נועם ירושלמי על זרעים קכד

דהשאיבה מועטת א"כ צריך שיתבטל אעפ"כ כיון שהרי של יין חזק וניכר השאיבה וע"כ לא בטיל והכא נמי סברי ב"ש דכיון דמחמיץ ע"כ מטמא ג"כ והמפרש שפירש שקאי על הא דא"ר יוסי ג' לוגין מים שאובים הוא משום דקאמר שאיבה ניכרת ע"כ פירש דקאי על מים שאובין ובאמת דקאי אהא דאמר ר"מ דפת חמה שנתנה ע"פ חבית של יין של תרומה ר"מ אוסר ואע"ג דמועטת היא אעפ"כ לא בטיל משום דהשאיבה ניכרת וע"ז אמר ר' חינא בשם ר' אבא אתי דר"מ כב"ש כמה דב"ש אומרים משום חימוץ מחמיץ כן ר"מ אומר משום שאיבה ניכרת וע"כ אעפ"י שהוא מועט לא בטיל ואינו מפרש משום ריחא מילתא דסובר דריחא מילתא לא אמרינן רק מין במינו ולא מין בשאינו מינו דכיון דהטעם בטיל מכש"כ הריח וע"כ מפרש דיגיד עליו רעו וההיא פלוגתא הוי כעין פלוגתא דמכשירין משום שאיבה ואעפ"י דלענין איסור הוי מיעוט וצריך להתבטל ע"כ אמר משום שאיבה ניכרת והש"ס דילן לא ניחא ליה לפרש דאתי כב"ש דכמו דב"ש אומר משום חימוץ מחמיץ דהא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה אלא דהטעם משום ריחא מילתא ואע"ג דלענין טעם בטיל מ"מ לענין ריחא לא בטיל משום דריחא מילתא הוא ודוק: אין נותנים דבילה פרק אחר עשר

התיב ר' יוסי והא תני חמין מותר (ט"ס וצ"ל אומן מותר) שאינו אומן אסור כצ"ל אומן מותר לא בשאינו מבושל ודכותה שאינו אומן אסור אעפ"י שאינו מבושל (כצ"ל) וכן הוא (בפ"ב דע"ג ה"ו) אלא ששם כתוב ודכותה שאינו אומן אסור אעפ"י שאינו מבושל וצ"ל אעפ"י שאינו מבושל (פי' דפריך על הא דמשני לי' שאין הטעם משום יין שאפי' כדברי המתיר לזרים והוא משום שהמוריס מאבד את הטעם והא שאסור הוא משום בישולי עו"ג א"כ קשה דמ"ש אומן מותר (והוא משום דלא רמי בה חמרא כמו דאמרינן בע"ג (דף ל"ד) ע"ש וא"כ מ"מ אסור משום בישולי נכרים אלא א דמיירי בשאינו מבושל א"כ הא דשאינו אומן אסור הוא נמי בשאינו מבושל א"כ מ"ט אסור והמפרש מהרא"פ שגה בזה] ומסיק אח"כ דאעפ"י דבתרומה מותר מחמת שהוא רק להעביר את הזוהמא אבל מ"מ בעו"ג אסור דהנאת תרומה מותרת והנאת עו"ג אסור

שם ר' אלעזר אומר מטמא משום משקה תני ר' נתן אומר לא שר' אלעזר מטמא משום משקה על מה נחלקו על שנפל לתוכו משקה שר' אלעזר מטמא משום משקה וחכ"א הולכין אחר הרוב (פי' שר' אלעזר אומר שאם נפל משקה לתוך מי פירות שר"א מטמא משום משקה שאין המשקה בטל במי פירות וחכ"א הולכין אחר הרוב] על דעתי' דר' נתן ר"מ וראב"י ור"א שלשתן אמרו דבר א' ר"מ דו אמר אין מי פירות בטילין לעולם ראב"י דתני ראב"י אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא והדין ר"א דהכא

והנה המפרש מהרא"פ פי' בדוחק גדול וגם מה שפירש דר"מ סבר דאין מי פירות בטילין הוא מהמקוה שמי פירות לא מעלין גם זה דוחק גדול וגם מה שייך לענין מי פירות בטילין הא ר' נתן אומר דר"א ס"ל דאם נפלו משקין למי פירות הוי משקה וא"כ המשקה אינו בטל במי פירות ע"כ נראה לי להגיה בירושלמי על דעתי' דר' נתן ר"מ וראב"י ור"א שלשתן אמרו דבר א' ר"מ דו אמר אין מי פירות בטילין לעולם (והוא ט"ס וצ"ל) אין מי פירות מבטלין לעולם והוא כמו שהביא הראב"ד (פט"ז מה' טומאת אוכלים) התוספתא (פ"א ממס' מכשירין) מי פירות שנפלו לתוכן מים כל שהן טמאים דברי ר"מ וחכ"א הולכין אחר הרוב וא"כ טעמא דר"מ דאין מי פירות מבטלין לעולם וכן ראב"י דס"ל (פ"ו דמכשירין מ"ג) ראב"י אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא

והנה הראב"ד כתב שם (פט"ז מה' טומאת אוכלים) א"א אין זה לא במשנה ולא בתוספתא אלא מי פירות שנפלו לתוכן מים כל שהוא טמאים דברי ר"מ וחכ"א הולכין אחר הרוב ולא חילקו בין מים לשאר משקין ור"מ הוא שהוא מחלק ואין הלכה כמותו בתרומה ירושלמי (ונ"ל דצריך לומר בתרומות בירושלמי והוא מרמז על הירושלמי דתרומות דהכא שאמר על דעתי' דר' נתן ר"מ וראב"י ור' אלעזר שלשתן אמרו דבר א' ר"מ דו אמר אין מי פירות בטילין לעולם וראב"י דתני ראב"י אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא והדין ר"א דהכא וכבר הגהתי שצ"ל אין מי פירות מבטלין לעולם וע"כ כיון דאוקמוה בשיטה לית הלכתא כוותי' כמו דאמרינן בב"מ (דף ס"ט) לאו הלכתא איתמר אלא שיטה איתמר

