נועם ירושלמי על נזיקין פג

הש"ס דילן בב"מ (ד' צח) ואמאי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו זה יתבאר במה שכתב התוי"ט מה שכתב הנימוקי יוסף והא דלא משמע שטענו שתי הפרות דמתניתין אחת שאולה ואחת שכורה דהשתא ה"ל מודה במקצת כשהודה ליתן האחת דמה שטענו לו משום דמה נפשך אם הודה שהאחת קיימת הוי לי' הילך וקיימא לן דהילך פטור משבועה ואם לומר שמתה בפשיעה ומיחייב לשלומי הא לא משמע ממתניתין הכי דבשאולה קתני מתה ובשכורה לא מיירי ולא מידי משמע דשכורה כדקיימא קיימא ולפיכך הקשו הכא מה שטענו לא הודה לו כו' א"כ כל זה הוא לשיטת הש"ס דילן שסובר כרב ששת דהילך פטור אבל לשיטת הירושלמי שסובר דהילך חייב וכמו דאיתא בירושלמי (ספ"ק דב"מ) ר' חייא רובה אמר הודאת עדים כו' וישבע על השאר כו' אמר רבי לא משנים אוחזין בטלית דר' חייא רובה מכיון שתפוס בחציו אלא כמו שהביא עדים שחציו שלו כו' והוא כמו דאיתא בב"מ (ד' ד') אלא כי איתמר ותנא תונא אאידך דר' חייא איתמר דאמר ר' חייא מנה ל בידך והלה אומר אין לך בידי והילך חייב מ"ט הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי ותנא תונא שנים אוחזין בטלית והא הכא כיון דתפיס אנן סהדי דמאי דתפיס הוי הילך וקתני ישבע ורב ששת אמר הילך פטור כו' וא"כ כיון דמביא הירושלמי הא דר' חייא רובה ולא מקשה ע"ז דהא הילך הוא אלמא דסובר דהילך חייב וא"כ אתי שפיר מתניתין דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר ששכורה מתה היינו שטענו שתי פרות אחת שאולה ואחת שכורה דהשתא ה"ל מודה במקצת כשהודה ליתן האחת דמה שטענו הודה לו וכמו דאיתא בירושלמי (פי"ג דכתובות ה"ד) מתניתא דברי הכל חייב וע"כ לא מקשה הירו' על זה רק דתיקשה לר' אימי דאמר בשם ר"י לא סוף דבר מתניתא כשטענו חיטים והודה לו בשעורים אלא אפי' (כצ"ל) טענו שני מינים והודה לו בא' מהן דברי חכמים פטור

ולפי"ז איפשר לומר דהירושלמי מוקים למתניתין כר"ג דכה"ג משני הש"ס דילן בב"מ (ד' ק') אלא אמר רב ששת הא מני ר"מ היא דאמר עבדא כמטלטלין דמי ואכתי מה שטענו לא הודה לו וזה שהודה לו לא טענו סבר לה כר"ג דתנן טענו חיטים והודה לו בשעורין כו' ופריך ואכתי הילך הוא וא"כ ה"נ מצי לאוקמי כר"ג דהירושלמי לטעמי' שסובר דהילך נמי חייב (ואם הירושלמי יתרץ כשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' צח) דאמר עולא על ידי גילגול דאמר לי' אישתבע לי מיהת דכדרכה מתה ומיגו דמשתבע דכדרכה מתה משתבע נמי דשכורה מתה א"כ יצטרך לאוקמי לשיטת ר' יוחנן דיש כפירה במקצת וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דשבועות) ר' יוחנן אמר הטוען לחבירו טענת גנב לעולם אינו חייב עד שיודה במקצת ולפי"ז יש לומר דהא דמודה בהא דשאולה הוי הודאה במקצת ועיין בב"מ (ד' צח) רישא בב' וסיפא בג' כו' ולרמי בר חמא כו' ועיין בתוס' שם ודו"ק)

