נועם ירושלמי על זרעים קנז

מוציא ממנו עלי' למוציא ממקום אחר היינו טעמא דהכלל הוא דדבר הדומה אינו בטל והוי כמו שהוא במציאותו וע"כ יכול להפריש ממנו עלי' דהטעם הוא דאם מפריש ממנו הוי חולין בחולין וא"כ הם דומים במינן ודומים ג"כ דשניהם חולין ע"כ יכול להפריש עליו דהחולין שמפריש עלי' הם דומים לגמרי במינן ושניהם חולין וע"כ יכול להפריש ממנו עליו דהוי כמו דאיתא בעין משא"כ אם מפריש ממנו למקום אחר שיהא זה תרומה על מקום אחר נמצא דהוי חלה וא"כ אינו דומה לחולין שנפלו בה א"כ הם מתבטלים קצת וע"כ אינו יכול להפריש על מקום אחר משא"כ אם מפריש ממנו עלי' א"כ מה שנשאר אינו בטל דהא הוי חולין בחולין

וע"כ אומר הירושלמי לית הדא דר"ז תתובה על דר' בון ב"ר חייא מה בין מוציא ממנו עליו מה בין מוציא ממנו על מקום אחר בשעה שהוא מוציא ממנו עליו הואיל ואין אותו הטבל ראוי להעשות תרומה כיוצא בו כו' ונ"ל שהוא טעות הדפוס ונתחלפו השורות (וכצ"ל) בשעה שהוא מוציא ממנו עליו הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו אינו בטל [פי' כיון שהטבל דהיינו שאור שלא הורמה חלתה יכול להעשות כיוצא בו דהיינו כמו החולין שנפלו בו ע"כ אינו בטל וע"כ יכול להפריש] בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר הואיל ואותו הטבל כו' [והוא ט"ס ונתחלפו השורות וכצ"ל] בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר הואיל ואין אותו הטבל ראוי להעשות כיוצא בו (פי' דכיון שנעשה תרומה א"כ אינו דומה לחולין שנפלו בו) חולין שבו מבטלין אותו (פי' וע"כ חולין שבו מבטלין אותו וע"כ אינו יכול להפריש ממנו על מקום אחר) וע"כ לפי טעם זה לית הדא דר' זירא תתובה על דר' בון ב"ר חייא שע"כ אף דבחלה מפריש ממנו עליו דתנן ואם לאו יוציא חלה א' על הכל היינו טעמא דכל דבר הדומה אינו מחלישו רק מחזקו וע"כ כיון שלאחר שהוא מפריש נשאר חולין וא"כ הבטל דומה להמבטל ע"כ לא נתבטל וע"כ יכול להפריש

וע"כ אומר הירושלמי אמרין לית הדא דר"ז תתובה על דר' בון דאין ראי' מהא שהביא ר' זירא מחלה דתנן ואם לאו מפריש חלה אחת על הכל וכמו שאמ' לו ר"ז וכי טבל שנתערב בחולין קורא אני עלי' ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן דאינו דומה למנחה שנתערבה בחולין דבמנחה שנתערבה בחולין אם הי' מפריש קומץ א"כ נשאר שירים וא"כ אפי' לאחר ההיתר נמי אינו דומה הבטל להמבטל דהבטל הוי שירים והמבטל הוי חולין וע"כ כיון שאינם דומים א"כ המבטל מחליש להבטל ואינו מחזקו וכמו שהבאתי תחילה מה שכתב הר"ן וע"כ אין הקומץ מתיר את המנחה שנתערבה בחולין דאע"ג דהוי כמו ממנו עלי' אעפ"כ אינו דומה למשנתנו דזה דמי למפריש ממנו על מקום אחר דהא הכא לאחר שיתיר את השירים לא יהי' דומה הבטל להמבטל שהמבטל הוא חולין והבטל הוא שירים וא"כ המבטל מחליש להבטל ואינו מחזקו ודמי למפריש ממנו למקום אחר ע"כ אמר לו תחילה ר' בון לר' זירא על שאמר לו וכי טבל שנתערב בחולין קורא אני עלי' ונתתם ממנו את תרומת כו' והביא ראי' להבעי' דר' בון. וע"ז אמר לי' וכי אמרתי לך שאינו מוציא ממנו עליו. ולא ממנו (צ"ל אלא ממנו למקום אחר) (פי' וזה דומה לממנו למקום אחר כמו שביארתי) וע"ז אומר הירושלמי אמרין לית הדא דר' זירא תתובה על דר' בון ב"ר חייא (פי' דלא דמי להא שפשט ר' זירא מחלה כמו שביארתי)

וע"כ אמרינן בירושלמי א"ר יוסי הדא אמרה טבל שנתערב בתרומה הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו אינו בטל (פי' דלפי הטעם והחילוק שבין מוציא ממנו עליו למוציא ממנו למקום אחר כמו שביארתי החילוק דאם יפריש ממנו למקום אחר א"כ יהיה הנשאר תרומה כמו התרומה שנפל בו הטבל. וא"כ יהיה הבטל דומה לגמרי להמבטל וכל דבר הדומה אינו מחלישו רק מחזקו. ע"כ בטבל שנתערב בתרומה יכול להפריש אפי' ממנו למ"א משא"כ אם נפל טבל בחולין כמו דתנן הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יפריש למ"א א"כ יהיה הנשאר חלה ואינו דומה הבטל להמבטל וע"כ אינו יכול להפריש ממנו למ"א

