נועם ירושלמי על זרעים קמד

בשאינו מינו נא בטל. ולהירושלמי ביארתי דמיירי אפי' במין בשאינו מינו מצד דשני דברים רבים על א' ומבטלים אותו. והא דקאמרינן העושה עיסה מן החטים ומן האורז חייב בחלה ואדם יוצא בה י"ח בפסח איפשר לומר כמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ג דחלה) ר' הילא בשם רשב"ל לא שנו אלא העושה עיסה מן החיטין ומן האורז ואינו נגרר אלא עם החיטין בלבד. וא"כ הטעם משום שנגרר אחר החיטין ובא לידי חימוץ [ולפי"ז לא היו צריכים לדוחק שנדחק הרא"ש בסוף הלכות חלה שכתב והירושלמי שפי' הטעם משום גרירה משום דהוי קשה לי' נהי דאזלינן בתר טעם וחשיב כולה חיטין מ"מ כיון דרובה אורז אין בא לידי חימוץ. ואיך יוצא בה משום מצה. ולכך הוצרך לפרש הטעם דהחטה גורר את האורז וגורם לבוא לידי חימוץ. דלפי מה שביארתי דהירושלמי ס"ל דטעם כעיקר דרבנן הא שפיר דע"כ צריך לטעמא דגרירה

וע"ז אמר ר' יוסי ולא דמיין תמן זה אסור וזה אסור ברם הכא שני דברים רבים על דבר א' ומבטלין אותו וכבר ביטלו עד שלא נעשה איסור אלו א' עשה חמש עיסיות מחמשת מינים ועירבו ואמר רשב"ל אין לוקין על חלתן ד"ת יאות (פי' אם הי' חמש עיסיות שיש בכל א' שיעור חלה. ואמר רשב"ל אין לוקין על חלתן ד"ת יאות דאז הוה אמרינן דרשב"ל לטעמי' דאיסורין מבטלין זא"ז. אבל הכא מיירי שלא הי' עדיין חיוב חלה בכל א'. וע"כ כ"ע מודו דשני דברים רבים על דבר א' ומבטלין אותו)

וא"כ מוכח מהירושלמי דאפי' אם הוא איסור א' כל שחלוקים בטעמן מבטלין זא"ז דהא אומר בירושלמי דאלו א' עשה חמש עיסיות מחמשת מינים ועירבו ואמר רשב"ל לוקין על חלתן דבר תורה יאות ופי' הוי אמרינן דרשב"ל לטעמי' דס"ל דאיסורין מבטלין זא"ז. ולכאורה א"כ האיך מייתי מהא דרשב"ל דאמר הפיגול והנותר כו' דהתם האיסורין חלוקין. ולכאורה הי' איפשר ליישב כמו שהקשו התוס' בזבחים (ד' ע"ח) דהא תנן במעילה (ד' י"ז) הפיגול והנותר אין מצטרפים זע"ז מפני שהם ב' שמות. ואמר בגמ' לא שנו אלא לטומאת ידים דמדרבנן. אבל לענין אכילה מצטרפין דתני' ר"א אומר לא יאכל כו' קודש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. וי"ל דהתם בדלא מיערב אבל הכא דמיערב בטל דאיסורין מבטלין זא"ז. א"נ הכא ללקות משום פיגול ונותר קאי אבל התם מיירי לעבור עליו משום שכל שבקודש פסול בא הכתוב כו'. ועוד התם נהי דאיסורא איכא אבל מלקות ליכא עכ"ל

וא"כ איפשר לומר דהירושלמי ס"ל דהוי איסור א' משום כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו דהטעם בטל ברוב. אך לשיטת הירושלמי אינו מוכרח כל כך דהא במעילה (ד' י"ט) תנן הפיגול והנותר אין מצטרפין מפני שהם ב' שמות ואמרינן בגמ' אמר ר"י א"ש לא שנו אלא לטומאת ידים דמדרבנן אבל לענין אכילה מצטרפין דתני' ר"א אומר לא יאכל כי קודש הוא כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. וא"כ לשיטת הירושלמי מוכרחין אנו לומר דקאי על פיגול ונותר. דהא אמרינן בירושלמי (פ"ז דפסחים הי"ב) וכן (בסוף פסחים) ר' סימון בשם ריב"ל הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים כו' וא"כ כיון דס"ל להירושלמי דהפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים. א"כ הא דתנן הפיגול והנותר אין מצטרפין מפני שהם ב' שמות קאי לענין אכילה וא"כ הוי ב' איסורין והירושלמי מייתי לה לענין חלה דהוי הכל משם א' דהיינו משום טבל לחלה

וכן משמע בירושלמי (פ"ק דחלה) האוכל מהם כזית בפסח יצא ידי חובתו כזית חמץ חייב בה כרת ואמרינן שם אמר ר' יעקב בר זבדא זאת אומרת שלוקין על חלתן ד"ת (פי' מדמצטרפין לענין חמץ ללקות ולא אמרינן שיבטלו זא"ז) ר' ירמי' בשם ר' חייא בר ווא תיפתר שאכל כזית מזה וכזית מזה (פי' הא דתנן שהאוכל מהם חייב כרת היינו שאכל מכל א' לבדו) א"ר יוסי אפי' תימר כזית בכולן שני' הוא שכולם לשם חמץ ופי' דכיון דהוי איסור א' ע"כ לא שייך לומר מבטלין זא"ז) מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר שני דברים רבים על דבר א' ומבטלין אותו וכא הוא אמר הכין (פי' וא"כ מוכח דס"ל דאפי' באיסור א' מבטלין זא"ז) א"ר יוסי בר בון כיני מתניתין או כזית מזה וכזית מזה (פי' או כזית מזה או מזה אלמא דאפי' באיסור א' מבטלין זא"ז)

[והנה צריך לבאר דבמאי פליגי ר"י ור"ל בהא דפליגי בהפיגול והנותר ששחקן דר' יוחנן ס"ל דלא ביטלו זה את זה ור"ל אמר ביטלו זה את זה וליכא למימר דאזלי לטעמיי' (פ"ה דפסחים ה"ד) דאתפלגון שני יו"ט של גליות ר' יוחנן אמר מקבלין התרא' על הספק רשב"ל אמר אין מקבלין התרא' על הספק וע"כ אזלי לטעמיי' דר' יוחנן ס"ל דהתראת ס' שמי' התראה ע"כ ס"ל דאין מבטלין זא"ז ולוקה משום דס"ל התראת ס' שמי' התראה ור"ל ס"ל דאינו לוקה משום דס"ל התראת ספק לא שמי' התראה וכמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ח) אמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין א' על חבירו ויבטלנו כו' וש"מ התראת ספק לא שמי' התראה

אך אעפ"כ אי איפשר לומר כן לשיטת הירושלמי דהא אמרינן אמר ר' אבהו בשם רשב"ל אין לוקין על חלתן ד"ת אמר ר' יעקב רשב"ל כדעתי' דאתפלגון הפיגול והנותר ששחקן ר' יוחנן אמר לא ביטלו זא"ז רשב"ל אמר ביטלו זא"ז כו' וא"כ כיון דאמרינן דע"כ סובר ר"ל בחלה דאין לוקין על חלתן ד"ת הא גבי חלה איסור א' וא"כ מה שייך שם התראת ס' כיון דחד לאו הוא

ע"כ נראה לי דהטעם הוא דאזלי לטעמיי' במה דפליגי (רפ"ד דתרומות ופ"ג דחלה) דאמר ר' שמעון בן לקיש בשם חזקי' טבל בטל ברוב כו' א"ר יוחנן אין הטבל בטל ברוב וכבר ביארתי שם דמוכח כל הסוגי' שם דר' יוחנן ס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא וביארתי שם עפ"י מה שכתב הר"ן בנדרים (דף נ"ב) בענין דבר שיש לו מתירין דאינו בטל דה"ט דמין במינו לא בטיל לפי שכל שהוא דומה לחבירו אינו מחלישו ומבטלו אלא מעמידו ומחזיקו ומשום הכי ס"ל לר"י בכולהו איסורי דמין במינו לא בטיל ורבנן לא משמע להו הכי דמכל מקום מין במינו דאיסור והיתר אין דומין זה לזה כיון דחד אסור וחד שרי שאין ראוי לילך אחר דמיונם בעצם אלא אחר חילוקם באיסור והיתר אלא היינו טעמא דדם הפר אינו מבטל דם השעיר משום דשניהם עולין כלומר שכשירין לזריקה אין מבטלין זה את זה דכי היכי דאזיל ר' יהודא אחר דמיון העצם אזלי רבנן אחר דמיון ההיתר ולפיכך כל שחלוקים באיסור והיתר אפי' מין במינו בטלי דה"ל כמין בשאינו מינו ומשום הכי אמרינן דבדבר שיש לו מתירין נטו רבנן משום חומרא לדר' יהודה דכיון שאין דבר זה חלוק מן ההיתר לגמרי באיסור והיתר שהרי אף הוא סופו להיות ניתר כמוהו אמרינן שאינו בטל במינו כו' וע"כ ס"ל לר' יוחנן (לשיטת הירושלמי) דדשיל"מ לא בטל מדאורייתא ור"ל ס"ל דדווקא עולין אין מבטלין זא"ז אבל לא מחמת הדמיון דשניהם היתר

וע"כ פליגי נמי ר' יוחנן ור"ל אם איסורים מבטלים זא"ז כיון דשניהם הם מין איסור וא"כ לר' יוחנן דס"ל דהטעם דלרבנן לא בטיל משום דאזלינן אחר דמיון ההיתר וע"כ ה"ל כמין במינו וכל דבר שהוא דומה לחבירו אינו מחלישו ומבטלו אלא מעמידו ומחזיקו וה"נ כיון דשניהם איסור ע"כ אין מבטלים זה את זה וכן כתב הר"ן בספ"ז דנדרים (דף נ"ט) אעפ"י שאין האיסורים כו' מ"מ איסור באיסור הוא ודברים שהן שוים זה לזה לגמרי אין א' מהם מבטל את חבירו כו' עיין שם ור"ל סובר דלא אזלינן אחר דמיון האיסור שיהא רבנן אומרים בזה דלא בטל ואע"ג דדבר שיש לו מתירין היינו דווקא במין במינו אבל לא במין בשאינו מינו והכא אמרינן דאין לוקין על חלתן ד"ת דהיינו בבלול מחמשת המינים וא"כ אפי' לר' יוחנן נמי אין לוקין דמבטלים זא"ז

אך זה יתבאר ג"כ עפ"י מה שכתב הר"ן דאם יש לו עכשיו היתר כי ההיא דפ' משילין (דף ל"ט) שאף מים ומלח מותרים עכשיו במקום שרגלי שתיהם שוין בה הרי נתקרב הרבה היתר של עיסה למים ומלח שאף עכשיו שניהם מותרים וכיון שהיתרן קרוב אי איפשר לחילוק שיש בין מין לשאינו מינו שישלימנו כו' וה"נ כיון דשניהם מין איסור א"כ הם דומים לגמרי זה לזה וע"כ ס"ל לר' יוחנן דאין מבטלין זא"ז ור"ל ס"ל דלא אזלינן אחר דמיון ההיתר וכן האיסור וע"כ ס"ל דמבטלים זא"ז וע"כ ס"ל דאין לוקין על חלתן ד"ת וע"ז אומר אמר ר' יעקב בר אחא רשב"ל כדעתי' דאתפלגון הפיגול והנותר ששחקן ר' יוחנן אמר לא ביטלו זא"ז ורשב"ל אמר ביטלו זא"ז והוא משום דלר' יוחנן הוי כמין במינו דעולין וע"כ אין מבטלים זא"ז

וע"ז אמר ר"י ולא דמיין תמן זה אסור וזה אסור (כצ"ל) ברם הכא שני דברים רבים על דבר א' ומבטלין אותו וכבר ביטלו עד שלא נעשה איסור אלו א' עשה כו' מחמשת המינים ועירבו ואמר רשב"ל אין לוקין על חלתן ד"ת יאות (סי' שאומר דאין זה דומה להא דפליגי ר"י ור"ל אם איסורין מבטלין זא"ז דהא דאמר ר"ל אין לוקין על חלתן ד"ת הוא משום שכבר ביטלו עד שלא נעשה איסור אלו א' עשה חמש עיסיות מחמשת מינין ועירבו וא"ר שמעון בן לקיש אין לוקין על חלתן ד"ת יאות (פי' הי' איפשר לומר דר"ל אזיל לטעמי' דס"ל דאיסורין