נועם ירושלמי על זרעים קד

אינו יכול לתרום מזה דאם מפריש תרומה א"כ הוא בטל והוי כמו חיוב דרבנן ועל מה שיפריש כיון דהוי חולין א"כ אינו בטל מדאורייתא דדומה הבטל להמבטל וע"כ אינו יכול לתרום אפילו אם שניהם נתקן רובה של כרי כמו לר"י ודוק

אך מה שדקדקתי מהא דקאמר היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות כו' דמיירי כשלא נתקן רובה של כרי איפשר לומר דאינו דקדוק דהא במתניתין נמי תנן המפריש מקצת תרומות ומעשרות אעפ"כ אמרינן דדווקא כשנתקן רובה של כרי אך איפשר לומר מדקאמר היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת כו' משמע דלא נתקן רובה כו'

ועוד איפשר לומר דמיבעי לי' בפשיטות דהיו לפניו ב' כריים א' הפריש מקצת תרומות ומעשרות דמיירי כשנתקן רובה של כרי וקא מיבעי לי' אם כר"ל או כר' יוחנן דלר"ל דאמר דהטעם משום שטבל בטל ברוב א"כ יכול להפריש מזה על זה כיון דבשניהם נתקן רובה של כרי א"כ הוי שניהם חיוב דרבנן אבל לר' יוחנן דאמר דהטעם משום דהוי דאורייתא א"כ אם יפריש מכרי הזה על כרי השני שמפריש ממנה תרומה על הכרי השני א"כ הוי כמו מין באינו מינו וא"כ נתבטל וכמו דאמרינן בירושלמי מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה אבל על הכרי האחר שמפריש כיון שנעשה הכל חולין והוי כמין במינו וא"כ לא בטל והוי דאורייתא וע"כ אמר דאין תורמין ומעשרין מזה על זה כר' יוחנן [ומה דפירש הרע"ב במשניות החילוק דלגבי דידי' ה"ל כחדא הפרשה משא"כ לגבי אחר היינו כשיטת הש"ס דילן דלא אמרינן דהטבל אינו בטל מדאורייתא מחמת דהוה דשיל"מ ע"כ פירש באופן אחר דלגבי דידי' לא אמרינן דמן החולין עלה בידו משא"כ אם מפריש למקום אחר וכמו דאמרינן תחילה בירושלמי בשעה שהוא מוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו ובשעה שמוציא ממנו למקום אחר אמרינן מזה וזה עלה בידו (וכמו שפי' המפרש מהרא"פ דלגבי דידי' ה"ל כחדא הפרשה)

אך שצריך לבאר דלפי מה שביארתי דמיירי (לפי שיטת הירושלמי) כשנתקן רובה של כרי א"כ צריך להבין דמ"ט דר"מ דאמר אף מפריש ממנו למקום אחר אך לקמן (ספ"ג דחלה) ביארתי דלמאן דס"ל יש ברירה לא שייך ביטול כיון שיכול להכיר ולברר האיסור ע"י ברירה וע"כ ביארתי לקמן בפלוגתא דרבי ורשב"ג (שם) דלרשב"ג שסובר דיש ברירה לא שייך לומר הטבל בטל ברוב דכיון דהאיסור לא היה מבורר מעולם דיש לומר ברירה כמו שכתבו התוספות בתמורה (ד' ל') עיין שם שהארכתי בזה וא"כ לר"מ ניחא דס"ל יש ברירה בגיטין (ד' כ"ה) בהא דשני לוגין שאני עתיד להפריש וע"כ כיון דס"ל יש ברירה לא שייך ביטול וע"כ ס"ל דמפריש ממנו על מקום אחר ועיין בהראב"ד ברמב"ם (פ"א מה' מעשר שפי' ג"כ מטעמא דר"מ ס"ל דיש ברירה עיין שם ודוק

[והנה לכאורה קשי' דלפי מה שביארתי דהא דאמרי דר"מ סובר דטבל אינו בטל ברוב היינו דווקא אם מפריש לבסוף ממקום אחר וע"כ הוי כמין במינו ולא בטל משא"כ אם מפריש מזה על מקום אחר כיון דנעשה תרומה ע"כ אמרינן דבטל דהא לא דמי הבטל להמבטל. ולפי"ז תקשה מהירושלמי לקמן (פ"ד דתרומות) כמו שהגהתי לקמן על דעתי' דחזקי' ניחא א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר מא' מעשרה טבול לכל (כצ"ל לפי הגהתי שם) והשאר טבל טבול למעשרות לפום כן צריך מימר יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר אבל לא תרומה על מקום אחר אעפ"י שהיותר מעשרה הוא טבל טבול לכל (פי' אפי' לת"ג אעפ"כ אינו יכול לעשותה תרומה על מקום אחר דהא נתבטלה בהשאר שהיא טבולה למעשרות על דעתי' דר' יוחנן קשי' (כצ"ל לפי הגהתי שם) פי' לר' יוחנן שאומר דאין הטבל בטל ברוב קשי' א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר מא' מעשרה שבו (כצ"ל) לפי הגהתי שם) טבול לכל והשאר טבל טבול למעשרות) ותנינן יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר ויעשנה תרומה על מקום אחר (כצ"ל לפי הגהתי שם) (פי' לר' יוחנן שסובר דאין הטבל בטל ברוב) א"כ כיון שהשאר מא' מעשרה שבו הוא טבל הטבול לכל א"כ יכול לעשותה תרומה על מקום אחר (פי' לר"י שסובר דאין הטבל בטל ברוב א"כ כיון שנשאר א' מעשרה שבו הוא טבל הטבול לכל א"כ יכול לעשותה ת"ג על מקום אחר כיון שאינו בטל ברוב כו' עיין שם וא"כ קשה התם יעשה תרומה על מקום אחר. ואף על פי כן אין הטבל בטל ברוב

