נועם ירושלמי על זרעים קיג

כו' וגם הפלוגתא של ר"י ור"ל הוא בירושלמי (רפ"ז דתרומות) לענין חייבי מיתות שוגגין דלר' יוחנן אינו פטור רק במזיד ולר"ל פטור אפי' בשוגג ומקשה בירושלמי לר"ל מהא דכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה כו' דצריך לשלם ומתרץ שם כמה דרשב"ל אמר תמן הכל הי' בכלל לא תענה ברעך עד שקר ויצא כאשר זמם לעשות לאחי' לחייבו ממון ע"כ נראה לי שזהו הפירוש של הירושלמי שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר שוגג בתרומה ומזיד ביוה"כ אין תפתירנה לשני דברים ניחא (פי' משום דיש לספק אי אמרינן כיון דגלי קרא בתרומה) דאעפ"י שחייב מיתה אעפ"כ צריך לשלם ע"כ אפי' נצטרף לזה איסור אחר ג"כ חייב או דדוקא לענין מיתה דתרומה לחוד ועיין בתוס' כתובות (דף ל') שהאריכו בזה אי אמרינן כיון דגלי גלי וע"ז אומר בירושלמי אין תפתירנה לשני דברים ניחא (פי' אי אמרינן דשני דברים הם ולא אמרינן כיון דגלי גלי א"כ אין חילוק בין ר' יוחנן לר"ל דודאי פטור אפי' לר"ל ג"כ ואין תפתירנה לדבר א' מחלוקת ר' יוחנן ורשב"ל דלר"י פטור כיון דלוקה אבל לר"ל חייב דהא לר"ל כל חייבי מיתות שוגגין פטורים וא"כ צ"ל דגלי קרא וע"כ אי אמרינן כיון דגלי גלי ע"כ חייב לר"ל ודוק)

שם בירושלמי והא תנינן ר' אליעזר מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר הוין בעי מימר מה פליגין בחומש אבל בקרן אף ר' יהושע מודה ומה פליגי לשעבר אבל לבא ר"י מודה. ופי' המפרש מהרא"פ ומה התם שהיה פסול מעיקרא פוטר ר"י כש"כ הכא שהיתה כשירה

ולכאורה צריך להבין דמהו הדמיון מהתם דפליגי ר"א ור"י דהא התם הוא משום דטועה בדבר מצוה ובע"פ דזמנו בהול או משום דתרומה אקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר כמו דאמרינן בפסחים (דף ע"ב) ולהירושלמי נמי משום דהוי כעושה בהוריות ב"ד וכמו שאומר לקמן (רפ"ח דתרומות) ר' חגי שאל לחברי' מה בין סבור שהוא חולין ונמצא תרומה שהוא חייב ומה בין סבור שהוא כהן ונמצא ישראל שהוא פטור א"ל מהוריות ב"ד (וכמו שאבאר לקמן] שהוא כמו דאמר רבי ופועל ידיו תרצה כל שהוא מזרעו של לוי עבודתו כשירה ואמרינן ע"ד דרב ובלבד כהן המקריב ולדעת ר' יוחנן דאמר מדכתיב ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם הוא אפי' בקדשי הגבול וע"ד דר"י אפי' בזמן הזה (ודלא כשיטת הש"ס דילן בפסחים (דף ע"ב) דקאמר שאני תרומה דאקרי עבודה כו' דכתיב ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה וא"כ מייתי האי קרא לענין תרומה אבל בקדושין (דף ס"ו) לא מחלק בין אי ילפינן מהא דכתיב ופעל ידיו תרצה. או מדכתיב ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם על כל פנים מאי דומי' להך דמתניתין דנשאת לא' מכל הפסולין

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי בספרי א"ה (דרוש ז') על הרמב"ם שכתב (פ"י מה' ביאת מקדש ה' י') כהן שעבד ונמצא חלל כו' ונבדק ונמצא חלל דעבודתו כשירה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל שנאמר ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה אף חולין שבו תרצה וכתב הכ"מ לכאורה משמע דלא מכשירין אלא מה שעבד קודם שנודע כו' ורבינו משמע לי' דכיון דלא אשכחינן בקרא דמחלל עבודה כו' מהי תיתי לומר שאם עבד לאחר שנודע חילל ותנא אורחא דמילתא נקט דאין דרך לעבוד אחר שנודע עכ"ל וכתב השעה"מ וזהו לשונו וקשיא לי טובא לדעת רבינו דבפ' האומר (דף ס"ו) אמרינן מעשה במגורה ביבנה כו' ונמצא חסירה כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע הי' ר"ש מטהר כו' אר"ע משל לעומד ומקריב ונודע שהוא ב"ג שעבודתו כשירה והקשו התוס' דמאי משל הוא זה הא בב"ג אפי' נודע שפסול היה בשעת עבודה אפ"ה עבודתו כשירה. ובמקוה כה"ג טמא למפרע אפי' לר"ש כו' והשתא לדעת רבינו אכתי קשה דמאי משל הוא זה דב"ג שאני דאפי' עבד אחר שנודע עבודתו כשירה משא"כ במקוה דאם עבד אחר שבאו עדים והעידו שהיה המקוה חסר דעבודתו פסולה. כדקיי"ל בעלמא דטמא מחלל עבודה כו' והמעיין ראה שלדעת רבינו לא יתכן שום א' מהתירוצי' והדבר צ"ע עכ"ל