עוד שם בירוש' לילה שבינתים מהו אית דמרין דרך הפרות ללון על בעליהן וזו על ידי ששכורה אצלו לא לנה כשאולה היא אצלו והוא חייב ואית מרין אין דרך הפרות ללון על בעליהן וזו כשכורה אצלו פטור וכתב הפ"מ ובשיטה למב"א ראיתי שהביא בשם הרשב"א שכך הגירסא אי אנן אמרין שדרך הפרות ללון אצל בעליהן וזו ע"י שהי' שכורה אצלו לא לנה כשכורה היא אצלו ופטור ואם אין דרך הפרות ללון אצל בעליהן וזו מפני שהי' שאולה אצלו לא לנה כשאולה היא וחייב [פי' שאם דרך הפרות ללון אצל בעליהן וזו ע"י ששכורה היא אצלו לא לנה וא"כ הוי כשכורה ופטור דהא שלנה שייכא לשכירות ועוד דכיון שלנה אצלו ע"כ כשכורה היא אצלו וא"כ אינו חייב באונסין שהטעם שחייב באונסין הוא מפני שכל הנאה שלו והכא כיון שלנה אצלו מצד שמושכרת לשכירות א"כ לא הוי כל הנאה שלו דהא יש לבעלים הנאה מחמת השכירות שלאח"כ וא"כ אין כל הנאה שלו וע"כ פטיר מן האונסין אבל אם דרך הפרות ללון אצל בעליהן וא"כ לנה מחמת שאולה וע"כ הוי כל הנאה שלו משא"כ אם אין דרך הפרות ללון אצל בעליהן וזו לנה אצלו מחמת השכירות שאח"כ א"כ שייכא לשכירות ויש הנאה לבעלים ג"כ וע"כ פטור וכמו דאיתא בב"מ (ד' פ"א) ת"ר שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאיל לך שמור לי ואשאילך השאילני ואשמור לך כולן נעשין שומרי שכר זה לזה ועיין בקצה"ח שפירש דהשואל נעשה ג"כ שומר שכר מפני שחין כל ההנאה שלו]

שם (ה"ג) תני השאילני פרתך י' ימי' והשאל לי בהן ה' ימי' הראשוני' מתה בתוך האחרוני' משיעבוד הראשוני' השאילני פרתך לאחר עשר ימים א"ל סבה מן כבר מתה משיעבוד האחרונים מתה (ופי' הפ"מ משיעבוד הראשונים מתה כלומר אעפ"י שלא הי' שאול' לו כי אם בימים הראשוני' ולא בימים האחרונים בשעת מיתה אפ"ה שאלה בבעלים הוי ופטור דהכל הולך אחר שיעבוד הראשונים ובשעת שאילת ימים הראשונים הי' משועבד להיות שאול במלאכתו עמה והילכך כל הימים כשאלה בבעלים הן. השאילני פרתך לאחר עשרה ימים ארישא דהשאיל לי בהן קאי וכלומר אבל אם הי' שאול לו באיזה ימים ולא הי' פרתו שאולה עמו אלא אמר לו לאחר עשרה ימים השאילני פרתך א"ל סבה והשיב לו הזקינה פרתי ואינה מוצלחת למלאכה כל כך מן כבר מתה כלומר שהיא חלושה הרבה וכמו כבר כמתה היא ואעפ"כ השאילה לו אח"כ ומתה בזה אמרי' דלא הוי כשאלה בבעלים אלא משיעבוד הימי' האחרוני' מתה וכלומ' שאלו בימים האחרונים ששאל לו הפרה לא היו הבעלים שאולין עמה וקמל"ן דאע"ג דבימים הראשונים שהי' הוא בעצמו שאול לו הזכיר לו משאלת הפרה ואמר לו שרוצה הוא שישאיל לו פרתו לאחר עשרה ימים אפ"ה לאו שאלה בבעלים היא אלא כשאלה אחרת היא)

