נועם ירושלמי על זרעים קיב

אלמא אית לי' איסור כולל וא"כ כש"כ איסור מוסיף כדמוכח פ' ד' אחין (ד' ל"ב) וי"ל אע"ג שפירש ר' יוחנן מתניתין דהתם בכולל לדידי' לא ס"ל הכי] וע"כ ס"ל סתמא דתלמודא אליבא דר' יוחנן דמשלם לשבט דלית לי' כולל. ושמעון בר ווא אמר בשם ר' יוחנן משלם להקדש

וא"כ צריך לבאר מ"ט סובר דמשלם להקדש. ואם ס"ל דחל הקדש על איסור תרומה א"כ צריך לשלם שני חומשין ולא צריך לומר לצדדין הוא מתניתא ואם ס"ל דלא חל בכולל א"כ אמאי משלם להקדש וע"ז אמר ר' זעירא גזה"כ הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך

וזה יתבאר עפ"י מאי דאמרינן שם בירושלמי דתרומות (פ"ו) מחל ואח"כ אכל תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון גזל תרומה משל אבי אמו כהן רבי יוחנן אמר משלם לשבט ור"ל אמר משלם לעצמו אמר רבי יונה כך היה משיב רשב"ל לר' יוחנן על דעתך דתימר משלם לשבט והא תנן גנב תרומת הקדש משלם שני חומשין וקרן וישלם ג' ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל וישלם ב' (פי' שמקשה ר"ל לר' יוחנן שאומר דאם גזל תרומה משל אבי אמו כהן דמשלם לשבט דאעפ"י שמצד ממון אינו מחוייב לשלם דהא הוא יורשו אעפ"כ מצד כפרה צריך לשלם לשבט אעפ"י דאין בו חובת ממון כלל וא"כ אמאי תנן גנב תרומת הקדש ואכלה משלם ב' חומשים וקרן ואמאי אינו משלם ב' קרנים ג"כ א' קרן להקדש והקרן השני לתרומה מחמת כפרה) [ועיין ברמב"ם (פ"י מה' תרומות ובכ"מ שם) ופי' לפי הגירסא וישלם ג' והקושי' הוא שישלם חומש ג' מחמת שגזל כו' וכן פי' המהרא"פ והוא דוחק דמניין מוכח דמיירי שנשבע על הגזל שיצטרך לשלם חומש ועוד דבריו דחוקים דמדמה הא דגזל משל אבי אמו כהן דצריך לשלם לשבט לחומש דגזל ואעפ"כ חולק שם בין חומש דתרומה לחומש דגזל ודבריו דחוקים למאוד ובמ"א יתבאר] אלא דהגירסא הוא וישלם ב' (פי' ב' קרנים) וע"ז משני ר' יסא בשם ר' יוחנן התורה אמרה שיצא ידי גזילו (פי' שהתורה אמרה שא"צ לשלם הקרן ב' פעמים דכיון שהקדיש הכהן התרומה והוא משלם הקרן להקדש ע"כ אינו צריך לשלם לשבט ואעפ"י שאם גזל תרומה מאבי אמו כהן או שמחל ואח"כ אכל אעפ"י שאין בו חובת ממון אעפ"כ צריך לשלם (ועיין פסחים (ד' ל"ב) אם לפי מדה משלם או לפי דמים משלם עיי"ש ובירושלמי (פ"ב דפסחים ה' ג') האוכל תרומת חמץ בפסח למי הוא משלם תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון הגוזל תרומה מאבי אמו כהן ר' יוחנן אמר משלם לשבט ורשב"ל אמר לעצמו כו' עיי"ש] אלמא דאפי' אין בו חובת ממון אפ"ה צריך לשלם. אעפ"כ אינו צריך לשלם הקרן ב' פעמים אלא מכיון ששילם הקרן להקדש ע"כ א"צ לשלם עוד קרן לתרומה ולא דמי לגזל תרומה מאבי אמו כהן דהתם אם ישלם לעצמו אינו משלם כלל

וע"כ אמר ר' זעירא גזירת הכתוב ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך פי' אפי' אי אמרינן דאם חל הקדש על תרומה מחמת כולל מוסיף אעפ"כ הא דלא חל הוא שאינו חל הקדש על תרומה לענין חיוב אבל אעפ"כ אם הקדישה תרומה שייך להקדש דכיון שהקדישו שייך להקדש. וא"כ כיון דלר' יוחנן מה שא"צ לשלם לתרומה הוא מצד שיצא מחמת שמשלם הקרן להקדש וא"כ כיון שצריך לשלם הקרן להקדש דהא הממון הוא של הקדש כיון שהקדישו ע"כ אע"ג דהחומש הוא מצד כפרה וא"כ כיון דאין איסור חל על איסור א"כ א"צ לשלם החומש של מעילה שהוא מחמת כפרה כיון דאין איסור הקדש חל על איסור תרומה וא"כ הי' צריך לשלם החומש שהוא מחמת כפרה לתרומה ולא להקדש) וע"כ אמר ר' זעירא גזירת הכתוב ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך. וכבר ביארתי שהקרן צריך לשלם להקדש דהא הדמים שייך להקדש כיון שהקדישו וע"כ אף דאין איסור הקדש חל על איסור תרומה למאן דלית ליה כולל ומוסיף אעפ"כ כיון שהקרן הוא להקדש ע"כ החומש נמי שייך להקדש וע"כ אמר רבי זעירא דע"כ אמר רבי יוחנן דמשלם להקדש דגזירת הכתוב למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך. וכהנא אמר משלם שני חומשים חומש לשבט וחומש להקדש הוא משום דאית לי' איסור חל על איסור במוסיף וע"כ חל ההקדש על התרומה וע"כ צריך לשלם שני חומשים ולא כמו דאמר ר' ינאי לצדדין הוא מתניתא

