נועם ירושלמי על זרעים קלז

שם דמהירושלמי פ"ד דסוכה ראי' לדבריו ולע"ד נראה לפרש כמו שביארתי והירושלמי ס"ל דאפי' לאותו שהוא תחת רשותו אינו יכול להקנות לו במתנה והטעם רק משום דיכול להקנות עכשיו במתנה יכול להקנות אח"כ נמי וע"ז אומר דע"כ מהני אם אמר לו מתחילה אעפ"י שבעת חלות המתנה אינה ברשותו דהא אמר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו מתנה דהיינו לאחר שיגיע וע"כ אמר רבי יעקב דרומאי מתניתין כרבי דוסא דיכול להקנות מתחילה שתחול אח"כ המתנה בעת שאינו ברשותו ודלא כר' יהודא דלר' יהודא כיון שיכול להפקיר אחר שילקט ה"נ יכול להקנות לאחר שהגיע לידו המתנה וא"כ לא היה צריך לומר מקודם כל מי שיגיע לולבי הרי הוא לו מתנה אלא ודאי דאתי כרבי דוסא דלאח"כ אינו יכול להקנות וע"כ צריך לומר מקודם וחל לאח"כ אעפ"י שאז הוא אינו ברשותו וכמו דאמרינן בירושלמי שם תמן את אמר אין הפקר אנסין הפקר והכא את אומר הפקר אנסין הפקר ומשני תמן על על דעתי' הוא מפקיר (וצ"ל הכא על דעתי' הוא מפקיר ברם התם כצ"ל) על כרחי' הוא מפקיר ואיפשר שע"ז סמך הש"א (שם) שיש ראי' לדבריו מהירושלמי פ"ד דסוכה היינו על הא דמסיק דתמן בע"כ הוא מפקיר דע"כ אינו יכול להפקיר משא"כ הכא דמדעתי' הוא מפקיר כיון שלא גזלו ע"כ יכול להקנות זו במתנה וע"כ אמר דאתי' כמ"ד לעתותי ערב דכמ"ד בשחרית לא אתי' ויש אדם פודה במחובר לקרקע דהא אינו יכול לפדות עכשיו כיון שהוא מחובר אך שאומר כל המתלקט שתחול החילול אח"כ וזה לא מהני אך ק"ק דהא בידו לתלוש וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה וכמו דאמרי' בקדושין (ד' ס"ב) ובירושלמי (פ"ג דקדושין) בעון קומי ר' יוחנן מה בינה לאומר ה"ז תרומה על המחוברין הללו שיתלשו אמר לון תמן יש בידו לתלוש אך אפשר לומר דזהו אם מתנה לאחר שיהיה ברשותו אבל אם מתנה שתחול לאחר שתצא מרשותו ע"כ לא מהני)

הרי נתבאר דלהירושלמי לא תלוי מידי בברירה. משום דסובר דבין אם אומר בשחרית ובין אם אומר לעיתותי ערב כונתו שתחול אח"כ. ופליגי רק בזה אם יכול להפקיר דבר שעכשיו ברשותו שתחול ההפקר לאחר שתצא מרשותו ודוק. אבל הש"ס דילן סובר דאע"ג דעכשיו הוא ברשותו ויכול להפקיר אעפ"כ אינו יכול להפקיר שתחול ההפקר לאחר שתהי' ביד אחר. ולא דמי להא דאמרינן בכתובות (ד' נ"ט) שדה זו שאני מוכר לכשאקחנה ממך קנה התם היינו משום שתחול לאחר שיקח ע"כ מהני כיון שהוא עתה בידו שתחול לאחר הלקיחה. וכן בשתי פרוטות חל לאחר שיגרשנה. אבל לא כשיפקיר לאחר שתצא מרשותו. וע"ב מפרש הש"ס דילן דתלוי בברירה והא בעומד בשחרית ואומר כל המתלקט היינו שתחול למפרע וע"כ תלוי בברירה

