נועם ירושלמי על זרעים קס

אמרינן דהוי דבר שיל"מ. אך הירושלמי לטעמי' דהא דדשיל"מ לא בטל הוא מדאורייתא דהוי כמין במינו ואפי' לרבנן. וא"כ במין במינו לר' יהודא לא בטל אפי' בטעמא. וא"כ הוא הדין בדבר שיש לו מתירין. וע"כ לא משני דכיון דלא הוי בעין לא הוי דשיל"מ. אבל לשיטת הש"ס דילן דהטעם הוא רק מדרבנן משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ע"כ לא החמירו רק בממשות האיסור בעין. אבל לא בטעמא. וא"כ לא קשה על הרמב"ם שכתב דנראה לי כו' דמהירושלמי אין ראי' דס"ל דשיל"מ הוי דאורייתא וע"כ מחלק בין מין לשאינו מינו

ובזה ניחא נמי אף לפי מה שביארתי במ"א סוף ביכורים דהירושלמי ס"ל הטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר נמי אעפ"כ ניחא דמשני במין בשאינו מינו א"כ ליכא הטעם דהוי דאורייתא דהוי כמין במינו דכיון דבעצם לא הוה מינו א"כ ודאי לא הוי כמין במינו וכ"ת הא איכא הטעם מדרבנן דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ע"כ איפשר לומר דלגבי דרבנן איפשר לומר דכיון דאין כאן רק טעם בלבד וע"כ לא הוי דבר שיל"מ וא"כ מהירושלמי אין ראי' ומן המשנה ג"כ אין ראי' ע"כ כתב הרמב"ם דנראה לי שאפי' דשיל"מ שלא במינו בטל והביא ראי' מטבל כו' וא"כ מוכח דאפי' לפי הש"ס דילן לא אמרינן דדשיל"מ לא בטל רק במין במינו אבל ולא במין בשאינו מינו דכיון דבטל באינו מינו לא אמרינן הטעם שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ועל כן כתב ונראה לי ודוק]

שם אפילו תימר השיכו בידו הוא המחלוקת דאמר רשב"ל בשם חזקי' טבל בטל ברוב וכן ר' יוסי ב"ר נהוראי טבל בטל ברוב וא"ר יוחנן אין הטבל בטל ברוב כו' והא תנינן אם לאו מוציא מא' על הכל אמר ר' יוסי כל עמא מודו שהוא מפריש מה פליגין לחוש להפרשה שני'. מאן דאמר טבל בטל ברוב ארימה ונפלה לאתר חורן אינו חושש להפרשה שני' מ"ד אין הטבל בטל ברוב ארימה ונפלה לאתר חורן חושש להפרשה שני' ופי' המפרש לר"ל דס"ל שכבר נתבטל הטבל ואין כאן חשש תרומה דאורייתא אינו חושש להפרשה שני' משום דימוע דקיי"ל דצריך להעלות כשיעור שנפל ולר"י דס"ל שלא נתבטל ויש לחוש דילמא הפרשה ראשונה תרומה מעלי' הוי ונעשית החולין השני' דימוע וצריך לחזור ולהפריש מהם

ולי נראה דזהו דוחק לפרש דהפרשה שני' היינו מה שמעלין את המדומע בא' ומאה וע"כ אלולי מסתפינא הייתי אומר שיש ט"ס בירושלמי ארימה ונפלה לאתר חורן (וכצ"ל ארימה לאתר חורן או ארימה מאתר חורן דהיינו שהפריש ע"ז מטבל דאורייתא (וכצ"ל) מאן דאמר אין טבל בטל ברוב ארימה מאתר חורן אינו חושש להפרשה שני' (פי' שא"צ להפריש על התרומה שהפריש דהוי מחיוב דאורייתא על חיוב דאורייתא מאן דאמר אין הטבל בטל ברוב (וצ"ל הטבל בטל ברוב) ארימה ונפל לאתר חורן חושש להפרשה השני' וכמו דאמרינן (בפ"ה דדמאי) מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליו תרומות ומעשרות (ואם הגירסא ארימה לאתר חורן שהפריש מזה על תרומה דאורייתא א"כ לר"י דס"ל דאין הטבל בטל ברוב א"צ להפרשה שני' אבל לר"ל דס"ל דהטבל בטל ברוב. א"כ הוי כמו משאינו נקוב על הנקוב דהוי תרומה ויחזור ויתרום וע"כ חושש להפרשה שניה

אך עכ"ז נראה לי שהגירסא הוא א"ר יוסי כל עמא מודו שהוא מפריש מה פליגין לחוש להפרשה שני' מאן דאמר טבל בטל ברוב ארימה מאתר חורן אינו חושש להפרשה שני' (וצ"ל חושש להפרשה שני') ומ"ד אין הטבל בטל ברוב אינו חושש (פי' דלמ"ד דהטבל אינו בטל ברוב א"כ אם הרים עלי' מאתר חורן הוי תרומה דאורייתא וע"כ אין צריך להפריש עלי' אבל למ"ד דהטבל בטל ברוב א"כ טבל זה מתוקן דאפי' אי אמרינן דהטבל בטל ברוב מדאורייתא והוא הפריש ע"ז מטבל גמור אעפ"כ הטבל מתוקן נתערב אלא שהתרומה לא תאכל עד שיוציא עליו תרומות ומעשרות וכמו דאמרינן (ספ"ה דדמאי) לענין אם תורם מן הנקוב על שאינו נקוב דהוי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליו תרומות ומעשרות

וע"כ לא קאמר הירושלמי הנ"מ בקיצור לענין אם יכול להפריש מזה על מקום אחר דלר' יוחנן דאמר דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא א"כ יכול להפריש מזה על טבל גמור. אבל לר"ל דס"ל דהטבל בטל ברוב מדאורייתא רק שצריך להפריש מדרבנן וא"כ אינו יכול להפריש מזה על טבל גמור היינו משום דאינו יכול להפריש מזה על מקום אחר משום דאין בילה וא"כ שמא יעלה בידו מן החולין וע"כ אמר הנ"מ דאם הפריש ע"ז מאתר חורן דהיינו מטבל גמור דלר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא א"צ להפרשה שני' דהיינו להפריש עליו תרומות ומעשרות ולר' דס"ל דהטבל בטל ברוב מדאורייתא צריכה להפרשה שני' דהיינו שלא תאכל עד שיפריש עליו תרומות ומעשרות [וכמו שכתב המ"ל (רפ"ה מה' תרומות) דמן החיוב דתורה על החיוב דרבנן אינו חוזר ותורם שכבר נפטר הטבל דרבנן במה שתרם הטבל דאורייתא וכן כתבו התוספות (ביבמות ד' פ"ט) עיי"ש ועיין ביו"ד (סי' שכ"ד) בהגהה שם האופה כו' כתב הט"ז עיקר חידוש דין זה דלא תימא כיון שאין בבשר רק טעם דמי למפריש מן החיוב על הפטור ולא מהני הפרשה כו' ודוק

ועוד נראה לי לומר דע"כ לא קאמר הנ"מ דהיינו אם יכול להפריש מזה על טבל גמור דלר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא יכול להפריש מזה על טבל גמור ולר"ל אינו יכול להפריש מזה על טבל גמור הוא כמו שביארתי לעיל בירושלמי על הא דר' בון ב"ר חייא בעי קומי ר' זירא מנחה שנתערבה בחולין קומץ ומתיר את השירים לאכילה עיין שם שהארכתי בזה על הא דאמרינן התם לית הדא דר"ז תתובה על דר' בון ב"ר חייא מה בין מוציא ממנו עליו מה בין מוציא ממנו למקום אחר ואמר בשעה שהוא מוציא ממנו עליו (וכצ"ל לפי מה שהגהתי שם) הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו אינו בטל (פי' כיון שהטבל דהיינו שאור שלא הורמה חלתה יכול להעשות חולין כיוצא בו דהיינו כמו החולין שנפלו בו ע"כ אינו בטל) וע"כ יכול להפריש בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר הואיל ואותו הטבל כו' (והוא ט"ס וצ"ל בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר (וצ"ל לפי הגהתי שם) הואיל ואין אותו הטבל ראוי להעשות כיוצא בו (פי' דכיון שנעשה תרומה וא"כ אינו דומה לחולין שנפל בו חולין שבו מבטלין אותו) (פי' וע"כ חולין שבו מבטלין אותו דלא הוי כמין במינו שאפילו חכמים יודו בזה דאינו בטל דכיון שמפרישה תרומה על מקום אחר א"כ אינו דומה לחולין שנתערבו וא"כ אם מפריש תרומה א"כ בטל דאינו דומה לחולין שנתערבו בו ועל כן אינו יכול להפריש ממנו על מקום אחר). ועיין שם מה שביארתי בארוכה

וא"כ כיון שנתבאר שיטת הירושלמי דהא דטבל אינו בטל ברוב הוא מטעם דיכול אתה להפריש עליו ויהיה חולין אך זהו דווקא אם מפריש עליו וע"כ נעשה חולין אבל להפריש מזה על מקום אחר אינו יכול דכיון שנעשית תרומה לבסוף א"כ אינו דומה הבטל להמבטל א"כ צריך שיבטל ברוב. א"כ הא דטבל אינו בטל ברוב היינו משום שיכול להפריש עליו ממקום אחר ודווקא אם מפריש עליו ממקום אחר וא"כ נעשית חולין בפועל אח"כ אבל להפריש מזה על מקום אחר לא דא"כ נעשית תרומה וא"כ הוי מין בשאינו מינו ודוק

וע"כ ניחא שפיר הא דקאמר הכא א"ר יוסי כל עמא מודו שהוא מפריש מה פליגין לחוש להפרשה שני' ומ"ד אין הטבל בטל ברוב ארימה ונפלה לאתר חורן (והוא ט"ס וצ"ל ארימה מאתר חורן לפי מה שביארתי) דמ"ד אין הטבל בטל ברוב א"צ להפרשה שני' (לפי הגהתי) אבל למ"ד הטבל בטל ברוב צריך להפרשה שני' אבל אינו יכול לומר