נועם ירושלמי על נזיקין פה

אמרינן דזה אומר איני יודע אם שאולה אם שכורה וזה אומר איני יודע יחלוקו ואוקימנא לעיל (ד' צ"ח) כסומכוס ואע"ג שהשוכר מוחזק במעותיו ויש לומר התם שהמוחזק טוען שמא אין חזקתו מועלת אבל הכא אוקימנא בעומדת באגם. וא"כ מוכח ממתניתין דבשמא ושמא אפי' הוא מוחזק נמי יחלוקו והכא דמי לשמא ושמא כיון דספיקא דדינא הוא אם תפוס לשון ראשון או אחרון וכמו שכתב הרא"ש בפ"ב דכתובות (ד' כ') דלא מצינו דלא מהני תפיסה אלא בספק בכור וכן בבא בסוף החודש דאמרינן כולו למשכיר דבהני אין לתופס טענת ברי אבל כל היכא שהמוחזק במטלטלין טוען ברי אין כח ביד ב"ד להוציא מידו. וע"ז אמר רב דינא דאגר (פי' שהוא הדין השני במשנתנו דאמרינן בשמא ושמא דיחלוקו אפי' הא' מוחזק) וא"כ אמאי קאמר שמואל בבא באמצע החודש אבל שבתחילת החודש כולו למשכיר דהא לסומכוס אמרינן בשמא ושמא דיחלוקו אפי' היכא שהא' מוחזק במעותיו כמו שהוכיחו התוס' מהא דשוכר אומר שאולה כו' דזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו אפי' אם הראשון הוא מוחזק וא"כ איך קאמר דאם בא בתחילת החודש כולו למשכיר. וע"ז אמר רב דינא דאגר (פי' דינא דשוכר ושואל דמתניתין)

ועוד יש לבאר כמו דאיתא בירושלמי אמר רב דינא דגר (וא"צ להגיה דינא דאגר). והוא דרב סובר דלא מהני תפיסה לשיטת הירושלמי שלמי וע"ז אמר דינא דגר (פי' דלא מהני חפיסה רק בגר דליכא חזקת מרא קמא וכמו שכתב הרא"ש בב"ב (ד' נ"ג) ונראה הואיל וסלקי הני בעיות בתיקו אם בא א' והחזיקו קנה כיון דמספקא לן אי קנה קמא או לא נשאר הקרקע כמו שהי' ולא מחזקינן ברכות קמא מספק לאחר שקנאו בחזקה בריאה מוקמינן לי' בידי' (וכבר האריכו האחרונים בזה מהרא"ש דפ"ק דב"מ) וע"ז אומר דינא דגר דתפיסה לא מהני אלא בנכסי הגר. אבל במקום שיש חזקת מרא קמא לא מהני תפיסה ואיפשר לומר לשיטת הירושלמי דלא מהני תפיסה הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דסנהדרין ה"ח) כיצד דנין הדיינין יושבין והנידונים עומדין והתובע פותח בדבריו ראשון שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם ומניין שהמוציא מחבירו עליו הראי' ר' קריספא בשם רחב"ג יגש אליהם יגיש ראיותיו. והנה בש"ס דילן אמרינן בב"ק (ד' מ"ו) אמר ר' שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו עליו הראי' שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראי' אליהם מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסי' אלא קרא לכדר"נ כו' דאמר ר"נ מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש דבריו אליהם. וא"כ כיון דלשיטת הירושלמי מפקינן הא דהמוציא מחבירו עליו הראי' מקרא. א"כ הדין הוא דלא מהני תפיסה כיון דעפ"י. הדין הוא זוכה אבל לשיטת הש"ס דילן דהא לא מפקינן מקרא אלא סברא הוא דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' וא"כ אם תפס השני ה"ל השני מוחזק. וע"ז אמר רב דינא דגר (פי' דלא מהני תפיסה אלא בנכסי הגר אבל היכא דאיכא חזקת מרא קמא לא מהני תפיסה)