וע"ז אומר אח"כ ולית הדא תתובה על דר"ז (פי' שאעפ"כ איפשר לומר דלית הדא דר' בון תתובה על דר' דאיפשר לומר כסברת ר"ז שמביא מהא דתנן גבי חלה ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל דסובר ר' זירא דהטעם הא דתנן היה של שאור מעיסה שלא הורמה חלתה. ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה. דאם יש לו פרנסה ממקום אחר כו' ואם לאו מוציא חלה א' על הכל. דהיינו שממנו עליו יכול להפריש אבל לא למ"א דהטעם הא שיכול להפריש ממנו עלי' הוא ממ"נ אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל. ואם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן אינו בטל (פי' דממנו עלי' יכול להפריש ממ"נ דאם נתבטל הטבל א"צ להפרשה ואם לא נתבטל הטבל מועיל עליו הפרשה). וע"כ היינו דוקא באם מפריש ממנו עליו אבל אם מפריש למקום אחר לא מהני משום דילמא הוא בטל. וא"כ לא הוי הפרשה למקום אחר משא"כ ממנו עליו יוכל להפריש ממ"נ כמו שאומר בירושלמי מה נפשך אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל אם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן לא בטל

וע"ז אומר לית הדא דר' בון תתובה על דר' זירא דע"כ ל ניחא מה דמדמה ר' זירא הא דטבל של חלה שנתן לתוך עיסה שהורמה חלתה לענין מנחה שנתערבה בחולין דלפי טעם זה א"כ במנחה שנתערבה בחולין נמי הכי הוי דע"כ יכול להפריש הקומץ להתיר את השירים באכילה מחמת ממ"נ דאם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל ואם שלמטן לא בטל אף שלמעלן לא בטל (פי' אם שלמטן בטל בחולין אין צריך להיתר הקומץ כלל להתיר את השירים וא"כ אינו בטל א"כ יכול להפריש עליו ג"כ וע"כ לפי טעם זה דומה הא דחלה לענין הפרשת הקומץ וע"כ הביא ר' זירא ראי' מזה) וע"ז אומר לית הדא דר' בון ב"ר חייא תתובה על דר' זירא פי' דל"ק על דר"ז דלפי טעם זה דממ"נ יכול להפריש ממנו עליו שפיר מדמה ר' זירא הא דהפרשת קומץ להא דחלה דמפריש ממנו עליו דבקומץ נמי יכול להפריש וע"כ אומר לית הדא דר' בון ב"ר חייא תתובה על דר' זירא ממ"נ אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל אם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן לא בטל שכבר קידש והא דמסיים שכבר קידש היינו דבשלמא לענין היתר הקומץ לשירים איפשר לומר דמותר מכח ממ"נ אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל ואם שלמטן אינו בטל אף שלמעלן אינו בטל אבל מ"מ איך יכול להקטיר קומץ דילמא נתבטלו וא"כ ליכא שירים ואיך יקטיר הקומץ ע"ז אומר שכבר קידש (פי' שכבר קידש הקומץ וע"כ אף אם בטלו השירים הא אמרינן במנחות (ד' ט') איתמר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהם וא"כ הקומץ יכול להקטיר אף שנתבטלו השירים כמו שאומר הירושלמי שכבר קידש והיתר השירים הוא מכח ממ"נ [והמפרש חיבר התיבו' שכבר קידשתני והוא טעות שהם ב' תיבות שכבר קידש ואח"כ אומר תני] וכו' וכל זה הוא לסברת ר' זירא אבל לדעת ר' בון עיקר הטעם דמפריש ממנו עליו הוא משום שהבטל דומה להמבטל שנעשה חולין משא"כ בקומץ על השירים א"כ יהי' שירים ולא יהא דומה לחולין ולא ידמה המבטל להבטל ע"כ אינו יכול להתירן ע"י הקטרת הקומץ [והמפרש מהרא"פ לא דייק בכל הסוגי' ושגה בפירושו להסוגי' גם מה דר' בון בר"י בעי קומי ר' זירא אם נתערבה מנחה בסולת מהו לקמוץ המנחה קומץ מן התערובות כדי להתיר השירים לכהנים ומיירי שנתערב ברובו. שגה בזה מאוד דאיך יכול להקטיר הקומץ הא דילמא יתערב בזה חולין שנתערב בו הקומץ ותנן בפ"ק דמנחות (ד' ו') קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט של לבונה פסול מפני שאמרו הקומץ החסר והיתר פסול אלא ודאי מיירי שנתערבו השירים לאחר שקידש הקומץ. (וצ"ל) ר' בון בר"י בעי קומי ר"ז מנחה שנתערבה בחולין קומץ מתיר את השירים לאכילה (פי' אם הקומץ מתיר את השירים לאכילה