נועם ירושלמי על זרעים קלט

רבי דאין שביעית בזמן הזה מדאורייתא וא"כ שביעית אינו נוהג ברבעי וא"כ איפשר לומר דהוה אמר כל הנלקט וא"כ ניחא אפי' בכרם רבעי דכיון דחל אח"כ לא תלוי בברירה וכן לא קשה מהא דנתגדל אח"כ ואינו בטל ברוב מדאורייתא לשיט' הירושלמי דדב' שיש לו מתירין אינו בטל ברוב מדאוריי'

והנה במה שביארתי יתבאר הירושלמי זוגא שאל לרבי מה ניתני כרם רבעי או נטע רבעי והנה התוי"ט פירש דקדמיי' כרם רבעי היינו המשנה ראשונה ותניינא נטע רבעי היינו המשנה השני' דכרם רבעי הי' עולה לירושלים מהלך יום א' לכל צד מטעם דר' יוחנן שהי' התקנה לבסוף על כל הפירות וכמו דאמרינן בר"ה (דף ל"א) כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות] והוא דוחק ובשנות אלי' פירש דקדמיית' היינו הג' משניות הראשונות כרם רבעי ובאחרונה נטע רבעי והוא מפני שבג' הראשונות לא שייך אלא כרם דהיינו בראשונה משום דקתני שם ושל קברות בסיד והיינו כרם העומד בקברות מציינים אותו בסיד מפני הטומאה וזהו דווקא בכרם שהבוצר לגת הוכשר אבל בנטע אין בו טומאה והמשנה הב' הוא ג"כ בכרם שהבוצר לגת הוכר אבל בנטע אין בו טומאה והמשנה הב' הוא ג"כ בכרם דווקא מפני הגזירה שגזרו שיהא עולה כדי שיהי' יין מצוי לנסכים כו' ומשנה הג' קתני פרט ועוללות שהוא אינו אלא בכרם אבל לא בשאר נטעים לכך קתני בה כרם אבל באחרונה שהוא שייך גם בשאר נטעים קתני נטע רבעי עיין שם. אך לפי מה שפירש הרע"ב ושל קברות שלא יכנס שם כהן ונזיר אם כן למאי תנא כרם רבעי

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי דלרבי שאומר דשביעית בזמן הזה דרבנן היינו שחכמים גזרו שיהי' מפקיר בשביעית וא"כ בכרם רבעי דאסור בהנאה מדאורייתא וכמו שפירש ר"ת בקדושין (דף ל"ח) דהא דקאמר והוא הדין לערלה בשתים דקאי ארבעי והוא דאיסורו איסור עולם ואיסור הנאה וא"כ לרבי דאמר דשביעית בזמן הזה דרבנן א"כ איך ינהוג שביעית בכרם רבעי אבל בנטע רבעי שהוא מדרבנן איפשר שינהוג שביעית דכיון דאינו אסור רק מדרבנן הוי שלו וע"כ נוהג שביעית בנטע רבעי

והנה ב' משניות יש שמוכיחות ששביעית נוהג ברבעי הא' היינו הא דהצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו ולשיטת הירושלמי זהו מדברי רשב"ג וכמו דאיתא בירושלמי אתי' דרשב"ג כמ"ד לעיתותי ערב וא"כ משמע דשביעית נוהג ברבעי וכן מוכח ממשנה ה' שם דתנן כיצד פודין נטע רבעי מניח את הסל עפ"י שלשה ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו כו' ובשביעית פודהו בשוי' ופי' הרע"ב שאין שכר שמירה ולא עבודת קרקע פודהו בשוי' וא"כ מוכח מזה דשביעית נוהג ברבעי. ולכאורה יש להקשות על דברי התוס' שכתבו בב"ק (דף ס"ט) והצנועין מניחין את המעות או שביעית נוהג בכרם רבעי כדמשמע כו' וצריך לומר דצנועין אשאר שני שבוע קיימי דאי אשביעית כיון שהי' זוכים מן ההפקר לא הי' יכולים לחלל עכ"ל. ולכאורה הוא תמוה דהא ממתניתין דלקמן מוכח דשביעית נוהג ברבעי וכמו דתנן ובשביעית פודהו בשוי' אך לפי מה שביארתי איפשר לומר משום דלקמן תנן כיצד פודין נטע רבעי ובנטע רבעי כיון שהוא מדרבנן בודאי שביעית נוהג אפי' לרבי משא"כ בכרם רבעי כיון שאסור בהנאה מדאורייתא איפשר דאין שביעית נוהג

וע"כ זוגא שאל לרבי על ב' המשניות שמוכח מתוכן ששביעית נוהג ברבעי. וא"כ לרבי דס"ל דשביעית בזמן הזה דרבנן. וא"כ איך שייך שתקנו חכמים שיפקיר כיון שאין יכול להפקיר באיסורי הנאה. וא"כ צריך לומר דקתני נטע רבעי ונטע רבעי אינו אסור בהנאה אלא מדרבנן. וע"כ שביעית שהיא מדרבנן נוהג בו

