נועם ירושלמי על זרעים קכג

בספרי ע"י (דרוש ז') מה שחילקתי בין אם אגוד האיסור בממון או לא ע"ש ודוק]: הזורע תרומה שוגג פרק תשיעי

דף ל"ט (ס' פ"ט דתרומות) ר' אבהו בשם ר"י שתילי תרומה שנטמאו (צ"ל שתילין שנטמאו) שותלן ועושה אותם תרומה ואם הי' תרומה מעיקרן כבר נדחו ר' אבהו בשם רבי יוחנן תאנים וענבים שנטמאו סוחטן ועושה אותם תרומה ואם הי' תרומה מעיקרן כבר נדחו ר"נ ר"י בשם ר"א סוחטן עד כו' אמרין רשב"ל פליג מה בין לקולא בין לחומרא (ט"ס וצ"ל לקולא או לחומרא) אין תימר לקולא ניחא אין תימר לחומרא הא תנינן עד שיגום את האוכלין עכ"ל (ופי' המפרש מה לקולא או לחומרא על איזה דבר פליג אי נימא דפליג ארישא דאפי' לא נקרא עליהם שם תרומה קודם שנטמאו אסור לשותלן כו' ואקולתו פליג או אסיפא פליג אפי' נטמאו אחר שקרא עליהם שם תרומה לא נדחו ואחומרא פליג והא תנינן עד שיגום את האוכלין ש"מ דנדחו דאל"כ לא יתחייב לגומם שהרי מותר לעשותן השתא לכתחילה תרומה אלא ודאי אקולתו דר"י פליג עכ"ל ויותר הי' נראה להגיה אין תימר לחומרא ניחא (פי' שרשב"ל מחמיר ניחא אין תימר לקולא הא תנן עד שיגום את האוכלין וכן הגיה הגר"א)

[אך מה שכתב המהרא"פ דהאיבעי' של הירושלמי אם לחומרא פליג דאפי' נטמאו מקודם אסור לעשותן תרומה אח"כ ולי נראה לכאורה דהספק אם לחומרא פליג היינו על הא דאמר ר' אבהו מים שנטמאו משיקן ועושה אותן מי חג ואם הי' מי חג מעיקרן כבר נדחו וכן אמר ר"ז ר' יוסי בשם ר' אבהו סוחטן עד פחות כו' ויינו כשר לנסכים וע"ז פליג ר"ל דאפי' נטמאו תחילה כבר נדחו מנסכים כיון דס"ל דיחוי מעיקרא הוה דיחוי א"כ נדחו מנסכים אפי' נטמאו מקודם משום דיש דיחוי אצל קדשים בשלמא בתרומה לא שייך דיחוי ועוד דלשיטת הירושלמי ס"ל דאין דיחוי אצל מצות כמו שאבאר לקמן שיטת הירושלמי והא דאמר שתילין שנטמאו שותלן ועושה אותן תרומה ואם הי' תרומה מעיקרן כבר נדחו היינו לא משום דיחוי אלא משום דאין זריעה לתרומה דמעלה עשו כמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ד) דכמו דאין זריעה להקדש הכא נמי אין זריעה לתרומה וע"כ פליג לחומרא דאפילו נטמאו תחילה אין לעשותם נסכים

וכמו דאמרינן בירושלמי הכל מודים כו' שאינו מביא ממנה גזירים למערכה רשב"ל בעי מהו שיביא ממנה לולב מצות כגבוה הם או אינו כגבוה אין תימר כגבוה הן מביא אין תימר אינו כגבוה אינו מביא פשיטא שהוא מביא שאין מצות כגבוה הן ועיין בע"ג (דף מ"ז) דמיבעי לי' יש דיחוי אצל מצות או לא וא"כ פשיטא לי' לר"ל שאין דיחוי אצל מצות אבל לקדשים יש דיחוי וכן משמע בירושלמי (פ"ק דביכורים) פשיטא הדא מילתא מכר לו פירות ושייר לו קרקע המוכר אינו יכול להביא מפני שאין לו פירות והמפרש כתב דגרסינן הלוקח אינו יכול להביא שאין לו קרקע וא"צ לזה אלא דקאמר דהמוכר א"צ להביא משום שאין לו פירות (פי' אע"ג דקי"ל דקנין פירות אינו כקנין הגוף עיין בס' ע"י (דף ט"ו) מה שביארתי שם) וע"ז אומר חזר ולקחן מהו כו' הדא אמרה חזר ולקחה ממנו מביא (פי' משום דאין דיחוי אצל מצות)