ועדיין צריך לבאר דמפני מה אינו אומר כמו הש"ס דילן דהצנועין מניחין את המעות ואומרי' כל הנלקט הפי' הוא דהיינו כל המתלקט חל מעיקר' וא"כ ניחא שפיר דאז הוא ברשותו. וכ"ת דהטעם הוא דא"כ תלוי בבריר' ופלוגתא דתנאי הוא זה אינו דהא ר"י אמר אתי' דרשב"ג כמ"ד לעיתותי ערב כו'. וא"כ כיון דהא דצנועין היינו לרשב"ג [וכן אמרינן בתחילה חברי' אמרין יאות אמר רשב"ג וקשי' על דרבנן לא ביום הוא מצויין ולא בלילה הוא גונב (פי' לרשב"ג ניחא דמיירי בשביעית וא"כ כיון דהפקירא הוא א"צ לגנוב. וע"כ הם מציינים. אבל לדברי רבנן א"כ קאי בשאר שני שבוע וא"כ הם צריכים לגנוב. והגניבה היא בלילה וא"כ מאי מהני הציון. ואמר לון ר' מנא מביום הוא כי הא דא"ר חנינא חתר בחשך בתים יומם חתמו למו פי' שהם צריכים לידע מביום וע"כ מהני ציון

וע"כ כיון דאתי כרשב"ג ורשב"ג אית לי' ברירה כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ו דדמאי) תני ישראל ועו"ג שקנו שדה בסורי' הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר חלקו של ישראל חייב ושל עו"ג פטור כו' וכן אמרינן בגיטין (ד' מ"ז) וא"כ סובר רשב"ג דיש ברירה אפי' אם אינו מתנה ומברר דבריו מכש"כ אם מתנה ומברר דבריו. וא"כ מפני מה אינו מפרש כשיטת הש"ס דילן דהפי' הוא דכל המתלקט. וא"כ אז הוא ברשותו

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שהקשו התוס' בב"ק (ד' ס"ט) בד"ה כל כו' וא"כ כי קאמר כל המתלקט הא לא הי' מועיל למה שגדל אח"כ. וי"ל דמ"מ מה שהי' יכולים לתקן הי' מתקנים. ועוד דשמא הי' בטל ברוב. ואע"ג דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל מכל מקום מדאורייתא בטיל עכ"ל

אך זהו דווקא לשיטת הבבלי אבל לשיטת הירושלמי הוא מדאורייתא. וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ג דחלה) הי' צריך לתרום ד' חמש חביות מן הבור מעלה את הראשונה עפ"י הבור ואומר הרי אלי תרומה הוי בעי מימר מ"ד מעלה את הראשונה אין הטבל בטל ברוב. ומ"ד מעלה כולן עפ"י הבור הטבל בטל ברוב (כצ"ל). ר' אבהו בשם ר' יוחנן הקיף ביניהון מ"ד מעלה עפ"י הבור תורם מן המוקף. מ"ד מעלה את הראשונה עפ"י הבור אין תורם מן המוקף. וא"כ רשב"ג בודאי סובר דאין הטבל בטל ברוב דאי פליגי א"כ סובר דאין הטבל בטל ברוב. ואי אמרינן דהקיף ביניהון א"כ ג"כ סובר דאין הטבל בטל ברוב ועיי"ש ודוק וכבר ביאר שם בביאורי על הירושלמי וכן ר' יוחנן גופי' סובר שם דאין הטבל בטל ברוב. וכבר ביארתי בכמה מקומות דאי אמרינן דאין הטבל בטל ברוב הוא מדאורייתא משום דהוה כמין במינו ואפי' רבנן דר"י נמי סברי דלא בטל. וכמו שהאריך הר"ן בנדרים (ד' נ"ב) והירושלמי ס"ל דהוה דאורייתא וא"כ לא נוכל לומר דהפי' הוא דכל המתלקט. דא"כ אין תקנה דהא הירושלמי ס"ל דאין הטבל בטל ברוב. וכן רשב"ג סובר דאינו בטל ברוב וא"כ הוה מין במינו ולא בטל. וא"כ אי איפשר לומר כל המתלקט דא"כ אין תקנה למה שגדל אח"כ

