נועם ירושלמי על זרעים קלח

המתלקט דאיפשר לומר דבדרבנן מודה רבי דיש ברירה ואף דאמרינן שם דפליגי ר' ורשב"ג בסוריא דאיפשר לומר דזה דווקא אי אמרינן דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר אבל אי אמרינן דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר א"כ פליגי בא"י אהא כמו דאמרינן בגיטין (דף י"ז) וא"כ איפשר דרבי מודה דבדרבנן יש ברירה

וגם מה שהקשיתי אהא דאין הטבל בטל ברוב מן התורה וא"כ דשיל"מ לא בטיל מן התורה אעפ"כ ניחא דהא אמרינן שם א"ר בא מה פליגין ר' יוחנן וריש לקיש בטבל שנטבל ד"ת אבל בטבל שנטבל מדבריהם כ"ע מודו דהטבל בטל ברוב וא"כ הכא נמי בדרבנן בטל ברובא

ואעפ"י שביארתי שם דבסתם דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל אך בטבל שכל עיקר דהוי דשיל"מ הוא מצד שאיפשר להפריש עליו. וא"כ אם נאמר בהיפוך דאדרבא כיון שהוא בטל ע"כ אין על מה להפריש. וע"כ בדרבנן תפשינן צד השני לקולא ואמרינן דלא הוי דשיל"מ. וא"כ הכא נמי כיון דהוי מדרבנן ע"כ תפשינן צד השני. דכיון דבטלו אין מה לפדות. ולפי פי' השני שביארתי דהטעם הוא משום דדשיל"מ הוי כמו מין במינו לר' יהודא ואמרינן בחולין דף צ"ט) שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ואף שביארתי שם דמ"מ אסור מדרבנן משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר והא דטבל דרבנן בטל הוא מצד שאי איפשר להפריש ממקום אחר ומיני' וביה הוי הוצאה מרובה ע"ש. אעפ"כ כיון דמדרבנן הוא לא איכפת להו וכל מה שהיו יכולים לתקן היו מתקנים וא"כ לדברי רבי צריך לומר נטע רבעי וע"כ זוגא שאל לרבי אי כרם רבעי אי נטע רבעי

אך אעפ"כ לכאורה עדיין לא ניחא דאפי' אמרינן נטע רבעי אעפ"כ איך היו מתקנים כרם רבעי דהוי דאורייתא וע"כ איפשר לומר דכרם רבעי היו מציינים אותו בקזוזות אדמה אך בנטע רבעי היו מתקנים יותר עפ"י חילול ובכרם רבעי היו מציינים אותו בקזוזות אדמה

[אך לפי זה תקשה אהא דאמרינן התם והצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט יהא מחולל ואמרינן בירושלמי שם ויציין (פי' אמאי לא ציינו) ומשני אם הוא מציין איך נקרא צנוע (פי' וע"כ היו מחללין שאם יציין א"כ יהא פירסום ולא יהא צנוע) וא"כ לפי"ז כיון דסוף כל סוף היה צריך לציין בקזוזות אדמה א"כ סוף כל סוף לא יהי' צנוע וא"כ אמאי לא ציינו אפי' בנטע רבעי)

ע"כ מביא הירושלמי אח"כ תני כרם רבעי היו מציינים אותו בקזוזות אדמה שהוא לשעה ושל ערלה בחרסית כחיוורא שהוא יותר מכן ושל קברות בסיד שהוא יותר מכן וכמו שכתב הרמב"ם פ"ט מה' מעשר שני ונטע רבעי מי שהיה נטע רבעי בשנת השמיטה שיד הכל שוה צריך לציינו בקזוזות אדמה כדי שיכירו בו כו' שאם ציינו בקזוזות אדמה שמא יתפרדו וכמו דאמרינן בירושלמי שמה שהוא לשעה הקילו בציונו וע"כ מה שהיו מחללין בנטע רבעי הוא משום שהיו יכולים לתקן יותר שהציון של קזוזות אדמה לא הוי סימן כל כך ורצו לשנות שלא ליתן הסימן של ערלה וע"כ היו מציינים ובזה נתבאר מה דזוגא שאל לרבי איך תני כרם רבעי או נ"ר]

ועדיין צריך לבאר מה שהקשה הט"א בר"ה (דף י"ד) דאי אמרינן דנטע רבעי הוא דרבנן א"כ איך הפקיעו חכמים מתרומות ומעשרות ע"ש שהאריך בזה וגם כתב דבירושלמי (פ"ז) דפיאה משמע דלב"ה דס"ל דרבעי ממון גבוה הוא ויש לו חומש וביעור ופטור מפרט ועוללות משום דגמר קודש קודש ממ"ש ה"נ פטור מן המעשרות וא"כ איך תקנו נ"ר דהוי מדרבנן וא"כ יפקיעו מתרומות ומעשרות

