נועם ירושלמי על נזיקין עב

מלקות (ועיין ע"ז בהקצה"ח ס' צ"ז מה שכתב שם) וא"כ אי ריבית קצוצה יוצאה בדייני' א"כ הוי לאו הניתק לעשה וכמו דאמרי' בב"מ (ד' סב) תנאי היא דתני' ר' נחמי' ור' אלעזר בן יעקב פוטרין את המלוה ואת הערב מפני שיש בהם קום עש' (ופירש"י וה"ל לאו הניתק נעשה) מאי קום עשה לאו משום דאמרינן להו קומו אהדורו מכלל דת"ק סבר לאו בני אהדורי נינהו וע"כ אי אמרינן דריבית קצוצה יוצאה בדיינין ע"כ כיון דהוי לאו הניתק לעשה ע"כ העדים נמי לא לקי וע"כ העדים כשירים אבל לר' יוחנן שסובר דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים א"כ לא הוי לאו הניתק לעשה וא"כ אם השטר קיים לא יגבה וכמו שהקשו התוס' בב"ק (ד' ל') בד"ה וחכמים אומרים גובה את הקרן משמע שגובה ע"י השטר אפילו ממשעבדי וקשה לר"י למה השטר כשר כיון שהעדי' עוברי' על לא תשימון אע"ג דאינם עידי חמס דאין מרויחין כלום הא קייל"ן כאביי בסנהדרין (ד' כז) דהאוכל נבילות להכעיס פסול כו' ותירצו דלא תשימון עליו נשך כו' במלוה ולוה וערב משמע להו ולהכי לא מפסלי

וע"ז אומר מודה ר' יוחנן שאם הי' השטר קיים דמגבין לי' (פי' דמגבין לי' אפי' ממשעבדי אע"ג שהעדים פסולים דהא עברו על לאו דלא תשימון) ואע"ג דסובר ר' יוחנן דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים ולא הוי ניתק לעשה אעפ"כ השטר כשר אפי' לגבות ממשועבדין משום דלא תשימון משמע להו במלוה ולוה וערב כמו שכתבו התוס'

וע"ז מייתי הברייתא הני ישראל שהלוה בריבית לישראל אינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר' מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן ולא את הריבית וכמו שכתבו התוס' דגובין את הקרן ואפי' ממשעבדי וכמו שביארתי

והנה ראיתי להקצה"ח בחוה"מ (ס' נב) שכתב דיש חילוק בין רשע דחמס ובין רשע דאינו חמס והוא דרשע דאינו חמס צריך להיות דווקא מחייבי מלקיות להרמב"ם ורשע דחמס אפי' אין בו מלקות פסול משום דחשיד למשקר בשביל הנאת ממון ויש חילוק והפרש גדול בין רשע דחמס לרשע שאינו של חמס וע"כ רשע של חמס כיון שהוא פסול מחמת שהוא חשוד למשקר ע"כ פסול אפי' בשעה שהעיד אבל רשע שאינו של חמס שאינו פסול רק מצד גזירת הכתוב דאל תשת רשע עד אין נפסל אלא מחמת שהעיד אחר שנעשה רשע אבל מה שהעיד בשעת רשעתו כשר כיון דאינו משקר וכמו שכתב הר"ן גבי שחיטת כו' אבל עד זומם או רשע דחמס דהוא פסול משום משקר א"כ השתא דחשדינן אותו למשקר מה שהעיד אח"כ מכש"כ מה שהעיד בשעה שמשקר עיי"ש שהאריך בזה וא"כ העדים שחתמו אינם פסולים אלא לאחר שחתמו אבל לא בשעה שחתמו וע"כ סברי רבנן דגובה את הקרן משום דבשע' שחתמו כשרים היו

[וע"כ אומר מודה ר' יוחנן שאם הי' השטר קיים דמגבין בי' והא שאומר אם הי' השטר קיים דאם אינו קיים רק שהערים ראו את השטר איפשר דאינם יכולים להעיד דהטעם דהעדים אחרים מעידין על השטר הא דלא הוי מפי כתבם כתבו התוס' בב"ק (ד' צ"ח) בד"ה נכתוב לי' שטרא דלא שייך הכא מפיהם ולא מפי כתבם ולא בההיא דתנן בב"ב (ד' קס"ח) מי שנמחק שט"ח דעדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בכ"ד והוי כאילו אמרו הני עדים ראינום שנחקרה עדותן בב"ד כו' אבל הכא שנעשו רשעים שחתמו על שטר שיש בו ריבית איפשר דלא הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד וע"כ אומר אם הי' השטר קיים דמגבין לי'

ועוד איפשר לומר דקאמר אם הי' השטר קיים משום דהא צריך לקרוע את השטר וכמו דאמרינן בב"מ (ד' ס"ב) לא מאי קום עשה לקרועי שטרא וע"ז אמר מודה ר' יוחנן שאם הי' השטר קיים דמגבין לי']