ובזה יש לבאר הירושלמי ריש פרקין כרם רבעי זוגא שאל לרבי מה ניתני כרם רבעי או נטע רבעי א"ל פוקון שאלון לר' יצחק רובא דבחנת לי' כל מתנית' נפקון ושאלון לי' א"ל קדמיי' כרם רבעי ותנינא נטע רבעי ר' זעירא מקבל לסביא דהוון ביומוי דר' יצחק רובא דלא בחנון כל מתניתא מיניה

והנה התוי"ט הקשה ע"ז דמאי השיב רבי לזוגא ששאלו לר' יצחק שהמשניות בחונות אצלו והרי רבי חיברם ע"ש שנדחק בזה

ולי נראה לבאר עפ"י מה שביארתי והוא דאי אמרינן כל המתלקט תלוי בברירה וא"כ לדברי רבי קשה מהא דצנועין דהא רבי לית לי' ברירה כמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דדמאי) דר' לית לי' ברירה כמו דאמרינן התם תני ישראל ועו"ג שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה רשב"ג אומר חלקו של ישראל חייב חלקו של עו"ג פטור וא"כ לדברי רבי דלית ליה ברירה. א"כ מה מועיל מה שאמרו הצנועין כל המתלקט אך דיש לחלק בין היכא דמתנה ומברר דבריו כמו שכתבו התוס' בגיטין (דף כ"ה) ועיין בב"ק (דף ס"ט) דפריך והא ר' יוחנן לית ליה ברירה א"כ לא מחלק הש"ס הכא בין היכא שמתנה ומברר דבריו לאינו מתנה. ואם כן ליכא למימר דאמרו כל המתלקט

ועוד דאי הוה כל המתלקט א"כ תקשה קושית התוס' דהא אין תקנה למה שגדל אח"כ. ומה שכתבו התוס' דבטל ברובא ודשיל"מ לא הוי רק מדרבנן וא"כ תקשה לשיטת הירושלמי דס"ל דהוה דאוריית' כמו שביארתי לעיל וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ג דחלה) לקט דלעת להיות מפריש עלי' והולך ה"ז לוקט ובא ורושם עד כאן תרומה דברי רבי רשב"ג אומר לוקט ומחשב כמו שהוא למוד הוון בעו מימר מ"ד עד כאן תרומ' טבל בטל ברוב ולמ"ד לוקט ומחשב כמו שהוא למוד אין הטבל בטל ברו' ומשני א"ר בא כדי שיהי' זקוק ליתן לשבט ביניהון וכבר ביארתי שם דכ"ע ס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאוריית' וכן אמרינן שם היה צריך לתרום ד' חמש חביות מן הבור מעלה את הראשונה עפ"י הבור ואומר ה"ז תרומה וכן השני' וכן השלישית דברי רשב"ג רבי אומר מעלה כולן עפ"י הבור ואומר הרי זו תרומה הוון בעי מימר מ"ד מעלה את הראשונה עפ"י הבור אין הטבל בטל ברוב ומ"ד מעלה כולן עפ"י הבור הטבל בטל ברוב (כצ"ל) ר"א בשם ר' יוחנן הקיף ביניהון (פי' אבל באמת כ"ע סברי דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא וא"כ אי אמרינן דכל המתלקט א"כ אין תקנה למה שגדל אח"כ דלא בטל ברוב מן התורה)

אך כל זה הוא אי אמרינן כרם רבעי. אבל אי אמרינן נטע רבעי והתוס' כתבו בריש קדושין בשם יש מפרשי' דאי אמרינן כרם רבעי אעפ"כ נטע רבעי אסור מדרבנן וא"כ לא קשה מה שהקשינו דהא אין ברירה אי אמרינן כל