נועם ירושלמי על נזיקין עט

חייב ליתן לו והוא משום שדמי רגליו הוא נותן לו וכא לא דמי רגליו הוא נותן לו (פי' שמקשה דאמאי אם אמר לו להביא יין לחולה אינו נותן לו כלל והוא משום שלא השלים שכירותו דמ"מ אמאי לא יהי' חייב ליתן לו דמי רגלו. דהא בכלל השכירות להביא יין ממקום פליגי מעורב נמי דמי רגלו וא"כ אמאי לא יתן לו לכל הפחות דמי רגלו כמו שאם אמר לו להביא ממקום פלוני אלא ודא כיון דאמר לו להביא ממקום פלוני ושכר הטירחא הוא נכלל עם שכר השכירות להביא ע"כ לא מחלק ש ואינו נוטל כלל וה"נ אם שכרו חצי היום לעשות מלאכת היתר וחצי היום לעשות מלאכת איסור לא יוכל לחלק ליטול שכר של חצי היום של מלאכת היתר מפני ששכר הפעולה מעורבת עד שאינו יכול לחלקם ולא תלי בברירה כמו במ"ש וחולין ודו"ק]

וה"נ בפועל כיון ששכרו על מנת לעשות מלאכה דבזה ודאי נא הוי אונסא כמאן דעביד דישלם לו בשלימות דהא אינו דומה יושב טעון ליושב בטל היושב בצל להיושב בחמה וא"כ כיון שאין זה בכלל התנאי הוי כמו דלא נתקיים התנאי כמו שהתנה לשלם ו בשלימות וע"כ אינו משלם לו אפי' כיושב בטל נמי ורק אם לא סיירא לארעא מאורתא שאז יכולים לומר לו מי יימר דלההיא אגרתן או שאם הי' לו לבעה"ב לידע אז גרם להם היזק וע"כ צריך לשלם להם שכר ואינו דומה הבא טעון להבא ריקם ולא מחמת התנאי אבל לא מחמה דאונסא כמאן דעביד דזה לא הי' בכלל התנאי

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"י דב"ק ה"ה) שטף נהר חמור וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים הניח את שלו והציל של חבירו אין לו אלא שכרו אם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי ד דמי שלי חייב ליתן לו תני הניח שלו להציל של חבירו ועלה של חבירו מאיליו אינו נזקק לו והקשה בס' מחנה אפרים שהביא מה שכתב הרמב"ן וההיא דירד להציל ולא הציל יש בכלל אפי' עלה החמור מאליו ובהכי איתא בהדי' בירושלמי עלה של חבירו מאיליו אינו נזקק לכלום רק הראי' שהביא הרמב"ן אינה ראי דהירושלמי הני איני נזקק לכלום ומשמע אפי' טרחו לא יהיב לי' וכי גרע מירד להציל ולא הציל דשכרו מיהא שקיל ולכן הי' נראה דהירושלמי מיירי בלא התנה

ולי נראה דהא דקאמר אם הניח שלו ועלה של חבירו מאליו אינו נזקק לו היינו שלא טרח כלל וא"כ אין לשלם בעד טרחתו כמו שפי' הרמב"ן ואעפ"י שהתנה ולשיטת הירושלמי אפי' אונסא כמאן דעביד דמי א"כ תקשה מי גרע מאונס דכמאן דעביד דמי אך לפי מה שביארתי שבפועל לא שייך הא דאונסא כמאן דעביד דמי כיון דמ"מ צריך לנכות שכר הטירחא. וא"כ כיון שעלה של חבירו מאליו אינו נזקק לו והא דירד להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו היינו שכר הטירחא

וא"כ לפי"ז איפשר לבאר הא דקאמר הכא ר' חייא רובה אגר לי' חמרא למיתא לי' כיתנין הלכו ומצאוה לחה אמר לון רב פוק והב לי' אגרא משלם ואמר להון לא דאנא חייב מיתן לכון אגריכון אנא חייא מתרית לכון היינו או דקאמר לענין שנתן להם ככרם משלם שהוא מוותר או לכל השכר והיינו אם סיירוה לארעא מאורתא שאז הוא פסידא דפועלים כשיטת הש"ס ס ודו"ק

שם (ה"ב) השוכר את האומנין וחזרו בהן ידו לתחתונה אם בעה"ב חזר בו ידו על התחתונה כל המשנה ידו לתחתונה וכל החוזר בו ידו לתחתונה ובגמ' רב אמר כי לי בני ישראל עבדים אין ישראל קונים זה את זה אמר ר' יוחנן עבד עברי הוא מתניתא על דעתי' דרב בין פועל בין בעה"ב יכול לחזור בו על דעתי' דר' יוחנן פועל יכול לחזור בו ולא בעה"ב והנה הפ"מ נדחק בזה דרב מפרש למתניתין בפועל ורב פליג אמתניתין ור' יוחנן סובר דבעבד עברי היא מתניתא ומיירי דקבלן כעבד עברי ופירושו דחוק מאוד

ע"כ נ"ל לבאר במה שהאריך הקצה"ח בזה (ס' של"ג] דהא דפועל חוזר אפי' בחצי היום אם הוא מחמת שאינו קנוי כלל כמו דכתיב כי לי בני ישראל עבדים אין ישראל קינין זה את וא"כ יוצא אפי' נטל השכירות ואין לו להחזיר השכירות אעפ"כ יוצא מחמת שאינו קנוי או שהוא קנוי אלא שיוצא בגרעון כסף כמו עבד עברי וא"כ אם אין לו להחזיר השכירות אינו יוצא וכתב ועיין בתי' ב"מ (ד' י"ט) בד"ה כי לי בני ישראל עבדים נראה ה לי דמותר לאדם להשכיר עצמו דדווקא עבד עברי שאינו יכול לחזור בו ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שיחרור עובר משום עבד די הם משמע דפועל אין גופו קנוי

ובזה יתבאר הירושלמי רב אמר כי לי בני ישראל עבדים אין ישראל קונין זה את זה וא"כ פועל יכול לחזור בו והא דתנן במתניתין השוכר את האומנין וחזרו בהם ידם על התחתונה צריך לפרש דמיירי בקבלנות ור' יוחנן אמר בעבד עברי היא מתניתא ונראה לי דאין הפירוש דמתניתין מיירי בעבד עברי דהא במתניתין תנן השוכר את האומנים אלא דקאמר דהמתניתא דהיינו הברייתא דתני בה כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים היא נישנית בעבד עברי וא"כ אין לומר הטעם כמו שאמר רב כי לי בני ישראל עבדים אין ישראל קונין זה את זה דהא קרא כתיב בעבד עברי ועבד עברי גופו קנוי וכמו דאמרינן בקדושין (ד' ט"ז) אמר רכא זאת אומרת עבד עבר רי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול. וא"כ גופו קנוי והא דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדי' לעבדי' היינו שהעבד יכול לצאת בגרעון כסף והכא נמי הא שהפועל יכו לחזור בו אע"פ שגופו קנוי היינו מדין גרעון כסף וע"כ דווקא אם יש לו כסף אבל אם אין לו אינו יוצא וכמו שכתב בתשובת מימוני (הביא הקצה"ח ס' של"ג) דפועל דחוזר היינו משום גרעון כסף ואם קיבל כל שכרו ואין לו מה לשלם אינו יוצא

וע"ז אומר על דעתי' דרב בין פועל בין בעה"ב יכול לחזור בו דסובר דקרא כתיב לענין פועל שאין ישראל קונה זה את זה וא"כ כיון שאין ישראל קונה זה את זה בין פועל בין בעה"ב יכול לחזור בו על דעתי' דר' יוחנן דאמר בעבד עברי היא מתניתא ובעבד עברי גופו קנוי רק שחוזר בו בגרעון כסף וה"נ פועל א"כ דווקא פועל יכול לחזור בו אם לא נטל שכרו או אם יש לו להחזיר אבל בעה"ב אינו יכול חזיר בו (ולפי"ז איפשר דמתני' מיירי אף אם קיבל שכרו ואין לו מה להחזיר ע"כ אינו יכול לחזור בו ואם חוזר בו ידו על התחתונה)

[ובזה יתבאר אירושלמי (פ"ז דשבועות ה"ח) עד כמה מגלגלין עליו אמר ר' יוחנן עד כדי שיאמר לו עבדי אתה הגע עצמך שהי' כהן עבד עברי (בתמיה ואם הי' זה כהן וכי האיך יכול לגלגל עליו בטענה זו דהא אין כהן נמכר בעבד עברי לפי שאינו יכול להיות נרצע שנעשה בעל מים) והוא תמוה דהא כהן נמי נמכר בעבד עברי וכמו דאמרינן בקדושין (ד' כ"א) איבעי' להו עבד עברי כהן מהו שימסור לו רבו שפחה כנענית חידוש הוא לא שנא כהנים לא שנא ישראל כו' אלמא דכהן נמי נמכר בעבד עברי אלא שאינו נרצע כמו דאמרי' התם א"ל ר"נ לרב ענן כי הויתו בי מר שמואל באסקונדרי' איטלליתו מ"ט לא תימרו לי' מהא וחכ"א אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום וא"ת אין רבו מוסר לו שפחה כנענית תי פוק לי' דבעינא אהבתי את אדוני כו' אלמא דכהן נמכר בעבד עברי ע"ב נראה לי דהכי פירושו שאומר עד כמה מגלגלין עליו א"ר יוחנן עד כדי שיאמר לו עבדי אתה (והיו סבורים שהפי' ק שאומר לו עבדי אתה עבד כנעני וכמו דאמרינן בקידושין (ד' כח) עד היכן לגול שביעה אמר רב יהודה אמר רב דאמר ליה השבע לי שאין עבדי אתה ההוא כו' וע"ז אומר בירושלמי עד כמה מגלגלין עליו א"ר יוחנן עד כדי שיאמר לו עבד אתה וע"ז אומר הגע עצמך שהי' כהן וא"כ אם הוא מיוחס לכהן איך אמר עליו עבדי אתה וע"ז משני בעבד עברי כהן נמי יכול להיות עבד עברי ועבד עברי גופי קנוי ופירש"י ואינה טענת מטלטלין וע"ז פריך וכי יש עבד עברי בזמן הזה. ולא מתרץ ע"ז והוא משים דאיפשר נתרץ וכה"ג יש כמה מקומות בירושלמי שאינו מסיים התירוץ והוא משום דר' יוחנן אזיל לטעמיה שאומר הכא דבעבד עברי הוא מתניתא ופועל הוי גופו קנוי כמו עבד עברי שגופו קנוי אלא שיוצא בגרעון כסף וא"כ כיון שגופו קנוי הוי כמו קרקע וכמו בעבד עברי וע"כ לא משני על זה

ובזה איפשר לומר הא דאיתא בירושלמי (פ"ק דב"מ ה"ה) ריש לקיש אמר אין אדם זיכה לחבירו במציאה (והוא ט"ס וצ"ל אדם זוכה לחבירו במציאה) אמר ר' לא דמר ר"ש אכן אנא דקשי ני' על הא דתני ר' הושעי' השוכר את הפועל לעשות בכל מלאכה מציאתו לבעה"ב אמר ר"ל אדם שיש לו רשות נחזור בו תהא מציאתו לרבו (פי' וע"כ מוכח מזה דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ולא משני ע"ז דהא ר' יוחנן פליג ואמר אין אדם זוכה לחבירו במציאה) אך איפשר לומ' שהוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' י') א"ל שאני פיעל דידו כיד בעה"ב והא אמר רב פועל יכיל לחזור בו אפי' בחצי היום א"ל כל כמה דלא הדר בי' כיד בעה"ב היא כי הדר בי' מטעמא אחרינא הוא דכתיב כי לי ב"י עבדים כו' ולשיטת הירושלמי איפשר לומר דר' יוחנן אזיל לטעמי' שסובר דפועל נמי גופו קנוי כמו עבד עברי רק הא דחוזר בו הוא מטעם דיוצא בגרעון כסף ואם קיבל שכרו ואין לו מה להחזיר אינו יוצא והא דעבד עברי נמי מציאתו לעצמו הוא כמו דאמר אח"כ מה בין עבדו ושפחתו העברים לעבדו ושפחתו הכנענים אמר ר יוחנן עבדו ושפחתו העברים הואיל ואינו רשאי לשנותו ממלאכתו מציאתו לעצמו עבדו ושפחתו הכנענים הואיל ורשאי לשנותן ממלאכתן מציאתן לרבן אך לתשובת