נועם ירושלמי על זרעים קלה

בטמאה ממש צריכה העמדה והערכה ובש"ק כתב וז"ל כתב המהרא"פ דס"ל דטמאה אינה צריכה העמדה והערכה ודבר תימא הוא שהרי מפורש כתיב ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך וע"כ לא מוקמינן להך קרא ואם כל בהמה כו' בבעל מום אלא באם אינו ענין לטמאה ממש אבל לומר דאין טמאה בעי העמדה והערכה ודאי ליתא עכ"ל. ודבריו תמוהים מאוד דאיך כתב בפשיטות דבהמה טמאה בעי העמדה והערכה הא כל הסוגי' דהכא (פ"ג דמ"ש) שקיל וטרי בזה אם בהמה טמאה בעי העמדה והערכה ואיך כתב בפשיטות דבעי העמדה והערכה ויתבאר במ"א: המוליך פירות פרק רביעי

דף ט דתני אמרה הבא לי גיטי (הוא ט"ס וצ"ל אמרה התקבל לי גיטי (והיא הברייתא הובאה בש"ס דילן בגיטין (ד' ס"ג) והלך ואמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי הוליכו ונתנו לה זכה לה התקבל אם רצה להחזיר לא יחזיר דברי רבי. ר' נתן אומר הוליכו לה ונתנו לה אם רצה להחזיר יחזיר. זכה לה התקבל לה אם רצה להחזיר לא יחזיר. רבי אומר בכולן לא יחזיר עד שיאמר לו א"א שתקבלי אלא שתוליכי לה כו' רבי הונא אמר נעשה שלוחו ושלוחה איסה אמר כולהן דתנינן שלוחו ושלוחה מגורשת ואינה מגורשת (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' ס"ג) איתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הילך ותן לה אמר ר' אבא אמר רב הונא נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת למימרא דמספקא לרב אי הולך כזכי דמי אי לאו כזכי דמי. והא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר התם ספק ממונא לקולא הכא ספק איסורא לחומרא) כו'

שם בירושלמי ר' עזרי' בעי קומי ר' מנא אף לענין מתנה כן אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו א"ל תמן התורה זיכתה אותה בגיטה. והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה. אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו

וצריך להבין דמה זה שייכות להא דאמר בתחילה דמספקא לי' אם הולך כזכי או לא. ע"כ נראה לי לבאר כמו שביארתי בספרי נ"י (דרוש ט') מה שהבאתי בספרי ע"י (ס' י"ז) על מה שהקשו הראשונים הרמב"ן והר"ן בפ"י דגיטין ד' ס"ג) איתמר התקבל לי גיטי כו' והקשו הראשונים דאמאי פריך הש"ס מחוב אגט הא אמרינן בגיטין (ד' ל"ב) אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נ"מ להילך לאו כזכי עיי"ש מה שתירץ הרמב"ן והר"ן דהא דאמרינן בגיטין (שם) דהילך לאו כזכי היינו אם לא עשתה אותו שליח. דאם עשאתו שליח דמי לפקדון [ועיין תוס' גיטין א ל"ב) בגט לא שייך לומר הילך לאו כזכי שאפי' זכי נמי א מהני ולא נקטי' אלא לסימנא בעלמא ולומר כי היכי דלא מהני הילך בגט לא מהני נמי במתנה. ולכאורה אמאי לא תירצו התוס' דמיירי כשעשאתו שליח אלא דאם עשאתו שליח ה"ל כפקדון. וכמו דאמרינן בגיטין (ד' ס"ג) דנעשה שלוחו ושלוחה וחולצת דמספקא לי' אי הילך כזכי]

ולכאורה צריך להבין דאיך דמי גט אם עשאתו שליח לחוב או לפקדון אך הענין הוא דבכל מקום שיש שליחות אם אומר הילך הוי כזכי וע"כ בחוב או פקדון שיכול לעשות שליח. דהא החוב והפקדון שלו הוא ע"כ יכול לעשות שליח. וע"כ אפי' אם לא עשאתו שליח הוא מעצמו יכול לעשות שליח לחבירו לזכות. וע"כ בחוב או פקדון אמרינן הילך כזכי משא"כ במתנה דאפי' עשה אותו שליח לא מהני משום דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו. ע"כ הילך לאו כזכי. וכמו שכתב הנ"י הטעם דמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. שא"א לזכות לחבירו מתורת שליחות אלא א"כ נעשה שלוחו של בעל הממון ובמציאה ליכא בעל הממון. וא"כ כיון דליכא שליחות. ע"כ הילך לאו כזכי משא"כ בגט שהתורה זיכתה אותה והיא יכולה לעשות שליח וע"כ כיון שיש שליחות ע"כ הילך כזכי

