נועם ירושלמי על זרעים קל

וע"ז אמר רבי מנא ולא דמיי הוה רבי מדמי לה (פי' הענינים של הוספת חומש שעל הקדש ראשון מוסיף חומש ועל הקדש שני אינו מוסיף חומש וכן לענין שאין ממירין וחוזרין וממירין. וע"כ כיון שאמר רב הונא לענין תמורה דטעמא דר"ש דו אמר אין הפסח עושה תמורה ושונה הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים. וא"כ כיון דהוי לענין תמורה כהקדש ראשון וע"כ עושה תמורה א"כ ה"נ לענין הוספת חומש דאם הפסח משתנה לשם שלמים ה"ל כקדושה אחרת ומוסיף חומש. דב' הענינים שוים הם לענין הוספת חומש וכן לענין תמורה וכמו דאמרינן בש"ס דילן בתמורה (דף ט') ומשמע התם ג"כ דהענינים הם דומים זה לזה. אך מהא דאמר ר' מנא ולא דמיי הוה רבי מדמי לה משמע דחולק על רב הונא

ע"כ נראה לי דצריך לגרוס בירושלמי אמר רב הונא טעמי' דר"ש דו אמר אין הפסח עושה תמורה ושונה הימר בו עודהו פסח אין מימר בו עודהו שלמים (וכן הגיה הגר"א) פי' דלדברי ר"ש בתמורה (דף ט') דאין ממיר וחוזר וממיר. ע"כ אפילו הימר בו עודהו פסח אין מימר בו עודהו שלמים ופי' כיון דהוי גוף א' אעפ"י דהוי ב' קדושות ע"כ אין חוזר וממיר בו כיון דהוי גוף א')

ולפ"ז צריך לחלק הא דרב הונא על הא דאמר לעיל שלמים שלקחן מדמי פסח הוממו ופודיין מוסיף חומש פי' שצריך להוסיף חומש משום דהוי כהקדש ראשון. וא"כ איך אמר טעמא דר"ש דאין ממיר וחוזר וממיר בו. ע"כ אפי' הימר בו עודהו פסח אין מימר בו עודהו שלמים ואמאי הא הוי קדושה אחרת אך התם אמר ר' שמואל בשלמים שלקחן בדמי פסח א"כ הוי כמו ב' גופים שבהדמים לקח שלמים. וע"כ צריך להוסיף חומש משום שהגופין מחולקים ע"כ אעפ"י דהוי קדושה אחת אעפ"כ ה"ל ב' גופין וקדושה אחת. אבל אם הפסח עצמו בא שלמים א"כ ה"ל גוף א' ע"כ הימר בו עודהו פסח אין מימר בו עודהו שלמים

וע"ז אמר ולא דמיי הוה רבי מדמי לה דאין חילוק בין גוף א' לב' גופין ולדברי שמואל דאמר לעיל דשלמים שלקחן בדמי פסח הוממו ופודיין מוסיף חומש. אלמא דס"ל דלא הוי קדושה א'. וע"כ צריך להוסיף חומש וע"כ לדברי ר"ש אם המיר בו עודהו פסח יכול לחזור ולהמיר בו עודהו שלמים דכיון שהקדושה הוי קדושה אחרת ע"כ אפי' בגוף א' נמי יכול לחזור ולהמיר. דאין נ"מ בב' קדושות אם היה גוף א' או ב' גופין

ועיין בספרי א"ה מה שהבאתי דברי הרמב"ם (פ"ז מה' מעשר שני ה' י"ח) לקח בהמה לשלמים ונפל בה מום פקעה ממנו קדושת מעשר שני ופודה אותה ואין הדמים מעשר ואעפ"כ אם פדאה לעצמו מוסיף חומש. וכתב ע"ז הראב"ד א"א מאי אעפ"י אטו שלמים דעלמא שהוממו ופדאן מי לא מוסיף חומש בשביל הקדשים עכ"ל. וכתב ע"ז הכ"מ וז"ל וי"ל דרבנן ה"ק אעפ"י שאין בו חומש משום מעשר יש בו חומש משום פודה קדשים עכ"ל. ועדיין הוא דחוק דלמה לו להרמב"ם לכתוב זאת דאטו שלמים דעלמא שהוממו ופדאן מי לא מוסיף חומש כמו שכתב הראב"ד

אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר עפ"י הירושלמי (פ"ג דמ"ש) שהבאתי לעיל הא דאמר ר' שמואל בשם ר' חנינא שלמים שלקחן בכסף מעשר הוממו ופודיין מוסיף חומש ולא הוי כהקדש שני שאין מוסיף חומש וכמו שפסק הרמב"ם (פ"ז מה' ערכין ה' ז') דעל הקדש שני אינו מוסיף חומש ועיי"ש מה שכתב הלח"מ דהרמב"ם פוסק דאפי' בשני גופין ושתי קדושות הוי ג"כ ספק ואינו מוסיף עליו חומש וא"כ בלקח בהמה ממעות מ"ש כיון דהוי הקדש שני ע"כ הוה אמינא שאינו מוסיף (ועיי"ש במה שפסק הרמב"ם דאם המיר בקדשי מזבח אינו מוסיף חומש על התמורה משום שהוא הקדש שני) וע"ז כתב הרמב"ם דמוסיף חומש ממעות מ"ש דהוי כמו שמקדיש שלמים מעיקרו ומוסיף חומש וא"כ טובא קמ"ל וא"כ לא קשה מה שהקשה הראב"ד מי גרע משלמי' דעלמא דהוה אמינא דשלמים שלקחן בכסף מ"ש הוי כמו הקדש שני וע"ז כתב דצריך להוסיף חומש וכמו דאמרינן במנחות ש פ"ב) המתפיס מעות מ"ש לשלמים כשהוא פודן מוסיף עליהם שני חומשין כו' אלמא דצריך להוסיף חומש אלא דהרמב"ם כתב דפקעה ממנו קדושת מעשר. אעפ"כ צריך להוסיף חומש בשביל שלמים ולא הוי כהקדש שני וכמו שמבואר בירושלמי. אך שאכתי אינו מדוקדק שלמאי כתב הרמב"ם לקח בהמה לשלמים ונפל בה מום פקעה ממנה קדושת מעשר ופודה אותה ואין הדמים מעשר. ואעפ"כ אם פדאה לעצמו מוסיף חומש דמה תלוי בזה במה שפקעה ממנו קדושת מעשר. דאעפ"כ אם פדאן מוסיף חומש אך איפשר לומר דאם הוה מעשר ולא פקעה ממנו קדושת מעשר א"כ הוי עדיין כח של בעלים הראשונים איתא בגוה. דהא יש עדיין לקדושת מעשר. אבל אם פקעה ממנו קדושת מעשר ונתחללה אותה קדושה על שלמים וא"כ הוה אמינא דהוי כמו מתפיס בקדושה אחרת ואינו מוסיף חומש. וע"כ אומר דאעפ"י שפקעה ממנו קדוש' מעשר אעפ"כ צריך להוסיף חומש בשביל השלמים

ובזה יתבאר הירושלמי (שם) ר' זעירא ור' הילא תרוייהון בשם ר"י בר"ח חד אמר שלמים שלקחן בכסף מעשר פקעה מהם קדושת מעשר. תרומה שלקחה בכסף מעשר לא פקעה ממנה קדושת מעשר (פי' שפקעה מהם קדושת מעשר שהי' בתחילה ואין ע"ז רק קדושת שלמים) ועיין במנחות (ד' פ"א)]

ע"ז אומר משנה שוברה (פי' שמהמשנה מוכח שאין הדבר כן שא"כ שוברת לזה ההלכה) משיבין דבר שפקעה ממנו קדושתו על דבר שלא פקעה ממנו קדושת מעשר. (פי' דמקשה הירושלמי דא"כ איך תנן במתניתין (שם) אין לוקחין תרומה בכסף מ"ש מפני שהוא ממעט באכילתו ור"ש מתיר אמר להם ר"ש אם הוקל בזבחי שלמים שהוא מביאן לידי נותר פיגול וטמא לא נקל בתרומה (פי' שמביא ר"ש ראי' מזבחי שלמים שלוקחין בכסף מעשר אעפ"י שממעט באכילתן שמביאן לידי נותר פיגול וטמא ואפ"ה לוקחים. וה"נ לתרומה שלקחה בכסף מעשר. והשתא אם איתא דשלמים שלקחן בכסף מעשר פקעה מהם קדושת המעשר לגמרי. ע"כ לוקחן אעפ"י שמביאן לידי פסול. משא"כ בתרומה שלקחה בכסף מעשר דלא פקעה ממנה קדושת המעשר). וחרנא אמר לית הדא אמרה וצ"ל לית הדא סברה (פי' שאין ראי' מהמשנה משיבין דבר שפקעה ממנו קדושתו על דבר שלא פקעה ממנו שהוא אומר לו אבד על טבילה אחת). והנה התיבות האלו תמוהים. הא שאומר לו אבד על טבילה אחת. ע"כ נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל שאומר לו אבדת קדושתו על אכילה אחת. ופי' שמביא ר"ש ראי' שמביאין קדשים לבית הפסול. דהא מביאין ממ"ש שלמים אעפ"י שממעט באכילתן שמביאן לידי פיגול ונותר וטמא. ואעפ"י שאם לוקחים שלמים מכסף מעשר פקעה ממנו קדושת מעשר אפ"ה היא גופא קשי' מאבדין קדושת מעשר בשביל אכילה אחת של שלמים. דבשלמא אם לא פקעה ממנו קדושת מעשר הוה מקיים בשלמים ב' אכילות של מצוה אבל כיון שפקעה ממנו קדושת מעשר א"כ לא נשאר רק אכילה אחת של שלמים. וא"כ איך מפקיעין הקדושה של מ"ש. אלא ודאי דמותר בשביל קדושת שלמים אעפ"י שמפקיען מקדושת מעשר והכא נמי מותר ליקח תרומה בכסף מ"ש אעפ"י שהוא ממעט באכילתו

דף ו' ר' חנינא ור' יוחנן ור' יהושע עלו לירושלים ונתמנו להם פירות וביקשו לפדותן בגבולין אמר לון חד סבא אבוכון לא עבד כן. אלא מפקיען חוץ לחומה ופודין אותו שם סבתא הוה סברה מימר רואין את המחיצות כאלו הן עולות. ואילין רבנן הוי סברי מימר אין רואים את המחיצות כאלו הן עולות. סבתא הוה סברה מימר כר"א. ואילין רבנן הוי סברי מימר כרבי