נועם ירושלמי על זרעים קי

הוי גזירת הכתוב דואיש כי יאכל קדש בשגגה שתהא כל אכילתו בשגגה. וגם בזה נראה לי דהש"ס דילן לא סבר הכי. דהא אמרינן בשבת (ד' ס"ט) אמר אביי הכל מודים בתרומה שאין חייבים עד שישגוג בלאו שבה הכל מודים מאן ר' יוחנן פשיטא כי א"ר יוחנן היכא דאיכא כרת היכא דליכא כרת לא מהו דתימא מיתה במקום כרת עומדת וכי שגג במיתה נמי ליחייב קמ"ל. רבא אמר מיתה במקום כרת עומדת וחומש במקום קרבן קאי. ופירש"י ולר' יוחנן מתחייב חומש אשגגת מיתה. אלמא דס"ל לרבא דאפי' בתרומה נמי לא בעינן שתהא כל אכילתו בשגגה

עוד בירושלמי שם במזיד בספיקו בשוגג בודאי. א"ר יוסי הדא אמרה השב מידיעתו חייב על שגגתו ועיין בס' נ"י (ד' ד') וכן בח"א (סי' י"א) שביארתי שם במזיד בספיקו ושוגג בודאי (פי' שאם אינו פורש מספק ופורש מודאי). אר"י הדא אמרה השב מידיעתו חייב על שגגתו. והשגתי שם על בעל שושנת העמקים שרצה לומר דבעינן שיהא פור מספק ג"כ. דאם הי' יודע שהוא ספק לא הי' אוכל. דאל"ה לא הוי שב מידיעתו וביארתי שם שהירושלמי לא קאמר אלא בתרומה דאמר התם ולא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שגג בחלב והזיד בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן אוף הכא מזיד בתרומה ושוגג בחומש ילקה ויביא חומש. וע"ז אמר ר' זעירא גזירת הכתוב הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה שתהא כל אכילתו בשגגה. וע"ז בעי לה אם אמר שהוא פורש מודאי ואינו פורש מספיקו שאין כל אכילתו בשגגה ובכה"ג בעי לה בסמוך אם אמר שהוא פורש מכזית ואינו פורש מחצי זית. אבל לא בשארי איסורין. דהא אם הזיד בלאו ושגג בכרת הוי שגגה. ולהירושלמי אפי' שגג בקרבן ואפי' בתרומה כתבתי דאין הלכה כירושלמי דלשיטת הש"ס דילן בשבת (ד' ס"ט) דמיתה במקום כרת עומדת וחומש במקום קרבן קאי. דאפי' בתרומה לא בעינן שיהא כולו בשגגה. אלא כיון ששגג במיתה הוי שגגה והוי שב מידיעתו וכן כתבו התוס' בחולין (ד' ק"א) דהזיד בשבת ושגג ביוה"כ דחייב לר"ע אע"ג דאינו שב מידיעתו. דמזיד הוא על השבת דחמיר דבסקילה. ואפ"ה חמיר לי' יוה"כ לפי שהוא יום כפרה. וכמו שיבואר מזה בסמוך

עוד שם בירושלמי אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית אמר ר' בון בר חייא נעשה כאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד. ונראה לי בזה ג"כ דזהו דווקא בתרומה לפי שיטת הירושלמי דבעינן שיהא כל האכילה בשגגה. וע"כ לא מהני אם אמר הריני פורש מן כזית ואיני פורש מן חצי זית כמו שביארתי אבל בשאר איסורין הוי שוגג. דהא אינו פורש מחצי זית רק מחמת דהוי ח"ש. אבל מכזית פורש. וא"כ אם שגג על החלב שהוא שומן. הרי הוא שב מידיעתו לגבי כל הזית כולו. ואע"ג שאינו פורש מחצי זית. דחצי שיעור קיל מעשה כמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' כ"ג) ולא דמי להא דאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד. דהתם אכל החצי זית במזיד של כל הכזית. דהיינו שאינו פור אפילו מן כזית שלם. וע"כ בעינן כולי שיעורא בשוגג אבל לא אם אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית. תדע דא"כ לר"ל שסובר דח"ש אינו אסור רק מדרבנן וא"כ בכל האיסורין אינו פורש מחצי זית. דהא מותר לגמרי מן התורה ועיין בסמוך בירושלמי מודה ר"ל בעתיד להשלים ודוק] אלא ודאי דלא דמי לר"ל אם אכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד. דודאי לא מצטרף. דהיינו אם אכל חצי זית במזיד של כזית כולו. אבל אם אוכל חצי זית במזיד של חצי זית ודאי חייב. ורק בתרומה אמר דבעינן שיהא כולו בשגגה לשיטת הירושלמי וכ"ת א"כ איך יתיישב בתרומה לר"ל ע"ז אמר התם ואין יסבור ר' בון ב"ר חייא כר"ל כו'. ומשני מודה רשב"ל באיסורי הנאה כו' ומודה ר"ל בעתיד להשלים ואיפשר דחשיב תרומה איסורי הנאה. דהיינו איסור הנאה של כילוי. או דהוי כמו עתיד להשלים אבל בשאר איסורים אם אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית הוי שגגה משא"כ באוכל חצי זית במזיד וחצי זית בשוגג

