נועם ירושלמי על נזיקין צ

לא הי' אדם יכול להביא ביכורים מפני תיקון העולם מפני ששרשין של זה יוצאין לתוך שרשיו של זה ושל זה בשל זה לפום כן א"ר יוסא בשם ר"י אין שרשיו לענין ביכורים כלום ופי' הפ"מ דקאי אהא דגרסינן התם תני אם הבריך ברשות מביא וקורא ר' יוסי בשם ר' אמי והוא שנתן לו רשות לעולם הא לשעה לא כו' חיילי' דר' יונה מהדא הי' חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו ועצים לא לשעה הן מה עבד לה ר' יוסי שרשים שדרכן להחליף לעולם מכיון שדרכן להחליף לעולם הן כו' שמעינן מינה שהשרשים שיוצאין לתוך שדה חבירו אינה כלום לומר שזה אינו מביא בכורים לפי שהשרשים אינם עיקר לדין דביכורים והיינו דקאמר הכא ויאות אמר שאין השרשים היוצאין לשדה חבירו מזיקים לביכורים שלא יוכל זה להביא שאם אתה אומר שהשרשים הם עיקר לעיכוב הביכורים א"כ אין לך אדם שיביא ביכורים לעולם כדמפרש ואזיל

והנה שגה בזה הפ"מ דלא קאי אהא דפליגי בביכורים דאמר ר' יוחנן כולן משום תורת גזל ירדו להם אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן מאיזה טעם אינם מביאים משום שנאמר ראשית ביכורי אדמתך ופליגי התם ר' יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשו' לעולם הא לשעה לא ר' יונה בשם ר' אימי אפי' לשעה וזה יתבאר אח"כ

אך דקאי על הא דערלה (פ"א) ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשין אין בהם ממש א"ר זעירא בפירוש שמעת מר' יוחנן אי בערלה הויתון קיימין כו' הדא מילתא בביכורים ואמר שרשים אין בהם ממש (פי' דהא דאמר שרשים אין בהם ממש לערלה א"כ צריך לומר דהא דשרשים אין בהם ממש היינו לענין אם השרשים בח"ל וגדל בא"י דלענין אם הוא שלו או אינו שלו לא שייך בערלה דהא הגזלן שנטע נמי חייב בערלה וכמו דתנן שם (פ"א) והגזלן שנטע והנוטע בספינ' והעולה מאיליו חייב. וא"כ צריך לומר דזהו לענין אם גדל בא"י ונשרש בח"ל וכמו דאיתא (שם) א"ר זירא הדא דתימר שרשים אין בהם ממש בשהשרישו מח"ל לארץ. אבל אי אמר הדא מילתא בביכורים א"כ זהו מחמת דכתבו ראשית ביכורי אדמתך עד שיהיו כל הגידולים מאדמתך. ולזה איפשר לומר כמו דאמרינן בב"ב (ד' כ"ז) כי אתא רב דימי אמר בעא מיני' ר"ל מר' יוחנן אילן הסמוך למיצר בתוך ששה עשר אמה מהו א"ל גזלן הוא ואין מביאין ממנו ביכורים כי אתא רבין א"ר יוחנן א' אילן הסמוך למיצר וא' אילן הנוטה מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. וע"ז אמר שם בירושלמי וריש ביכורים) דאיתמר הדא מילתא דשרשים אין בהם ממש הוא לענין ביכורים אבל לא לענין ערלה וע"ז אומר אח"כ א"ר זירא הדא דתימר שרשים אין בהם ממש בשהשרישו מח"ל לארץ. וע"כ אזלינן לחומרא שיהא כולו אסור משום ערלה. אבל בשהשרישו מארץ לח"ל שרשים יש בהן ממש

וע"ז אומר הכא ויאות אמר (פי' לענין ביכורים יאות אמר ששרשים אין בהם ממש) שאם אתה אומר שרשין עיקר הן לענין ביכורים לא הי' אדם יכול להביא ביכורים לעולם מפני ששרשין של זה יוצאין לתוך שרשיו של זה כו' לפום כן אמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן אין שרשיו לענין ביכורים כלום

