נועם ירושלמי על נזיקין פ

מיימוני הש"ס דילן נמי סובר דפועל גופו קנוי אלא דיוצא בגרעון כסף כמו עבד עברי ודו"ק

שם (ה"ה) מתניתין כל האומנין שומרי שכר כו' המלוה על המשכון שומר שכר ר' יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר כו' ובגמ' הדא אנטיכריסים ריבית הוא ופי' הפ"מ ואכולן שאמרו הבא מעות קאי וכלומר הרי זה דומה למלוה בריבית אעפ"י שאינו ריבית שהרי זה אמר הבא מעות וטול שלך משמע שעדיין תופסו בשביל שכרו ואעפ"כ לא הוי אלא שומר חנם כל זמן שאינו מביא לו מעותיו ומיחזי מילתא דבשביל שממתין נו זה המעות נפטר מחיובו ואנטיכריסים של נשך רבית הוא ופירושו דחוק מאוד

ע"כ נראה לי (שיש ט"ס בירושלמי ונתחלפו השורות וצריך לגרוס אחר המשנה) שמואל אמר בשאמר לו הנח לפני אבל אמר לו הנח לפניך אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר

ואח"ז צריך לגרוס הדא אנטריכסוס ריבית הוא ר' יוחנן אמר רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו על ידי משכון ר' אבהו בשם ריב"ח רוצה דם ליתן כמה ולמכור פירותיו למי שיפייסנו ע"י משכון (והכי פירושו דהירוש' מקשה דהדא אנטריכסוס ריבית הוא (פי' דאיך אמר ר' יהודה הלוהו פירות שומר שכר דאיך מותר לעשות כן דהא הדא אנטריכסוס ריבית הוא והוא דאם הי' משהה פירותיו היו נרקבין וא"כ כשמלוה הפירות ויהי' ההפסד על הלוה והוא מקבל ההפסד על להבא מחמת שנותן לו הפירות עכשיו והוא כמו דתנן במתניתין בב"מ (ד' ע"ה) לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטין ואני אתן לך לגורן אבל אומר לו הלויני עד שיבוא בני או עד שאמצא מפתח והלל אוסר וכן הי' הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שיעשנה דמים שמא יוקרו חיטים ונמצאו באות לידי ריבית ובגמ' והלל אוסר א"ר נחמן אמר שמואל הלכה כדברי הלל ולית הילכתא כותי' ובירו' (ספ"ה דב"מ) תני לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטים ואני נותן לך לגורן הא עד שתים ושלש שבתות מותרות והלל אוסר שמואל אמר הלכה כהלל וא"כ לשיטת הירושלמי דאפי' לא קבע לו זמן לגורן נמי אסור דפסק הלכה כהלל. וע"ז מקשה דהדא אנטריכסוס ריבית הוא דהוי ריבית שמשתכר המלוה הפירות שלא ירקבו ועוד שמא יוקרו וא"כ איך קאמר ר' יהודה הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר ואיך מותר להלוות פירות

