נועם ירושלמי על זרעים קב

אבל ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב דהיינו דלא בטל מדאורייתא כמו שמוכח (ספ"ג דחלה) ע"ש] וכמו שהארכתי בזה במ"א והבאתי ראיה מהירושלמי (ספ"ה דדמאי) מהא דר"ש שזורי עיי"ש] וא"כ מהו החילוק בין אם מפריש ממנו עליו למפריש על מקום אחר וע"כ צריך לומר לר' יוחנן דהטעם דמפריש ממנו עליו דהוי כחדא הפרשה ולא נסתיימה ההפרשה עד לבסוף. וע"כ אומר ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימ' כל חיטה וחיטה במקומה. (פי' שכל זמן שלא הפריש כשיעור לא נשלמה עדיין ההפרשה אך כיון שהפריש אח"כ נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה וזהו דווקא אם מוציא ממנו עליו אבל לא אם מוציא למקום אחר). וע"כ אמרינן דאם מפריש ממנו עליו כל הטבל עלה בידו. אבל אם מפריש למ"א מזה ומזה עלה בידו (ולקמן יתבאר יותר בזה]

עוד בירושלמי שם ואית דבעי מימר כהדא דראב"י דתני ראב"י אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר עד כדון לא נתקן רובה של כרי נתקן רובה של כרי (כמו דאיתא בירושלמי דלא כהמפרש שהגיה בירושלמי בהיפוך עד כדון נתקן רובה של כרי וכו') (פי' דילמא אם נתקן רובה של כרי מחמת דהטבל בטל ברוב. ע"כ מקלינן בזה דיכול להפריש עליו. וא"כ לא יחלוק אמתניתין)

וע"ז אומר וייבא כהדא היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיתרום מזה על זה (פי' דכיון ששניהם בשוה ובשניהם נתבטל על ידי תערובות. אם מפרישין מזה על זה דהא לר"ל הטעם שלא יוציא ממנו למקום אחר הוא מחמת דהטבל נתבטל ברוב. וע"כ אינו יכול להוציא ממנו על מקום אחר. וא"כ כיון שבשניהם הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. ע"כ יכול להפריש מזה על זה. או שהטעם דאם מוציא ממנו עליו הוי כחדא הפרשה. וכשמפריש אח"כ נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה. וע"כ אינו יכול להוציא ממנו על מקום אחר דהוי כב' הפרשות) וע"ז אומר תלמידוי דר' חייא רובא שאלון לר' חייא רובא. אמר לון הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו. ר' לעזר בשם ר' חייא רבה אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה (פי' שהשיב לו שהכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו). פי' דאין זה שאלה דעיקר הטעם דאין מוציא ממנו למקום אחר הוא משום דה"ל ב' הפרשות. אבל לא משום דנתבטל ברוב וא"כ אפי' בב' כריים שא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות אפ"ה אין מפרישין מזה על זה משום דה"ל כב' הפרשות. אבל לא משום שטבל נתבטל ברוב (ואיפשר דס"ל כר"י דאין הטבל בטל ברוב) וע"כ בהא דראב"י דס"ל דממנו עליו הוי נמי כב' הפרשות. וע"כ אינו מוציא עליו ולא על מקום אחר. ע"כ אין נ"מ בין אם נתקן רובה של כרי בין אם לא נתקן רובה של כרי ודוק)

אך שעדיין אינו מדוקדק מה שאמר ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה

ע"כ נראה לי לבאר באופן אחר קצת והוא עפ"י מה שביארתי לקמן (ספ"ג דחלה) על הא דר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא מנחה שנתערבה בחולין. קומץ ומתיר את השירים לאכילה. ועיין שם במה שהארכתי בזה על הא דאמרינן התם אמרין לית הדא דר"ז תתובה על דר' בון בר חייא מה בין מוציא ממנו עליו ומה בין מוציא ממנו למקום אחר. ואמר בשעה שהוא מוציא ממנו עליו (כצ"ל) לפי מה שהגהתי שם הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו אינו בטל (פי' שהטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו דהיינו אם יתרום עליו יהי' כמו החולין שנפל בו ע"כ יכול להפריש) בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר הואיל ואותו הטבל כו' והוא ט"ס וצ"ל בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר (כצ"ל לפי הגהתי שם). הואיל ואין אותו הטבל ראוי לעשות כיוצא בו (פי' דכיון שנעשית תרומה א"כ אינו דומה לחולין שנפל בו) חולין שבו מבטלין אותו (פי' שע"כ חולין שבו מבטלין אותו. דלא הוי כדבר שיש לו מתירין וכמין במינו שאפי' חכמים יודו בזה דאינו בטל כיון שמפריש תרומה על מקום אחר. א"כ אינו דומה לחולין שנתערבו כיון דהוי תרומה. וא"כ אם יפריש תרומה א"כ יהי' בטל. דאינו דומה לחולין שנתערבו בו. וע"כ אינו יכול להפריש ממנו על מקום אחר

