נועם ירושלמי על נזיקין פט

דתנן לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם ועוד שמה שכתבו התו' והאי שינוי' אינו אלא מאבנים אבל מקום הכותל לעולם פשיטא שחולקין אותו ואיידי דנקט אבני' נקט נמי המקו' והוא דוחק

והנה הרא"ש כתב אהא דתנן לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם כלומר הואיל ומתחילה חיוב הבנין מוטל על שניהן ועל יסוד שניהם מסתמא בשיתוף בנאוהו ואע"ג דמתניתין איירי בשאין בו שיעור חלוקה לא מצי למימר אותו שהאבנים ברשותו לא רצית לחלוק כי ידעת שאם תחלוק אכוף אותך לבנות הכותל ולא נתרצית אלא ע"מ שאבנה הכותל על חלקי ומשלי דמסתמא כיון שהיזק ראי' שמי' היזק שניהם נתרצו לסלק ההיזק מעליהם

[אך כל זה הוא חידוש בחצר שאין בו דין חלוקה אבל בחצר שיש בה דין חלוקה לא הוי חידוש אך לשיטת הש"ס דילן קיי"ל כלישנא בתרא דהיזק ראי' שמי' היזק והא דתנינן במתניתין רצו היינו בחצר שאין בה דין חלוקה כמו דפריך הש"ס בב"ב (ד' ג) ואי היזק ראיה שמיה היזק מאי אירי' רצו אפי' לא רצו נמי אמר ר' אסי א"ר יוחנן משנתנו כשאין בה דין חלוקה ע"כ ניחא שפיר דקמ"ל דאע"ג שיכול לומר לא נתרצית לחלוק אלא ע"מ שאעשה את הכותל על המקום שלי וע"כ קמ"ל דכיון דהיזק ראי' שמי' היזק מסתמא נתרצו שיהי' על מקום שניהם אבל לשיטת הירוש' דקאמר האיך תנינן כו' תמן בשאין שניהם רוצין ברם הכא כששניהן רוצין ואפי' תימר הכא בשאין שניהם רוצין רצה זה כופין לזה רצה זה כופין לזה וא"כ ללישנא קמא דמוקי לה בחצר שאין בה דין חלוקה ניחא דקמ"ל כמו שכתב הרא"ש דהיינו שלא יוכל לומר שלא נתרצה לחלוק וע"כ בנה על המקום שלו אבל לתירוצא בתרא דמיירי בחצר שיש בה דין חלוקה א"כ מאי הא דתנן לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם

ע"כ נראה לי דהא דקאמר בירושלמי תחילה (סוף בבא מציעא) כותל שבין שתי מחיצות ונפרץ רב ושמואל חד אמר מחצה לזה ומחצה לזה וחד אמר כולו לזה כו' מה מפקא מביניהן מצא מציאה כו' וא"כ למ"ד מחצה לזה ומקצה לזה א"כ קשה מאי קמ"ל מתני' דלפיכ' אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם דבשלמא למ"ד כולו לזה וכולו לזה קמ"ל דאם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם ע"ז אומר לפיכך אם נפל הכותל המקום ם והאבנים של שניהם דהיינו שכולו לזה וכולו לזה אבל למ"ד מחצה לזה ומחצה לזה א"כ מאי קמ"ל וע"כ אומר דמיירי בחצר שאין בה דין חלוקה (וא"כ קמ"ל כמו שהבאתי לעיל מה שכתב הרא"ש לענין חצר שאין בה דין חלוקה) אבל למאי דקאמר ואפי' תימר כשאין שניהם רוצים רצה זה כופין לזה ורצה זה כופין לזה וא"כ מאי קמ"ל אך למ"ד דכולו לזה וכולו לזה והוא כיון דכופין לעשות מחיצה א"כ הוי כאלו מקום המחיצה לא נתחלק והוי כולו לזה וכולו לזה וע"ז אומר לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם פי' דהוי כולו לזה וכולו לזה

