נועם ירושלמי על נזיקין פד

כשזה אומר ברי לי (ופי' הפ"מ דסיפא לא קשי' דסיפא מיירי בברי וברי ר' יוסי בעי אם כשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי על דא אמר ר' יוחנן להוציא מדברי סומכוס והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד ע"ש)

ע"כ נראה לי שהפי' כך הוא דאמר יוחנן זו להוציא מידי סומכוס שאומר כל הספיקות יחלוקו והנה במתניתין יש כמה בבות בבא דרישא הוא שהלוקח אומר ברי והמוכר שמא ובבא ב' מיירי כשהמוכר אומר ברי והלוקח שמא ובבא ג' הוא כששניהם טוענין ברי ובבא ד' הוא כששניהם טוענים איני יודע

והנה ר' יוחנן אמר זו להוציא מידי סומכוס שאמר כל הספיקות יחלוקו ולא ביאר על איזה בבא קאי מה שאמר זו להוציא מידי סומכוס שאומר כל הספיקות יחלוקו וע"ז אמר ר' לא תיפתר בשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי (פי' דר' יוחנן קאי על הבבא דזה אומר ברי לי וזה אומ' ברי לי) והוא דעל הבבות דברי ושמא בזה לא אמר סומכוס דיחלוקו דהא לשיטת הירושלמי הוא מחמת דברי ושמא ברי עדיף וכמו שביארתי (סוף ב"ק) דאפי' ר' יוחנן נמי סובר דברי ושמא ברי עדיף וא"כ אין זה שייך להא דסומכוס ובבא אחרונה בשניהם טוענים שמא בזו תניא דמתניתין נמי סובר דיחלוקו וע"ז אמר ר' לא לפרושי לדברי ר' יוחנן תיפתר בשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי (פי' דקאי על בבא דמתניתין דבשניהם טוענין ברי ע"ז תנא דישבע המוכר שהקטן מכר וע"ז קאי דזו להוציא מידי סומכוס שאומר כל הספיקות יחלוקו דסובר דסומכוס אומר אפי' בברי וברי נמי)

וע"ז אמר ר' יוסי בעי אם כשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי ל על דא אמר ר' יוחנן להוציא מדברי סומכוס (פי' דהא בזה יש לומר דסומכוס נמי מודה דלא אמר סומכוס אלא בשמא ושמא או כמו דאיתא בב"מ (ד' ק') מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה כו' וכן איתא בב"מ (ד' ק') זה אומר איני יודע כו' יחלוקו הא מני סומכוס הוא דאמר ממון המוטל בספק חולקין אימא סיפא זה אומר ברשותי ילדה וזה אומר ברשותי ישבע המוכר שברשותו ילדה ולרבה בר רב הונא דאמר אין אמר סומכוס אפי' בברי וברי אמאי ישבע המוכר יחלוקו מיבעי' לי' מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא כו'

אך עדיין צריך לבאר דהא בודאי הא דאמר ר' יוחנן זו להוציא מידי סומכוס קאי אהא דזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי דעל איזה בבא יוכל ר' יוחנן לומר דזו להוציא מידי סומכוס כיון דמתחילה מיירי בברי ושמא וברי ושמא ברי עדיף ובבבא אחרונה דמיירי בשזה טוען שמא וזה טוען שמא הא בהא תנא דידן נמי סובר כסומכוס דאמר יחלוקו א"כ בודאי קאי ר' יוחנן כמו דאמר ר' לא תיפתר כשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי

ע"כ נראה לי דאיפשר לומר דר' יוסי סובר דקאי אהא דברי ושמא ולשיטת הירושלמי הוא מחמת דברי ושמא ברי עדיף וכמו שביארתי בסוף ב"ק. והא דאמר סומכוס כל הספיקות חולקין קאי אפי' בברי ושמא דסומכוס לא סבר להא דברי ושמא ברי עדיף אלא דכל הספיקות חולקין אבל לר' לא דמפרש להא דר' יוחנן דקאי אבבא דזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי ובזה ודאי איכא שבועה דאורייתא וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דשבועות ה"ז) אין נשבעין אלא על דבר שהוא במדה כו' אמר ר' חנינא ז"א כו' דתנן אין נשבעים אלא על דבר שבמשקל ושבמנין אמר ר' בא בר ממל תיפתר כו' אין תימר פטור מתניתא פליגא דתנן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר אלמא דמתניתין הוא בשבועה דמודה במקצת ובהא סומכוס נמי מודה

