נועם ירושלמי על נזיקין עד

רס"ד) כתב כדברי הר"ן כו' עיי"ש ובעיקר הראי' שהביא הרשב"א מהירושלמי נראה דהתם כיון שחייב לו איזה חוב לא אמרינן דרך מתנה היא אלא ודאי בחובו פרע כו' עיי"ש

ולפי מה שביארתי דמיירי בריבית קצוצה שהשכיר לו דירה עבור הריבית ולשיטת הירושלמי הוא כמו דאמר ר' יוחנן ריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים וע"כ אמר הב לי דינרי והוא שהיה סבור דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא וריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים כמו שסובר ר' יוחנן וכמו שביארתי על מה שאמר אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום וע"ז אמר ר' בא בר מינה שינכה לי' מה דהוי חמי משרי והוא כמו דמסיק נעשה כמשכיר לו דירה ביוקר שינכה רק מה ששוה שכר הדירה ולא מה ששכרו יותר וכמו שביארתי ששיטת הירושלמי כמו שסובר ר' אחא מדיפתי וכמו דאמרינן בב"מ (שם) א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא ולימא לי' כי אגרא הכי דהוה קא משתרשי לי וכמו שביארתי]

שם (ה"ב) מרבין על השכר כו' הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי הוא שלי כך הי' בייתוס בן זונין עושה ע"פ חכמים ובגמ' תני המוכר שדה לחבירו ואמר על מנת שאהא בה אריס ע"מ שאהא בה שותף על מנת שהמעשרות שלי כו' עיין בסוף השוכר את הפועלים ושם נתבאר

שם הי' חייב לו מעות וכתב לו שדהו במכר כל זמן שהמוכר אוכל פירות מותר כל זמן שהלוקח אוכל פירות אסור ר' יהודה אומר בין כך ובין כך מותר אמר ר' יהודה כך הי' ביתוס בן זונין עושה עפ"י חכמים אמרו לו משם ראי' מוכר אוכל פירות היה ר' יוחנן ור"א ור' הושעי' אמרו מבתי ערי חומה למד ר' יהודה דתני שנה האמורה בבתי ערי חומה הרי הן כמין ריבית ואינה ריבית תניי חורין תני ה"ז ריבית אלא שהתורה התירה מאן דמר ה"ז כמין ריבית ואינה ריבית דברי ר"מ (וצ"ל דברי ר' יהודה) מאן דמר ה"ז ריבית אלא שהתורה התירה ר' יודא (וצ"ל ר"מ) אמר ר' אידי כד סלקית מגלותא אשכחית עובדא קומי ר' אמי ה"ז כמין ריבית ואינה ריבית אמר ר' חזקי' לא אמרו אלא זה ריבית שהתורה התירה כאן שהתורה התירה הא במקום אחר לא אפי' כן לא אשגח ר' אמי אמר בייתא עם דיירא דאיר

והנה לשיטת הירושלמי דפליגי בזה ר"מ ור' יהודה דר"מ סובר דה"ז ריבית אלא שהתורה התירה וכמו דאמר בירושלמי כאן התירה התורה הא במקום אחר לא א"כ תקשה הא דתנן במגילה (ד' כ"ז) אין מוכרין בית הכנסת אלא כל תנאי שאם ירצו יחזירוהו דברי ר"מ ופריך בגמ' ולר"מ היכי דיירי בה הא הוי ריבית אמר ר' יוחנן ר"מ בשיטת ר' יהודה אמרה דאמר צד א' בריבית, מותר דתני' הרי שהי' נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר בזמן שמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור ר"י אומר אפי' לוקח אוכל פירות מותר כו' מאי בינייהו צד אחד בריבית איכא בינייהו מר סבר צד אחד בריבית מותר ומ"ס צד אחד בריבית אסור וא"כ זהו לשיטת הש"ס דילן דחכמים דפליגי אדר"י לאו היינו ר"מ וע"כ מצי לתרוצי דר"מ כר' יהודה ס"ל דצד אחד בריבית מותר אבל לשיטת הירושלמי דחכמים דר' יהודה היינו ר"מ וא"כ קשה כיון דר"מ סובר דזהו ריבית שהתורה התירה ודווקא כאן התורה התירה וא"כ איך קאמר ר"מ אין מוכרין בין הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו הא הוי ריבית

