נועם ירושלמי על נזיקין פא

[ואף דאמרינן בב"מ (ד' צ"ב) דאפי' קצץ עמו הוא אוכל ופטור ובנו אוכל וחייב וא"כ הוא פטור איפשר לומר דקאי אאם קצץ עמו ובנו אוכל ועוד איפשר לומר דכיון דקצץ א"כ מחמת הקציצה יכול להאכיל לבניו אבל בלא קציצה לא הי' יכול להאכיל לבניו וכמו דאמרינן בב"מ (ד' פ"ט) איבעי' להו פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל למאי נ"מ דאמר תנו לאשתי ובני אי אמרת משלו הוא אוכל יהבינן להו אלא אי אמרת משל שמים הוא אוכל לדידי' זכי לי' רחמנא לאשתו ובניו לא זכי להו רחמנא וע"כ כיון שקצץ יכול ליתן לאשתו ובניו ע"כ הוי כמקח אפי' לדידי' ועיין בתוס' בב"מ (ד' פ"ט) בד"ה קצץ אחת אחת אוכל פי' בקונטרס קוצץ עם בעה"ב ע"מ שיאכל דהשתא הוי כעין מקח ונראה לר"ת דלפירושו קאי ארישא אשכרו לעדור דאי אשכרו לקצור למה יתנה בחנם כיון דמה"ת אוכל וקציצה נמי אמאי מהני שלא יאכל שתים שתים כיון דעל חנם הוא קוצץ כו' ולפי מה שביארתי דכיון דמשל שמים הוא אוכל א"כ מהני הקציצה שיוכל ליתן לאשתו ובניו ואיפשר דהירושלמי קאי אאם בנו אוכל דלגבי' מהני הקציצה או משום שמיחזי כמקח כמו דמשני בב"מ (שם) אי אמרינן דמשלו הוא אוכל ודו"ק]

שם (ה"ז) תני כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאי ממון תנאו קיים תנאי שאינה של ממון תנאו בטל כיצד אמר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה ה"ז מקודשת שאם מתי לא תהא זקוקה ליבם ה"ז מקודשת ותנאו בטל כו'

והנה איתא בירושלמי (פ"ה דב"מ ה"ב) הני המוכר שדה לחבירו ואמר לו ע"מ שאהא בה שותף ע"מ שהמעשרות שלו הי' מותר ובירושלמי לא מדייק כמדייק בש"ס דילן בב"ב (ד' ס"ג) אמאי הא אין אדם מקנה דשלב"ל וכן בירושלמי (פ"ו דדמאי) כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שיהיו המעשרות שלו ובירושלמי שם (פ"ה ה"ב) משמע דהתנאי הוא ככל שאר תנאי ולא שמשייר מקום המעשר אך הרא"ש הקשה ע"ז דמאי פריך והא אין אדם מקנה דבר שלב"ל הא בתנאי יכול להתנות אפי' על דבר שלב"ל ותירץ דבתנאי לא מצי לאתנויי דלא שקיל הלוי חלף עבודתם אלא בשביל תנאי (פי' דלא יצא ידי נתינה בזה כמו דאמרינן בפ"ק דב"מ (ד' י"א) א"ל ההוא כו' מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם ר' זירא קיבלה ר' אבא לא קיבלה אמר רבא שפיר עביד דלא קיבלה וכי לא הי' להם סודר לקנות ממנו בחליפין אלא טובת הנאה אינה ממון לקנות בחליפין הכא נמי טובת הנאה אינה ממון לקנות על גבי קרקע ולא היא מתנות כהונה נתינה כתיב בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא וע"כ לא מצי לאתנויי בתנאי רק בתורת שיור וע"כ פריך הש"ס והא אין מקנה דבר שלא בא לעולם אבל לשיטת הירושלמי איפשר דאינו סובר כמו דאמרינן בש"ס דילן (שם) דהא דהקנה ר"ג באגב ולא הקנה בחליפין משום דחליפין דרך מקח וממכר היא אבל אגב קרקע נתינה אלימתא היא דלפי מה שביארתי בפ"ק דב"מ דר"ג הקנה להם אגב קרקע וביארתי שם הירושלמי (פ"ה דמ"ש) הדא אמרה שר"ג צריך לזכות אמר ר' יהושע בפירות מחוברין לקרקע היא מתניתא וביארתי שם שר"ג הקנה להם אגב קרקע וטובת הנאה אינה ממון ואפ"ה הקנה להם אגב קרקע שבהפקר נמי יכול לזכות אגב קרקע וע"כ אמר בפירות מחוברין לקרקע שבהפקר בעינן ציבורין כמו שכתב הקצה"ח בהלכות הפקר (ס' ער"ה) והביא ראי' מהא דב"ק ודף קי"ז) והא דלא משני הש"ס הכי כתב שם דסבר הש"ס דלענין זה הוי טובת הנאה ממון דלא הוי כהפקר לכ"ע א"כ צריך לומר דסובר דטובת הנאה ממון וע"כ הקנה להם אגב קרקע אבל לשיטת הירוש' ביארתי שם שסובר דטובת הנאה אינה ממין כלל והא שקנו בתורת אגב היינו דלא גרע מהפקר וא"כ אינו מוכרח לתרץ דחליפין דרך מקח וממכר הוא וע"כ לא יכול ליתן מתנות כהונה וא"כ איפשר לומר דהתנאי דע"מ שהמעשרות שלו הוי כשאר תנאי ובתנאי אדם יכול להתנות אפי' על דבר שלא בא לעולם וע"כ אמרינן לעיל דמתנה אדם ע"מ שהמעשרות שלו ולא קשה דהא אין אדם מקנה דשלב"ל דהא בתנאי מצי לאתנויי דהא אפי' על דבר שלא בא לעולם אינו סובר דמחמת התנאי הוי כמקח וממכר דבחליפין נמי לא סבר הכי דלא מצי ליתן כשיטת הש"ס דילן

