נועם ירושלמי על זרעים קכט

קודם ר' בא שמע כולהון מכא וכצ"ל ניחא כשאמר שבועה שלא אוכל ושתה ופי' שזה הראי' ניחא אם אמר שבועה שלא אוכל לחוד וכרבי (ט"ס וצ"ל כרבנן) דאמרי שבועה שלא אשתה (פי' דכרבנן דמוקמי למתניתין דאמר כשלא אשתה נמי א"כ אין ראי' מזה דשתי' בכלל אכילה והוא כמו דאמר הכא בירושלמי)

עוד שם בירושלמי ר' חיננא שמע לה מן הדא אכל ושתה בהעלם א' אינו חייב אלא אחת ר' אבא מרי שמע לה מן הדא לא אכלתי באוני ממנו אלא שתים (אלא ודאי דשתי' בכלל אכילה עוד שם ניחא כמאן דאמר שבועה שלא אוכל ושתה ברם כמאן דמר שבועה שלא אשתה (עיין בהמפרש שנדחק בזה ובאמת הוא ט"ס וצ"ל כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דשבועות) עד כדון כשאמר שלא אוכל ושתה אמר שלא אשתה ואכל שתי' בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתי' (והיה איפשר לדחוק דנתחלפו השיטות על הא דאמרי לי' חברי' לר' יוסי ומר דבתרא שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים וא"כ מוכח מסיפא דאין שתי' בכלל אכילה

וע"ז אמרי ניחא כמאן דמר (וכצ"ל) שבועה שלא אשתה ואכל שתי' בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתי' (פי' וא"כ אין ראי' מסיפא והכי דחי לה בשבועות (ד' כ"ג) א"ל התם דאמר שלא אשתה והדר אמר שלא אוכל דשתי' בכלל אכילה איתא ואכילה בכלל שתי' ליתא) ברם כמ"ד שבועה שלא אוכל ושלא אשתה (פי' א"כ מוכח מסיפא דאין שתי' בכלל אכילה) וע"ז משני ר' יוסי אלו מי שהיו לפניו שני ככרים כו' וכמו שביארתי ודוק

והא דאמר ר' חיננא שמע לה מן הדא אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וא"כ מוכח דשתי' בכלל אכילה אע"ג דביוה"כ לא כתיב לא יאכל אלא ועניתם את נפשותיכם אעפ"כ אם לא היו נחשבים דבר א' א"כ בודאי דצריך להתחייב שני חטאות דהא אמרינן בשבת (ד' ע"א) דר"י ס"ל דאפי' תמחוים מחלקים

עוד שם בירושלמי והתני ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה אמר ר' יוחנן לית כאן סך אמר ר' אבא בר מרי ואי לית כאן סך לית כאן שותה דלכן דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף וכתב המהרא"פ והק"ע (בפ"ט דשבת ה"ד) דביומא תנן רפ"ב דאוכל ושותה מצטרפין ואי שתי' לאו בכלל אכילה ומולא יחללו מרבינן אותו איך מצטרפין והוא תמוה מאוד דהא תנן ביומא (ד' ע"ג) האוכל ושותה אין מצטרפין ואיפשר לומר דקאמר דלכן דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף (פי' אם בא משני לאוין א"כ פשיטא דאינו מצטרף ולמה לי' לתנא לאשמועינן דאינו מצטרף אלא ודאי שבא מלאו א')

[ועוד איפשר לומר דמוקי מתניתין כמו דאמרינן ביומא (ד' פ"א) מאן תנא אמר רב חסדא במחלוקת שנוי' כו' וכן אמר ר"ל במחלוקת שנוי' ור' יהושע היא אבל לרבנן מצטרפין ע"כ אומר דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף אך א"כ מאי מקשה דילמא באמת אית לי' למתניתין דע"כ דאוכל ושותה אין מצטרפין ומשום שהוא בא משני לאוין אך באמת אי איפשר לומר כן דא"כ איך תנן ביומא (ד' פ"א) אכל ושתה בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת אחת ומייתי לה לעיל בירוש' ר"ח שמע לה מן הדא אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וא"כ אם הטעם דאין מצטרפין הוא מחמת שהם מב' לאוין א"כ כיון דאין מצטרפין א"כ צריך להיות חלוקים לחטאות וכמו שהבאתי בספרי נ"י (סוף ס"ט) הירושלמי (פ"ז דשבת) והגהתי שם (וכן הוא בירושלמי (פ"ז דסנהדרין) ושם הוא כהגהתי ואמרינן שם ולא מתניתין היא קדשי מזבח מצטרפין זע"ז לחייב עליהם משום פיגול ונותר וטמא וכיון דאין מצטרפין חלוקים. וא"כ כלל הוא דכל שאין מצטרפים חלוקים וכמו דאמרינן בשבת (ד' ע"א) כל היכא דחלוקים לחטאות לא מצטרפי אלא ודאי דאין הטעם של מתניתין משום דבא משני לאוין אלא הטעם של המשנה משום דאין השיעורים שוים והיינו דווקא לר' יהושע או כמו דמוקי במסקנא משום דלא מייתבא דעתי' וע"כ כיון שאין חלוקים בעצם משום דשתי' בכלל אכילה ע"כ ליתא להאי כללא דאע"ג דלא מצטרפי אעפ"כ אינן חלוקים לחטאות אבל אם היו באים משני לאוין א"כ הם חלוקים לחטאות ג"כ וכמו דאמרינן בכריתות (ד' נ') אמר ר' אלעזר אמר ר' הושעי' כל מקום שאתה מוצא ב' לאוין וכרת א' חלק חטאת ביניהון וכן בירושלמי (פ"ז דשבת) ר"א בשם ר' הושעי' שני לאוין וכרת א' לאוין חולקין כריתות מ"ט על בשר אדם לא ייסך כו') ודוק: לא יאמר פרק שלישי

