נועם ירושלמי על זרעים קלב

שאמרה אבוכון לא הוה עבד כן אלא מפקיען חוץ לחומה משום דסברה כר' יהושע דהיינו חבירו של ר"א וכמו שאמרו לו תלמידי' כבר נמנו חביריך דאי ריב"ז רבו הוה וא"כ מסתמא הוא ר' יהושע הוא שהתיר וע"כ אמר סבתא הוה סברה מימר כר' יהושע וע"כ אמרה דהוי מפקיע חוץ לחומה דהיינו כר' יהושע שביטל התקנה

וע"כ אמר הירושלמי ר' פנחס הוה מסאב לה ופדה לה דו חשש לדין ולדין והיינו שחשש אולי הלכה דרואים את המחיצות כאלו הן עולות וא"כ אין לפדות בירושלים (ולאכול נמי אי איפשר משום דליכא מזבח ואיתקש לבכור ובכור איתקש בשרו לדמו) ולהפקיען חוץ לחומה חשש דילמא הלכה כר"א שסובר דהתקנה במקומה עומדת וא"כ צריך לאוכלן בירושלים ולא להוציאן חוץ לחומה

וע"ז אומר ר' יעקב בר אידי וריב"ל אמרו הלכה כדברי התלמיד ולכאורה הי' איפשר לבאר דהלכה כדברי התלמיד היינו כמו שאמרו לו תלמידי' רבי כבר נמנו עליך חביריך והתירוה. אך לפי"ז לא יתיישב דהא אמרינן תחילה דרבנן סברי כר"א וא"כ ריב"ל שהוא נמי מן רבנן סובר כר"א ע"כ נראה לי לפרש דהלכה כדברי התלמיד דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין והא דפודין בירושלים הוא מחמת התקנה דמהלך יום א' לכל צד אך באמת לא נתקנה התקנה אלא ברבעי ולא במעשר שני וכמו שכתב התויו"ט (פ"ה) ומעשר שני פודהו סמוך לחומה כדלעיל פרק ג' משנה ז' ח' ודוק

[והנה במ"א ביארתי על קושי' התוס' בסוכה (דף ל"ה) ואמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין מאכילים את העניים דמאי והקשו התוס' דטעמא דב"ש קאמר ע"ש וביארתי עפ"י מאי דאמרינן בפסחים (דף ל"ה) יוצאין בדמאי כו' דמאי הא לא חזי לי' כיון דאי בעי מפקיר לנכסי' הוה עני ואוכל דמאי השתא נמי חזי לי' דתנן מאכילים את העניים דמאי ואמר רב הונא תנא בש"א אין מאכילים את העניים דמאי כו' וב"ה אומרים מאכילים. ולכאורה יש לדקדק דאמאי בסוכה (דף ל"ה) הביא התנא פלוגתא דב"ש וב"ה ובפסחים (דף ל"ז) לא הביא הפלוגתא דב"ש וב"ה במתניתין רק סתם כב"ה דתנן יוצאין בדמאי אך איפשר לומר כמו שהקשו התוס' בסוכה (דף ל"ה) בד"ה אתי לחם לחם כו' תימא הא קאמר בפ' כל שעה (דף ל"ה) דאין יוצאים ידי מצה בטבל מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות מי שאיסורו משום בל תאכל טבל תיפוק לי' משום דבעינן מצה משלכם וטבל לא חשיב לכם כדמוכח הכא גבי אתרוג דעד כאן לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בדמאי משום דאי בעי מפקיר נכסי' והוה עני וחזי לי' אבל בטבל ודאי כולהו מודו וי"ל דלא דמי דהא דאין יכול לצאת באתרוג של טבל דהוי כמו אתרוג דשותפין שיש לכהן וללוי בו חלק ודמי לאחין שקנו אתרוג בתפוסת הבית כו' אבל גבי מצה כשאכל ממנה כמה זיתים אם יש משלו כזית יצא כו' ע"ש וא"כ הא דאינו יוצא באתרוג הוא משום דמעורב בחלקו של כהן וא"כ הוי כמו אתרוג השותפין. ולכאורה הא דאינו יוצא בטבל משום דמעורב בה חלקו של כהן היינו דווקא אי אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין אבל אי אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין א"כ אמאי אינו יוצא באתרוג של טבל כיון שאין לכהן עדיין חלק בו דהא מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין ועיין בקדושין (דף נ"ח) ובנדרים (ד' פ"ה) הגונב טבלו של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו ריב"י אינו משלם אלא דמי חולין שבו כו' אלא הכא במתנות שלא הורמו קא מפלגי כו' ודוק

