נועם ירושלמי על זרעים קג

וע"כ הטבל בטל ברוב משא"כ אם לא נתקן רובה של כרי. משא"כ לר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב. וא"כ צריך לומר הטעם דממנו עליו הוי כמו חדא הפרשה משא"כ ממנו על מקום אחר הוי כב' הפרשות

וע"ז אומר מאי כדון כשנתקן רובה של כרי לא נתקן רובה של כרי פלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דאמר ר"ל בשם חזקי' טבל בטל ברוב ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב וא"כ לר' יוחנן דאמר דאין הטבל בטל ברוב. אין נ"מ בין נתקן רובה של כרי או לא נתקן רובה של כרי. כיון דאפי' בנתקן רובה של כרי נמי אין הטבל בטל ברוב. וא"כ צריך לומר דהטעם משום דממנו עליו הוי כחדא הפרשה משא"כ ממנו על מקום אחר הוי כב' הפרשות וכמו שפירשו המפרשים המשנה וא"כ אין נ"מ בין נתקן רובה של כרי בהפרשה ראשונה. או שלא נתקן רובה של כרי בהפרשה ראשונה

וע"ז אומר מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה ופי' שאומר דאפי' לר' יוחנן מיירי דווקא כשנתקן רובה של כרי אע"ג דלר' יוחנן אין חילוק בין נתקן רובה של כרי ולא נתקן רובה של כרי כיון דהטעם דמשום ממנו עליו הוי כחדא הפרשה משא"כ ממנו על מקום אחר וע"ז אומר שאין הטעם כן אלא דמיירי דווקא כשנתקן רובה של כרי אפי' לר' יוחנן. והטעם דמפריש ממנו עליו אבל לא למקום אחר. הוא דמשום דממנו עליו א"כ הוי חולין והבטל דומה להמבטל. וע"כ אינו בטל. וע"כ יכול להפריש. אע"ג שאם מפריש מיני' ובי' תרומה וא"כ אעפ"י שהחולין אינו בטל אבל מ"מ התרומה בטילה אך כיון שדעתו להפריש מיני' ובי' א"כ אינו ידוע מהו חולין ומהו התרומה וע"כ דומה להמבטל וע"כ אינו בטל ויכול להפריש משא"כ אם מפריש ממנו על מקום אחר דכיון שמפריש הוי תרומה והשאר חולין. א"כ הוי כמו שנסתיימה כל חיטה וחיטה וע"ז אומר מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה. (פי' שהשאר חולין וזה תרומה. וא"כ נתבטל ברוב וע"כ לא יוכל להפריש תרומה על מקום אחר וא"כ איפשר לומר דאפי' לר' יוחנן מיירי דווקא אם נתקן רובה של כרי בהפרשה ראשונה ואז יש חילוק בין ממנו עליו לממנו על מקום אחר אבל בשלא נתקן רובה של כרי אין נ"מ בין ממנו עליו לממנו על מקום אחר. דאפי' על מקום אחר יכול להפריש כיון שלא נתקן רובה של כרי. וא"כ אפי' דעתו להפריש על מקום אחר דהוה כמין באינו מינו שזה תרומה וזה חולין אעפ"כ כיון דלא נתקן רובה של כרי א"כ ליכא רוב חולין לבטל המיעוט ולא בטל ברוב. וע"כ מותר להפריש אפי' ממנו על מקום אחר ג"כ)

וע"כ אומר ואית דבעי מימר כהדא דראב"י דתני ראב"י אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר. עד כדון לא נתקן רובה של כרי נתקן רובה של כרי ולפי מה שביארתי כעת צ"ל (כמו שהגיה המפרש) עד כדון כשנתקן רובה של כרי לא נתקן רובה של כרי (פי' דקא מיבעי לי' אם זהו דווקא כשנתקן רובה של כרי והטעם דאינו יכול להפריש אפי' ממנו עליו משום דהתרומה שמפריש על הטבל הנשאר א"כ הטבל אינו בטל. משום דהוי דשיל"מ ע"י מה שיפריש עליו אבל הטבל בטל וע"כ אינו יכול להפריש תרומה עליו אפי' ממנו עלי' וע"כ זהו דווקא אם נתקן רובה של כרי אבל אם לא נתקן רובה של כרי איפשר דיכול להפריש אפי' ממנו על מקום אחר או דהטעם משום דס"ל דכל החולין עלו בידו ודווקא ממנו עלי' נמי אמרינן דכל החולין עלו בידו אבל לא למקום אחר ומשום דהוי כב' הפרשות וע"כ אפי' לא נתקן רובה של כרי נמי)