ריב"ל אמר אין מוסיפין חומש אלא על תחילת הקדשות אמר ר' אלעזר ותני כן אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך מה בהמה טמאה מיוחדת שהוא תחילת הקדש ומוסיף חומש. אף כל שהוא תחילת הקדש מוסיף חומש ר' שמואל ב"ח בר יהודא בשם ר' חנינא שלמים שלקחן בכסף מעשר הוממו ופודיין מוסיף חומש ר' שמואל ב"ח בר יהודא בשם ר' חנינא שלמים שלקחן מדמי פסח הוממו ופודיין מוסיף חומש א"ר יודן הדא צורכה והדא לא צורכה א"ר מנא פסח צורכה ושלמים לא צורכה שלא תאמר הואיל ופסח משתנה לשם שלמים כהקדש אחר הוא ואינו מוסיף חומש אמר רב הונא טעמי' דר"ש דו אמר אין הפסח עושה תמורה ושונה. הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים. א"ל ר' מנא ולא דמיי הוה רבי מדמי לה

והנה הפי' הוא כמו דאמרינן בתמורה (דף ט') אמר ריב"ל הקדש ראשון מוסיף חומש ואין הקדש שני מוסיף חומש כו' בעי ר' אבין הפריש אשם להתכפר כו' מהו שיוסיף עליו חומש כו' מאי קא מיבעי לי' אי שני גופין וקדושה אחת כו' וע"כ אומר ר' שמואל בר יהודא בשם ר"ח שלמים שלקחן בכסף מעשר הוממו ופודיין מוסיף חומש (פי' דלא אמרינן דשלמים שלקחן בכסף מעשר הוי כהקדש ב' ועל הקדש שני אינו מוסיף חומש) וע"ז אומר שלמים שלקחן בכסף הוממו ופודיין מוסיף חומש דהא שלמים הוי כהקדש ראשון וע"כ מוסיף חומש וכן אמר ר"ש בר"י בשם ר"ח שלמים שלקחן מדמי פסח הוממו ופודיין מוסיף חומש (פי' לענין שלמים שלקחן מדמי פסח נמי לא אמרינן דהוי כהקדש שני ועל הקדש שני אינו מוסיף חומש) וע"ז אומר ר' יודן הדא צורכה והדא לא צורכה ומפרש ר' מנא איזה צורכה ואיזה לא צורכה וע"ז אמר ר' מנא פסח צורכה ושלמים לא צורכה שלא תאמר הואיל ופסח משתנה לשם שלמים כהקדש אחר הוא ואינו מוסיף חומש. (פי' כיון שמצינו בפסח עצמו שמשתנ' לשם שלמים א"כ קדושת שלמים באה מפסח גופי'. א"כ הוה אמינא דהוי כהקדש שני ואינו מוסיף חומש). וע"כ אמר פסח צורכה שלא תאמר הואיל ופסח משתנה לשם שלמים כהקדש אחר הוא ואינו מוסיף חומש אבל במעשר לא מצינו שיהא המעשר עצמו משתנה לשם שלמים אלא שבדמי מעשר לוקחין שלמים א"כ לא מצינו דמעשר עצמו הם שלמים. וא"כ אין השלמים באים מקדושת המעשר גופא וע"כ הא דשלמים שלקחן בדמי מעשר הוי כקדושה אחרת. וא"כ הוי כתחילת הקדש וע"כ בודאי מוסיף חומש. אבל פסח צורכה (פי' שצריך לאשמועינן דהואיל ופסח עצמו משתנה לשם שלמים דשלמים לאחר הפסח שלמים נינהו. וע"כ כיון דקדושת שלמים באה מקדושת הפסח בעצמו ע"כ הוה אמינא כהקדש שני ואין מוסיף חומש וע"כ צריך להשמיענו דאעפ"כ הוי כהקדש ראשון ומוסיף חומש)

וע"ז אומר רב הונא טעמי' דר"ש דו אמר אין הפסח עושה תמורה ושונה הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים וכבר הבאתיו בספרי נ"י ובס' א"ה (דרוש ל') מה ששגה בזה המפרש מהרא"פ שכתב דטעמא דר"ש הוא ר"ת רבי שמואל וקאי אהא דאמר לעיל רבי שמואל שלמים שלקחן כו'. והוא טעות והר"ת ר"ש הוא ר' שמעון והוא ר"ש דתמורה (דף ט') דס"ל דאין ממירין וחוזרין וממירין. וע"ז אמר טעמי' דר' שמעון דו אמר אין הפסח עושה תמורה ושונה (פי' דאין הפסח עושה תמורה שני פעמים והיינו דאין ממירין וחוזרין וממירין. אעפ"כ המיר בו עודהו פסח ואח"כ מותר הפסח בא שלמים וע"כ כיון שנשתנה הקדוש' אעפ"י שהוא גוף אחד אעפ"כ כיון דהוי ב' קדושות היינו שתחילה היה פסח ואחר כך נעשה שלמים על כן ממירין וחוזרין וממירין: