"כ יהי' תרומה ולא יהי' דומה להחולין וא"כ יתבטל. אבל הכא אם יפריש מזה על מקום אחר. כיון דהרוב הוא תרומה. וא"כ יהי' דומה הבטל להמבטל. וא"כ לא יתבטל. וכ"ת אולי יפריש ממקום אחר ע"ז. וא"כ יהי' חולין ולא יהי' דומה הבטל להמבטל. וע"כ מתבטל. זה אינו דלמאי יפריש ממקום אחר ע"ז. הא אם יפריש ע"ז ממקום אחר. א"כ יתבטל החולין שיתקן בתרומה והוא אינו רוצה שהחולין יתבטל בתרומה. וע"כ אמרינן דאפי' בדרבנן לא בטיל (ולפי מה שביארתי לעיל דבדרבנן אזלינן לקולא ואמרינן דהטבל בטל ברוב. איפשר לומר ג"כ דהכא אדרבא אזלינן לקולא ואמרינן דלא בטיל אפי' בדרבנן כדי שיוכל לתרום מזה דאם יתבטל יהי' תרומה. וע"כ אזלינן לקולא דלא בטיל ודוק

והנה לכאורה קשי' דלמה לא אמרינן דרבי ורשב"ג פליגי בפלוגתא אם קדשו מדומעין או לא. דע"כ סובר רבי דצריך לרשום. דאל"ה אינו יכול להפריש דלא קדשו מדומעין כיון דאינו ניכר היכן הוא התרומה. ורשב"ג סובר דקדשו מדומעין

אך איפשר לומר שהוא כמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ג דתרומות) תרומת שני הכריים בא' מהן. ר' יוחנן אמר קדשו מדומעין. רשב"ל אמר לא קדשו מדומעין. א"ר הושעי' ב"ר שמאי הי' לפניו שתי סאים וכרי א' ואמר א' מן הסאות הללו עשוית תרומה על הכרי הזה קדשם ואינו יודע וא"כ סובר ר' יוחנן דקדשו מדומעים. וע"כ אינו רוצה הש"ס לאוקמי פלוגתייהו אם קדשו מדומעים. דא"כ יסבור רבי דלא קדשו מדומעים ועיין לעיל מה שביארתי שזה אינו שייך לפלוגתא דב"ש וב"ה וכן ר"ש שסובר דהתם אם אומר תרומה בתוכו ע"כ סובר ב"ה דלא קדשו מדומעים. אבל בב' כריים תרומת שני הכריים בא' מהם וא"כ יש שירים