אך זה אינו דהחילוק הוא דאם הטבל אינו בטל ברוב חולין א"כ צ"ל הטעם דהוה דשיל"מ מחמת שאם יפריש יהיה חולין כמו המבטל ע"כ בעינן שתהיה אח"כ בפועל שיפריש ממ"א ויהיה חולין כמו המבטל משא"כ הכא שהיא כולה טבל או שטבול לפ"מ או שטבול לת"ג וא"כ כיון שכולה שם טבל א"כ הבטל דומה להמבטל עכשיו ג"כ וע"כ אינו בטל אעפ"י שיפריש תרומה מזה אח"כ. וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' נ"ב) דדבר הדומה עכשיו כמו מים ומלח שהם ניתרים עכשיו אינם בטילים לגבי עיסה אעפ"י שהוא מין באינו מינו ועיין לקמן (ריש חלה) שביארתי עפ"י זה הפלוגתא דר"י ור"ל אם איסורים מבטלים זא"ז אפילו במין באינו מינו כיון שהם שוים באיסור והכא נמי בטבל שאינו בטל לר"י מחמת שכולה טבל והוי כמין במינו ודוק]

מתניתין ר"א אומר א' מעשרה כתרומת מעשר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר כו' ר' ירמיה בשם ר' יעקב בר אחא בשם ר"ל אתי' דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרים קדשו מדומעין כן ר"א אומר קדשו מדומעין. על דעתי' דר' יוחנן ניחא א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר א' מעשרה תרומה. והשאר טבל טבול למעשרות לפום כן צריך מימר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. על דעתי' דחזקיה קשי' א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר א' מעשרה שבו תרומה והשאר טבל טבול לכל ותנינן יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר ויעשנה תרומת מעשר על מקום אחר סבר חזקי' כהדא דתני ר' חייא דתני ר"ח יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מ"א

והנה הירושלמי הזה צריך ביאור. והמפרש מהרא"פ פי' בו בדחוקים גדולים וע"כ נראה לי להגיה לו ולפרשו והוא דאמרינן (בפ"ג דתרומות) פלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דאמר ר"ל בשם חזקיה טבל בטל ברוב ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב [וכן אמרינן (ספ"ג דחלה) רשב"ל כדעתי' דאמר טבל בטל ברוב וכן ר' יוסי בר נהוראי אמר טבל בטל ברוב א"ר יוחנן אין הטבל בטל ברוב] וכן אמרינן פ"ה דמעשרו' על דעתי' דרשב"ל דו אמר טבל בטל ברוב ניחא על דעתי' דר' יוחנן דו אמר חין הטבל בטל ברוב כו' וע"כ אומר מל דעתי' דר' יוחנן ניחא (ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל על דעתיה דחזקיה ניחא א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר א' מעשרה תרומה (וט"ס וצ"ל והשאר מא' מעשרה טבל טבול לכל) והשאר טבל טבול למעשרות. לפום כן צריך מימר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר (פי' על דעתי' דחזקי' דאמר הטבל בטל ברוב ניחא הא דתנן במתניתין יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר עיקר הנוסחא במתניתין לפי שיטת הירושלמי) אבל לא תרומ' על מקום אחר אעפ"י שהיותר מעשרה הוא טבל טבול לכל (פי' אפי' לת"ג דכיון שהמותר לא הוי תרומה אם כן ל הופרש עלי' כלל. והוי טבל טבול לת"ג. אעפ"כ לא יוכל לעשותה תרומה גדולה על מקום אחר. דהא נתבטלה בהשאר שהופרש עליו ת"ג והוא טבול למעשרות. וא"כ אונו טבול רק לת"מ. ע"כ אינו יכול להפריש מזה ת"ג כיון שהוא רק טבל הטבול למעשרות ולת"מ. ע"כ אינו יכול להפריש מזה ת"ג. דהוי כמו מן הפטור על החיוב ועיין במ"ל (פ"ה מה' תרומות ה' י"ג) שכתב וסיים שם ודין זה כמו וזר נחשב בעיני דמאחר שמעשר זה אינו טבול לת"ג איך מפריש ממנו ת"ג על טבל הטבול לת"ג. ומפשטא דסוגי' דפ' כל הגט (דף ל') דאמרינן כור מעשר יש לך בידי חיישינן שמא עשאו תרומת מעשר. ולא אמרינן שמא עשאו ת"ג משמע שאינו יכול לעשותו ת"ג כיון שאינו טבול לת"ג ומיהו איפשר לדחוק ולומר דאורחא דמילתא נקט דסתם בן לוי יש לו מעשרות ואין לו נחלת שדה וכרם. וכמו שכתב התוי"ט בפ"ב דתרומות ומש"ה חששו שמא עשאו ת"מ. אך לפי מה שביארתי בספרי ע"י (ס' כ"א) מוכח ג"כ דאינו יכול להפריש מטבל הטבול לת"מ ת"ג וכן מוכח מהירושלמי דהכא לפי ביאורי ודוק: