נועם ירושלמי על זרעים קלו

אם כן החילול הוא לאחר הליקוט. ואיך יכול לחלל כיון שאינו ברשותו

ומזה משמע דס"ל להירושלמי דאפי' אי אמרינן כל המתלקט היינו שהחילול תחול לאחר שיתלקט וכל הנלקט היינו שאומר לאחר שנלקט כמו ר' דוסא דאמר לעיתותי ערב ולא כהש"ס דילן בב"ק (דף ס"ט) דאי אמרינן כל המתלקט הפירוש הוא שתחול החילול למפרע [וא"כ יהי' תלוי בברירה] וכל הנלקט היינו שאומר בשחרית שתחול החילול לאחר הלקיטה וכמו שכתבו התוס' בד"ה כל הנלקט וכמו שהארכתי בזה בספרי ע"י (ס' ז') וע"כ כיון שכונתו שתחול אח"כ לא תלוי בברירה כיון דאין החילול אלא לאחר שנלקט דאותה שעה הוברר וע"כ לא תלוי מידי בבריר' אבל לשיטת הירושלמי אי אמרינן כל המתלקט היינו שתחול אח"כ וע"כ לא תלוי מידי בברירה וע"כ פריך על מ"ד בשחרית אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום [משא"כ לשיטת הש"ס דילן אי אמרינן כל המתלקט חל למפרע ואז הוא ברשותו רק שהענין תלוי בברירה]

וע"כ אמר ר' ירמי' על הא דמקשה הירושלמי על מ"ד בשחרית דהיינו כל המתלקט אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום (פי' דאיך תחול החילול לאח"כ כיון שאינו ברשותו דאלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש אינו כלום וע"כ כיון דלא הוי הקדש באופן זה ה"נ לענין חילול) וע"כ אמר ר' ירמי' עד דאת מקשי לי למ"ד בשחרית קשייתא למ"ד לעיתותי ערב דלפי"ז קשי' יותר אי אמרינן שהוא לעיתותי ערב ואומר כל הנלקט והוא מחולל א"כ קשי' יותר אלו ראה ככר מתגלגל בנהר כו' דאיך יכול אדם לחלל על דבר שאינו ברשותו ומשני מאן דאמר לעיתותי ערב לית לי' לאילין קשייתא (פי' דמ"ד לעיתותי ערב לא קשה עליו דאיך יחלל על דבר שאינו ברשותו דאיהו ס"ל כר' דוסא דיכול להפקיר דבר שאינו ברשותו וא"כ ניחא. אך כמ"ד בשחרית דהיינו כל המתלקט וא"כ למאי קאמר בשחרית הוא דמסתמא ס"ל דלעיתותי ערב ליכא למימר משום דאינו יכול לחלל על דבר שאינו ברשותו וע"כ מקשה אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום דאפי' בשחרית נמי לא ניחא כיון דהחלות הוא לאחר שנלקט א"כ איך יכול לחלל דאלו ראה ככר מתגלגל בנהר אעפ"י שעדיין לא נכל לתוך הנהר אפ"ה אינו יכול להקדיש משום דבסופה יאבד בנהר והכא נמי אעפ"י שעומד בשחרית ואומר כל המתלקט אעפ"כ כיון דחלות הפדיון הוא לאחר שנלקט ע"כ לא מהני החילול וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן דכל המתלקט היינו שתחול למפרע וא"כ ניחא שפיר דהחילול הוא מעת שהי' ברשותו אך שיהי' תלוי בברירה כמו שביארתי ודוק

והנה איפשר לומר עוד כמו שביארתי בספרי ע"י (ס' ז') דאי כל הנלקט איפשר לומר דאפי' אי אמרינן דאין אדם יכול לחלל על דבר שאינו ברשותו אעפ"כ יכול לחלל בתורת זכי' ושליחות והיינו דווקא אי אמרינן כל הנלקט אבל אי אמרינן כל המתלקט א"כ איך יכול לחלל בתורת זכי' ושליחות כיון דבשעה שאמר לא הי' יכול המלקט לחלל א"כ אינו יכול לחלל בתורת זכי' ושליחות