ועיין שם עוד במה שביארתי (ספ"ג דחלה) א"ר יוסי כל עמא מודו שהוא מפריש מה פליגין לחוש להפרשה שני' עיין שם במה שביארתי שם (לפי הגהתי) דלא קאמר הנ"מ בין ר"ל דאמר דהטבל בטל ברוב. לר"י דאמר אין הטבל בטל ברוב. לענין להפריש מזה על מקום אחר. וביארתי שם דאין יכול לומר הנ"מ בזה. דאפי' לר' יוחנן דאמר אין הטבל בטל ברוב מדאורייתא. היינו דווקא אם מפריש ממקום אחר ע"ז. דא"כ הוי חולין ודומה הבטל להמבטל. וע"כ בכה"ג אפי' חכמים דר"י מודו בזה (וכמו שהאריך בזה הר"ן בנדרים (ד' נ"ב)]. אבל אם מפריש ממנו על מקום אחר. וא"כ מכיון שרוצה להפריש שיהי' תרומה על מקום אחר א"כ ממילא בטל. וע"כ אינו יכול להפריש. משא"כ אם מפריש ממנו עליו א"כ נמצא דהוי הנשאר חולין. וא"כ דומה הבטל להמבטל ששניהם חולין וע"כ אינו בטל ברוב מדאורייתא [כמו שיתבאר לקמן דהוה דשיל"מ ולא בטל מדאורייתא]. אך לכאורה יש להקשות לפי זה. דא"כ איך יפריש מיני' ובי'. דא"כ דמפריש תרומה א"כ התרומה אינו דומה להמבטל וא"כ התרומה בטלה. ואיך הוי תרומה דהא התרומה בטלה במיעוטה. וכ"ת דהתרומה הובררה רק לאח"כ בשעה שהוא נוטל התרומה ואז אינה בטילה וא"כ אם מפריש על מקום אחר לא הובררה אלא בשעה שהוא נוטל וא"כ איך בטל. אך זה אינו דתלוי בזה אם רצונו להפריש מיני' ובי'. א"כ לא נתבררה התרומה שתעלה בידו וא"כ על כל חיטה וחיטה איפשר לומר שהיא תשאר חולין והשאר יהי' תרומה וע"כ אינה בטילה. אעפ"י שלאח"כ איפשר שתעלה תרומה ועכ"ז אינה תרומה למפרע רק מכאן ולהבא אבל תחילה לא בטלה אבל אם דעתו להפריש על מקום אחר ושתהי' כולה תרומה א"כ אינו דומה הבטל להמבטל. וא"כ ממילא בטל וע"כ אינו יכול להפריש על מקום אחר

וא"כ לפי זה בין לר"ל בין לר' יוחנן אם נתערב טבל ברוב אינו יכול להפריש על מקום אחר ולר"ל הטעם משום דטבל בטל ברוב מדאורייתא וע"כ אינו יכול להפריש על טבל גמור ולר' יוחנן הטעם משום דס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא. אך זהו דווקא אם מפריש מיני' ובי' אבל לא אם מפריש מזה על מקום אחר

ולפי"ז יתבאר הירושלמי דאמרינן התם מאי כדון כשנתקן רובה של כרי לא נתקן רובה של כרי פלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דאמר ר"ל בשם חזקי' טבל בטל ברוב. ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה (פי' שאומר מאי כדון מהו הנ"מ בין מוציא ממנו עליו למוציא על מקום אחר וכמו שאמר תחילה וקשי' נטל להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו. ובשעה שהוא מוציא ממנו למקום אחר מזה ומזה עלה בידו וא"כ לר' יוחנן מסתמא הטעם כמו שביארתי דממנו עליו הוי כחדא הפרשה. וע"כ יכול לתרום ממנו עליו. אבל ממנו על מקום אחר הוי כב' הפרשות וא"כ לפי"ז אין נ"מ בין אם נתקן רובה של כרי ללא נתקן רובה של כרי. משא"כ לר"ל שהטעם הוא משום דטבל בטל ברוב. וע"כ ניחא מתניתין שפיר דמוציא ממנו עליו אבל אינו מוציא ממנו על מקום אחר הוא משום דטבל שנתבטל ברוב הוא מדרבנן. וע"כ מוציא ממנו עליו אבל לא למקום אחר. משום דכיון דאינו חייב בתרומה רק דרבנן. ע"כ אינו יכול לתרום על מה שחייב מדאורייתא וזהו דווקא אם נטל תרומה כל כך עד שנתקן רובה של כרי