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי (פ"ג דמגילה ה"ב) דאמרינן שם על מתניתין דאין מוכרין את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו דברי ר' מאיר כו' ואמרינן אמר ר"י לית כן מה אנן קיימין אם כר"מ אין מוכרין אותו אלא על תנאי אם כרבנן מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מד' דברים ר' חייא בשם ר' יוחנן תיפתר בס"ת. והנה הק"ע בשירי קרבן כתב אם כר"מ וגירסת הרא"ש במתניתין אין מוכרין של רבי' ליחיד דברי ר' יהודה) עוד כתב אם כר"מ מוכרין כתב הר"ן בד"ה אין מוכרין של רבים ליחיד כו' אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי כו' וא"ת כיון דס"ל לר' מאיר שאין מוכרין של רבים ליחיד וכש"כ להוציאו לחולין א"כ למה צריך תנאי הא בקדושתי' קיימי כבר כתב רש"י שפי' דהיינו טעמא שלא יראו המוכרין כמזלזלין בקדושה שאינן חפצין בו. אי נמי מתניתין מיני מיני קתני דכשמוכרין אותו ממכר עולם צריך שלא יורידוהו מקדושתו ואם מורידין אותו אין מוכרין אלא על תנאי ע"כ. וכתב הק"ע ותימא שלא ראה שקושיתן קושית הירושל' ותירוצם אין נראין להירושל' דלהתירוצא קמא קשה דמסיפא משמע דעל תנאי מותרין להשתמש בו אפי' לדברים של חול וברישא משמע דבקדוש' קאי ואתירוצא בתר' קשה דא"כ נערבינהו ונתנינהו אין מוכרין ביהכנ"ס אלא על תנאי אפי' משל רבי' ליחיד מפני שמורידין אבל לתירוצו של ר' יוחנן דמוקי לה בס"ת ניחא

והנה גם התו' במגילה (ד' כ"ו) כתבו בתוס' ד"ה אוגורה ומשכונה אסור קשה דהא ר"מ לא אסר במתניתין אלא ממכר עולם אבל על תנאי שרי ומאי שנא ונראה לר"י דהאי דר"מ שרי למכור על תנאי היינו של רבים לרבים להתפלל שם דאין במכר זה זלזול והא דאסרינן הכא משכנתא הוי דיחיד משום זילזול וא"כ משמע דהתוס' כתבו ג"כ דהא דאמרינן לקמן דר"מ סובר דאין מוכרין אותו אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו היינו נמי משל רבים לשל רבים. והא דבעינן שימכור על תנאי הוא כמו שכתב רש"י (שם) ואפי' מרבים לרבים אסר ר"מ מכירה חלוטה דרך בזיון

והנה הוא תמוה דאמאי לא פירש"י כשיטת הירושלמי שתירץ על מתניתין גופא דמיירי בס"ת. ע"כ נראה לי לבאר והוא במה שכתב הקצה"ח והבאתי בספרי נחלת יהושע (ס' נ"ה) על הא שכתב האגודה ראי' דאם מתחילה הי' לו פנאי ואח"כ נאנס דלא הוי אונס שהי' לו לעשות מתחילה והביא ראי' מהא דאמרי' בגיטין (ד' ע"ד) תנן התם בראשונה הי' נטמן יום שנים עשר חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו ללשכה כו' ואמר רבא מתקנתו של הלל נשמע כו' והשתא אם איתא דאעפ"י שהוא יכול לעשות מתחילה אפ"ה אם נאנס אח"כ הוי אונס וא"כ תיפוק לי' דהוי אונס ואינו חלוט לו אלא ודאי דלא הוי אונס משום דהי' לו לשלם מתחילה תוך שנתו ולא להמתין עד סוף השנה וע"כ איצטרך לי' להלל לתקוני

והנה הקצה"ח בחוה"מ (ס' נ"ה) תירץ דכיון דהמכירה הוי מכירה גמורה אלא דהתורה נתנה זכות להמוכר שאם יחזיר לו מעות עד השנה שיחזיר לו הבית וא"כ איך איפשר דמשום שיהי' אונס נקנה הבית דאונס רחמנא פטרי' אבל לא דאונס רחמנא חייבי' וכתב ע"ז הנתיבות שאין דבריו נכונים דבית בתי ערי חומה מוכח בערכין (ד' ל"א) דהוי כמו הלואה דאמר התם רבית גמורה היא והתורה התירה ואף שכתב הרשב"א בגיטין (ד' ע"ה) דבתי ערי חומה הוי כמכירה על תנאי מ"מ הא כתב שם בעצמו דדמי לתנאי דכשיהי' לי מעות אחזיר לך והיינו דכשיתן לו המעות נתבטל המכירה למפרע והמעות הוא הלואה למפרע דהא בהדי' אמרו דריבית גמורה היא ודמי ממש להתנה ואמר הרי אני מוכר לך ביתי אם לא אתן לך מעות לזמן פלוני דודאי בתנאי כזה אם נאנס ולא נתן נתבטל המכירה למפרע דבכיוצא בזה שייך אונס רחמנא פטרי')

ובזה איפשר דלשיטת הירושלמי דאע"ג דאמר ר"מ זו ריבית שהתורה התירה ודווקא כאן התירה אבל לא במקום אחר הו דווקא בבתי ערי חומה שהי' כמו תנאי שאם יתן לו מעות נתבטל המכירה למפרע. אבל בהא דאמר ר"מ אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו אי איפשר שהכונה הוא שאם יתנו לו המעות תתבטל המכירה למפרע א"כ איך דר בו ומשתמש בו בחולין הא אמרינן במגילה (ד' כ"ו) אמר רבא האי בי כנישתא חלופה וזבונה שרי אוגורה ומשכונה אסו' מ"ט בקדושתייהו קאי. וא"כ אם הי' מוכר ע"מ שאם ירצה יחזירוהו ותתבטל המכיר' למפרע א"כ לא הוי בתורת מכירה הא אמרי' האי בי כנשתא חלופה וזבונה שרי אגורה ומשכנה אסור. אלא ודאי שהכונה הי' במכירה גמורה אם ירצו יחזירוהו (פי' שימכור להם בחזרה) וע"כ לא מקשה הירו' מהא דר"מ אדר"מ כמו דמקשה בש"ס דילן ולר"מ כו' דלשיטת הירושלמי וצריך לומר דהמכירה הי' מכירה גמורה ואם ירצו יחזירוהו במכירה מחדש. וע"כ אע"ג דהירושלמי אומר דחכמים דפליגי על ר' יהודה היינו ר' מאיר אעפ"כ לא קשה מדר"מ אדר"מ דהת' צריך לומר דהי' במכירה גמורה. והש"ס דילן שסובר דהמכיר' היא על תנאי שאם ירצה ליתן מעות תתבטל המכירה למפרע. וע"ז הקשו ולר"מ היכי דיירי בה הא ה"ל ריבית. וע"ז משני אמר ר' יוחנן ר"מ בשיטת ר' יהודה אמרה דאמר צד א' בריבית מותר

ובזה יתבאר מה שהקשו התוס' במגילה (שם) בד"ה אוגורה ומשכונה אסור וכתבו קשה דהא ר"מ לא אסר במתניתין אלא ממכר עולם אבל כל תנאי שרי ומאי שנא. ואע"ג דהתם ה' דרך מכירה אך הא פריך הש"ס במגילה (ד' כ"ז) ולר"מ היכי דיירי בה הא ה"ל ריבית כו' וא"כ צריך לומר דהאי מכירה לא הוי כמו מכירה גמורה אלא שאם ירצו יחזירוהו ובטל המכירה למפרע וע"כ הקשו התוס' במגילה (שם) דהא אמרינן אוגורה ומשכונה אסור וע"כ תרצו דהא דר"מ שרי למכור על תנאי היינו של רבים לרבים להתפלל שם דאין במכר זה זלזול. אבל לשיטת הירושלמי