נועם ירושלמי על זרעים קלא

יהושע רבי פנחס הוה מסאב לה ופדה לה דו חשש לדין ולדין. ר' יעקב בר אידי וריב"ל הלכה כדברי תלמיד עכ"ל

והנה בספרי א"ה (דרוש כ"ד) ביארתי הירושלמי וכתבתי שם שנראה ני שצריך לשנות בהיפוך סבא הוה סבר מימר כר"י. ופי' שאומר דרואים את המחיצות כאלו הן עולות דר"י אומר שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית. אוכלין קדשי קדשים אעפ"י שאין קלעים בשבועות (ד' ט"ו) וכן בזבחים (ד' ק"ז). וע"כ אמר שאין פודין בירושלים דהוי בקירוב מקום. אלא מפקיען חוץ לחומה ופודה איתן. ואילין רבנן פי' שאמרו שיכול לפדות בירושלים סברי מימר כר"א שאמר שמעתי כשהי' בונים בהיכל עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרות כו' וע"כ כיון דסברי כר"א שאין רואים את המחיצות כאלו הן עולות. ע"כ הי' פודין אפי' בירושלים. וכבר ביארתי בספרי ע"י (ס' ט"ו) דלכאורה למאן דסבר דרואים את המחיצות כאלו הן עולות ע"כ סובר דמפקיען חוץ לחומה. וא"כ קשה דאמאי לא יאכלו בירושלים. כיון דרואים את המחיצות כאלו הן עולות

וביארתי שם עפ"י מאי דאמרינן במכות ד' י"ט) ר' יוסי אומר יכול יעלה אדם מ"ש ויאכל בזמן הזה בירושלים כו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית. ומסיק שם בגמ' דלעולם קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל. והכא בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית כו' ומקשינן בשרו לדמו. מה דמו במזבח אף בשרו במזבח והכריחו התוס' שם שהגירסא היא לעולם קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל. וישבתי שם דברי הרמב"ם דבאמת קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ואפ"ה אמרינן דאם אין מקדש ירקב משום דבעינן מזבח משום דגמר מבכור ובכור איתקש בשרו לדמו מה דמו במזבח אף בשרו במזבח. והמפרש מהרא"פ פירש שם משום דספיקא מספקא לי' אם קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל או לא. ושגה בזה. אלא כמו שביארתי דאפי' אי אמרינן קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל אפ"ה אין לאכול מ"ש בירושלים

וע"כ אמרינן שם ר' פנחס הוה מסאב לה ופדה לה דו חשש לדין ולדין. (פי' שסובר דרואין את המחיצות כאלו הן עולות. וע"כ לא יכול לפדותן. ולאוכלן נמי אי איפשר משום דמקשינן לבכור. ולהפקיען חוץ לחומה נמי אי איפשר משום דקלטינהו מחיצות ואפי' ליתנייהו. וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"ג) ומאי יצא דנפול מחיצות והאמר רבא מחיצה לאכול דאורייתא מחיצה לקלוט דרבנן וכי גזור רבנן כי איתנייהו למחיצות כי ליתנייהו למחיצו' לא גזרו רבנן ומשני לא פלוג רבנן בין איתנייהו למחיצות בין ליתנייהו למחיצות). אך עכ"ז אלולי מסתפינ' הייתי גורס בירושלמי סבתא הוה סברה מימר כרשב"י ואילין רבנן הוי סברי מימר כת"ק. (פי' דתנן במתניתין פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזור מ"ש שלהם ויאכל בירושלים. ושלא נגמרה מלאכתן סלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה. בש"א מ"ש יעלה ויאכל בירושלים. וב"ה אומרים יפדה ויאכל בכל מקום. ר"ש בן יהודא אומר משום ר' יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה על פירות שלא נגמר מלאכתן שיפדה מ"ש שלהן ויאכל בכל מקום. ועל מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן. ב"ש אומרים יחזור מ"ש שלהם ויאכל בירושלים. וב"ה אומרים יפדה ויאכל בכל מקום

וע"כ אומר דסבא הוה סבר מימר רואים את המחיצות כאלו הן עולות. וע"כ לא הי' יכול לפדותן בירושלים. ואעפ"כ לא שרי לאכול דהוקש לבכור ובכור איתקש בשרו לדמו ובעינן מזבח. ואילין רבנן הוי סברי אין רואים את המחיצות כאלו הן עולות. וע"כ היו פודין בירושלים כמו בגבולין. וע"ז אמר וביקשו לפדותן בגבולין דהיינו כגבולין. וא"כ עדיין אינו מיושב דא"כ דסבתא הוה סברה מימר דרואים את המחיצות כאלו הן עולות. וע"כ אין פודין בירושלים א"כ קלטינהו מחיצות נמי. וכמו שהבאתי ראי' מהא דב"מ (ד' נ"ג) דאפי' כי ליתנייהו למחיצות נמי גזרו רבנן. ולא פלוג רבנן בין איתנייהו למחיצות בין ליתנייהו למחיצות. א"כ איך אמרה דאבוכון לא עבד כן אלא מפקיען חוץ לחומה וע"ז אמרה דסבא סבר כרשב"י שאמר על מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן שיפדה מ"ש שלהם ויאכל בכל מקום. דסובר דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין

ואיפשר לומר שהוא כשיטת הש"ס דילן במכות (ד' כ') אמר רבה מחיצה לאכול דאורייתא מחיצה לקלוט דרבנן. וכי גזור כי איתא בעיני' בטיבלי' לא גזור רבנן. וע"כ אמר לון חד סבא אבוכון לא הוה עבד כן אלא מפקיען חוץ לחומה כו'. אבל ר"ח ור"י דהיו פודין בגבולין הוי סברי דאין רואים את המחיצות כאלו הן עולות כלל. וא"כ מותר לפדותן כמו בגבולין. אבל הא דמפקיען חוץ לחומה לא ס"ל דאי אמרינן דרואים את המחיצות כאלו הן עולות. א"כ לא הי' פעולה במה דמפקיען חוץ לחומה דאינהו סברי כת"ק דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי'. ואמרינן בזה דקלטינהו מחיצות. אך שהיו פודין משום דהם סברי דאין רואים את המחיצות כאלו הן עולות (פי' דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל)

וע"ז אומר ר' פנחס הוה מסאב לה ופדה לה. דו חשש לדין ולדין. (פי' חשש לזה דרואין את המחיצות כאלו הן עולות. וע"כ אין פודין בירושלים. (ואעפ"כ לא שרי לאכול דליכא מזבח) וגם חשש לדין דילמא הלכה כת"ק דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וקלטינהו מחיצות. ואע"ג דליתנייהו למחיצות. ע"כ הוה מסאב להו ופדה להו דהא כיון דמסאב להו מותר לפדותן אפי' בירושלים. אך לפי"ז לא יתיישב קצת הא דאמרינן ר' יעקב בר אידי וריב"ל הלכה כדברי תלמיד דהיינו רשב"י. דלא אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין א"כ איך אמר תחילה דרבנן סברי כת"ק והני רבנן ר"ח ור' יונתן וריב"ל דסברי כת"ק. ואיפשר לומר דחזר אח"כ כששמע דאבוהון הוה מפקיען חוץ לחומה

ולכאורה הי' איפשר לבאר הגירסא סבתא הוה סברה מימר כר"א (צ"ל כר' יהושע) ואילין רבנן סברי מימר כר' יהושע (צ"ל כר"א) והוא דקאי אהא דאמרינן בר"ה (דף ל"א) כרם רבעי הי' לו לר' אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי וביקש ר"א להפקירו לעניים א"ל תלמידי' כבר נמנו עליך חביריך והתירוה והא דביקש ר"א להפקירן לעניים פי' רש"י שישאו שם פירות ויאכלום שם שהי' עליו טורח להעלותן. והקשו התוס' בר"ה (דף ל"א) וא"ת אם לא קידשה לע"ל מה היו מרויחים העניים הרי לא יכלו לאכול בירושלים אם בטלה קדושה. ויש לומר דיכולים לחלל על שוה מנה על שוה פרוטה כו' וא"כ משמע מהתוס' דאעפ"י שלא היו אוכלים הפירות בקדושת רבעי אעפ"כ קיים התקנה להעלותן לירושלים שהוא כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות

וא"כ הי' איפשר ליישב הגירסא סבתא הוה סברה מימר כר"א (צ"ל כר' יהושע) ואילין רבנן סברי מימר כר' יהושע (צ"ל כר"א) פי' דע"כ לא הפקיען חוץ לחומה והוא משום דסברי כר"א שאפי' לאחר החורבן אין לפדות חוץ לירושלים מהלך יום אחד לכל צד וע"כ הי' פודין אותו כגבולין משום שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל וע"כ יכול לפדותן אבל אין להפקיען חוץ לחומה מחמת דסברי כר"א דכיון דתקנו שמהלך יום א' לכל צד שצריך להעלות לירושלים לא נתבטלה התקנה לאחר החורבן וע"כ הי' פודין ואעפ"י שהי' אוכלין לא בתורת מ"ש אעפ"כ הי' אוכלים אותם בירושלים וא"כ מקיים התקנה דכדי לעטר שוקי ירושלים בפירות וכמו שכתבו התוס' על ר' אליעזר שביקש להפקירן לעניים דמה יעשו העניים ותירצו שהי' מחללן על שו"פ אלמא דאע"ג שלא הי' אוכלים בתורת רבעי אעפ"כ הי' מקיימים התקנה וע"כ אמר ר' חנינא ר' יונתן וריב"ל עלו לירושלים וביקשו לפדותן בגבולין ואעפ"כ לא הי' מפקיעין חוץ לחומה דסברי כר"א דכרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד וסבתא