והנה לדברי ת"ק פליגי ב"ש וב"ה במתנות שלא הורמו היינו בפירות שלא נגמרה מלאכתן כמו דתנן במתניתין פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזור מ"ש שלהם ויאכל בירושלים ושלא נגמרה מלאכתן סלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה ב"ש אומרים מ"ש יעלה ויאכל בירושלים וב"ה אומרים יפדה ויאכל בכל מקום ואמרינן בירושלמי (פ"ג דמעשר שני) הא סלי תאנים וסלי ענבים לאכילה גמר מלאכה הן אמרו להם בית הלל לב"ש וכו' אין אתם מודים לנו בפירות שלא נגמרה מלאכתן שהוא יכול להפקירן ולפוטרן מן המעשרות כו' א"כ כל הטעם דסברי ב"ה אליבא דת"ק דבפירות שלא נגמרה מלאכתן כיון שיכול להפקירן ולפוטרן מן המעשרות ע"כ הוי מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמי' אבל בפירות שנגמרה מלאכתן שאינו יכול להפקירן ולפוטרן מן המעשרות ע"כ הוי לכ"ע מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין (אליבא דת"ק)

וא"כ בדמאי דיכול ליתן לעניים א"כ לב"ה מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין דהא יכול להפקיע מן המעשר אע"ג דבאמת לא הוי הפקעה גמורה דהא רק לעניים הוא אעפ"כ לא הוי כמי שהורמו אבל לב"ש דפליגי וסברי דאף בפירות שלא נגמרה מלאכתן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וע"כ אפי' הי' סוברים ב"ש דמאכילים את העניים דמאי אעפ"כ הא סברי ב"ש דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי' אפי' בפירות שלא נגמרה מלאכתן לדברי ת"ק אעפ"י שיכול להפקירן וע"כ אינם יוצאים אפי' בדמאי ג"כ ואע"ג דתנן והדמאי נכנס ויוצא ונפדה וכן תנן בפ"ג דדמאי והדמאי כו' ונכנס לירושלים ויוצא היינו משום דמחיצה לקלוט הוי דרבנן ולא גזור בדמאי כמו שכתב הר"ש שם וא"כ לפי"ז דפליגי ב"ש וב"ה אם מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי' בדבר שיכול להפקיע מיד מעשר דב"ה סברי דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמי' בפירות שלא נגמרה מלאכתן והטעם משום שיכול להפקירן ולפוטרן מן המעשרות וא"כ הכא נמי בדמאי אעפ"י שנגמרה מלאכתן יכול להפקיע וליתן לעניים]

וע"כ סברי ב"ה דיוצאין בדמאי משא"כ ב"ש סברי דאפי בפירות שלא נגמרה מלאכתן אעפ"י שיכול להפקיע אעפ"כ מתנו' שלא הורמו כמי שהורמו דמי'. ע"כ סברי דאין יוצאין בדמאי