ועוד איפשר לומר דקאמר ר' יוסי אם בשזה אומר ברי לי וזה אומר ברי לי על דא אמר זו להוציא מידי סומכוס שאמר כל הספיקות יחלוקו דא"כ אמאי לא אמר בב"ק (ד' ל"ה) על מתניתין דשור שהי' רודף דתנן התם המוציא מחבירו עליו הראי' וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (שם) אמר ר' חייא בר אבא זאת אומרת חולקים עליו חביריו על סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין וא"כ אמאי אמר ר' יוחנן הכא זו להוציא מידי סומכוס דאמר כל הספיקות חולקין והא ממתניתין דב"ק (שם) מוכח דחכמים חולקין על סומכוס כיון דאומר דסומכוס אית לי' אפי' בברי וברי נמי חולקין אלא ודאי דלא קאי רק אהא דברי ושמא אך ר' אילא דאמר זו להוציא מידי סומכוס וקאי אהא דברי וברי סובר דע"כ לא אמר ר' יוחנן על מתניתין (דסוף פרק המניח) הוא משום דהתם סומכוס נמי מודה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' ק') אמאי יחלוקו וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' אמר ר' חייא בר אבין אמר שמואל בעומדת באגם שפחה נמי דקיימי בסימטא ונוקמא אחזקת מרא קמא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' הא מני סומכוס היא וכ' התו' נראה לרבינו שמואל מדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא משמע דלא הדר בי' ממה דאוקמא באגם כו' ומיהו קשה אמתניתין דבשילהי המניח (ד' ל"ה) אמתניתין דזה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המוציא מחבירו כו' וקאמר בגמ' זאת אומרת חולקין עליו חביריו על סומכוס דלסומכוס יחלוקו ומתניתין דהתם איירי בברי וברי מדקתני וזה אומר לא כי כדאמר התם וליכא למימר דהתם מיירי באגם ובשור תם דמשלם מגופו מ"מ מנלי' דסומכוס פליג אמתניתין לוקמה כשעומדת בביתו דמודה סומכוס כיון דטוען ברי (והוא לשיטת הירושלמי ועיין בספרי נועם ירושלמי (ספ"ג דב"ק)

וע"כ לא אמר ר' יוחנן זו להוציא מידי סומכוס דהתם מודה סומכוס היכא שהמוחזק טוען ברי וסומכוס לא פליג רק בעומדת באגם ולגבי חזקת מרא קמא סובר סומכוס דממון המוטל בספק חולקין אבל לא היכא שהנתבע הוא מוחזק אבל הכא מדייק מהא דהמחליף דקתני סתמא דומיא הא דתנן וכן ב' שדות וא"כ הוא רק חזקת מרא קמא ובהא פליג סומכוס ע"כ אמר זו להוציא מידי סומכוס אבל התם מיירי שהוא מוחזק וכיון שהוא מוחזק מודה סומכוס דהמוציא כו' ועוד לפי מה שביארתי בסוף פרק המניח שיטת הירושלמי דלשיטת הירושלמי לא אמרי' הוחלט השור רק לאחר העמדה בדין וא"כ מתחילה הוא רק בתורת חוב וא"כ הוי המזיק מוחזק ובזה מודה סומכוס אך אעפ"כ איפשר לומר כיון דלאחר כך הוחלט הכור והוא עומד באגם ע"כ לא הוי מוחזק אך אעפ"כ יש לדחות דמיירי שהוא מוחזק וע"כ קאמר בזה זו להוציא מידי סומכוס וקאי אהא דברי וברי וע"ז קאמר ר' יוסי ועל דא אמר זו להוציא מידי סומכוס (ועוד דהא איפשר דבזה מודה סומכוס כיון דאיכא שבועה דאוריית' וכמו דאיתא בב"מ (ד' ק') וכמו שביארתי)

שם (ה"ח) מתניתין המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר מעשה בציפורין בא' ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחודש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמרו יחלוקו את חודש העיבור ובגמ' והיכי אם כשבא עליו בסוף החודש גבי לי' כולה ואם כשבא עליו בר"ח א"ל פוק ליך שמואל אמר כיני מתנית' כשבא עליו באמצע החודש רב אמ' דינא דגר כו' ופי' הפ"מ דינא דגר דינא דאגר כלומר הדין לעולם עם המשכיר וכמו שאמר ר' לא לית פשטא על דא שיטת בן ננס דו אמר ביטל לשון אחרון את הראשון ולפי פי' הוא כמו דאמרי' בב"מ (ד' ק"ב) א"ר אי הואי התם הוי יהיבנא לי' כולו למשכיר מאי קמל"ן תפוס לשון אחרון וא"כ יחלוק רב על הא דאמרי רשב"ג ור' יוסי שיחלוקו חודש העיבור. ובסוף ב"ב משמע דרב סובר כרשב"ג דאיתא התם (פ"י דב"ב ה"ח) בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה אמרין ובלבד במשנתנו ר' אמי בר קרחה בשם רב ולמה אמרו הלכה כרשב"ג שהלכות קצובות הי' אומר מבית דינו

ולי נראה דאיפשר לפרש דינא דאגר (פי' זהו דין הקדום דשוכר ושואל דתנן התם זה אומר שאולה וזה אומר שכורה כו' זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו). וא"כ מוכח מזה דלתנא דידן שסובר כסומכוס בשמא ושמא יחלוקו הא התם השוכר מוחזק במעות ואעפ"כ תנן דיחלוקו והוא כמו שכתבו התוס' בב"מ (ד' צ"ז) בד"ה לימא כו' דלסומכוס דאית לי' ממון המוטל בספק חולקין הוי כאלו תרווייהו מוחזקים בו וא"כ אפי' בשוכר דהוא מוחזק במעות וכן כתבו התוס' בב"מ (ד' ק') בד"ה הא מני סומכוס היא נראה לרבינו שמואל מדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא משמע דלא חזר בו ממה דאוקמא בעומדת באגם ולא איירי סומכוס אלא בשאין מוחזק לא זה ולא זה אבל היכא דמוחזק מודה סומכוס דעל אידך להביא ראי' וקשה לר"י דלעיל (ד' צ"ז)