נועם ירושלמי על זרעים קה

על דעתיה דחזקיה קשי' (והוא ט"ס וצ"ל על דעתי' דר' יוחנן קשי') פי' לר' יוחנן שאומר דאין הטבל בטל ברוב קשי' א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר א' מעשרה שבו תרומה (ט"ס וצ"ל והשאר טבל טבול למעשרו') ותנינן יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר ויעשנה תרומת מעשר על מקום אחר (ט"ס וצ"ל) ויעשנה תרומ' על מקום אחר (פי' לר' יוחנן שסובר דאין הטבל בטל ברוב) א"כ כיון שהשאר מא' מעשרה שבו הוא טבל הטבול לכל א"כ יכול לעשותה ת"ג על מקום אחר כיון שאינו בטל ברוב וא"כ המותר של א' מעשרה הוא טבול לת"ג. וא"כ יכול לעשותה ת"ג על מ"א ולמה תנינן יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר וע"ז משני סבר חזקיה כהדא דתני ר' חייא יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר (ט"ס וצ"ל) יתר מכאן יעשנה תרומה על מקום אחר (פי' דר' יוחנן סבר כהדא דתני ר' חייא שיתר מכאן יעשנה תרומה על מקום אחר דכיון שאינה בטילה ברוב א"כ היותר מא' מעשרה הוא טבול לת"ג ע"כ יכול לעשותה אף תרומה על מקום אחר) ודוק

[ולפי"ז צריך לומר דהא דקאמר ר' אליעזר א' מעשרה כתרומת מעשר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר מיירי של נטל התרומה אלא שאמר על יותר מעשרה שיהיה תרומה. ולא נטל תרומה ואעפ"כ הוי תרומה וכמו דאמר ר' ירמיה ר' יעקב בר אחא בשה רשב"ל אתי' דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרים קדשו מדומעין כן ר"א אומר קדשו מדומעין. והענין הוא דלחזקיה צריך לומר דהא דאמר ר"א יתר מכאן יעשנה ס"מ על מקום אחר צריך לומר דמיירי שלא נטל התרומה אלא שהתרומה מעורבת בתוכו דאל"ה אלא שנטל התרומה א"כ תקשה דאיך קאמר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר כיון דהיותר מכאן הוא טבל. וכמו דאיתא בירושלמי יתר מכאן טבל טבול לכל. א"כ איך קאמר דיעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. אמאי לא אמרין דהטבל בטל בהתרומה מן התורה וא"כ איך יעשנה מכאן תרומה על מקום אחר

ואף דאמרינן בירושלמי (פ"ג דחלה) אמר ר' יוסי הדא אמרה טבל שנתערב בתרומה הואיל ואותו הטבל יכול להעשות כתרומה כיוצא בו אינו בטל וא"כ מוכח דטבל שנתערב בתרומה אינו בטל אך זהו דווקא לר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב. והוא מחמת דהוי מין במינו ולא בטל מדאורייתא מחמת שיכול לתרום על הטבל ויהיה חולין כמו החולין שנתערבו בהם (וכמו שאבאר לקמן דלשיטת הירושלמי אינו בטל הטבל בחולין והוא משום שהטבל יכול להעשות כיוצא בחולין ע"כ אינו בטל מדאורייתא (לשיטת הירושלמי שאבאר לקמן) אבל לחזקי' דס"ל דטבל בטל ברוב דאע"ג דיכול להעשות כיוצא בו אעפ"כ הוא בטל מדאורייתא וא"כ אמאי לא יתבטל מה שהוא יותר מעשרה שהוא טבל טבול לכל דהא ע"ז הטבל לא הופרש שהוא עשאו ג"כ תרומה. ובאמת אינו תרומה כיון שהוא יותר מעשרה (לדברי ר"א)

וע"כ לדברי חזקיה צריך לומר דמתניתין מיירי שאמר על יותר מעשרה שהוא תרומה ולא נטל מתוכה התרומה רק שהיא מעורבת בהטבל הטבול למעשרות וע"כ הא דהוי יתר על התרומה בטילה בהטבל הטבול למעשרות ואינה בטילה בהתרומה. דהא התרומה ג"כ נתבטלה בהחולין מן התורה וא"כ המותר של התרומה כיון שנתבטלה בהטבל הטבול לת"מ ע"כ יכול להפריש מזה תרומת מעשר ולא תרומה מחמת שנתבטלה בהטבל הטבול לתרומת מעשר אבל לר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב א"כ אמאי לא יעשנה תרומה על מקום אחר. דהא לא נתבטלה בהטבל הטבול לת"מ דהא שניהם הוי טבל אלא שזהו טבל מבול לכל וזהו טבל טבול לת"מ וא"כ הוי מין במינו לגמרי. וא"כ לשיטת ר' יוחנן בודאי אינו בטל. א"כ אמאי אינו יכול להפריש תרומה גדולה. ואמאי קאמר ר"א דיעשה אותה תרומת מעשר על מקום אחר ואמאי לא יעשנה ת"ג