וא"כ בזה היה מתיישב במה דלא פליגי בפסחים (דף ל"ה) דהא התם אין הטעם משום דלא הוי לכם. דהא יכול לאכול כמה זיתים אלא הטעם כדר"ש משום דיצא זה שאין איסורו משום בל תאכל טבל אלא משום בל תאכל חמץ או משום דהוי מצוה הבאה בעבירה [ועיין במה שכתב הש"א (ס' צ"ו) דבטבל שהוא במיתה לא אתי עשה דמצה ודחי ל"ת וכמו שאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת הכא נמי לא דחי ל"ת שיש בה ק וע"כ מודים ב"ש דיוצאים בדמאי משום דב"ש איפשר דסברי נמי דמאכילים את העניים דמאי. ומגו דאי הוה בעי הוה מפקיר נכסי' והוי עני ע"כ יוצא בה נמי עכשיו משא"כ לענין שמעורב בה חלקו של כהן וא"כ לא הוי לכם ע"כ לא אמרינן דהוי ממונו משום מגו דאי בעי מפקר נכסי' וא"כ אי אמרינן דהטעם דב"ה הוא משום דסברי דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמי' בדבר שיכול להפקיע וא"כ היה תלוי בפלוגתא אי אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי' א"כ לפי מה דקיי"ל דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמי' לפי"ז אף בטבל גמור היה יכול לצאת כיון דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמי' וכמו דאמרין בירושלמי (פ"ג דמ"ש) ר' יעקב בר אידי וריב"ל אמרו הלכה כדברי תלמיד א"כ פסקו דהלכה כרשב"י דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמי' אפי' בפירות שנגמרה מלאכתן. ואף דרב הונא סובר דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי' וכמו דאמרינן בקדושין נ"ז) בעי מיני' ר' חייא בר אבין מרב הונא טובת הנאה ממון כו' א"ל ולאו מי אוקימנא בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אתו כהן כו' אלמא שסובר דמתנות שלא הורמו כנוי שהורמו דמי' היינו דווקא במטא ליד כהן. וכמו דאמרינן בחולין א ק"ל) ת"ש מניין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלין כו' ת"ל ולא יחללו את קדשי ב"י אשר ירימו אין לך בהם אלא משעת הרמה ואילך הא משעת הרמה ואילך מיהא משלם אמאי ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן הכא נמי דאתי לידו בטבלייהו וקא סבר האי תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין היינו דווקא במטא ליד כהן. אבל בסתם מתנות סובר ר"ה ג"כ דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין [אך לפי הירושלמי משמע דפסק דאפי' במטא ליד כהן דהא אם קלטינהו מחיצות לענין מ"ש הוי כמו דמטא ליד כהן. ואפ"ה אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמי' אך ר"ה סבר דאם לא מטא ליד כהן אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמי'] וא"כ היו יוצאים באתרוג של טבל

וע"כ אמרינן בסוכה (ד' ל"ה) ושל דמאי מ"ט דב"ה כיון דאי בעי מפקיר נכסים והוה עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה והשתא נמי לכם קרינא בי' דתנן מאכילים את העניים דמאי ואת אכסני' דמאי ואמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין מאכילים את העניים דמאי וב"ה אומרים מאכילים את העניים דמאי ואת אכסני' דמאי. וא"כ פליגי בזה דב"ש סברי דאין מאכילים את העניים דמאי וב"ה סברי דמאכילים את העניים דמאי. אבל אין הטעם משום דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וא"כ מתורץ קושי' התוס' דרב הונא קמ"ל בזה טעמא דב"ה נמי

אך שעדיין צריך ליישב דבאמת מ"ט לא פליגי ב"ש וב"ה בפסחים כמו דפליגי בסוכה אך איפשר דאי הוי פליגי בדמאי א"כ הוה משמע דבטבל שניהם שוים ובאמת אין שוים אפילו בטבל אליבא דרבא דאמר ביבמות (דף י"ג) דרבא אמר טעמא דב"ש דאין איסור חל על איסור תינח היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי כו' ועיין בספרי נ"י (ס' א') דב"ש ס"ל דאין אחע"א יותר מר"ש דס"ל לב"ש דכמאן דליתא כלל. א"כ אינו יוצא מטעם מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ כו' וא"כ אפי' אם אין לו אחר נמי אינו יוצא. משא"כ לב"ה דס"ל דאחע"א כמו דקיי"ל דאיסור חל על איסור בכולל או במוסיף או בבת אחת. וא"כ הוי איסור חמץ איסור כולל א"כ חל. וא"כ הא דאינו יוצא הוא רק משום מצוה הבאה בעבירה. וא"כ היינו דווקא אם יש לו מצה אחרת. אבל בלא"ה אתי עשה ודחי ל"ת. וא"כ כיון דעשה דחי ל"ש וא"כ בטבל של מ"ש ומ"ע אינם שוים וע"כ לא הביא תנא דמתניתין הפלוגתא דב"ש וב"ה בדמאי משום דאפי' בטבל נחלקו

ולפי מה שבארתי בספרי ע"י (ס"ק) דלכך לא אמר גבי מצה שאינו יוצא בטבל משום דלא חשיב משלו כמו גבי אתרוג דהתם כיון שיש בזה חלקו של כהן או של לוי ע"כ לא הוי לכם אבל גבי מצה של טבל כיון דאם לעסו קני ואינו מתחייב אלא דמים ע"כ הוי שלו וע"כ אינו