וע"ז אומר אמר ר' יוחנן רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו ע"י משכון (פי שהי' רוצה לאחר הלואה למכור פירותיו למי שהי' נותן לו מעות מיד ויהי' המוכר פירות שיבא ויתן לו משכנו שיש ת"י על זה פי' כיון שאינו בטיח לו רק ע"י משכון. וא"כ צריך לשמור המשכון וע"כ הי' טוב לו שיתן לו אחר מעות מיד ויהי' מוכר פירותיו שיבוא לידו ע"י משכון זה שיש ת"י וא"כ לא הוי שכר המתנת הפירות שזה ניחא לו יותר למכור פירותיו מיד וליטול מעות אך דמה דאמר ר' יוחנן רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו ע"י משכון פי' שהוא יתן המשכון לאחר ולמכור פירותיו וא"כ לא ניחא דאיך יכול לעשות כן דהא אינו יכול ליתן המשכון לאחר וכמו דאמרינן בב"מ (ד' לו) ולטעמי' דר' יוחנן לא מיבעי' שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעי לשמירתו אלא אפי' שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלי' עלוייה לשמירתו חייב דא"ל אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ובירושלמי לעיל (פ"ג ה"ד) ויש לו רשות להשאיל לא כן תני ר' חייא אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ולא השוכר רשאי להשאיל (פי' אפי' עלייה לשמירתו אלא א"כ נטל רשות מהבעלים) ובירושלמי (פ"ט דכתובות ה"ה) תמן תנינן השוכר פרה מחבירו ר' הילא בשם ר' ינאי והוא שנתנו לו רשות להשאיל כו' וכולם ששנינו את ששמירותיהן שלא מדעת הבעלים חייבים כו' ר' יוחנן תלמידו דר' ינאי וא"כ אם ימכור פירותיו לאחר ע"י משכון שיש ת"י בכדי שלא יצטרך לשמור המשכון הא לר' יוחנן גופא ס"ל דשומר שנתן לשומר חייב וע"ז אומר ר' אבהו בשם ריב"ח רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו למי שיפייסנו ע"י משכון (פי' למי שיתנו לו הבעלים של המשכון רשות שימסור לו המשכון וימכור לו פירותיו בודאי הי' רוצה שלא יצטרך לשמור המשכון וע"כ לא הוי ריבית והתם במתניתין (ד' ע"ה) דלא יאמר אדם לחבירו הלוני כור חיטים כו' התם מיירי שאם הוא בטוח לו בלא משכון והש"ס דילן לא פריך ע"ז דהא התם אמרינן זו דברי הלל אבל חכמים אומרים לוין סתם ופורעין סתם ולית הילכתא כהלל והירושלמי מקשה לשיטתו דהלכה כהלל ואע"ג דר' יהודה סובר צד א' בריבית מותר עיין בתו' ב"מ (ד' ס"ג) בד"ה צד א' בריבית כו' וא"ת א"כ סאה בסאה נמי יהא מותר ללות לר' יהודה דצד א' הוא דשמא לא יוקרו דבהלואה נמי שרי ר' יהודה צד א' בריבית כדאמרינן לקמן גבי משכן לו בית משכן לו שדה הא דלא כר' יהודה ויש לומר דלא הוי צד א' אלא בדבר שיש ביד המלוה או ביד הלוה לעשות נד א' שלא יהא ריבית ולא דמי לסאה בסאה שתלוי בשער וע"כ יהא ריבית אם יוקרו ודו"ק]: השוכר את הפועלים פרק שביעי

שם (ה"ד) מתניתין אוכל פועל קישות אפי' בדינר כו' ר' לעזר חסמא אומר לא יאכל פועל יתר על שכרו וחכמים מתירין אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו ובגמ' ר' לעזר בן אנטיגנוס אומר כו' זאת אומרת אוכל פועל יתר שאם על שכרו ואית דמרין ר' יוחנן בשם ר' ינאי ז"א שיאכל פועל אשכול ראשון ואשכול אחרון (ופי' הפ"מ מדקאמר ת"ק אפי' בדינר ואפי' הוא יותר על שכרו וחכמים בתראי נמי מתירין ומאי בינייהו כו' ואית דמרין דמילתא אחריתא איכא בינייהו דת"ק סובר שיאכל אפי' אשכול ראשון ואחרון וכלומר שאפי' אין שם במה שהוא עושה אלא א' או שנים ואין כלום ליתן לכליו של בעה"ב אוכל הוא דזכתה לו התורה וחכמים בתראי פליגי וזאת אומרת דאוכל וכת"ק) ועיין בירושלמי (ספ"ב דמעשרות תני ר' חייא אוכל פועל אשכול ראשון תני אשכול אחרון וע"ז קאמר דאיכא בינייהו או אשכול ראשון או אשכול אחרון והא איכא כא בינייהו וכמו דאמרינן בב"מ (ד' צ"ב) איבעית אימא איכא בינייהו דאמר רב אסי אפי' לא שכרו אלא לבצור אלא אשכול א' אוכלו והירושלמי אמר בין לר' חייא בין למאן דתני אשכול אחרון (ודלא כהפ"מ דכתב שיאכל אפי' אשכול ראשון ואחרון וכלומר דאפי' שאין שם במה שאוכל אלא אשכול או שנים)