ע"כ נראה לי דהטעם שחלל פוסל עבודה. הוא כיון דה"ל חלל ה"ל זר וא"כ הוי כמו דאמרינן בסנהדרין (דף נ"א) נשאת לא' מן הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתת' בחנק דברי ר' מאיר וחכ"א זו וזו משלמת קרן ולא חומש ומיתתן בשריפה והטעם דבעינן זר מעיקרא וכמו דאמרינן פ"ק דכריתות (דף י') וע"כ כתב הרמב"ם (פ"י מה' תרומות ה' י"ב) בת כהן שהיתה נשואה לישראל או שנפסלה ואח"כ אכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת החומש כו' וכן כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע לו שהוא ב"ג או ב"ח הרי אלו משלמין הקרן בלבד אפי' אחר דנודע לדעת הרמב"ם (וע"ש בשעה"מ מה שכתב על הכ"מ) והוא מטעם דבעינן זר מעיקרא. וע"כ כיון שמכשירין למפרע א"כ לא הוי זר מעיקרא. ע"כ אינו משלם קרן וחומש אפי' על להבא וכ"ז דווקא אם מכשירין למפרע אבל אם לא מכשירין למפרע א"כ הוי זר מעיקרא. ע"כ בודאי פסול על להבא וכן לענין חילול קדשים סובר הרמב"ם דע"כ לא מחלל על להבא משום דלא הוי זר. וע"כ לא הוי זר גמור ואינו מחלל עבודה אפי' על להבא וכל זה דווקא אם מכשירין למפרע. אבל אי לא מכשירין למפרע ממילא הוא פסול על להבא ומחלל עבודה דהוי זר מעיקרא וע"כ אמר ר"ש משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ויודע שהוא ב"ג שעבודתו כשירה וא"כ במקוה שנמצאת חסירה נמי. ואע"ג דהתם לא מחלל על להבא ג"כ היינו מטעם דבעינן זר מעיקרא. וע"כ ממילא כיון דלא הוי זר מעיקרא אינו מחלל עבודה על להבא ג"כ. וא"כ הכל תלוי בלמפרע. ועל זה השיב ר"ע שנדמהו לבעל מום והטעם דבעל מום פסולו בגופו וביחיד. לאפוקי ב"ג וב"ח שפסולו בשנים

ובזה יתבאר הירושלמי והא תנינן ר"א מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר הוין בעי מימר מה פליגין כו' (פי' דהמקשה היה סבור דר"י אומר על להבא ג"כ דאינו משלם חומש ואינו מחלל עבוד' (וכמו דפסק הרמב"ם) והטעם דבעינן זר מעיקרא וע"כ כיון שמכשירין למפרע א"כ ממילא כשר על להבא ומשום דלא הוי זר מעיקרא וע"כ איך קאמר ר"מ דנשאת לא' מן הפסולין משלמת קרן וחומש. והטעם דאע"ג דלא הוי זר מעיקרא אפ"ה כיון שנפסלה אח"כ משלמת קר וחומש. וא"כ קשה מר' יהושע דפוטר בקרן וחומש אפילו על להבא. והטעם משום דלא הוי זר מעיקרא ואפי' ר"א לא פליג אלא דפוסל מעיקרא ג"כ ולית לי' הא דפעל ידיו תרצה. אבל אם היה מכשיר למפרע היה מכשיר על להבא ג"כ. וע"ז משני הוין בעי מימר מה פליגין בחומש אבל בקרן אף ר"י מודה ומה פליגי לשעבר אבל לבא אף ר"י מודה. וא"כ אין זה שייך לפלוגתא דזר מעיקרא. כיון דעל להבא אף ר"י מודה אך כל זה לדברי ר' מאיר. אבל לרבנן דאמרי דבעינן זר מעיקרא וע"כ אפי' להבא נמי לא משלם חומש ואינו מחלל עבודה וכמו שפסק הרמב"ם ודוק

עוד בירושלמי שם לא הספיק לשלם עד שנשתחרר נותן היו נכסים שאין לרבו רשות בהן נותן האיך עבידא ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה תפלוגתא דר' חייא רבה ור' ינאי דאתפלגון גזל מעורתו של זה ונתן לזה. ר"א בשם ר' חייא רבה מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני ר"י בשם ר' ינאי אף מוציאין מן השני. ואף ר"ח רב' מודה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה

והנה המפרש מהרא"פ פירש גזל מעורתו של זה כהן שנפלו לו עורות במשמרתו כו' ולי נראה שהוא ט"ס וצ"ל גזל טליתו של זה. וכן איתא בירושלמי (פ"י דב"ק ה' א') גזל טלית ונתנה לאחר ר"א בשם ר' חייא אמר מוציאין מראשון ולא משני רבי יוחנן בשם רבי ינאי אמר אף מוציאין מן השני כו'

והנה המפרש מהרא"פ פירש דהטעם דסובר ר"ח דמוציאין מראשון ולא משני הוא מטעם דקנאן בשינוי רשות