וכמו שהבאתי בספרי א"ה (דף י"ד) מה שהקשה הקצה"ח (ס' שנ"ד) דאפי' בשמיטה ג"כ אינם יכולים הבעלים לחלל מצד זכי' דהא בשעת אמירה המלקטים עצמם נמי אינם יכולים לחלל דהא הוי לדידהו דשלב"ל ומצד הבעלים פשיטא דלא מהני כיון שמתנה שלא תחול החילול עד אחר לקיטה וע"ש שהארכתי בזה. אך לשיטת הירושלמי דהפי' דכל המתלקט היינו שמחלל במחובר שתחול החילול אח"כ וכל הנלקט היינו שאומר אח"כ א"כ בשעה שהוא אומר יכול לחלל בתורת זכי' ושליחות משא"כ כל המתלקט אין לומר בתורת זכי' ושליחות אעפ"י שחל לאח"כ לשיטת הירושלמי אעפ"כ הא בשעה שאמר אינו יכול לעשות שליח דהא הוי לדידיה דשלב"ל וע"כ אומר דמאן דאמר לעיתותי ערב לית לי' כאילין קשייתא דהא יכול לומר בתורת זכי' ושליחות אך כיון שאומר דאתי כרשב"ג כמ"ד לעיתותי ערב כו' גבי לקט והתם אין לומר בתורת זכי' ושליחות דהא אכתי לאו דידהו שנא נתייאשו הבעלים וכמו שכתבו התוספות שם בד"ה כל שלקטו העניים וא"כ מוכרחין אנו לומר דס"ל דיכול להפקיר מה שאין ברשותו. ועיין בספרי נ"י (ס' כ"א) ודוק

[אך לכאורה צריך להבין דמאי קאמר ר' יוחנן על דרשב"ג דקאמר והצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו ואתי כמ"ד לעתותי ערב כו' ברם כמ"ד בשחרית לא אתי' ויש אדם פודה (כצ"ל) במחובר לקרקע א"כ תקשה על דר' דוסא גופא דקאמר ר' דוסא כל מה שילקטו העניים בין העמרים הפקר דאיך יכול להפקיר כל מה שילקטו העניים דאיך יכול להפקיר אח"כ הא אינם ברשותו וכמו שאומר כמ"ד בשחרית לא אתי' ויש אדם פודה במחובר לקרקע

ע"כ נראה לי שהוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' נ"ט) אמר רבי אלעאי לא אלו האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדיש מי לא קדשה מתקיף לה ר' ירמי' מי דמי התם בידו להקדישה הכא אין בידו לגרש את עצמה כו' אלמא דאם יכול להקדיש מעכשיו יכול נמי להקדיש אח"כ אע"ג דהוי דבר שלא בא לעולם וא"כ הכא נמי איפשר לומר דע"כ יכול לומר בשחרית כל מה שילקטו העניים יהא הפקר אע"ג דבשעת חלות החילול ליתא ברשותו אעפ"כ עכשיו הוא ברשותו וכיון שיכול להפקיר עכשיו ע"כ חל נמי לאח"כ וע"כ אמר ר' יוחנן דהא דאמר רשב"ג דהצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו אתי כמ"ד לעתותי ערב דלמ"ד בשחרית לא אתי' ויש אדם פודה במחובר לקרקע דמ"ד בשחרית ניחא דע"כ יכול להפקיר אח"כ כיון שיכול להפקיר אותה ההפקר גופא מעכשיו אבל בפדיון אינו יכול לפדות עכשיו ויש אדם פודה במחובר לקרקע וא"כ כיון שאינו יכול לפדות עכשיו וא"כ איך חל אח"כ הא אח"כ ליתא ברשותו וע"ז אומר אתי' כמ"ד לעיתותי ערב (ומ"ד לעיתותי ערב לית לי' כאילין קשייתא דס"ל דיכול לחלל על דבר שאינו ברשותו הכא נמי יכול להפקיר וכמו שאומר הירושלמי אבל למ"ד בשחרית לא אתי' ויש אדם פודה במחובר לקרקע וא"כ איך תחול אח"כ)

וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ג דקדושין ה' ה' ופ"ג דנדרים ה' ה') הרי הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות טלית זו כו' חזקי' אמר פדאן חזרו לקדושתן ר' יוחנן אמר פדאן פדויין (פי' דפליגי בזה אם פדאן עד שלא קצצו אם חוזרות לקדושתן דהא אמר עד שיקצצו וכמה דאיתא בנדרים (ד' כ"ח) אמר בר פדא פדאן חוזרות וקדושות פדאן חוזרות וקדושות כו' אמר חזקי' פדאן חוזרות וקדושות ור' יוחנן אמר פדאן פדויין כו' אמר ר' יוסי מ"ד חזקי' כשפדאן הוא אבל אם פדאן אחר פקע מהם קדושתן מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר פדאן אחר פקע מהם קדושתן והכא הוא אמר נשאת לאחר לא פקע ממנו קדושין (פי' דזהו כמו שאומר בש"ס דילן בנדרים (שם) ואשה נמי כפדאוה אחרים דמי') ואיך קאמר ר' יוסי דאם נתן לה פרוטה שתהא מקודשת לאחר שיגרשנה מקודשת והא אשה כפדאוה אחרים דמי' וע"ז משני לא צריכא אלא כשנתן לה שתי פרוטות א' מכבר וא' לכשיגרשנה (פי' וע"כ כיון שבידו לקדשה עכשיו בידו נמי לקדש לאח"כ (והוא כמו שכתב הר"ן שם בשם הרשב"א דנהי דבעיין לא אפשיטא הכא אפ"ה איכא למיפשטא מהא דאמר בכתובות (ד' נ"ט) הא לא דמי אלא לאומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדשה וטעמא דכיון שבידו להקדישה עכשיו אעפ"י שיבוא זמן שלא יהא רשות בידו יכול הוא עתה להקדישה לכשיהיה הרשות בידו כו') ופ"ז אומר הירושלמי דע"כ לא פקעו ממנה הקדושין הוא משום שנתן לה שתי פרוטות אחת מכבר וא' לכשיגרשנה

וא"כ איפשר לומר הכא נמי דע"כ קאמר ר' דוסא דעומד בשחרית ואומר כל מה שילקטו עניים דיהא הפקר ואע"ג דחלות ההפקר הוא בשעה שאינו ברשותו אעפ"כ כיון דבידו להפקיר עכשיו ע"כ יכול גמי אף לאח"כ כשאינו ברשותו (ואעפ"י דיש לחלק דהתם בכתובות (ד נ"ט) אומר שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש יהיה ברשותו אח"כ והכא אומר שיהא הפקר לכשלא יהיה ברשותו אך איפשר לומר דר' דוסא ס"ל דאין חילוק והטעם כיון דיכול להפקיר מעכשיו) ור' יהודא אפשר דס"ל דזה אין פעולה דהא לאח"כ אינו ברשותו רק שסובר דאפילו אינו ברשותו יכול לחלל וכמו שאומר בירושלמי דמ"ד לעיתותי ערב לית לי' אילין קשייתא

ובזה יתבאר הא דאמרין (פ"ד דסוכה ה' ב') ומלמדין אותו לומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו מתנה כו' ר' יעקב דרומאי בעי מתניתין דלא כר' דוסא דר' דוסא אמר בשחרית אדם צריך לומר כל מה שילקטו העניים היום בין עמרים הפקר הרי הוא הפקר ר' יודא אומר לעיתותי ערב וחכ"א אין הפקר אנסין הפקר (ופי' הק"ע מתניתין דלא כר' דוסא והאי דלא כמו אלא ונדחק שם לפרש לענין הפקר אנסין. ולי נראה לפרש כמו שביארתי דאמר מתניתין כר' דוסא כו' (כצ"ל) פי' דמתניתין דתנן דמלמדין אותו לומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו מתנה ומשמע דדווקא תחילה בעוד שלא בא ליד אחר אבל לאחר שבא ליד אחר אינו יכול לומר דהרי הוא לו מתנה וא"כ איך מהני מה שאומר תחילה ולא ס"ל להירושלמי כמו שכתב הש"א (ס' צ"ג) דלהקנות במתנה למי שהוא ברשותו יכול להקנות לו אעפ"י שאינו ברשותו וכתב