[עוד יש לומר (שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל דינא דברי) והוא כמו שכתב הרא"ש דלא מהני תפיסה אלא בברי והכא בשמא הוא וכמו שכתב הרא"ש בב"מ (ד' ו') למאן דאמר התם וכו' לא משום דמהני תפיסה מספק אלא סבר מדלא בא עד סוף החודש ודאי אודויי אודי לי' כו' כללא דמילתא לטענת ברי מהני תפיסה כיון שהוא טוען ברי ומוחזק בה אין לנו להוציא מידו אבל מי שהוא מסופק בדבר אם הוא שלו או לא לא מהני תפיסתו לאפוקי מחזקת מרא קמא]: המקבל פרק תשיעי

שם (ה"י) מתניתין שכיר יום גובה כל הלילה ושכיר לילה גובה כל היום ושכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה כו' ובגמ' שמואל אמר למחר עובר עליו משום ביומו תתן שכרו ר' דוסא אומר יום א' הוא דתימר עובר עליו כל שמות הללו אין בגלל מקיימא קראי תיפתר בשכיר שעות יום ולילה שיכול לגבות כל היום וכל הלילה. והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד בפירושו עיי"ש

[וע"כ נראה לי לפרש דשמואל אמר למחר עובר עליו משום ביומו תתן שכרו (פי' שהוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' קי"א) אמר רב שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה ושמואל אמר שכיר שעות דיום גובה כל היום ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום וכן איתא בירושלמי אלא דהירושלמי חולק על שיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס לשמואל אינו עובר רק לאחר היום וגובה כל הלילה וכל היום (והוא משום שהיום הולך אחר הלילה הואיל ושכירותו בליל יום זה לא דמי לשכיר יום דאתמול שגובה כל הלילה ולשיטת הירושלמי הוא ששכיר שעות דלילה גובה כל הלילה ולבסוף הלילה הוא עובר משום בל תלין ולבסוף היום הוא עובר משום כל השמות הללו דהיינו שעובר עלי' ג"כ משום ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש וע"ז אומר שמואל אמר למחר עובר עלי' משום ביומו תתן שכרו (פי' משום ביומו תתן שכרו וכן משום לאו דלא תבוא עליו השמש אבל על לאו דלא תלין עובר עליו מיד בבוקר) אומ' יום א' הוא דתימר עובר על השמות האלו פי' שהוא רוצה לפרש הברייתא דתני בב"מ (ד' קי"א) מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות הללו ועשה משום בל תעשוק את רעך כו' ומשום בל תלין ומשום ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש ופריך הני דאיכא ביממא ליכא בלילה והני דאיכא בלילה ליכא ביממא אמר רב חסדא שם שכירות בעלמא וע"ז אמר ר' דוסה יום א' הוא דתימר עובר בכל השמות האלו (פי' דאעפ"כ לא ניחא דהא יום א' הוא לדבריו דהיינו נמשך אחר הלילה וא"כ אינו עובר אחר הלילה משום לא תלין דהא אכתי לא נשלם היום והיום הולך אחר הלילה ואי אין היום הולך אחר הלילה א"כ הוא גובה כל הלילה ועובר משום לא תלין ואינו עובר כלל משום ביומו תתן שכרו) וע"ז אומר יום א' הוא (פי' שאינו הוא יום א' א"כ איך תחלקו שלאחר הלילה יהא עובר משום בל תלין) וכמו דאיתא בריש פסחים (ד' ב') היכן מצינו יום שמקצתו מותר בעשיית מלאכה ומקצת אסור בעשית מלאכה נימא איהו לנפשי' הא איכא לילה דקא שרי ראב"י ה"ק בשלמא לדידי כו' דקא פליגי רבנן בין יממא לליליא כו' אלא לדידך היכי אשכחנא יממא גופא דפליגי בי' רבנן) וע"ז אומר יום א' הוא דתימר עובר בכל השמות האלו (פי' שאיך תחלוק היום לענין לאו דלא חלין דאין היום נמשך אחר הלילה ולענין העשה דביומו תתן שכרו והלאו דלא תבוא עליו השמש יהי' היום נמשך אחר הלילה). אין בג"ל מקיימי קראי תיפתר בשכיר שעות יום ולילה שגובה כל היום וכל הלילה (פי' שאתה רוצה להעמיד ביום א' ובאיש א' תיפתר בשכיר שעות דיום שגובה כל היום וא"כ עובר משום לא תלין והוא שכיר שעות דלילה שגובה כל הלילה וא"כ עובר בשניהם). וע"ז אומר ותנא כן שכיר שעות דיום גובה כל היום דלילה גובה כל הלילה שכיר שעות דיום ולילה גובה כל היום וכל הלילה וא"כ מוכח דהפירוש דמתני' ושכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה היינו שכיר דיום גובה כל היום ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה והוא כמו שמפרש רב למתניתין בב"מ (ד' קי"א) דלצדדין קתני שכיר שעות דיום גובה כל היום ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה. והא דלא פריך מהא דתנן אח"כ יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום או שסובר הירושלמי דיש לחלק או שסובר דתנאי פליגי בזה כמו דאמרינן בב"מ. אבל בזה אינו סובר ר' דוסא כשמואל דלמחר עובר עליו משום ביומו תתן כרו אלא דגובה כל הלילה וכל היום ואינו עובר רק מצד ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כמו בשכיר יום]:

שם (ה' י"ב) מישכנו שלא ברשות עובר על כל שם ושם שיש לו אמר ר' לא הוא גרם לעצמו על כל שם ושם שיש לו מישכנו וחזר ונתן לו מידת הדין בידו שיהא גובה מנכסים משועבדים ואם מחזיר לי' לאיזה דבר שמישכנו הוא ממשכנו פירש רבי שמא תבוא שמיטה וישמיט או שמא ימות הלה ונמצאו המטלטלין ביד היורשין והנה בר"פ איזהו נשך ביארתי דהא דאמר הוא גרם לעצמו היינו שהירושלמי סובר כאביי דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני. וע"ז דאומר הוא גרם לעצמו על כל שם ושם שיש לו חזר מישכנו וחזר ונתן לו מדת הדין בידו שיהא גובה מנכסים משועבדין ואם מחזיר לו לאיזה דבר שמישכנו הוא ממשכנו ואיפשר לומר שהוא כמו דאיתא (בפ"ו דשבועות) חד בר נש קם עם חברי' בשוקא וארים סבינתי' אמר לית הדין סדינא נפיק מידי עד דתתן לי מה דאית לי בידך אתא לקמי שמואל אמר לי' הב לי' סבינתי' וזיל דון עמו מה שמואל כדייני דנהרדעא אמר תמן הוחזק המשכון בידו הכא לא הוחזק המשכון בידו ונראה לי דהא דאמר שמואל הב לי' סבינתי' וזיל דון עמי מיירי אפי' בדליכא עדים וא"כ אית לי' מיגו אפ"ה סובר שמואל דלא מהימן במיגו והוא כמו שכתב רבינו יונה הביאו הרא"ש בכתובות (ד' כ') שכתב ומצאתי בשם ה"ר יונה דתפיסה לא מהני מדאמר לקמן בש' אלמנה גבי אלמנה שתפסה דאמרינן לי' מאן שם לך כו' וכי תימא הני מיני במקרקעי משום דקרקע בחזקת בעלי' עומדת אבל במטלטלי לא כו' והאריך בזה הש"ך בחוה"מ הלכות חזקת קרקעות (ס' ק"ו) דר' יונה סובר גם כן במטלטלי' וסוב' כמו שכת' בעה"מ ריש ב"מ וקצת גאונים שבמטלטלי' לא יוכל לתפוס זה תחת זה משום דהוי מיגו מממון לממון ונראה לי דאף שכתב הש"ך שמוכח מכמה ראשונים דיוכל לתפוס חפץ אחר ומהני המיגו לממון אחר אעפ"כ שיטת הירושלמי