נועם ירושלמי על זרעים קנח

ולא קומץ ומתיר דמיירי שכבר קידש הקומץ וכמו דמסיים בירושלמי שכבר קידש

ועוד נראה לי שאינו יכול לקמוץ מחמת תערובות חולין וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דחגיגה ה' ג') כהנא שאל לרבנן דתמן מנחה חלוקה בביסה נטמאת נטמאת זו. א ל נטמאת זו נטמאת זו כו' א"ל קומץ מזו לזו א"ל שמועה לא שמענו משנה שנינו כההיא דתנינן לקמן שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה כו' כשירות ואם לאו פסולות ואין שירי' של זו מפסיקין לזו אלמא כיון דמפסיק אינו יכול לקמוץ. ועיין במנחות (ד' כ"ג) יכול לקמוץ אמאי כשירות אמאי הכא דערב הא לא נגע כו' עיין שם. וא"כ אם נתערב בחולין בודאי דאינו יכול לקמוץ]

והנה צריך לבאר עוד הא דאומר מנחה שנתערבה בחולין קומץ ומתיר את השירים לאכילה דאיך מיירי אם שנתערבה כל המנחה כולה בחולין א"כ לא יתיישב הא דאמר ולית הדא דרבי בון תתובה על דרבי זירא מה נפשך אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל אם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן לא בטל וכמו שביארתי שהפי' הוא דמ"מ מקטיר קומץ עליהם דאם באמת אינו בטל מחמת דזה הוי דשיל"מ א"כ יכול הקומץ להתיר דהוי כמו דאיתא בעין ואם הוא באמת בטל דלא הוי דשיל"מ מחמת שאפילו אם יקמוץ ע"ז אעפ"כ לא יהיה דומה הבטל להמבטל משום שיהיה שירים ולא חולין וא"כ הוי כמין בשאינו מינו א"כ בלא"ה בטל (ועוד איפשר לומר כמו שביארתי במ"א דאף דלשיטת ר"י בירושלמי דטבל אינו בטל ברוב מן התורה מחמת דהוי דשיל"מ וע"כ בעינן שיהא הבטל דומה להמבטל כמו שביארתי אעפ"כ אית לי' נמי דבר שיש לו מתירין מדרבנן משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וא"כ לזה א"צ רק שיהיה מין במינו אבל א"צ שיהיה דומה לגמרי הבטל להמבטל שזה אינו צריך רק אי אמרינן דלא בטל מחמת דהוי דשיל"מ מחמת דעדיף יותר ממין במינו (שאפי' חכמים מודים בזה כמו שכתב הר"ן אבל לפי הטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר שהוא מדרבנן א"כ אפי' בסתם מין במינו אמרינן נמי דהוי דשיל"מ אך לכאורה כיון דמדאורייתא בטל א"כ איך יתירו) וע"ז אומר דאעפ"כ מחמרינן מדרבנן שאין לאכול עד שיקמוץ וממ"נ אם הוי כאלו הוא בעין מדרבנן א"כ הקומץ מתיר ואם לאו בלא"ה מותר ור' זירא סובר דכיון דמדאורייתא לא הוי מין במינו משום שאין הבטל דומה להמבטל ע"כ מותר מיד]

וא"כ אי מיירי שנתערבה כל המנחה כולה חוץ מן הקומץ א"כ קשה דאי הא דאינו בטל הוא רק מדרבנן א"כ איך יקטיר קומץ עליהם וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ח) שר' יהושע סובר אם אין שירים אין קומץ וא"כ כיון שנתבטל הוי כמאן דליתא ועיין במנחות (ד' כ"ב) ודוחק לומר דאתי כר' אליעזר דאמר דאעפ"י שאין שירים יש קומץ וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דפסחים ה"ה) תיפתר כר' אליעזר דאמר אעפ"י שאין שירים יש קומץ