ולי נראה דאדרבא לשיטת הירושלמי ניחא דאמרינן (שם) בירושלמי ר' בא בר כהן בעי קומי ר' יוסי כדברי מי שחייב בפרט מהו שתהא חייבת בחלה ולי נראה שצ"ל כדברי מי שחייב בחלה מהו שתהא חייבת בפרט (פי' לדברי ר' יהודה דס"ל דמ"ש ממון הדיוט הוא וחייב בחלה וכמו דאמרינן שם עיסת מ"ש כר"מ פטורה מן החלה כר' יהודא חייבת בחלה וכמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ז) וע"כ מיבעי לי' כדברי מי שחייב בחלה דהיינו לר' יהודא דס"ל מעשר שני ממון הדיוט א"כ יהא חייב בפרט) וע"ז א"ל ולא ר' יהודא היא וסברין מימר כל הדא הלכתא כר' יהודא כב"ש (פי' א"כ לפי"ז יהי' ר' יהודא דס"ל דמ"ש ממון הדיוט הוא כב"ש אלא ודאי דאפי' ר' יהודא מודה דס"ל דפטור מן הפרט כב"ה והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בקדושין (דף נ"ד) דאמרינן הלכה כר"מ במעשר הואיל וסתם לן תנא כותי' כו' דתנן כרם רבעי ב"ש אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור כו' אי כר' יהודא אמאי האמר מעשר שני ממון הדיוט הוא אלא לאו כר"מ אלמא דס"ל להש"ס דילן דתלוי הא דפרט כר"מ ולא כר' יהודא וא"כ הלכה כר"מ אבל לשיטת הירושלמי דלא תלוי זה בזה א"כ הלכה כר' יהודא דמעשר שני ממון הדיוט הוא וא"כ חייב בחלה וכש"כ דחייב בתרומה דהא בחלה כתיב תרי זימני עריסותיכם וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דחלה) מעשר שני שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה ר' יונה כמ"ד אינו כנכסיו ברם כמ"ד כנכסיו הוא חייב וא"כ לפי"ז ניחא דלשיטת הירושלמי הוי נטע רבעי רק מדרבנן ולא הפקיעו כלל מתרומות ומעשרות דהא רבעי חייב במעשרות לרבי יהודא דלשיטת הירושלמי הלכתא כותי' וא"כ איפשר לומר דלשיטת הירושלמי אפילו מאן דתני כרם רבעי נ"ר הוא מדרבנן ולשיטת הש"ס דילן מאן דתני כרם רבעי נ"ר פטור לגמרי

והנה יש עוד לבאר על מה דזוגא שאל מרבי אי כרם רבעי אי נטע רבעי והוא דהתוס' כתבו בב"ק (דף ס"ט) והצנועין מניחין את המעות אי שביעית נוהג בכרם רבעי כו' צריך לומר דצנועין אשאר שני שבוע קיימי דאי אשביעית כיון שהי' זוכים מן ההפקר לא הי' יכולים לחלל

וא"כ אי אמרי' דאשביעית קאי א"כ צריך לומר כל המתלקט דאי כל הנלקט כיון שהי' זוכים מן ההפקר לא הי' יכולים לחלל וא"כ אי אמרינן כל המתלקט א"כ בודאי הוא נ"ר ולא כרם רבעי דהוי מדרבנן כמו שהוכחתי לעיל אבל אי אמרינן דשביעי' אינו נוהג ברבעי א"כ איפשר לומר כל הנלקט ואעפ"כ לא זכו מן ההפקר (דאי הי' זוכים מן ההפקר א"כ אינו שלו וגרע משאינו ברשותו]

והנה בעיקר הדין אם שביעית נוהג ברבעי נראה לי דתלוי בזה אי אמרינן דשביעית נוהג מדאורייתא וע"כ ודאי נוהג שביעית ברבעי ג"כ דהוי אפקעתא דמלכא [ועיין בירושלמי (ספ"ז דפיאה) דשביעית נוהג אפי' בהקדש שכתוב ושבתה הארץ שבת לה' אפי' דבר שהוא לה' שביעית חלה עליו] אבל אי אמרינן דשביעית הוא מדרבנן וכבר ביארתי לעיל (רפ"ה דפיאה) דאי אמרינן דשביעית דרבנן א"כ מחוייב להפקיר מחמת מצות חכמים וא"כ בכרם רבעי דעד שלא פדאו הוא אסור בהנאה כמו ערלה [וכמו שהוכיח בש"א מהא דפ"ק דבכורות (דף ט') דמ"ש אסור בהנאה א"כ רבעי נמי אסור בהנאה ועי' בקדושין (ד' ל"ח) והא דאמרינן בב"ק (ד' ס"ט) דשרי בהנאה פי' רש"י ע"י פדיון וא"כ איך יפקיר וכמו דאמרינן בפ"ק דפסחים (דף ו') דלאחר שש דלאו ברשותו קאי לא מצי לבטולי וא"כ אין שביעית נוהג ברבעי אך דיש לחלק קצת הא דברבעי יכול לפדותו או להעלותו ואיפשר דע"כ יוכל להפקיר] וכן משמע מהתוס' דב"ק (ד' ס"א) שכתבו וי"ל דלא דמי דהקדש מאחר שהוקדש יצא מרשו' הבעלים אבל כרם רבעי זכאי להוליכם בירושלים אך לפי מה שכתב הש"א (ס' צ"ו) דמ"ש בגבולין אינו קרוי עריסותיכם שלכם משום דשאני מ"ש שאסור בהנאה בדבר האסור בהנאה לא הוי של בעלים וא"כ ה"נ בכרם רבעי וא"כ לא יכול להפקיר נמי ודוק

וא"כ אי אמרינן דשביעית הוא מדאוריית' וא"כ נוהג ברבעי וא"כ לא מצינן למימר כל הנלקט דאז הוי אינו שלו אלא ודאי דכל המתלקט הוא וא"כ צריך למימר דתנינן נטע רבעי אבל אי אמרינן דשביעית בזמן הזה הוא דרבנן א"כ ליכא שביעית ברבעי וא"כ איפשר לומר דכל הנלקט הוא וא"כ לרבי דס"ל דשביעית בזה"ז דרבנן וכמו דאמרינן (רפ"י דשביעית) אפי' כמ"ד מעשרות ד"ת מודה בשמיטה שהוא מדבריהם דתני וזה דבר השמיטה רבי אומר שני שמיטין הללו שמיטה ויובל בשעה שהיובל נוהג שמיטה נוהג ד"ת פסקו יובלות שמיטה נוהגת מדבריהם וכן אמרינן בגיטין (דף ל"ז) וא"כ לדברי