והא דתנן וכן בגינה מקים שנהגו כו' אבל בבקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו אלא כו' ואע"ג דבבקעה אין כופין וא"כ הוי מחצה לזה ומחצה לזה. ואיפשר לומר כיון שעשו חזית מבחוץ (שזהו לסימן שהכל שלו המקום והאבנים שלו) ע"ז אומר אם עשו מדעת שניהם א"כ רוצין שיהי' המקום והאבנים כולו לזה וכולו לזה וע"כ תנינן אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם [ובזה איפשר לבאר על מה שביארתי בזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דב"ק) תני ג' שהטילו לכיס כך הם חולקין והתני באלו אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה כו' ואמרינן שם מאי חמית מימר בגניבה אנן קיימין או אינן קיימין אלא במשתייר ועיי"ש מה שביארתי וכעת איפשר לומר דפריך אהא דקאמר דקאי אאבנים שנגנבו דילמא קאי אמקום מחיצה שנפרץ. וע"ז אימר באלו אבנים מחצה לזה דהי דהיינו דלא כמ"ד כולו לזה וכולו לזה אלא מחצה לזה ולא מיירי באבנים של שותפין שנגנבו דהתם הוא לפי ערך החלקים והכא מיירי בנשתייר וכל מה שהוא עומד במקומו מחצה לזה ומחצה לזה ודו"ק)

שם (ה"ג) המקיף את חבירו משלש רוחותיו כו' אין מחייבין אותו ר' יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל ובגמ' רב הונא אמר ובלבד כשעה שבנה עכשיו דאין הוי בני דכופין בני לה דכופין ברם הכא הוי בני דכופין ובנתי' בלבנין גבי לי' כיפין (ט"ס וצ"ל דלבנין) וכל שעה דנפל בני לה ר' יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעי' מגלגלין עליו את הכל והנה הפ"מ נדחק בזה [ולי נראה שהוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' ד) איתמר רב הונא אמר הכל לפי מה שגדר חייא בר רב אמר הכל לפי דמי קנים בזול תנן המקיף את חבירו מג' רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השני' ואת השלישית אין מחייבין אותו הא רביעית מחייבין אותו אימא סיפא ר' יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל בשלמא כו' אלא לחייא בר רב דאמר הכל לפי דמי קנים בזול מאי איכא בין ת"ק לר' יוסי כו'

וע"ז אומר רב הונא אמר ובלבד בשעה שבנה עכשיו דאין הוי בני דכופין בני לה דכופין ברם הכא הוי בני דכופין ובנתי' בלבנין גבי ליה דלבנין (פי' דאם לא בנה רק בלבנין אין מחייבין אותו רק בדלבנין). וע"ז מסיים ר' יוסי אומר היינו סיומא דמימרא דרב הונא (ודלא כמו שפי' הפ"מ דהוא פסקא דמתניתין ועלה קאי הא דאמר רב הונח אמר כו' אלא שהוא סיום דברי רב הונא דהיינו שמפרש מהו הנ"מ בין ת"ק לר' יוסי ע"ז אומר דת"ק אומר דאם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל כמו שגדר את הרביעית דאם גדר בלבנין אינו חייב לשלם דמי כיפין ורב הונא אמר מגלגלין עליו את הכל (פי' דכיון שהראה דניחא לי' ע"כ מגלגלין עליו את הכל)

והא דקאמר אח"כ רב הונא אמר מגלגלין עליו פשוטו של כותל קאי אהא דאמר לקמן מארבע אמות ולמעלה אין מחייבין אותו לבנות סמך לו כותל אחר אעפ"י שלא נתן עליו התקרה מגלגלין עליו את הכל ע"ז אומר דהאי מגלגלין עליו את הכל אין הפי' כמו שאמר תחילה מגלגלין עליו את הכל היינו כפי מה שגדר אלא שהפי' הוא מגלגלין עליו את הכל פשוטו של כותל (פי' שהוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' ו) אמר רב הונא סמך לפלגא סמך לכולה וזהו הפי' של מגלגלין עליו את הכל) וע"ז אומר עד כדון לאורכו (פי' שאם סמך לפלגא סמך לכולא) וע"ז אומר לרחבו (פי' שצריך לשלם בעד כל עובי הכותל) ע"ז אומר כותל חצר לא נעשה אלא להציל לו (פי' שלא יצטרך לבנות כותל וע"כ אינו צריך לשלם בעד כל רוחב הכותל) ע"ז אמר ר' יוסי בר' בון תיפתר ע"י מרישיו (פי' שיכול לקרות עלי' אך הסמיכה יהי' ע"י מרישיו]

