נועם ירושלמי על זרעים קסא

הנ"מ דלר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא יכול להפריש מזה על מקום אחר משא"כ לר"ל דס"ל דהטבל בטל ברוב מדאורייתא אינו יכול להפריש על טבל גמור דהא לפי מה שביארתי אפי' לר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא אעפ"כ אינו יכול להפריש על מקום אחר והוא משום דאם יפריש ממנה על מקום אחר א"כ יהיה תרומה וא"כ לא יהיה דומה להחולין ואינו דומה הבטל להמבטל א"כ לא הוי תרומה דאורייתא דלא הוי כמין במינו שחכמים יודו בזה ג"כ לר' יהודא וכל זה הוא דווקא בטבל שנתערב בחולין אבל בטבל שנתערב בתרומה אינו בטל אם מפריש ממנו למקום אחר דאז דומה הבטל להמבטל וכמו דאמרינן לעיל א"ר יוסי הדא אמרה טבל שנתערב בתרומה הואיל ואותו הטבל יכול להעשות תרומה כיוצא בו אינו בטל וא"כ אם נתערב בתרומה הוא להיפוך דאם מפריש ממנו למקום אחר ע"כ הוי הבטל תרומה כמו המבטל וע"כ אינו בטל

ובזה יתיישב מה שהקשיתי על מה שביארתי הירושלמי (פ"ט דתרומות) והבאתי שם הירושלמי (פ"ו דנדרים ה"ד) דאיבעי לי' אם נדרים הוי כדשיל"מ ופשיט מהקדש ועיין שם שביארתי דהירושלמי לא ס"ל חילוק של הש"ס דילן בנדרים (דף נ"ט) דבשלמא קונמות מצוה לאתשולי עלי' משום דר' נתן דאמר ר' נתן כל הנודר כאלו בנה במה כו' וא"כ קשה דלפי זה אמאי לא מקשה מהא דתנן סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין כו' וא"כ הוי תרומה דבר שיש לו מתירין וא"כ אמאי בטל בא' ומאה. ע"כ נראה לי לבאר שהרא"ש הקשה שם על הא דפריך והרי תרומה דאי בעי מתשיל עלי' אע"ג דאי מתשיל עלי' הדרא לטיבלא מ"מ מכלל תרומה יצאה ע"י שאלה וכבר הקשיתי בס' ע"י (ס' י"ח) דהא כל עיקר הטעם דדשיל"מ לא בטיל ברובא הוא משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וא"כ למה יהי' התרומה דשיל"מ משום שיכול לשאול עלי' הא אעפ"י שישאל עליו אעפ"כ יהי' אסור משום איסור טבל ותו ליכא טעמא שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וביארתי שם דטעמו של הרא"ש הוא משום דאמרינן בפ' בתרא דיומא (דף פ"ג) במי שאחזו בולמוס שמאכילין אותו הקל הקל כו' וטבל ותרומה תנאי היא דתני' מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אמר תרומה ולא טבל ומפרש התם דת"ק סובר דתרומה חמירא וקיי"ל כת"ק דתרומה חמירא וע"כ ניחא שפיר דתרומה הוי דשיל"מ מחמת שאיפשר לשאול על התרומה

וכל זה אי אמרינן דהטעם דדשיל"מ לא בטל הוא משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ע"כ אפילו יש שם איסור אחר מלבד זה האיסור הוי דשיל"מ (וע"ש בס' ע"י במה שהארכתי בספיקו של הצ"צ אם יש עליו שני איסורים ואיסו' א' יש לו מתירין) וע"כ לפי הטעם שעד שתאכלנו באיסו' תאכלנו בהיתר ע"כ אפי' אם יש איסור אחר אעפ"כ יש לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אבל לפי טעמו של הר"ן דהוי כמו מין במינו וכן לשיטת הירושלמי כמו שביארתי דס"ל כשיטת הר"ן וכמו שאמר הואיל ואותו הטבל יכול להעשות תרומה כיוצא בו וכמו שביארתי דס"ל דע"כ מנחה שנתערבה בחולין בטל משום דאפי' יקמוץ ויתיר השירים לאכילה מ"מ הוי בתורת שירים ולא כחולין וע"כ בטל וא"כ פשיטא דאם יש עליו שני איסורים ואיסור א' דשיל"מ ודאי בטל משום דאפי' אם יתירו לו את האיסור השני מ"מ לא דמי להמבטל שהוא התירא דהא מ"מ יש עלי' איסור השני וא"כ ניחא לשיטת הירושלמי דלשיטת הירושלמי לא קשה כלל מתרומה (אף דלא ס"ל החילוק מחמת דקונמות הוא מצוה לאתשולי משא"כ בתרומה) אך דתרומה הוי כדבר שאין לו מתירין משום דאפי' אם ישאל על התרומה מ"מ יהי' נשאר איסור טבל וא"כ סוף כל סוף לא דמי להיתר המבטל ע"כ לא הוי כמו מין במינו וע"כ בטל

[ובזה יתבאר הא דאמרי בביצה (דף ג') א' ביצה שנולדה בשבת וא' ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה כו' בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי ספיקא דאורייתא וכל ספיקא דאורייתא לחומרא אלא לרב יוסף ולר"י דאמרי משום גזירה הוי ספיקא דרבנן וכל ספיקא דרבנן לקולא כו' בשלמא ספק יו"ט ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטל אלא אי אמרת ספק טריפה דבר שאין לו מתירין הוא ותבטל ברובה כו' רב אשי אמר לעולם ספק יום טוב ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטל

וא"כ מתחילה הי' סובר דהא דאמרינן כל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטל לא אמרינן רק דווקא לענין תערובות ולא לענין ספיקא דס' דרבנן להקל אפי' דשיל"מ ורב אשי סובר דאפי' לענין ספיקא נמי אמרינן דהוי דש ל"מ וספיקא אסור

וצריך להבין דמ"ט סברי תחילה דהא דאמרינן כל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטל הוא רק לענין התערובות אבל לא בספיקא ע"כ נראה לי דסברי דהטעם דהא דדשיל"מ הוא לא בטיל אבל ספיקא מותר הטעם הוא כמו שכתב הר"ן דהוי כמו מין במינו כיון שאיפשר שיהי' לו היתר ע"כ זהו דווקא לענין תערובות אבל לא לענין ספיקא אבל רב אשי סובר דהטעם הוא דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר א"כ אפי' ספיקא נמי אסור

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ק דביצה ה"א) כשם שהיא אסורה לאכול כך אסורה לטלטל נתערבה א' במאה או אחת באלף כולם אסורות ומה כמ"ד ספק הכן אסור ברם כמ"ד ספק הכן מותר מודה הוא הכא שאסור ספק מהיום נשרו ספק מאתמול נשרו ברם הכא יש כאן אחת לאסור והיא מוכחת על כולן אלמא דס"ל דאפילו למ"ד ספק הכן מותר מודה הוא שאם נתערבה אפי' באלף לא בטיל והוא כמו שביארתי דהירושלמי לשיטתו דהטעם דדשיל"מ הוא מטעם שאיפשר האיסור להיות היתר וע"כ הוי כמין במינו ולא בטיל משא"כ ספיקו מותר דאין הטעם משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וא"כ לפ"ז צריך להחמיר בספיקו אלא דהטעם כמו שכתב הר"ן דהוי כמין במינו ודוק]

וע"כ אמרינן מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והא תנינן נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה להיות מפריש עלי' והולך מכיון שקדש רובה לשם חלה תבטל ברוב (פי' מיעוט הטבל יהא בטל ברוב חלה אבל לר' יוחנן ניחא דכיון דאין הטבל בטל ברוב ע"כ יכול להפריש חלה על מ"א והוא משום שאם יפריש ממנה למקום אחר א"כ הבטל נעשית חלה כמו המבטל וע"כ יכול להפריש וכן אמרינן שם בירושלמי לקט דלעת להיות מפריש עלי' והולך ה"ז לוקט ובא ורושם עד כאן תרומה דברי רבי רשב"ג אומר לוקט ומחשב כמו שהוא למוד הוין בעי מימר מ"ד ע"כ תרומה טבל בטל ברוב פי' וע"כ צריך לרשום דאל"ה מכי נעשית רובה תרומה אינו יכול להפריש עוד מזה דמיעוט הטבל בטל ברוב וע"כ צריך לרשום כדי שלא יתבטל ברוב. ורשב"ג אומר לוקט ומחשב כמו שהוא למוד ס"ל דאין הטבל בטל ברוב וע"כ אפי' נעשית רובה תרומה יכול להפריש מזה על מ"א והטעם הוא דאם רוב תרומה א"כ אם יפריש מן המיעוט תרומה יהא דומה הבטל להמבטל. וע"כ יכול להפריש תרומה על מ"א [משא"כ אם נתערב בחולין אין הטבל בטל ברוב וע"כ יכול להפריש ממ"א על זה לר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב מן התורה משא"כ אם יפריש מזה על מקום אחר). וא"כ אם יפריש תרומה א"כ נעשית תרומה וא"כ אינו דומה הבטל להמבטל. א"כ ממילא בטל וע"כ אינו יכול לעשותה תרומה על מקום אחר

ולפי"ז איפשר לומר דהא דאמרינן אמר ר' בא מה פליגין דר' יוחנן ור"ש בן לקיש בטבל שנטבל ד"ת אבל בטבל שנטבל מדבריהם כל עמא מודו שהטבל בטל ברוב. וכבר הקשיתי דהא הירושלמי ס"ל דאפי' בדרבנן דשיל"מ לא בטל אך לפי מה שביארתי איפשר לומר דהא דאמרינן דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל היינו דווקא בדבר התלוי בזמן ע"כ אפי' בדרבנן נמי אמרינן דשיל"מ לא בטיל. אבל הכא הוי דשיל"מ מחמת שיכול להפריש ממ"א וא"כ יהיה חולין ויהיה הבטל דומה להמבטל וע"כ אינו בטל מדאורייתא. אעפ"י שיש לומר שיעשה מזה תרומה על מקום אחר וא"כ לא יהיה הבטל דומה להמבטל שהמבטל הוא חולין והבטל הוי תרומה [ובאמת שמחמת זה לא יהיה תרומה] אך בדאוריית' תפשינן לחומרא ואמרינן דהא יכול להפריש ע"ז ממקום אחר וא"כ יהיה חולין ויהיה הבטל דומה להמבטל וע"כ לא בטיל. משא"כ בטבל דרבנן תפשינן לקולא דאם יפריש מזה על מקום אחר