וע"כ אמר שם בירושלמי ר' עזרי' בעי קומי ר' מנא אף לענין מתנה כן אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו (פי' אם במתנה אמרינן נמי הילך כזכי) וע"ז אומר וכי אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו וע"כ כיון דליכא שליחות א"כ הילך לאו כזכי ע"ז אומר תמן התורה זיכתה אותה בגיטה (פי' שהיא יכולה לעשות שליח אפי' בדבר שאינה שלה. כמו דאמרינן בקדושין (ד' מ"א) ושלחה מלמד שהיא עושה שליח או דהתורה זיכתה אותה בגיטה שהיא נפטרת ע"י). והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו: כרם רבעי פרק חמישי

דף י' כרם רבעי מציינים אותו בקזוזות של אדמה ושל ערלה בחרסית כו' אמר רשב"ג בד"א בשביעית אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות והצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו כו'

אמר ר' יוחנן אתי' דרשב"ג כמ"ד לעיתותי ערב. דתני ר' דוסא אומר כל מה שילקטו העניים בין העמרים הפקר הרי הוא הפקר ר' יהודא אומר לעיתותי ערב. וחכ"א אין הפקר אנסין הפקר שאין אנו אחראין לרמאין ברם כמ"ד בשחרית לא אתי'. ויש אדם מבקר במחובר לקרקע הוא ט"ס וצ"ל ויש פדיון במחובר לקרקע] א"ר ירמיה אפי' כמ"ד בשחרית אתי' ולאו רשב"ג היא. ועוד דהוא אית לי' משיכתו של מ"ש הוא פדיונו (צ"ל ולאו רשב"ג היא דאית לי' משיכתו של מעשר שני הוא פדיונו) [והאי ועוד מקומו אח"ז] ועוד אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום אמר ר' ירמיה עד דאת מקשי לי למ"ד בשחרית. קשייתי' למאן דאמר לעיתותי ערב. א"ל מאן דאית לי' לעתותי ערב לית לי' לאילין קשייתא עכ"ל

ונראה לבאר הירושלמי דאתי' כמ"ד לעיתותי ערב (פי' לאחר שנלקט וא"כ הוא בתלוש ע"כ יכול לחלל) ברם כמ"ד בשחרית לא אתי' ויש פדיון במחובר לקרקע

וע"ז אמר ר' ירמי' ואפי' כמ"ד בשחרית אתי'. ולאו רשב"ג היא דהוא אית ליה משיכתו של מ"ש הוא פדיונו א דאיפשר אתי כמ"ד בשחרית. וכ"ת דהא אין פדיון במחובר קרקע דאתי כרשב"ג דאית לי' משיכתו של מ"ש הוא פדיונו) ויתבאר זה עפ"י מאי דאמרינן בקדושין (דף נ"ד) ת"ש משך הימנו מעשר ב' סלעים ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים נותן סלע ומשתכר בסלע ומ"ש שלו אילימא ר"מ אמאי משתכר בסלע ונתן את הכסף וקם לו אמר רחמנא אלא לאו ר' יהודא כו' וא"כ אתי מתניתין כר' יהודא דס"ל דמעשר שני ממון הדיוט (ועיין ברמב"ם פ"ח מה' מ"ש ובהשגות הראב"ד ובכ"מ שם ובתו"י) ובירושלמי (פ"ד דמ"ש) אמרינן מתניתין דלא כרשב"ג דתני לעולם משיכתו של מ"ש הוא פדיונו (פי' אעפ"י דמתניתין אתי כר' יהודא דס"ל דמעשר שני ממון הדיוט היינו לקנות במשיכה אבל מ"מ הפדיון הוא בכסף. אבל רשב"ג סובר דמשיכה של מ"ש הוא פדיונו וכיון דהקנין הוא ע"י משיכה ע"כ הוי לענין פדיון ג"כ וא"צ להוסיף סלע על הפדיון וא"כ משוי לי' ר"ג מ"ש כחולין לענין פדיון ג"כ וע"כ פודה במחובר לקרקע נמי וכמו שיש קנין במחובר לקרקע ע"כ מהני לענין פדיון ג"כ) וע"ז אומר א"ר יוסי והיינו וקם לו (פי' דאע"ג דרשב"ג סובר דכיון דמהני משיכה לענין קנין מהני נמי לענין פדיון היינו מה שהוא בדרך פדיון לענין שיהא כדרך פדיון של הקדש ואין פדיון במחובר לקרקע ואיפשר דהקדש אין מתחלל במחובר דאין מעילה במחובר לקרקע ואיפשר דע"כ אין לו פדיון נמי) וע"כ אומר וזהו וקם לו (פי' כיון שהוא בדרך פדיון ליכא בקרקע)

ועוד אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום (פי' דאיך יחול החילול אם אומר כל המתלקט.