נועם ירושלמי על זרעים קטז

מנא אמר לה סתם ר"י ברי' דר"ח מטי בה בשם ר' יוחנן דר' מאיר הא דר' מאיר אמר אין חולצין ואין מיבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית כמה דאת אמר תמן אעפ"י שחלצה חולצת והכא נמי אעפ"י שחלצה חולצת וכבר ביארתי הירושלמי הזה בספרי ע"י על מה שהפ"מ פי' דמייתי ראי' דכמו דהתם גבי קטנה החליצה כשירה בדיעבד ואעפ"כ צריכה חליצה אחרת לכתחילה והכא נמי אעפ"י שהחליצה כשירה בדיעבד אפילו הכי צריך לחזור ולחלוץ לכתחילה עיי"ש שנדחק בזה

אבל לי נראה דהטעם דאינה חולצת תוך ג' היינו דילמא נתעברה וכיון שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ע"כ בעי בירו' אם צריכה חליצה לאחר ג' דהא כיון דאחר ג' נתברר הדבר מעיקרא שהיה בטעות א"כ אגלאי מילתא למפרע וא"כ החליצה כשירה הי' וא"צ לחלוץ אחר ג' [דאע"ג דבחליצת מעוברת פליגי בה ר"י ור"ל אי חליצת מעוברת שמה חליצה או דאינה חולצת משום דלא אמרינן אגלאי מילתא למפרע היינו כמו שפירשו התוספות דלא אמרינן אגלאי מילתא למפרע בדבר העתידות עיי"ש או כמו שפי' הנ"י דאיפשר דדבר אחר גרם לה אח"כ להפיל אבל תחילה היתה עומדת להולד וע"כ לא אמרינן אגלאי מילתא למפרע והיינו דווקא אם היתה מעוברת והפילה אבל אם לאחר שלשה אגלאי מילתא למפרע שלא היה מעוברת בודאי אמרינן אגלאי מילתא למפרע. וע"ז מביא הירושלמי ראי' מהא דקטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל אע"ג דהא דלא תחלוץ הוא משום דר' מאיר אמר דאין חולצין ואין מייבמין דילמא איילונית היא וא"כ כשתגדיל למה לה לחלוץ אח"כ הא כיון דהגדילה אח"כ אגלאי מילתא למפרע שלא היתה איילונית מעיקרא וא"כ הא עולה ליבום וגם עולה לחליצה ואמאי חולצת מחדש הא אתברר מילתא למפרע שלא היתה איילונית אלא ודאי כיון דידעינן מעיקרא לא היתה ראוי' ליבום וע"כ צריכה חליצה אח"כ והכא נמי תוך ג' אעפ"י שנתברר לאחר ג' דלא נתעברה מעיקרא אפ"ה צריכה חליצה אח"כ (ומשמע מהירושלמי דצריכה חליצה אח"כ דלא כמו שתירצו התוספות ביבמות (ד' ל"ה) שהבאתי תחילה אך זהו דווקא לשיטת הירו' דחליצת קטנה דאורייתא כשירה היא אבל לשיטת הש"ס דילן דגרסינן חליצתה פסולה וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ק"ה) אמר ר"י זו דברי ר"מ דאמר איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש כו' וא"כ אין ראי' מזה ודוק)

ובזה יתבאר הירושלמי ר' חגי שאל לחברי' מנין לאוכל ברשות שהוא פטור ומה בין סבר שהוא חולין ונמצא תרומה שהוא חייב ומה בין סבר שהוא כהן ונמצא ישראל שהוא פטור (כצ"ל) ואמרין לי' מהוריות ב"ד. (פי' שהטעם דהוי כמו שעשה בהוראת ב"ד וע"כ פטור וכמו שביארתי תחילה לשיטת הש"ס דילן ברישא דמתניתין גבי האשה שהיתה אוכלת בתרומה וכן כהן שהיה אוכל בתרומה ונמצא שהוא ישראל שהם פטורים מטעם אנוס אך זה דווקא במה שהוא ע"פ הדין לסמוך על רוב או חזקה אבל בב"ג וב"ח דפסול למפרע [אי אמרינן דהא דאינו פסול אלא מכאן ולהבא זהו דווקא בקדשי מקדש כמו שביארתי לעיל] א"כ לא שייך בזה שאנוס כיון שהיה מותר מטעם חזקה. וע"כ משני בש"ס דילן בפסחים (ד' ע"ב) שהוא פטור מטעם טעה בדבר מצוה או מטעם דתרומה אקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר אבל לטעמא דהירושלמי פטור מטעם הוראת ב"ד אפי' בב"ג וב"ח ואיפשר דהיה מותר מטעם חזקת כשרות דאמו וסובר דמהני אפי' לגבי הבן ועיין בפ"ק דכתובות ש י"ג) ובתוספות קדושין (ד' ס') בד"ה מאי חזית ובירושלמי פ"ק דכתובות ה' ט') ר' אלעזר שאל לר' יוחנן אלמנת עיסה מה היא א"ל כשירה א"ל בתה מה היא א"ל כדברי מי שמכשיר בה מכשיר בבתה] כו'