שם (ה"ה) מתניתין השוכר את הפועלין לעשות עמו בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו אם לא הודיען פודה ומאכילן נתפרסו עיגוליו נתפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו ואם לא הודיען מעשר ומאכילן ובגמ' כל שכיוצא בו בא לזיקת המעשרות ואיסור אחר גרם לו שכרו סתם פודה ומאכיל מעשר ומאכיל קצץ עמו ה"ז אוכל וכל שאין כיוצא בו בא לזיקת המעשרות ואיסור אחר גרם לו שכרו סתם אינו אוכל קצץ עמו הרי זה אוכל (ופי' הפ"מ כל שכיוצא בו בא לזיקת המעשרות כלומר לא שכב' בא וניכר שנגמרה מלאכתו והוקבע למעשר דא"כ דינו דאין פועל אוכל בו אלא ה"ק כל שכיוצא בו יש להסתפק ולומר בו שעוד הוא בא לזיקת המעשרות לאחר שיוגמר מלאכתו ועכשיו נראה שעדיין לא נגמרה מלאכתו ואיסור אחר גרם לו כלומר אי נמי יש בו איסור אחר כגון שהוא נטע רבעי שכרו סתם שלא הודיעו ולא ידע הפועל שבאמת כבר הוקבע למעשר או איסור נטע רבעי והוי כמקח טעות והילכך פודה ומאכיל ומעשר ומאכיל קצץ עמו ה"ז אוכל כלומר כשהתנה אוכל הוא לעולם והכא לא איצטרך אלא איידי דסיפא נקט לה וכל שאין כיוצא בא לזיקת המעשרות כלומר שלא יצטרך עוד מפני שכבר נגמרה מלאכתו כו' וכגון נתפתחו חביותיו כו' וא סור אחר אשאין כיוצא בו קאי והיפוכא דרישא הוא וכלומר שאין כאן איסור אחר גרם לו דנימא ה"ל לאודעינהו אינו אוכל ואם קצץ בפירוש ה"ז אוכל)

ולי נראה (שיש ט"ס בירושלמי וחילוף השורות וכצ"ל) כל שכיוצא בו בא לזיקת המעשרות ואיסור אחר גרם לו שכרו סתם ה"ז פודה ומאכיל קצץ עמו ה"ז אוכל וכל שכיוצא בו בא לזיקת המעשרות ואין איסור אחר גרם לו שכרו סתם ה"ז אוכל קצץ עמו אינו אוכל ומעשר ומאכיל והפי' הוא כל שכיוצא בא לזיקת המעשרות אך מחמת שהוא נטע רבעי אסור לאכול אך כיון שלא הודיע פודה ומאכיל (פי' שצריך לפדות ולהאכיל) והאי מעשר ומאכיל צריך לגרוס אח"כ קצץ עמו ה"ז אוכל (פי' אעפ"י שקצץ עמו וא"כ ה"ז כמקח ומקח טובל למעשרות אעפ"כ אוכל בלא מעשר וכמו דאמרינן (פ"ה דמ"ש) ר' ירמי' בעי קומי ר' זירא כדברי מי שהוא עושה כנכסי' (פי' לב"ה דאמרי יש לו פרט ויש לו עוללות בקידו' (ד' נ"ג) מהו שיהא חייב במעשרות כו' אלא הלכה כו' צא וראה איך הציבור נוהג ואין חמין ציבורא דלא מפרישין כו' אמר ר' אבין כלום למדנו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מ"ש חייב במעשרות ודכוותה אין נטע רבעי חייב במעשרות וע"ז אומר קצץ עמו ה"ז אוכל אע"ג דקצצה הוי כמקח וכמו דאמרינן בב"מ (ד' צ"ב) ת"ש השוכר את הפועל לקצות בתאנים ה"ז אוכל ופטור מן המעשר ע"מ שאוכל אני ובני או שיאכל בני בשכרי הוא אוכל ופטור ובנו אוכל וחייב (פי' הוא אוכל שהתורה זיכתה לו פטור דלא הוי כמקח ובנו אוכל וחייב דהוי כמקח) וע"ז אומר דבנטע רבעי קצץ עמו ה"ז אוכל (פי' כיון שנטע רבעי פטור מן המעשר)

וע"ז אומר כל שכיוצא בא לזיקת המעשרות שאין איסור אחר גרם לו (כצ"ל) (פי' שהוא בא לזיקת המעשרות) ואף שנגמרה למעשר וא"כ אינו אוכל רק שהוא שכרו לקצות בתאנים וא"כ הוי כמו שלא נגמרה מלאכתן למעשר וע"ז אומר שכרו סתם הרי זה אוכל (כצ"ל) (פי' דאוכל ופטור מן המעשר דאכילת הפועל לא הוי כמקח שהתורה זיכתה לו) קצץ עמו אינו אוכל וכצ"ל) (פי' דכיון שקצץ עמו צריך ליתנו לו וע"כ מעשר ומאכיל):