שם (ה"ה) ר' יוחנן בשם ראב"ש מי שאינו רוצה לערב נכנסין לביתו ומערבין לו בע"כ עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דערכין) ושם ביארתי: לא יחפור פרק שני

שם (ה"ו) ניפול הנמצא בתוך כו' הדא דתימר בשאין דרך הרבים מפסקת בנתיים אבל בזמן שמפסקת לא בדא וכתב הפ"מ אכל בזמן שמפסקת דרך הרבים לא בדא אמרו דהולכין אחר הרוב משום דאיכא למיתלי בתר רובא דעלמא והוי של מוצאו עיין בספרי נועם ירושלמי בפ"ק דביצה (ה"ה) ושם ביארתי שהירושלמי חולק על הש"ס דילן דהירושל' סובר דרוב וקרוב הולכין אחר הקרוב בקורבא דמוכח והא דקאמר הדא דתימא בשאין דרך הרבים מפסקת ביניהן אבל בזמן שמפסקת לא בדא אין הטעם כמו שכתב הפ"מ שהירושלמי סובר דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אלא דהטעם שאם דרך הרבים מפסקת א"כ מתייאש ואין צריך להחזיר וכמו דאמרינן בב"מ (ד' כד) המוצא בסרטי' ופלטי' ובכל מקום שהרבים מצויים שם הרי אלו שלו לעולם ועי' מה שביארתי בפ"ב דב"מ (ה"ב) א"ל הן כו' בפלטי' דו בעי מפתרינא כהדא דרשב"א דמתניתא (כצ"ל) דהיינו הברייתא דקאמר רשב"א בב"מ (ד' כד) עיי"ש והכי משמע ממה שאומר אח"כ בירושלמי הדא ילפא מההיא שאם היו שנים שחייב להכריז וההיא ילפא מהדא שאם היו ג' שהוא של מוצאו אלמא דהטעם הוא משום יאוש והא דקאמר ההיא ילפא שאם היו ג' שהוא של מוצאו הוא מפני שאומר שאם הי' דרך הרבים מפסקת ביניהן לא בדא (פי' משום יאוש כמו שביארתי ודלא כהפ"מ) וע"ז אומר הדא ילפא מההיא שאם היו ג' הי' של מוצאו והוא כמו דאית' בירושלמי (פ"ה דגיטין ה"ו) ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח כו' וכמה הם רבים גוריון בשם ריש לקיש שלשה בני אדם ועיין בגיטין (ד' מו)

שם (ה"י) מתניתין מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה כו' ובגמ' ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל טעמין דרבנן מפני שישוב העולם בבורות ואיפשר לומר דטעמא דרבנן בבור דקאמר אם הבור קדם כו' דמשמע דתחילה מותר לחפור בור ואמאי הא הבור מזיק לחבירו וכמו דאמרינן בב"ב (ד' י"ז) איתמר הבא לסמוך בצד המיצר אביי אמר סומך ורבא אמר אינו סומך כו' אביי אמר סומך אפי' לרבנן דאמרי מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ההם הוא דבעידנא דקא נטע איתא לבור אבל הכא בעידנא דקא חפר ליתא לבור ורבא אמר אינו סומך ואפי' לר' יוסי דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו ה"מ התם דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשיו דמזקי לה לבו אבל הכא אמ' לי' כל מרא ומרא דקא מחיית קא מרפית לארעאי

וע"ז אומר ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל טעמין דרבנן מפני שישוב העולם בבורות ע"כ אם הבור קדם מתחילה מותר אע"ג דכל מרא ומרא מרפה לארעא של חבירו אעפ"כ מפני שישוב העולם בבורות ע"כ מיתר. וע"ז אמר ר' יונה בשם ר' יוחנן כך משיב ר' יוסי לחכמים כמה דאית לכון ישוב העולם בבורות אוף אנא אית לי ישוב העולם באילנות (פי' וע"כ מותר לסמוך האילנות וכפי מה שביארתי לעיל (סוף ב"מ) דשיטת הירושלמי הוא דסובר ר' יוסי דעל המזיק להרחיק את עצמו אך שהטעם מפני שישוב העולם באילנות

(שם) א"ר יוסי ויאות שאם אתה אומר שרשין עיקר הן לביכורים