וע"ז אומר וייבא כהדא היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומו' ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיוציא מזה על זה ואיפשר לומר דהמשמעות הפריש ממנו מקצת תרומות היינו שלא נתקן רובה של כרי בשניהם ובעי אם יכול להפריש ממנו תרומות ומעשרות מזה על זה דילמא הטעם של משנתנו הוא שאינו יכול להפריש תרומות ומעשרות על מקום אחר הוא דכיון שנתבטל ברוב ע"כ לא יכול להפריש על טבל גמור כמו דאמרינן לר"ל ולר' יוחנן הטעם משום דכיון שנתבטל ברוב אע"ג דס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא אך היינו דווקא אם מפריש ממנו עליו אבל אם מפריש ממנו למקום אחר א"כ הוי תרומה. וע"כ לא הוה כמו דשיל"מ והוי כמין במינו כיון דמ"מ כשמפריש תרומה א"כ אינו דומה הבטל להמבטל וע"כ אינו יכול להפריש על מקום אחר וזהו דווקא כשנתקן רובה של כרי אבל לא נתקן רובה של כרי ע"כ יכול להפריש על מקום אחר ג"כ כיון דלא בטל ברוב מדאורייתא או שהטעם משום דאם מפריש על מקום אחר אמרינן דכל החולין עלו בידו וע"כ אף אם לא נתקן רובה של כרי אינו יכול להפריש על מקום אחר ג"כ וע"כ בעי היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיתרו' מזה על זה וע"ז אמר תלמידוי דר' חייא רובא שאלון לר' חייא רובא אמר לון הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו כו'

והוא משום דכיון דעיקר הספק הוא אם הטעם הוא משום דאם מפריש ממנו למקום אחר אמרינן דכל החולין עלו בידו דלא הוה כחדא הפרשה או שהטעם משום דנתבטל ברוב ע"כ אינו יכול להפריש כמו לר"ל או לר' יוחנן דאמר דאין הטבל בטל ברוב אעפ"כ היינו דווקא אם מפריש ממנו עליו אבל לא למקום אחר וא"כ לפי"ז היה יכול לשאול מר' חייא אם זהו דווקא כשנתקן רובה של כרי אבל לא נתקן רובה של כרי יכול להפריש על טבל גמור ג"כ דכיון דלא נתקן רובה של כרי א"כ אינו בטל הרוב במיעוט ע"כ יכול להפריש על מקום אחר או לא כיון דהטעם הוא משום דטבל בטל ברוב. וא"כ יכול להפריש אפי' על טבל גמור וא"כ מאי מיבעי לי' אם שניהם הפריש מהם מקצת תרומות ומעשרות דהיינו ששניהם בדומים זה לזה ואם הפי' של האיבעי' הוא אם כר' יוחנן או כר"ל דלר' יוחנן אינו יכול להפריש מזה הכרי על הכרי השני משום דהתרומה שיפריש הוי כמין באינו מינו ונתבטל ועל הכרי השני שהפריש ממנה מקצת תרומות ומעשרות יהיה חולין והוא כדשיל"מ וע"כ אינו בטל וע"כ אינו יכול להפריש מזה על זה משום דהתרומה שמפריש ממנו בטל דהוה כמין באינו מינו ועל הכרי השני שמפריש נעשה חולין וא"כ הוי כמין במינו ולא בטל וע"כ אינו יכול להפריש משא"כ לר"ל יכול להפריש מזה על זה דלר"ל הטעם הוא משום דטבל בטל ברוב והוי דרבנן וא"כ יכול להפריש על השני' דכרי השני נמי הוי דרבנן ואם כן אם הספק הוא אם כרבי יוחנן או כר"ל צריך למיבעי אם בשניהם נתקן רובה של כרי אם כרבי יוחנן או כר"ל דלשניהם הטעם משום דאם יפריש על מקום אחר יהיה הטבל בטל ברוב וכמו שביארתי דאפילו לרבי יוחנן אם מפריש למקום אחר הטבל בטל ברוב ואם כן זהו דווקא אם נתקן רובה של כרי אבל לא נתקן רובה של כרי יכול להפריש אפילו על טבל גמור או דהטעם משום שאם מפריש למקום אחר אמרינן דכל החולין עלו בידו. וא"כ אם זהו הספק יכול למיבעי אם הפריש מקצת תרומות ומעשרות דהיינו שלא נתקן רובה של כרי אם יכול להפריש על טבל גמור וע"כ בעי ר' חייא על תלמידיו ששאלו ממנו השאלה שני כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיתרום מזה על זה דאם השאלה הוא מפני שהפריש מקצת תרומות ומעשרות דהיינו נתקן רובה של כרי א"כ יכולים לשאול אפי' על טבל גמור ולמה להו למיבעי אם הכרי השני נמי הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. וע"ז בעי ר' חייא ואמר הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו (פי' כאלו עירבו ב' השאלות ביחד דלא היה להם למיבעי כן) וע"ז אמר ר' לעזר בשם ר' חייא רבה אין תורמין ומעשרין מזה על זה ואיפשר לומר שסובר כר' יוחנן. וע"כ אפילו נתקן רובה של כרי בשניהם נמי אין מעשרין מזה על זה דאע"ג דלר"ל יכול לעשר דהוי מן חיוב דרבנן על חיוב דרבנן אבל לר' יוחנן