ע"כ נראה לי דמיירי שנשתייר מן המנחה וא"כ יכול להקטיר קומץ וכר' יוחנן שסובר במנחות א ט') ששירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטירין קומץ עליהם וא"כ הקומץ צריך להקטיר

ולפי"ז יהיה החילוק בין ר' זירא לר' בון דלר' זירא דס"ל דלא הוי דשיל"מ א"כ מותר לאכול מיד המנחה שנתערבה בחולין מחמת שנתבטלה בהחולין רק השירים שלא נתערבו אסור לאכול מחמת דהמנחה שנתערבה בחולין נתבטלה והוי כמאן דליתא (וכמו שפירשו במנחות (ד' כ"ב עיין שם) וא"צ להמתין על הקומץ ולר' בון ב"ר חייא צריך להמתין לאכול השירים עד שיקטיר הקומץ מחמת דאולי לא נתבטלה מחמת דהוי דשיל"מ ע"כ צריך להמתין עד שיקטירו הקומץ אבל השירים שלא נתערבו אסור לאכול ומשום דאולי נתבטלה וא"כ הוי כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה דמקטירין הקומץ עליהם אבל אעפ"כ השירים אסורים באכילה וכמו שמבואר במנחות (דף ט') ודוק

[ואיפשר לומר דע"כ לא מיבעי לי' לענין הקטרת הקומץ גופא דאיפשר דמיירי שכבר נתנו ע"ג המזבח ומשלה בהם האור ואמרינן במנחות ש כ"ו) איתמר מאימתי מתיר השירים באכילה ר' חנינא אמר משמשלה בהם האור ר' יוחנן אמר משתצית האור ברובו כו' והא עם השמש לא משכחת לה שתצית האור ברובו לא קשי' כאן לקלוט כאן להתיר ופירש"י לקלוט שתהא מזבח קולטן הוי משמשלה בהם האור וע"כ איפשר לומר דכיון שמשלה בהם האור ע"כ יכול להקטיר הקומץ אע"פ שהשירים נתערבו בחולין אלא דהאיבעי' הוא אם צריך להמתין לאכול השירים עד שתאחז האור ברובו וע"ז אומר ממ"נ אם שלמעלן בטל שלמטן בטל כו' שכבר קידש (פי' שהשירים מותרין ממ"נ וכמו שביארתי והקומץ מותר להקטיר שכבר קידש (פי' וקלטו המזבח משהצית האור וקידשו המזבח) ובירושלמי פ"ב דיומא תפלוגתא דר' יוחנן ור' חנינא דאמר ר' חנינא קומץ שנתנו ע"ג האישים והפריחן הרוח בפריחה אחרונה נתכפרו הבעלים ויצאו השירים ידי מעילה (פי' הק"ע שנתכפרו הבעלים והשירים מותרים לכהנים ר"י אמר משיאחז האור ברובו ואיפשר לומר דהא דקאמר ר"י משיאחז האור ברובו היינו לענין שיצאו השירים ידי מעילה אבל אעפ"כ מתיר את השירים אף שנחסרו דלזה אמרינן נמי שקלטו המזבח אך שאינו יוצא ידי מעילה דהיינו להתיר השירים לאכילה עד שיאחז האור ברובו) וע"כ אומר ר' בון ב"ר חייא בעי קומי ר' זעירא מנחה שנתערבה בחולין קומץ מתיר את השירים לאכילה (פי' אם צריך להמתין עד שיאחז האור ברובו וכמו דס"ל לר' יוחנן בירושלמי (יומא שם) וע"ז אמר בירושלמי לית הדא דר' בון תתובה על דר"ז מ"נ אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל ואם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן לא בטל וא"כ צריך להמתין עד שיקריב הקומץ וע"ז אומר שכבר קידש (פי' שקידש הקומץ המזבח וקלטו וע"כ אפי' אם נאמר שנתבטלו השירים אעפ"כ כיון שקידשו המזבח קלטן אך אם נאמר דהירושלמי ס"ל כר"א דאמר קומץ אע"פ שאין שירים ניחא יותר כמו שביארתי ודוק]

שם בירושלמי תני ואם לאו מביא ד' רבעין ומשיך הנה המפרש כתב ה"ג ואם לאו מוציא חלה א' על הכל ומשנתנו היא. ובחנם הגיה שזהו ברייתא הביאה הרא"ש בה' חלה שכתב ובתוספתא קתני שמביא קמח ולש העיסה להשלים עם השאור לה' רבעים ומצטרף עם השאור וזהו הברייתא שמביא הירושלמי וע"כ אומר תני ואם לאו כו' [והם ב' תיבות קידש תני ונשתבש בדפוס לתיבה אחת קידשתני]

שם אמר ר' אימי אתפלגון ר"י ורשב"ל ר"י אמר הנשוך תורה ורשב"ל אמר אין הנשוך תורה כו' נפרש מיליהון דרבנן מן מליהון דתמן תנינן המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו ב"ש אומרים חיבור בטבול יום וב"ה אומרים אינו חיבור אמר רשב"ל ממה דתנינן אינו חיבור הדא אמרה שאין חייבים עליו משום טמא אוכל טהור. א"ל ר' יוחנן שני' היא בטבול יום דכתיב בי' טהור וטמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה עד משתחשך. הוי ר' יוחנן דו אמר דבר שאינו חיבור בטבול יום תורה היא דו אמר שהנשוך תורה. רשב"ל דו אמר אינו תורה דו אמר אין הנשוך תורה. (פי' "י דס"ל דהנשוך הוי חיבור רק שהקילו בטבול יום. ע"כ אומר שהנשוך תורה. ורשב"ל שמביא ראי' מהא דאינו חיבור בטבול יום ס"ל שהנשוך אינו תורה)

אך הא דאמרינן בירושלמי אמר רשב"ל ממה דתנינן אינו חיבור הדא אמרה שאין חייבים עליו משום טמא אוכל טהור. פירש המהרא"פ שאין חייבים עליו משום טמא אם נגע טמא גמור בא' מהם אין הנשוך חיבור ואין חייבין על אחרים משום טומאה האוכלן. והנה הוא דוחק מאוד

ע"כ נראה לי שצריך להגיה הדא אמרה שחייבין עליו משום טמא אוכל טהור. (פי' שהוא כמו דאמרינן בחולין (ד' קי"ג) אמר שמואל משום ר' אלעזר מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת. וכן אמרינן בירושלמי (ספ"ג דביכורים) אוכלי תרומה בזדון טהור שאכל טהור וטמא שאכל טמא וטהור שאכל טהור כו' טהור שאכל טמא בעשה עיין שם מה שביארתי ע"ז. וא"כ טהור שאכל טמא בעשה מחמת שמחוללת ועומדת). וע"ז אומר ר"ל ממה דתנינן אינו חיבור הדא אמרה שחייבין עליו משום טמא אוכל טהור (פי' דאם נטמא ע"י נשיכה א"כ חייבין עליו משום טמא שאכל טהור אעפ"י דאיפשר לומר דמ"מ טמא מדרבנן וכמו דס"ל לר"ל לענין חלה דנשוך הוי חיבור מדרבנן ורק לענין טבול יום הקילו וכמו דס"ל לר"י שיש חילוק בין טבול יום לשאר דברים שמדאורייתא הוי נשוך חיבור ורק בטבול יום הקילו ור"ל ס"ל דבדאורייתא אין לחלק רק בדרבנן יש חילוק וכמו שכתבו התוס' בנדה (ד' ז') בתוס' ד"ה והאי טבול יום דבטבול יום הקילו טפי דא"צ רק הערב שמש) וע"ז אומר דמ"מ חייב עלי' מיתה מדאורייתא ולא כמו