ונראה לי להביא ראי' לזה מהירושלמי (ספי"ב דשבת ה' ו') ר"א בשם ר' יוחנן טעמא דר"ג תמן אין ידיעה לחצי מלאכה. ודכותה אין זדון לחצי זית אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה מהו שיצטרפו אלמא דאפי' לר"ג מספקא אם אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה. ולרבנן פשיטא לי' דאינו חייב קרבן ואלו בירושלמי (ס' פ' י"א דשבת ה' ו') אמרינן ריב"ח אמר בשוגג בל"ת ומזיד בל"ת תני רשב"י מסייע לי' לריב"ל את ה' הוא מגדף כו' הגע עצמך אפי' מזיד בהכרת מתרי' בו כו'. ר' אבהו בשם ר' יוחנן השוגג בחלב ומזיד בחטאת מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. תני אין מתעסקים לא בחלבים ולא בעריות המתעסק בשבת פטור בחלבים ובעריות חייב. האיך עבידא הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרות פטור הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב. אלמא דאם הי' סבור שאין בו רק חצי וע"כ לגבי שבת פטור ובחלב חייב. אלמא אע"ג דהשגגה הי' במה שהוא סבור שהוא רק חצי זית ונמצא שהי' כזית אפ"ה חייב בחלבים ואע"ג שאינו פורש מחצי זית. אלא ודאי כיון דשגג בלאו וכרת ע"כ הוי שגגה שאם הי' יודע שהוא כזית הי' נמנע מלעשות ע"כ הוי כמו שאכל כל הכזית בשגגה. והוי שב מידיעתו על הכזית כולו רק בתרומות דגזירת הכתוב הוא דכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה שתהא כל אכילתו בשגגה

וע"ז אומר ואין יסבור ר' בון ב"ר חייא כר"ל דאמר ר' שמעון בן לקיש אכל חצי זית בהעלם א' פטור והכא אכל שני חצאי זיתים וחסר כל שהוא פטור מודה רשב"ל באיסורי הנאה. ומודה רשב"ל ביוה"כ. ומודה ר"ש בן לקיש בעתיד להשלים. והנה הירושלמי הזה לכאורה כונתו כמו שביארתי תחילה דלר"ל שסובר דחצי שיעור מותר מן התורה וא"כ חייב על כל כזית אעפ"י שודאי אינו פורש מחצי זית מן התורה דהא חצי שיעור מותר מן התורה וא"כ איך איפשר לומר דבתרומה בעינן שיהא כל אכילתו בשגגה וע"ז משני דמודה באיסורי הנאה. וא"כ בתרומה שאסור בהנאה של כילוי ע"כ הוי חצי שיעור אסור מן התור' או שמודה בעתיד להשלים דחצי שיעור אסור מן התורה. וא"כ איפשר שיאכל כזית תרומה באם אכל מתחילה להשלים ולפי"ז יצטרך לגרוס בירושלמי דאמר רשב"ל אכל חצי זית פטור (פי' דמדאורייתא ליכא איסור כלל. והכא אכל שני חצאי זיתים וחסר כל שהוא [פי' כיון שפורש מכזית כולו וחצי שיעור בלא"ה מותר מן התורה וא"כ חייב לר"ל אף שאינו אוכל כולו בשגגה]. וע"ז משני דמודה ר"ל בעתיד להשלים אך עכ"ז הם דחוקים גדולים ועוד שלפי זה יחלוק הירושלמי על הש"ס שלנו ביומא (דף ע"ד) דעיקר הפלוגת' של ר' יוחנן ור"ל הוא ביוה"כ. והירושלמי אומר שמוד' ר"ל ביוה"כ שחצי שיעור אסור מן התורה

וע"כ נראה לי דהירושלמי קאי אהא דאמרינן בירושלמי (רפ"ג דהוריות) אכל שלשה זיתים וסבור שהם שנים הפריש חטאת כדר' יוחנן דר' יוחנן אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו רשב"ל אמר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו. והוא בהיפוך משיטת הש"ס דילן בשבת (דף ע"א) דאמרינן שם אכל שני זיתי חלב בהעלם א'. ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני. רבי יוחנן אמר חייב שתים ור"ל אמר אינו חייב אלא אמר ר' יוחנן אמר חייב על חטאתו והביא ור"ל אמר פטור מחטאתו ונסלח לו כו' ולר' יוחנן הא כתיב מחטאתו הכא במאי עסקינן כגון שאכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלמו של שני. מהו דתימא לצטרפו קמ"ל. וא"כ לשיטת הירושלמי דר"ל ס"ל דנתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו וא"כ צריך לומר לר"ל (כמו שאומר הש"ס שלנו לר"י) לשיטת הירושלמי הא דכתיב מחטאתו ונסלח לו היינו אם אכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית. וע"כ ממילא מתכפר החצי