אך אעפ"כ קשה דאיך יתנה בתנאי דע"מ שיתנו לו המעשרות וכמו שהארכתי בזה בספרי נועם ירושלמי על מה שביארתי בספרי עמק יהושע על מה שכתב הפר"ח במים חיים מי שקידש אשה ע"מ שאם תפול לפני יבום שתחלוץ אי אמרינן דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל או דילמא כיון דמה"ת מצי לחלוץ אינו כמתנה על מה שכתוב בתורה וכש"כ למ"ד מצות חליצ' קודמת והשיב כיון דמן הדין מצי לחלוץ או לייבם ה"ל מתנה על מה שכתיב בתורה וכש"כ למ"ד מצות יבום קודמת והביא ראי' מהא דאמרינן בחולין (ד' קלד) דכהן שמכר פרה לישראל ע"מ שהמתנות שלו אינו רשאי ליתנם לכל כהן שירצה וכתבו התוס' משום דהוי כמתנה על מה שכתוב בתורה וא"כ אם מכר הכהן שדה לישראל בע"מ שהמעשרות שלו וא"כ הוי מתנה על מה שכתוב בתורה משום שהתורה נתנה לו רשות ליתן לכל מי שירצה והתוס' כתבו בחולין (ד' קלא) דאפי' למ"ד טובת הנאה אינה ממון אעפ"כ לכתחילה יכול ליתן לכל מי שירצה

[אך בספרי נועם ירושלמי (פ"ו דדמאי) כתב תי שמהש"ס דילן נראה כמו שכתב הפר"ח דזה הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה וכמו דאמרינן בקדושין (ד' י"ט) תני אידך המוכר את בתו ופסק ע"מ שלא לייעד נתקיים התנאי דברי ר"מ וחכ"א אם רצה לייעד מייעד שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. ופריך ולר"מ תנאו קיים והתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה כו' אלמא אע"ג דיעוד ברשותו הוא דהא אם רוצה אינו מייעד דאמרינן בקדושין (ד' ח') לא ס"ד דומי' דיעוד מה יעוד אע"ג דאי בעי מייעד אי בעי לא מייעד אפ"ה היכא דלא מצי מייעד לא דכיון דמה"ת יכול לייעד ה"ל כמתנה ע"מ מה שכתוב בתורה וכמו שכתב הפר"ח]