והנה פירושו דחוק למאוד. ע"כ נראה לי שיש ט"ס וחילוף השורות בירושלמי הזה (וכצ"ל) תני השאילני פרתך לאחר עשרה ימים והשאיל לי בהן ה' ימים הראשונים (פי' ששאל אותו קודם שאילת הפרה ששאילת הפרה הי' לאחר עשרה ימים והא דקאמר ה' ימים הראשונים הוא לאו דווקא אלא שהוא באופן שנשלמ' שאלתו קודם שאילת הפרה מתה בתוך האחרונים משיעבוד הראשונים מתה והוא ט"ס וצ"ל משיעבוד האחרונים מתה (פי' כיון שנשלמה שאילת הבעלים קודם שאילת הפרה ע"כ משיעבוד האחרונים מתה ולא הוי שאילה בבעלים) ובכאן צ"ל השאילני פרתך לאחר עשרה ימים וא"ל סבה מן כבר (פי' שא"ל משוך פרתי מעכשיו שיהי' השאלה לאחר י' ימים) והא דקאמר מן כבר הוא מעכשיו כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דנזיר ה"ב) הריני נזיר לאחר עשרים יום נזיר עולה מכבר (פי' מעכשיו) וכמו דאיתא בנזיר (ד' יג) הריני נזיר לאחר שלשים יום ומעכשיו כ' יום וכן הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר עולם וכמו שאומר מעכשיו בש"ס דילן הוא בירושלמי מכבר או מן כבר)

וע"ז אומר השאילני פרתך לאחר עשר ימים (פי' וקאי ארישא שאמר לו והשאיל לי בהן ה' ימים הראשונים) ואמר לו סבה מן כבר (פי' סבה דהיינו קח את הבהמה מעכשיו פי' שתמשוך מעכשיו שיהא שאול לך לאחר עשרה ימים וכמו דאמרינן בכתובות (ד' פא) אמר ר' יוחנן האומר לחבירו לך ומשוך פרה זו ולא תהא קנוי' לך אלא לאחר שלשים יום לאחר שלשים יום קנה ואפי' עומדת באגם התם בידו הכא לא בידו והא כי אתא רבין אמר ר' יוחנן לא קני לא קשי' הא דאמר לו קני מעכשיו הא דלא אמר לו קני מעכשיו) וע"ז אמר מכיון שאמר לו סבה מן כבר (פי' שימשוך הבהמה מעכשיו אע"ג דהתחלת השאילה אינו רק לאחר עשר ימים אעפ"כ כיון דהשאילה שבאה לאח"כ הוא רק מחמת המשיכה שמשכה מתחילה בעוד ה' ימים הראשונים שהי' שאולה בבעלים ע"כ אם מתה משיעבוד הראשונים מתה (פי' כיון שהמשיכה הי' מכבר בעוד שהי' שאולה בבעלים (ועיין בירושלמי פ"א דמ"ש) משכי לי מעשר בהמה זו שהתקדשי בו לאחר שחיטה מאחר שיש בידו לשחוט מכבר מקודשת) והכא כיון שהמשיכה הי' מתחילה אעפ"י ששאילה בבעלים פסקה אח"כ אפ"ה פטו' דמשיעבוד הראשונים מתה (פי' דהמשיכה הוא שיעבוד פי' קנין והכא מקנין הראשון מתה) ודו"ק

שם מתניתין המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי יחלוקו היו לו שנים עבדים א' גדול וא' קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדול לקחתי והמוכר אומר איני יודע זכה בגדול המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ובגמ' א"ר יוחנן זו להוציא מידי סומכוס שאומר כל הספיקות יחלוקו אמר ר' לא תיפתר כשזה חומר ברי לי וזה אומר ברי לי ר' יוסי בעי אם כשזה אומר ברי לי כו' על דא אמר ר' יוחנן להוציא מדברי סומכוס

[והנה הפ"מ פי' דאסיפא קאי זה אומר גדול וזה אומר קטן וקאמר ר' יוחנן להוציא מידי סומכוס וכלומר דקשי' לר' יוחנן בפירושא דמתני' דהא רישא דקתני יחלוקו כסומכוס אתי' דאמר כל הספיקות חולקין וא"כ אמאי קאמר בסיפא כו' הא נמי הוי ממון המוטל בספק. אמר ר' לא תיפתר