והא דפליגי בירושלמי (ריש ביכורים והבאתי לעיל) דאמר ר' יוחנן כולם משום תורת גזלן ירדו להם. א"ר יוסי מתניתא אמרה כן מה טעם אינן מביאים משום שנאמר ראשית ביכורי אדמתך אם הבריך ברשות מביא וקורא ר' יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם הא לשעה לא ר' יונה בשם ר' אימי אפי' לשעה חיילי' דר' יונה מהדא קוצץ ויורד לעצים לא לשעה הן מה עביד לה ר' יוסי שרשים דרכן להחליף מכיון שדרכן להחליף לעולם כן. והנה כבר ביארתי בספרי עמק יהושע ובספרי נחלת יהושע (ס' כ"ב) דתלי' במחלוקת ר"ח ורש"י בתוס' ב"ב (ד' כ"ו) דאמר עולא אילן הסמוך למיצר גזלן הוא ואין מביאין ממנו ביכורים פי' ר"ח משום דאין מביאין גזל על המזבח כו' וא"כ סובר ר' יונה בשם ר' אימי דמהני אפי' נתן לו רשות לשעה אבל לפירש"י דאע"ג דמותר לסמוך אין מביאין ממנו ביכורים דבעינן שר הביא מארצך. וע"כ סובר ר' יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם דאל"ה לא הוי מארצך

והנה אמרינן בב"ב (ד' פ"א) א"ל ר"ש בן אליקים לר' אלעזר מ"ט דר"מ באילן א' ומ"ט דרבנן בשני אילנות א"ל דבר שהראשונים כו' א"ר כו' דילמא ר"מ באילן א' ספוקי מספקא לי' ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו כו' והבאתי שם מה שהקשה הח"ש דכיון דבספיקא דקרקע אוקמינן בחזקת מרא קמא א"כ הוה ודאי כמו שאין לו קרקע א"כ אמאי מביא דכיון דודאי לית לי' קרקע והנה זה תלוי במה שהאריך הקצה"ח בקונטרס הספיקות אי חזקת מרא קמא הוי חזקה המכרעת כמו חזקה באיסורא או שהוא כמו חזקה ממון דהמוציא מחבירו עליו הראי' וע"כ לא הוי רק בתורת ספק וע"כ אע"ג דלית לי' קרקע מחמת דמוקמינן בחזקת מרא קמא אעפ"כ לענין ביכורים צריך להביא מספק דילמא יש לו קרקע והוי מארצך וזה תלוי אם הוא שלו בעצם או לא עיי"ש שהארכתי בזה והבאתי הירושלמי (פ"א דביכורים) צריכה לר"י המוכר שביל לחבירו מקום דריסה הוא מכר או עד התהום מכר. אין תימר מקום הדריסה מכר מביא וקורא (פי' המוכר משום דאינו יונק מקרקע של חבירו) אין תימר עד התהום מכר לא יביא כל עיקר ומספק מביא ואינו קורא. ורבנן פשיטא לון שמכר עד התהום. אלמא דאע"ג דהוי אם מכר לו עד התהום לא אמרינן דאוקי בחזקת מ"ק והמוכר יביא ויקרא. אלא כיון דמ"מ ספק הוא ע"כ אינו מביא וקורא. והכי מוכח נמי מהא דאמרינן התם בירושלמי מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של רבים מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך הרבים באמצע. א"ר אימי אתי דר"י כר"א דתנינן תמן אין עושין חלל תחת רה"ר בורות שיחין ומערות. ר"א מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים כמה דר"א אמר תמן תחת רה"ר הוא שלו. כך ר' יהודה אמר תחת רה"ר הוא שלו. ר' שמואל בר רב יצחק בעי אין כר"א יביא ויקרא. א"ר יוסי מיסבר סבר ר' שמואל בר רב יצחק שר' לעזר מתיר לעשות כן והוא שלו לעולם אלא ר"א מתיר לעשות כן וכל הקודם זכה. (פי' וע"כ כיון שהוא מוחזק ע"כ מתיר לעשות וכל שהוא מצד הספק אף שמותר לעשות אעפ"כ אינו יכול לקרות מספק) וא"כ מוכח שאפי' המוכר מוחזק אעפ"כ אינו יכול להביא ולקרות אע"ג דאית לי' חזקת מ"ק. והכא נמי להיפך אע"ג דמ"מ לית לי' קרקע אעפ"כ כיון דאזלינן בתר עצם הקרקע ע"כ הוי רק ספק וצריך להביא. (ואיפשר לומר דר' אימי ור' יוסי לטעמייהו אזלי דאמרינן לעיל ר' יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם. והאי ר' אימי היינו אליבא דר' יוסי ולא אליבא דר' יונה דאפי' רשות לשעה מהני) וע"כ לא מהני חזקת מ"ק בכה"ג. משא"כ בהא דב"מ (ד' ו') דהתם מהני החזקה וכמו שביארתי