והנה מהירושלמי הזה מוכח דהא דס"ל לר' יוחנן דאין הטבל בטל ברוב. הוא דאורייתא. דאל"ה לא היה יכול להפריש מזה ת"ג על מקום אחר. וכן מוכח בירושלמי (פ"ג דחלה) תני ואם לאו מביא ד' רבעים ממקום אחר ומשך כו' הדא אמרה שהנשוך תורה. ופי' וע"כ יכול להפריש מד' רבעים על הטבל. דאל"ה לא הי' יכול להפריש כיון שהנשוך אינו חיבור מן התורה). אמר ר' אימי אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר הנשוך תורה. רשב"ל אמר אין הנשוך תורה כו' נאמר רשב"ל כדעתי' דאמר ר"ש בן לקיש בשם חזקי' טבל בטל ברוב כו' אמר ר' יוחנן אין הטבל בטל ברוב (פי' וא"כ לטעמיי' אזלי. דלר' יוחנן שסובר דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא ע"כ סובר דהא דיכול להפריש ע"י שישיך ד' רבעים. היינו משום שסובר שהנשוך תורה. אבל ר"ל שסובר דאין הנשוך תורה הא שיכול להפריש היינו משום שסובר הטבל בטל ברוב. וע"כ אינו אסור אלא מדרבנן. וע"כ יכול להפריש ולתקן הטבל ע"י ד' רבעים שמשך אע"ג דהנשוך לא הוי אלא מדרבנן. וא"כ מוכח דר' יוחנן סובר דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא

ואיפשר לומר דהטעם הוא דר' יוחנן סובר כמו שביארתי שם הירושלמי שהירושלמי סובר כשיטת הר"ן על הרי"ף בנדרים (ד' מ"ב) דכל שהאיסור יכול להיות כהיתר. הוי מין במינו. ולא בטל. משא"כ כשחלוקים באיסור והיתר הוי כמין באינו מינו. אבל כל ששוים באיסור והיתר הוי כמין במינו. ועיי"ש מה שביארתי על הא דאמר ר' יוסי הדא אמרה טבל שנתערב בתרומה. הואיל ואותו הטבל יכול להעשות בתרומה כיוצא בו אינו בטל. וע"כ ס"ל לר"י דטבל לא בטל ברוב מדאורייתא. והוא משום שהטבל יכול להעשות כיוצא בחולין לאחר הפרשה וכן הא דאמרינן שם מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והא תנינן נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשות להיות מפריש עליו והולך מכיון שקדש רובה לשם חלה תבטל ברוב. היינו נמי מפני שהטבל יכול להיות חלה אם יפרישנה על מקום אחר. וע"כ אינה בטילה וס"ל להירושלמי דכיון שהוא מין במינו. והבטל יכול להיות כמבטל ע"כ מדאורייתא לא בטל ודוק

ובזה ביארתי לעיל הירושלמי (ספ"ה דדמאי) ר"י בן פזי בשם ר' הושעי' הלכה כר"ש דלא כן מה אנן אומרין ר"מ ור"ש אין הלכה כר"ש. (ועיין ברפ"ג דתרומות ר"מ ור"ש הלכה כר"ש (ובעירובין (ד' מ"ו) איבעי' להו ר"מ ור"ש מאי תיקו). ואיפשר שצריך לגרוס דלא כן מה אנן אומרין ר"מ ור"י ור"ש. אין הלכה כר"י ור"ש. דהא ר"י ור"ש ס"ל דיש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. א"כ למה צריך לומר הלכה כר"ש. וע"ז אומר אלא בגין דתני אר"ש שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולים בפירותי ושאלתי את ר' טרפון. ואמר לי צא ולוקחם מן העו"ג ועשר עליו. ותני עלה ר' יהודא ור"ש אומרים יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. דלא תסבור מימר תרי כל קביל תרי אינון לפום כן צריך לומר הלכה כר"ש. והנה הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד. דהא אדרבה כיון שאמר לו צא וקח לך מן העו"ג. א"כ מוכח דס"ל דיש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. וכמו דאמרינן במנחות (ד' ל"א) תני אמר ר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ובאתי ושאלתי את ר' טרפון. ואמר לי לך וקח לך מן השוק ועשר עלי' קסבר דאורייתא ברובה בטל ורוב ע"ה מעשרים הן. וה"ל כתורם מן הפטור על הפטור. ולימא לי' קח לך מן העו"ג קסבר אין קנין בא"י להפקיע מיד מעשר. וה"ל מן החיוב על הפטור. איכא דאמרי א"ל לך קח מן העו"ג קסבר יש קנין בא"י להפקיע מיד מעשר. וה"ל מן הפטור על הפטור ולימא לי' קח מהשוק קסבר אין רוב ע"ה מעשרים הם. אלמא דאם א"ל לך וקח מן העו"ג קסבר שיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. וא"כ איך אמר בירושלמי דמעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי ושאלתי את ר' טרפון וא"ל צא ולוקחם מן העו"ג ועשר עליו ותני עלה ר"י ור"ש אומרים יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. דלא תסבור מימר תרי כל קביל תרי אינון. אלמא דמוכיח מזה שסובר כר"מ דאין קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות

ולכאורה הי' איפשר לומר כמו שכתב הר"ש (פ"ה דדמאי ה' ח') הלוקח טבל מב' מקומות מעשר מזה על זה. אעפ"י שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך. ופי' הרא"ש אלא לצורך כגון שנתערב לחבירו חולין מועטין בטבל מרובה. שאין תקנה לטבל אא"כ מעשר עליו ממקום אחר ובירושלמי אמר רבי ינאי אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר. מעתה ע"ה שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו ומעשרו לו (פי' טבל בחולין ואיפכא ה"ל למימר חולין בטבלו דאי כשחולין מתוקנים מרובים מן הטבל לא מחויב במעשר אלא דרבנן. כדמוכח במנחות (ד' ל"א). דא"ל לך קח לך מן השוק או מן העו"ג.