בפשיטות יש לפרש הא דבעי אם פליג ר"ל לחומרא הוא על הא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן תאנים וענבים שנטמאו סוחטן ועושה אותן תרומה ואם הי' תרומה מעיקרן כבר נדחו והטעם משום מעלה דתרומה מטמא משקה עם האוכל ולא אמרינן בהו משקין מפקד פקידי כמו שפירש רש"י בפסחים (דף ל"ד) אבל אם הי' חולין לא נטמאו דמשקין מפקד פקידי וע"ז בעי לה אם פליג ר"ל לחומרא דנטמאו אפי' בעודם חולין כמו דאמרינן בפסחים א ל"ג) א"ל ר"ח מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך וכי טומאה שבהן להיכן הלכה אלמא קסבר משקין מבלע בליעי וכיון דאטמי לי' אוכלא איטמי לה משקין א"כ אפי' בעודם חולין ג"כ נטמאו וזה הפי' ניחא יותר ועיין בפסחים (דף ל"ד) לא שמיעא לכו הא דאמר ר"ל משמי' דר' הושעי' מי החג שנטמאו השיקן ואח"כ הקדישן טהורים הקדישן ואח"כ השיקן טמאים. ועיין בסוכה (דף ל"ג) בענין כל שבידו לא הוה דיחוי ע"ש]: בצל שנתנו לתוך עדשים פרק עשירי

הרודה פת חמה ונתנה עפ"י חבית של יין של תרומה ר"מ אוסר ור' יהודא מתיר כו' אמר ר' זעירא בעין קומי ר' ינאי נתנה עפ"י מגופת חבית מהו אמר לון יגיד עליו רעו כו' והכא שתהא ככר נוגעת במגופה כו' והנה צריך להבין מהו הטעם דלשיטת הירושלמי לא תלי בריחא מילתא כלל והראי' דהא אומר יגיד עליו רעו והוא משנה דתני במכשירין ולענין הכשר ליכא למימר מחמת ריחא אלא מחמת ששואב הלחלוחית ולשיטת הש"ס דילן בע"ג (ד' ס"ו) אמר מאי לאו בהא קא מפלגי דמר סבר ריחא מילתא היא ומר סבר ריחא ולא כלום היא וקשה טובא דא"כ איך פליגי במכשירין דהא התם ודאי הטעם משום ששואב וא"כ ה"נ הטעם משום ששואב וא"כ אמאי קאמר בריחא מילתא ובשנות אלי' תירץ דהש"ס דילן מודה להירושלמי דמתניתין דמכשירין מיירי בצוננת וחבית סתומה והטעם משום ששואבת ומיירי שם דהמים נוגעים במגופה ולכך נקט שם יין כמו שביארתי (פי' דבמים מודה ר' יהודא ששואב אבל הכא מיירי אף בשאין נוגע ולכך בפת צוננת וחבית סתומה מותר עכ"ל עיי"ש. וראיתי להכר"ו ביו"ד (ס' ק"ח) שכתב דבתרתי פליגי גבי איסורא בתרומה לא שייך דשואב לחלוחית כי מעט הוא ובטל במיעוטו או איפשר למטעמי' כו' ולכן עפ"י הטעם משום ריח פליגי אי ריחא מילתא כו' אבל במכשירין משום ריח כו' מ"מ בשביל כך לא יוכשר רק פליגי אי שואב לחלוחית של יין ואף דמעט הוא בטעם מ"מ מכשיר דדבר מועט מכשיר ופליגי אם מכשיר או לא כו' ע"ש