וע"ז אמר לון שאלון לר' יצחק רובא דבחנת לי' כל מתניתא ואמר להם שקדמיי' כרם רבעי ותנינא נטע רבעי והוא דבאמת אין שביעית נוהג בכרם רבעי לרבי רק בנטע רבעי שאינו אלא מדרבנן. וע"כ בתנינא נטע רבעי. דאל"ה איך תנן ובשביעית פודהו דבכרם רבעי שאסור בהנאה מדאורייתא איך יכול להפקיר. אבל בקדמיי' דווקא כרם רבעי ואע"ג דבכרם רבעי כיון שאסור בהנאה מדאורייתא א"כ איך שייך הפקר אך באמת במשנה ראשונה אינו מוכח ששביעית נוהג בכרם רבעי ואע"ג דהצנועין הוא מדברי רשב"ג דאינו צריך לתקן רק בשביעית. אך באמת אינו מוכח וכמו שכתב מהר"ם דלעולם אין שביעית נוהג בכרם רבעי אלא שה"ק רשב"ג בשביעית שכל פירות חולין הפקר הם ויסברו העוברים שגם כרם זה הוא חולין ולא יהי' יודעים שהוא של כרם רבעי ויאכלו בלא פדיון לכך מציינים אותו שלא יבוא לידי מכשול. אבל לעולם אימא לך שאין שביעית נוהג בו אלא שהעוברים לא יהי' יודעים שהוא של כרם רבעי ויסברו שגם הוא הפקר ואיפשר שמפני זה אמרו התוס' כדמשמע ממילתי' דת"ק ר"ל משמעות בעלמא והמהרש"א כתב דמה דקאמר רשב"ג בד"א בשביעית דהפקר נינהו. האי לישנא משמע דכרם רבעי גופי' הפקר נינהו בשביעית. אך זה הלשון הוסיפו בש"ס דילן. אבל במשנה קאמר סתם אמר רשב"ג בד"א בשביעית אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות

וא"כ אינו מוכח דשביעית נוהג בכרם רבעי והטעם משום דהוה איסורי הנאה וע"כ אין שביעית בזמן הזה נוהג דרבנן כיון דהוי איסורי הנאה. וע"כ מיירי דווקא בכרם רבעי שהוא מדאורייתא. וע"כ אין שביעית נוהג בכרם רבעי וע"כ הי' מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו ולא קשה דאיך יכולים לחלל כיון שכבר זכו מן ההפקר דליכא למימר שיוכל להפקיר וע"כ הי' אומרים כל המתלקט. דהא רבי לית לי' ברירה ואפי' בדרבנן כמו שהוכחתי לעיל מהירושלמי (פ"ו דדמאי) ישראל ועו"ג שלקחו שדה בסורי' הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה כו' [דבא"י אין קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשר א"כ משמע דרבי לית ליה ברירה אפי' בדרבנן [ועוד דלשיטת הירושלמי כבר ביארתי דכל המתלקט נמי לא חל עד לאח"כ אלא דהחילוק הוא דאם הוא כל הנלקט אז אומרים לאחר שלקטו. וכל המתלקט הי' אומרים תחילה קודם שלקטו אבל החלות היא אח"כ. וא"כ קשה קושי' התוס' דאיך יכולים לחלל כיון שכבר זכו מן ההפקר. וע"כ מיירי בכרם רבעי דליכא שביעית והא דהצנועין מיירי בשביעית היינו משום דבשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות. אבל בשביעית דהיתירא קא אכיל משום דבשביעית הוי הפקר ע"כ הי' הצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט כו' אבל באמת מיירי בכרם רבעי שאין שביעית נוהג בכרם רבעי וע"כ לא הי' זוכין מן ההפקר. ע"כ הי' יכולין לחלל וע"כ אמר לון קדמיי' כרם רבעי (פי' המשנה הראשונה דמיירי ברבעי בשביעית מיירי דווקא בכרם רבעי) ותנינא נטע רבעי (פי' המשנה תנינא דמיירי ג"כ בשביעית דתנן ובשביעית פודהו בשוי' שמזה מוכח דשביעית נוהג ברבעי מיירי דווקא בנטע רבעי דבכרם רבעי כיון דאסור בהנאה מדאורייתא. ושביעית בזמן הזה דרבנן דהיינו שצריך להפקיר. א"כ איך יכול להפקיר. וע"כ מיירי דווקא בנטע רבעי שאינו אסור בהנאה רק מדרבנן. וע"כ שביעית נוהג ויכול להפקיר. וע"כ תנינא פי' המשנה השני' דמיירי ג"כ בשביעית ברבעי. צריך לומר דווקא בנטע רבעי. וע"כ אמר להם ר' יצחק רובא קדמי' כרם רבעי ותנינא נטע רבעי. וקאי רק על ב' המשניות דמיירי בשביעית ברבעי ודוק (ועיין במשנה ה' ואם הי' הכל מופקר כו' ודוק). אך זהו דוחק קצת דכיון דנטע רבעי הוי מדרבנן גזירה אטו כרם רבעי ולפי מה שביארתי לא יהי' נוהג שביעית בזה"ז בכרם רבעי ובנ"ר יהי' נוהג ודוק

דף י"ב ר' אבהו אמר אתפלגון ריב"ח וראב"ע ריב"ח אמר אין נותנים מעשר לכהונה וראב"ע אמר