[והנה אף שביארתי לעיל בב"מ (סוף פ' השואל) בהא דאמרינן שם והיכי אם כשבא עליו בסוף החודש גבי לי' כולה ואם כשבא עליו בר"ח א"ל פוק לך שמואל אמר כיני מתניתא כשבא עליו באמצע החודש ורב אמר דינא דגר וביארתי שם דתפיסה לא מהני רק בגר אבל בשאר דברים לא מהני תפיסה. והוא משום דשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרי' (בב"ק ד' מ"ו) שזהו מטעם דמאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' וע"כ מהני תפיסה כיון שהשני הוא מוחזק אבל לשיטת הירושלמי דילפינן מקרא כמו דאמרינן בסנהדרין (פ"ג ה"ח) ומנין דהמוציא מחבירו עליו הראי' ר' קריספא בשם ר' חנני' בן גמליאל יגיש אליכם יגיש ראיותיו וא"כ כיון דילפינן מקרא ע"כ לא מהני תפיסה וכמו דאמרי' בפרק קמא דב"מ דאי תקפו כה מוציאין מידו

אך אעפ"כ חזקת מרא קמא בלא חזקת ממונא גרוע. והוא כמו שכתב רבינו שמואל בב"מ (ד' ק"א) בד"ה הא מני סומכוס היא דהא דקאמר סומכוס יחלוקו לא פליג רק אחזקת מרא קמא ובזה אמר יחלוקו דהיינו כגון דקיימה באגם אבל הא דפריך וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' בזה לא פליג סומכוס וא"כ חזקת ממונא עדיפא טפי

ועיין בקונטרס הספיקות במה שהביא מה שכתב הראב"ד בחידושיו העתיקו מוהרב"א בשיטתי' בהא דהמחליף וכתב הראב"ד ואם ישאל השואל למה לא הקשו מר"נ מהא מתניתין דהיו לו שני עבדים ושתי שדות וכמו שהקש' למעלה וכשהלוקח אומר גדול והמוכר א"י אמאי זכה בגדול נימא אע"ג דברי ושמא הוא אוקי ממונא בחזקת מרי' ומאי ניהו מוכר איבעית אימא הא אוקימנא בעומדת באגם ובסימטא ואע"ג דאיכא למימר דאוקמינה בחזקת מרא קמא כיון דברי ושמא נינהו לא אמרינן ובין לרבנן ובין לסומכוס לברי יהבינן ליה ולא לשמא ואיבעית אימא כו' עיי"ש הרי דהראב"ד סובר דברי ושמא עדיף מחזקת מ"ק לחודא שוב מצאתי ברמב"ן בחידושיו לב"ב בפ' ח"ה (ד' ל"ד) שכתב כדברים האלה ובכל הנך דיני בין בדיני שיחלוקו בשבועה או שלא בשבועה בין בד"ג אי נמי ביתא מונח ה"מ בברי וברי אבל בברי ושמא בכולהו ברי עדיף דהא