[אך עכ"ז צריך לבאר דבמאי קא מפלגי הירושלמי והבבלי ע"כ נראה לי לשיטת הירושלמי דסובר דאי איפשר לומר דהטעם משום ששואב דא"כ יהיה בטל במיעוטו לענין איסור אלא הטעם משום דריחא מילתא הוא והירושלמי סובר דריחא מילתא לא שייך במין בשאינו מינו כיון שהטעם בטל וכש"כ הריח וע"כ לא פליגי לענין ריחא מילתא רק במין במינו וכמו דאיתא (שם) בירושלמי מהו לצלות שני שפודין א' של בשר שחוטה וא' של בשר נבילה בתנור א' רב ירמי' בשם רב אמר אסור ושמואל בשם לוי אמר מותר ואיפשר לומר כמו שכתב הרי"ף (ר"פ ג"ה) דרב אזיל לטעמי' דס"ל מין במינו אפי' באלף לא בטיל. אבל במין בשאינו מינו כיון דטעמי' בטיל ריחא בודאי בטיל וע"כ לא מוקי לה הירושלמי דרודה פת חמה ונתנה עפ"י חבית של יין של תרומה כו' דפליגי בריחא מילחא רק דפליגי בהא דפליגי במכשירין אם הפה שואבת הלחלוחית. ואע"ג דא"כ ודאי שואב רק לחלוחית מועטת ובשלמא לענין מכשירין אעפ"י ששואב לחות מועט אעפ"כ מכשיר אבל לענין איסורא אמאי לא בטיל]

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י הירושלמי דאמרינן בירושלמי (פ"ב דערלה) ר' יוסי בשם חילפיי ר' יונה בשם ר"ל כתפוח עושין אותו ב"ש וכבר ביארתי בירושלמי (פ"ב דתרומות דהיינו כתפוח עושין אותו ב"ש דמשערינן כמו שהוא עכשיו אעפ"י שהוא רק ע"י תפוח וכן ע"י חימץ ועיי"ש שביארתי בארוכה [ודלא כהמפרש מהרא"פ]. ואמרינן (שם) תמן תנינן מי הצבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין ואין פוסלין אותו בשינוי מראה (פי' דאע"ג דמראיהם אינו כמו מים ואמרינן בריש מכות (ד' ג') שלשת לוגין מים שנפל לתוכו קורטוב של יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו מתקיף לה רב כהנא וכי מה בין זה למי צבע דתנן ר' יוסי אומר מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין א"ל רבא התם מיא דצבעא מיקרי הכא חמרא מזיגא מיקרי והירושלמי קאמר דמשום דניכר ע"כ פוסל את המקוה בשלשת לוגין

והנה אמרינן התם אבא ברי' דר"נ דברי ר"מ משום שאיבה ניכרת ור' הונא בשם ר' אבא אתי ר"מ כב"ש כמה דב"ש אומרים משום חומץ מחמיץ כן ר"מ אומר משום שאיבה ניכרת. והנה המפרש מהרא"פ פירש דברי ר"מ דסתם מתניתין דמקואות ר"מ היא והא דהתם במתניתין גרס ר' יוסי אבא ברי' דר"נ קים לי' לר"מ היא והוא דחוק. ע"כ נראה לי שהוא ענין בפני עצמו ולא קאי אהא דר' יוסי דלעיל וקאי אהא דב"ש דאמרינן ב"ש אומרים מטמא אלמא מחמת דמחמיץ ע"כ הוי כמו שיש בו ממשות וע"כ מטמא וע"ז אומר דברי ר"מ משום שאיבה ניכרת ופי' כמו דס"ל לר"מ גבי הרודה פת חמה ונתנה עפ"י חבית של יין של תרומה ר"מ אוסר והוא משום דהפת שואב ואע"ג