ודע במה שביארתי דכיון שהעבד אכל עפ"י חזקה עדיף ממי דעשה בהוראת ב"ד דקיי"ל שחייב מחמת שזה עדיף יותר דהא דקיי"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב היינו אם ב"ד חוזרין משא"כ הכא דעל להבא נמי מורין ב"ד שהדין כן וזה צריך דווקא לשיטת הש"ס דילן דאמרינן בפ"ק דהוריות (דף ב') אמר ר' יהודא אמר שמואל זו דברי ר"י אבל חכ"א יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב

אבל לשיטת הירושלמי קיי"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. ע"כ ניחא בפשיטות מה דאמרין לי' דע"כ פטור באם סבר שהוא כהן ונמצא שהוא ישראל מהוראת ב"ד דהוי כמי שעשה עפ"י הוראת ב"ד

ויתבאר זה עפ"י הירושלמי (פ"ק דהוריו' ה' א') דאמרינן התם חברי' בשם שמואל יחיד משלי' לרוב ציבור היא מתנית' אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור ואמר ר' יוחנן אפי' כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה ושעירה כו'.. והנה הירושלמי הזה יש בו שיבושים וטעות הדפוס ונתחלפו השיטות והפ"מ שגה בזה הרבה שהוא פי' כמו דאיתא בירושלמי וכצ"ל בירושלמי חברי' בשם שמואל יחיד משלים לרוב ציבור היא מתניתא אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור (והוא טעות הדפוס וחילוף השורות וצ"ל אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה ושעירה) (פי' דהא דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור היינו אם משלים לרוב ציבור שהציבור אכלו חלב עפ"י ב"ד בהעלם דבר שהורו שמותר והיחיד עשה בשגגת מעשה דהיינו שאכל חלב שהיה סבור שהוא שומן אעפ"כ משלים לרוב ציבור). ולא כשיטת הש"ס דילן בהוריות (דף ב') אמר רבא מודה רב שאינו משלים לרוב ציבור מ"ט אמר קרא בשגגה עד שיהיה בשגגה אחת והירושלמי סובר דמשלים לרוב ציבור והוא פטור אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה ושעירה (פי' אבל אם ליכא רוב רק מיעוט. וא"כ אין ב"ד מביאין פר וע"כ כל יחיד שעשה בפני עצמו חייב דהתולה בהוראת ב"ד חייב וכמו דס"ל לשמואל בהוריות (דף ב') דאמר רב יהודא אמר שמואל זו דברי ר' יהודא אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב)

אמר ר' יוחנן אפי' כל יחיד ויחיד שעשה בפ"ע מביא כשבה או שעירה (והוא ט"ס וצ"ל אפי' כל יחיד ויחיד שעשה בפ"ע פטור (פי' משום דס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור) וע"ז אמר בירושלמי וקשי' על דעתי' דשמואל לא נמצא כל יחיד ויחיד מתכפר לו בשני חטאות (פי' לדברי שמואל שאומר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב א"כ תחילה צריך כל יחיד ויחיד להביא חטאת. וא"כ כשנשלם רוב ציבור מביאין פר. ונמצא כל יחיד ויחיד מתכפר בשני חטאות) ר' זעירא בשם שמואל היחיד תלוי אכלו רוב ב"ד מביאין אכלו מיעוט היחיד מביא (פי' דהיחיד תלוי תחילה ואינו מביא. דאם לא יהיה רוב אז היחיד מביא. אבל אם יהיה רוב אז הב"ד מביאין והיחיד פטור)

וע"כ אמרינן שם כל הורי' שב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה ר' יוחנן פתר מתניתא כו' [והנה בכאן חסר וכצ"ל כמו שנדפס בירושלמי שאצל הש"ס בבלי וכן גרסינן התם] כל הוריות שב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה ושעירה. וכל הורי' שב"ד אין מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה שמואל פתר מתניתא ברוב ומיעוט אכלו רוב הואיל ואין ב"ד מביאין פר (והוא ט"ס וצ"ל הואיל וב"ד מביאין פר) אין היחיד מביא כשבה או שעירה (ונ"ל שחסר כאן וצ"ל אכלו מיעוט הואיל ואין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה ושמואל לטעמיה דס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב)

ר' יוחנן פתר מתניתא בהוריות ב"ד הורו ב"ד לעקור את כל הגוף הואיל וב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה (והוא ט"ס וצ"ל הואיל ואין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה). הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת: הואיל ואין ב"ד מביאין פר (הוא ט"ס וצ"ל) הואיל וב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה (והוא ט"ס וצ"ל) אין היחיד מביא כשבה או שעירה והוא דהא דתני' בברייתא דכל הורי' שאין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה היינו דווקא