אבל שיטת הירושלמי לא משמע הכי וכמו שביארתי שם הירושלמי (פ"ק דקדושין ה"ב) לאמה בלבד מלמד שהוא מוכרה לו ומתנה עמו ע"מ שלא יהיה עלי' יעודין דברי ר"מ וחכ"א לא עשה כלום שהתנה ע"מ שכתוב בתורה ותנאו בטל ולית לי' לר"מ כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ואית לי' תנאי איפשר לקיימו בסופו (צ"ל אי איפשר לקיימו בסופו וזה איפשר לקיימו בסופו) פי' דהא דאית לי' לר"מ דהמתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל היינו תנאי שאי איפשר לקיימו בסופו דהא אינו יכול לעבור על מה שכתוב בתורה אבל זה איפשר לקיימו ולית להו לרבנן תנאי איפשר לקיימו בסופו אית לי' תנאי ממון וזה תנאי הגוף עי"ש וא"כ משמע מהירושלמי דהא דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה היינו דווקא אם אינו יכול לקיימו בסופו אבל יעוד דאי בעי לא מייעד זה לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה דהא אינו עוקר רק הרשות והרצון שתלתה התורה ברצונו ואפי' רבנן לא פליגי עלי' אלא משום דיעוד הוא תנאי הגוף אבל תנאי של ממון שישנו במחילה ואינו עוקר רק הרשות והרצון לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה. וא"כ אם הכהן מכר השדה לישראל ואמר לי' ע"מ שהמתנות שלי א"כ אינו עוקר רק הרצון של טובת הנאה ע"כ לא הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה וע"כ לא פריך הירושלמי אהא דתני' בב"מ (פ"ה ה"ג) תני המוכר שדה לחבירו ואמר לו ע"מ שאהא בה אריס ע"מ שאהא ברשותי ע"מ שהמעשרות שלי והא אין אדם מקנה דבר שלב"ל דמשמע דזהו רק בתורת תנאי ולא בתורת שיורא דומי' דאינך וכן בירו' (פ"ו דדמאי) בהא דכהן שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שהמעשרות שלי המעשרות שלו כו' אתי אילין פלוגתא כאילין פלוגת' דתנינן תמן המגרש את אשתו כו' משמע דבתורת תנאי הוא (ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' י"ז) במה שביארתי שם דהפלוגתא אם חזרה בין לכתובה בין לתניין היינו לתנאים שמתנה מתחיל' אם חזרה לכל הדברי' עיי"ש אלמא שבתורת תנאי הוא והוא כמו שביארתי דלשיטת הירושלמי לא קשה דהא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם משום דמיירי בתנאי ממש ויכול ליתן במתנות כהונה ואינו סובר להא דחליפין דרך מקח וממכר הוא וע"כ אינו יוצא ידי נתינה וגם אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאם עוקר הרצון הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ואפי' גבי יעוד לא פליגי חכמים אלא משום דהוי תנאי הגוף אבל לא בתנאי שבממון

ומעתה צריך לבאר הא דקאמר הכא כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאי ממון תנאו קיי' תנאי שאינו של ממון תנאו בטל כיצד אמ' לאשה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונ' ה"ז מקודשת שאם מתי לא תהא זקוקה ליבום תנאו בטל

וצריך לבאר מה שאומר שאם מתה לא תהא זקוקה ליבום ה"ז מקודשת אם הייני שלא תהא זקוקה לא ליבום ולא לחליצה א"כ מהו החידוש דהא כבר אמר תחילה דבר שאינו של ממון תנאו טל ואם הכונה הוא שאם מתי לא תהא זקוקה ליבום רק לחליצה א"כ זהו כמו השאלה של הפר"ח. וכבר ביארתי שמשמע מהירוש' דקידושין שאם אינו הוא עוקר לגמרי לא הוי מתנה ע"מ שכתו' בתורה לר"מ רק לרבנן לא מהני בתנאי הגוף אך לפי מה שביארתי במ"א איפשר לומר שאם אמר שאם מתי לא תהא זקוקה ליבום ה"ז מקודשת ותנאו בטל היינו שלא יהי' בה דין יבום ע"כ מקודשת ותנאו בטל אעפ"י שהוא תנאי שיכול לקיימו אעפ"כ כיון שאומר שלא תהא