[ומה שכתב הכ"מ (שם) ורבינו איפשר שהי' גירסתו בתוספתא ספ"ק דמכשירין הפוכה מגירסת הראב"ד מגירסתנו והי' שונה מי פירות שנפלו לתוכן מים הולכין אחר הרוב דברי ר"מ וחכ"א אפי' נפלו לתוכן מים כל שהוא טמאים דברי ר"מ הוא תמוה דהא בירושלמי אומר על דעתי' דר' נתן ר"מ וראב"י ור' אליעזר שלשתן אמרו דבר א' ר"מ דו אמר אין מי פירות מבטלין (כצ"ל) לעולם א"כ מוכח כגירסת הראב"ד וא"כ הי' לו להרמב"ם לפסוק כחכמים

והנה מה שאומר הירושלמי דר' מאיר ור' נתן וראב"י שלשתן אמרו דבר א' ר"מ דו אמר אין מי פירות מבטלין לעולם כו' ראב"י דס"ל (פ"ו דמכשירין ה"ג) ראב"י אומר ציר טהור שנפלו לתוכו מים כל שהוא טמא והנה הרמב"ם פי' דמים כל שהוא מכשירים אותו ומשהוכשר חזקתו טמא שהידים ממשמשים בו והקשה התוי"ט דלא הוי צריך למיתני אלא מים כל שהן מכשירים את הציר ועוד קשה דהא בש"ס דילן בבכורות (דף כ"ב) אמרינן ר"נ אמר רבה בר אבהו זאת אומרת שנחשדו ע"ה לערב מחצה בציר כו' וא"כ הוי הטעם משום דמצא מין את מינו וניעור כו'. ולי נראה שסמך על הירושלמי דחשיב שלשתן אמרו דבר א' דהטעם משום דאין מי פירות מבטלין לעולם ועיין ברמב"ם א מה' מ"א) ומה שהקשה הרוי"ט על פירוש הרמב"ם דלא הוה צריך מיתני אלא מים כל שהן מכשירים את הציר הוה אמינא דווקא באם ידע וניחא לי' בשעת נפילה וא"כ לא נתבטל עדיין אבל היכא דידע אח"כ וא"כ איפשר דלא מהני כיון שכבר נתבטל וכמו דאמרינן בב"מ (דף כ"ב) עודהו הטל עליהם ושמח ה"ז בכי יותן נגבו אעפ"י ששמח אינם בכי יותן וע"כ הוה אמינא כיון דנתבטל מתחילה וא"כ הוי כמו נגבו ואח"כ שמח וא"כ אינם מוכשרים וע"ז אומר דאפ"ה הם מוכשרים וטמאים והטעם דאין מי פירות מבטלין לעולם]

ואיפשר לומר דכל זה הוא לשיטת הירושלמי דס"ל דציר הוי בר קיבולי טומאה אך שצריך הכשר משום שהוא אוכל וכמו דאיתא בירושלמי (פ"י דתרומות) העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור ומהו טהור מלהכשיר הא לטמא אפי' כל שהוא מטמא וע"כ הירושלמי אומר דהטעם דאין מי פירות מבטלין אבל הש"ס דילן סובר בבכורות (דף כ"ג) דציר לאו בר קיבולי טומאה הוא כלל וע"כ מפרש הש"ס דילן בבכורות א כ"ג) דנחשדו ע"ה לערב בציר מחצה מים וא"כ אם נפלו לתוכו מים כל שהוא טמא ומטעם דאמרינן דחוזר וניעור ולא מטעם דאין מי פירות מבטלין אלא מטעם דטומאה שבטלה חזרה וניעורה ועיין לעיל (פ"ה דתרומות) שביארתי דהירושלמי לא ס"ל להא דאמר ר' ירמי' בבכורות (דף כ"ג) א"ר ירמי' לא שנו אלא לטבול בהם פתו אבל לקדירה לא מצא מין את מינו וניעור אלא בתרומה בחולין דאיפשר לחולין להיות תרומה והא דאמר ראב"י הפי' הוא כמו שכתב רש"י בבכורות (דף כ"ג) דהטעם כיון שנפלו לתוכו מים מצא מין את מינו וניעור ומה שמפרש רש"י ולמאן דלית לי' טומאה שבטלה חזרה וניעורה מוקי לה שנפלו לאחר השקת מי ע"ה כל שהוא והקשו התוס' דפשיטא דטמא כמו מתחילתן דבעי השקה ע"ש שנדחקו בזה ע"כ מפרש הירושלמי דס"ל לראב"י דאין מי פירות מבטלים וע"כ הוכשר הציר לקבל טומאה

דף מ"ב וע"ג החולים ברשות כהן ר' ירמי' בעי קומי ר' זעירא עד כדון בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן ואפי' בתרומת גורנו א"ל מאן יימר לך בתרומת גורנו ר' יונה ור' יוסי ר' יונה כר' ירמי' ור' יוסי כר"ז מ"ד בתרומת גורנו נחלק אתי אתויי ולמ"ד בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן בלא כן אינו צריך זכי' וא"ל במזכה לו ע"י אחר

[והנה תחילה נעתיק מה שכתבתי בס' נ"י (ס"ז) ואח"כ נבאר בזה