נועם ירושלמי על נזיקין עג

לחבירו היינו באם המוכר רוצה לצאת ידי ספק דילמא מלוה קונה על כן חייב להעמיד לו מקחו וקונה לענין שאין בו משום ריבית אך מה שאמר חייב להעמיד לו מקחו משמע מן הדין]

ע"כ נראה לי שהוא כמו שכתב המחנה אפרים דאע"ג דהסכימו רוב הפוסקים דמלוה אינה קונה במטלטלין אפי' למי שפרע היינו דווק' במעות של המלוה אבל אם מכר לו חפץ בכ"כ מעות לתת לו מיד ואמר לו המוכר תן לי מעותי ואמר לו הלוקח רוצה אתה כור חטים במעותיך ונתרצ' ה"ז קנ' ולא דמי למלו' דהכא כיון שמכ' לו ע"מ ליקח הדמים מיד ואם יתבע המוכר המעות ואמר לו הלוקח עכשיו אין לו ליתנם המקח חוזר כיון דהמוכר צריך למעות נמצא כאלו המקח הוא עומד ביד המוכר ועכשיו כשאמר לו הלוקח אתן לך כור חיטים בדמי חפציך חשיב כאלו נתן לו חפצו בדמי כור חיטים שלו וכיוצא לזה כתבו התוס' בפרק האשה רבה (ד' צ"ג ע"א) ד"ה קנוי' מעכשיו וכו' דהיינו טעמא דהמקדש לאחר ל' יום דמקודשת ואעפ"י דנתאכלו המעות דהני מעות לאו למלוה דמי דאי הדרה בה צריכה להחזיר הדמים כמו שהוא דאדעתא דהכי יהיב לה מעיקרא והוא הדין הכא ומצאתי להר"י ן' מיגא"ש ז"ל באו דבריו בספר עצמות יוסף (ד' נ"ט ע"ב) שכתב כדברי כו' וכן כתב (ס' ז') שם והיכא דנתן דמים לחבירו כדי שיתן לו חיטים ואח"כ אמר לו המוכר ליתן בעד הדמים יין ונתרצו ביניהם ה"ז קנה לענין מי שפרע ואפי' ליתנהו המעות בעינייהו ולא חשי' מלוה כיון דמעיקרא נתן לו הדמים על זה שיתן לו חטים כו' צריך להחזיר לו המעות כמו שהם וכמ"ש הריטב"א בחידושיו בפ' הזהב דאע"ג דיש לו רשות למוכר לאישתמושי במעות מיהו כל שחזר המוכר המעות פיקדון אצל המוכר וכיון שכן אפי' הוציאם המוכר חשיב כאילו איתנהו בעינייהו לענין שיוכל לומר חיטים אין לי קח בעדם יין ונתרצה ה"ז קנה היין דלאו למלוה דמי וכמ"ש התוס' בפרק האשה רבה כמו שהבאתי לעיל ועיין מ"ש בהלכות ריבית גבי מתניתין דחיטים במנה יש אצלי עיין שם

[וע"ז אומר בפ"ק דקידושין (שם) ר' חייא בשם ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע ביקש להעמיד לו מקחו (פי' שזהו דוקא במלוה אבל אם נתן לו מעות על המקח וביקש להעמיד לו מקחו ולא העמיד לו ע"כ לא הוי המעות כמלוה). וכמו דאמרינן בקידושין דהני מעות לא למלוה דמי וכמו שכתבו התו' ביבמות (ד' צ"ג] בד"ה קשי' כו' דאפי' נתאכלו המעות הוי כל שעה כאלו הוא בעין שהמעות נשארו אצל המקנה ואם לא נעשה הקנין הוי מוטל עליו להחזיר וחשיב כאלו הוא בעין לשם קידושין דלאו למלוה דמי כו' וע"ז אומר ביקש להעמיד לו מקחו (פי' שנתן לו מעות על מקחו כגון שנתן לו על חיטים ובא אח"כ להעמיד לו מקחו פי' ואין לו המקח של חיטים) ורוצה ליתן לו יין אם הוי המעות כמלוה ואין מוסרין אותו למי שפרע או לא הוי כמלוה ומוסרין אותו למי שפרע

[וע"ז אומר נשמעינה מן הדא והרי אצלי בהן יין ויין אין לו הא אם יש לו יין חייב ליתן לו (פי' וא"כ מוכח דזה לא הוי כמלוה כיון שנתן לו על המקח (וכמו שכתבתי לעיל מה שכתב המחנה אפרים) וע"ז אומר תני ר' חייא אם יש לו יין חייב ליתן לו והוא מטעם דהני מעות לא דמי למלוה וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דתנן במתניתין ואיזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח הימנו חיטין בדינר זהב הכיר וכן השער עמדו חטין בשלשים דינרין אמר לו תן לי חיטי שאני רוצה למוכרן וליקח בהם יין כו' דאם הי' לו יין ה"ז חייב וא"כ הא הוי מעות מצוה וע"ז פשיט מינה דזה לא הוי מלוה כיון שנתן לו תחילה רק על המקח. אבל לשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' ס"ב) דאמרי' אלא אמר רבא כו' דתני ר' הושעי' הרי שהי' נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גורנו ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן חיטים אמר לו חיטין יש לי שאני נותן לך צא ועשאן עלי כשער של עכשיו כו' וא"כ הוי תחילה ע"י הלואה וע"כ צריך לומר או דלענין מי שפרע קנאה ע"י מלוה ג"כ או דלענין ריבית דרבנן הקילו אבל לשיטת הירושלמי קונה במעות שנתן על המקח]

וע"ז אומר הכא בירושלמי תן לי חיטיי שאני מוכרן במה קנה ר"ל בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו (פי' וע"כ המעות לא הוי כמלוה וע"כ קנה לענין מי שפרע וע"כ מהני לענין ריבית) ודו"ק

עוד שם חד בר נש אשאל לחברי' דינרי אשרוני' גו ביתי' א"ל הב לי דינרי אתא עובדא קומי ר' בא בר מינא א"ל וקים לי' מה דהוי חמי מישרי וכב' ביארתי שהירו' סובר דסלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיני' הוא ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' ס"ז) דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא ושיטת הירושלמי אפי' לענין ריבית קצוצה דאינה יוצאה בדיינין לדברי ר"י אפ"ה לענין אם יש לו תביעה עלי' יוכל להחזיק בעד הריבית שנתן לו אלא שאינה יוצאה בדיינים

וע"ז אומר חד ב"נ אשאל לחברי' דינרין אשרוני' גו ביתי' א"ל הב לי אגר ביתי א"ל הב לי דינרי אתא קומי ר' בא בר מינה א"ל וקים לי' מה דהוי חמי למישרי (פי' שינכה לו בעד שכר הדירה והמותר ישלם לו הלוה דסלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיני' הוא

) ובכאן נתחלפו השורות (וצ"ל אח"כ) א"ל לית את צריך כו' ואח"כ צריך לגרוס תני יש דברים שהם ריבית ומותרים כו' וע"ז אומר א"ל לית את צריך (צ"ל לית אני צריך) (פי' שאינו צריך לדור בביתו דווקא) והב אגר כלים ואגר כתפין (פי' שצריך ליתן לו אגר כלים שהכלי' יתקלקלו מחמת שיטלטלם לדירה אחרת) או אגר כתפין (פי' ההוצאה להכתפין להוציא הכלי בית מביתו וע"ז תובע המלוה שדר בביתו של לוה מן הלוה

וע"ז אומ' רבי לא אמר כנותן לו שכר רגלו ואין זה ריבית כיון שהי' סבור שמותר לדור בביתו ועתה שרואה שאסור לדור בתוך ביתו צריך לנכות מן ההלואה השכירות ומוכרח לעקור דירתו וא"כ צריך להוציא הוצאות ע"ז) וע"ז אמר ר' לא שצריך ליתן לו שהוא כנותן לו שכר רגלו. ור' זירא אמר נעשה כמשכיר לו דירה ביוקר (ופי' הפ"מ ר' זירא אמר בה טעמא אחרינא וסובר ג"כ דמנכין ל מחובו נגד שכר דירתו ולא הוי כמוציאין ממנו אבק ריבית אלא דנעשה כמשכיר לו הדירה ביוקר לפי שזה הי' סבור שלא יתבע ממנו שכר דירתו בשביל החוב שיש לו עליו ועכשיו אינו רוצה כי אם שישלם כו') והוא דוחק מאוד

ע"כ נראה לי דר' זירא אמר נעשה כמשכיר לו דירה ביוקר והוא דלפי מה שביארתי דשיטת הירושלמי הוא דריבית קצוצה נמי אינה יוצאה בדיינים אלא שהירושלמי סובר דסלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיני' הוא וע"כ אמר לו שינכה לו שכר הדירה ואעפ"כ אינו צריך לשלם שכר הדירה רק מה שהדירה שוה ולא כפי מה ששכרו תחילה דהא ששכרו תחילה ביוקר היינו מחמת שנתן לו בריבית והוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' ס"ה) ואמר רבא האי מאן דמסיק תריסר זוזי דריביתא בחברי' ואגר לי' חצר דמתגרא בעשרה ואוגרי' בתריסר כי מפקינן מיני' תריסר מפקינן מיני' א"ל רב אחא מדפתי לרבינא ולימא לי' כי אגרא הכי דהוי קא משתרשי לי השתא דלא משתרשי לי כדאגרי כולי עלמא הוא דאגרנא משום דאמר לי' סברת וקיבלת אבל ר' זירא סובר דאין צריך לשלם בעד הדירה רק כדאגרי כולי עלמא ולא כפי מה שהשכירו דהא דשכרו ממנו בתחילה היינו היכא דהוה משתרשי ני' משום שהי' סבור שלא יצטרך לנכות בעד הריבית אבל מכיון שצריך לשלם בעד הדירה דאף שביארתי דמיירי בריבית קצוצה וריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים אעפ"כ כיון שביארתי דשיטת הירושלמי דסלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיני' הוא ע"כ אמר ר' זירא נעשה כמשכיר לו דירה ביוקר ואינו צריך לנכות רק מה ששוה שכר הדירה לכולי עלמא וע"כ אמר ר' בא בר מינה ינכה לי' מה דהוי חמי מישרי (פי' כפי ששוה שכר הדירה לכולי עלמא) וסובר כמו שהקשה רב אחא מדיפתי לרבינא ולימא ני' כי אגרא הכי דהוי משתרשי לי' השתא דלא משתרשי לי כדאגרי כולי עלמא הוא דאגרנא ולא כמו שהשיב לו רבינא סברת וקיבלת וכמו שביארתי

[ובזה יתבאר מה שכתב הר"ן בר"פ (שני ד"ג) וכתב הרשב"א דכי אמר חנן איבד את מעותיו דווקא במפרש שבתורת מזונות שחייב לה בעלה הוא נותן לה דכה"ג הוי לי' כפורע חובו של חבירו שהוא פטיר לחנן כדאיתא בגמ' משום דמבריח ארי בעלמא הוא אבל פרנס סתם חוזר וגובה לפי שכל המפרנס סתם אינו מפרנס בתורת מתנה אלא בתורת הלואה וה"נ כלותה ואכלה והביא ראיה במפרנס סתם לא אמרינן במתנה קא יהיב לי' אלא לשם הלואה מיורד לשדה חבירו ונטעה שלא ברשות דחייב בעל השדה לשלם ולא כל הימנו שיאמר במתנה נתת לי ועוד ראי' מדגרסינן בירושלמי (פ' איזהו נשך) חד בר נש אשאיל לחברי' דינרין אשרוני' גו ביתי' אמר לי' הב לי דינרי א"ל הב לי אגר ביתי אתא עובדא קימי ר' אבא בר רבינא אמר וקים ליה מה דהוי חמי מישרי והכא ודאי בשהעמידו סתם בתוך ביתו מיירי ולא שהעמידו בפירוש בשכר דא"כ לא הוי א"ל אידך הב לי כל דינרי דה"ל מה שהתנה עמו לתת במשכורתו וכן נמי ליכא למימר דמשים ריבית קאמר דא"כ הוי לי' למימר נכה לי אגר ביתי אלא המשרה בתוך חבירו סתם לאו למתנה אתכוין אלא לשכירות כו' והקצה"ח (ס' שס"ג) כתב ובר"ן (פ"ק דקידושין) נראה מדבריו דסתם דרך מתנה הוא עיי"ש גבי נתן הוא ואמרה היא וכתב דדווקא שאמרה בשעת נתינה אבל לאחר נתינה לא דאי מעיקרא יהיב לה סתמא ומדינא הרי הוא שלה כו' והרמ"א (בס'