[אך שעדיין צריך לבאר הירושלמי (פ"א דתרומות) אתם פרט לתורם שאינו שלו מה את עביד לה כתורם שאינו שלו או כתורם את של חבירו (פי' אם הטעם היינו דווקא מחמת שהוא תורם של חבירו אבל אם תורם מן ההפקר שפיר דמי או כתורם שאינו שלו וע"כ אינו יכול לתרום אפי' מן ההפקר ג"כ נשמעינה הפקיר כריו ומירחו וחזר בו וזכה בו אין תעבדיני' כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה תעבדיני' כתורם של חבירו תרומתו תרומה) [עיין בספרי ע"י (ס' ט"ז) ובס' א"ה (דרוש ל"א) ושם הקשיתי לכאורה דהפקר פוטר מתרומה אח"כ ג"כ וע"ש מה שתירצתי ע"ז

וכעת נראה לי להגיה בירושלמי (וכצ"ל) מירחו והפקיר כריו וחזר וזכה בו דהא הפקר אינו פוטר רק בשעת מירוח אבל אם הפקיר לאחר, מירוח אין ההפקר פוטר כיון שכבר נתחייב ועיין תוס' ב"מ (דף כ"ג) וע"כ אומר נשמעינה מן הדא מירחו והפקיר כריו (כצ"ל) וחזר וזכה בו אין תעבדיני' כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה (פי' אם הטעם של תרומה הא דכתיב פרט לתורם שאינו שלו הוא מצד שאינו שלו א"כ אין תרומתו תרומה) ואין תעבדיני' כתורם של חבירו תרומתו תרומה (פי' דאם הטעם משום שתורם של חבירו וא"כ הכא בהפקר לא הוי של חבירו ע"כ הוי תרומתו תרומה)

ועל זה אומר בירושלמי נשמעינה מן הדא גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן א' שאין בהקדש תשלומי כפל מני תורם לא גזבר הרי הוא תורם שאינו שלו ואת אמרת תרומתו תרומה הוי לית טעמא דלא כתורם של חבירו (האי דלא הוא כמו אלא) (פי' שמוכרח דודאי הטעם שהוא כתורם של חבירו וע"כ יכול הגזבר לתרום תרומה דהא לא הוי של חבירו אבל אם הטעם שהוא כתורם שאינו שלו א"כ איך יכול הגזבר לתרום) וע"ז אומר או נאמר מאן הוא תורם בר לוי שהקדיש תרומה (פי' שהכהן תרם שהוא שלו וא"כ אין ראי' מזה) וע"ז פריך והתני ר' הושעי' א' המקדיש טבלו וא' המקדיש תרומתו (פי' שהמשנה מיירי אם הקדיש טבלו ואח"כ תרם נמי) וא"כ קשה דאיך הי' יכול הגזבר לתרום אלא ודאי שהטעם הא דתורם שאינו שלו לא הוי תרומה הוא משום דהוי כתורם של חבירו אבל אם לית לי' בעלים כלל יכול לתרום א"ר אידי גזבר כמאן דאינון בעלים ולא כר' יוסי דר' יוסי אמר הגזבר הוא אחר עכ"ל

ולכאורה לפי מה דתני ר' הושעי' א' המקדיש טבלו וא' המקדיש תרומתו (פי' ובשניהם משלם חומשים וקרן א') וא"כ קשה דאם הקדיש מתחילה א"כ לא חל איסור תרומה על הקדש דהא הקדש אסור לכל וא"כ ליכא לא כולל ולא מוסיף וא"כ אמאי חייב חומש מחמת התרומה אך איפשר לומר שהוא יפרש המשנה כמו דפתר לה ר' ינאי דלצדדין קתני דאם יש בו כזית ואין בו שו"פ דמתחייב משום תרומה ואם יש בו שו"פ ואין בו כזית מתחייב משום הקדש אך שעדיין צריך לבאר דאיך יהי' התרומה אם יתרום הגזבר כיון שהוא הקדש הא בעינן שיהיה שירי' ניכרים וכמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ג) וכן בירושלמי דפסחים (פ"ב ה"ג) כל תרומה שאינה מתרת השירים לאכילה אינה תרומה ואיפשר כיון דאיפשר לפדות ע"כ מקרי דמתרת השירים לאכילה ובמ"א יתבאר: האוכל תרומה מזיד פרק שביעי

שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר שוגג בתרומה ומזיד ביוה"כ אין תפתירנה לשני דברים ניחא ואין תפתירנה לדבר א' מחלוקת רבי יוחנן ורשב"ל והנה הק"ע פירש אם תפרש שהם כשני לאוין ושני דברים ניחא ולכ"ע לוקה משום חמץ ומשלם לתרומה ואין תפתירנה לדבר א' מחלוקת ר"י ורשב"ל דפליגי בפ"ז דתרומות דר' יוחנן סובר כל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי וממונא לא משלם ורשב"ל סובר דלוקה ומשלם א"כ פליגי בכל הני דאמרן עכ"ל

והנה הק"ע שגה בזה דודאי ס"ל להירושלמי דאפילו אם המלקות מחמת דבר א' אעפ"כ פטור כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דמגילה ה"ו) דאתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם כו' אפילו התרו בו לשם אותו ואת בנו אינו לוקה