אך לפי מה שכתב הקצה"ח הי' איפשר לפרש דהא דפליגי אח"כ ר"מ ורבנן דר"מ סובר דאינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית אזיל לטעמי' שסובר דהחשוד לדבר א' חשוד לכל התורה כולה וא"כ כיון שבשעה שחתמו נעשו רשעים וא"כ פסולים לעדות מחמת שהחשוד לד"א חשוד לכל התורה כולה לדברי ר' מאיר וכמו שכתבו התוס' בבכורות (ד' ל"ו) בד"ה אימר דאמר ר"מ לחששא ואע"ג דאמר בסנהדרין (ד' כ"ו) אמר אביי אוכל נבילות להכעיס כו' ומוקים לה כר"מ וקיימא לן כוותי' היינו דווקא לענין עדות דרחמנא אמר אל תשת רשע עד אבל בשאר מילי לא חשוד ומיהו ר"מ דקאמר התם דעד זומם פסול לכל התורה כולה ה"נ הוי מצי למינקט אחד משאר דברים ולא נקט עד זומם אלא לאפוקי מדר' יוסי דאפי' בעד זומם נמי מכשר כו' וא"כ לר"מ דפסול משום שהוא חשוד נפסל למפרע וא"כ איפשר לומר דהא דאמר ר"מ שטר שכתוב בו ריבית קונסים אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא אה הריבית הוא משום דאזיל לטעמי' דנפסל לעדות למפרע וע"כ השטר פסול אך ממה דקאמר ר"מ קונסין אותו ואינו גובה לא את הקר ולא את הריבית משמע דמטעם קנס הוא כמו שכתבו התוספות וא הירושלמי דקאמר הני ישראל שהלוה בריבית לישראל אינו גובה ל את הקרן ולא את הריבית דברי ר"מ וחכמים אומרים גובה א הקרן ולא את הריבית הכא נמי הוא מטעם קנס וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דפסחים)

[ועוד הי' איפשר לגרוס מודה ר' ינאי שאם הי' השטר קיים דגובין לי' משום דהי' איפשר לומר דכיון דסובר ר' ינאי דריבית קצוצה יוצאה בדיינים וא"כ לא יוכל ע"י השטר לגבות ממשעבדי גם הקרן דהא ריבית קצוצה יוצאה בדיינים. וא"כ אפי' אי אמרינן דהעדים אינם פסולים אלא לאחר שחתמו ולא בשעה שחתמו מ"מ כיון שנתבטל לענין הריבית נתבטל נמי לענין הקרן דהא כבר ביארתי בב"ק (פ' מרובה) דהירושלמי סובר דאפי' נתבטל לא מחמת קרוב או פסול אעפ"כ כיון שנתבטל במקצת נתבטל בכולו וא"כ בשלמא לר' יוחנן שסובר דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים א"כ מועיל לענין הריבית ג"כ אם גבה אבל לר' ינאי שסובר דריבית קצוצה יוצאה בדיינין א"כ צריך לומר דכיון דנתבטל במקצתו נתבטל כולו ואיפשר לומר דר' ינאי יסבור כשיטת הש"ס דילן דנתבטל במקצתו נתבטל כולו לא הוי אלא אם נפסל מחמת קרוב או פסול וע"כ ניחא אבל לשיטת הירושלמי איך יתיישב הא דחכמים אומרים דגובה את הקרן ואינו גובה את הריבית]

ובזה יתבאר נמי הא דאמרינן בירושלמי דבעון קומי ר' יוחנן ריבית מהו שיצא בדיינין אמר לו אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום והוא שאם נאמר דריבית קצוצה יוצאה בדיינין א"כ לענין ריבית נתבטל לגמרי שאפי' אם נתן לו הריבית ריבית קצוצה יוצאה בדיינין א"כ אמאי אומרים חכמים דגובה את הקרן ואינו גובה את הריבית ומשמע דאת הקרן גובה ממשעבדי וא"כ אמאי כיון שנתבטל מקצתו נתבטל כולו אלא ודאי דלשיטת הירושלמי ריבי' קצוצה אינה יוצאה בדיינין וע"ז אומר ר' יוחנן אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום והוא דלגדולי א"י דהיינו לשיטת הירושל' צריך לומר דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין

עוד שם בירושלמי אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן במה קנה ר"נ בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו וכתב הפ"מ דהיינו טעמא דהקונה דבר מחבירו בעד דמי חוב שיש לו עליו חייב להעמיד לו המקח ואם חזר מקבל מי שפרע דהוי כנותן לו מעות כו' והנה בירושלמי (פ"ב דקידושין ה"ה) ר' חייא בשם ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע ביקש להעמיד לו מקחו נשמעינה מן הדא הרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו הא אם יש לו יין ה"ז חייב וכתב הפ"מ מתניתין בריש איזהו נשך שאם הי' חייב לו חיטים ואומר הן לי החיטים שאני רוצה למוכרם וליקח יין ויין אין לו דקאמר התם דאסור משום ריבית מכיון דאין לו יין עכשיו ודייק דלענין קני' נמי כן הוא הא אם יש לו נקנה וחייב ליתן לו אלמא דאין המוכר יכול לחזור בו והוא כמו שהביא מה שכתב הרשב"א דנראה לפי זה דמה שאמרו במטלטלין אין מוסרין למי שפרע דווקא בשחזר בו הלוקח אבל בשחזר בו המוכר אי איפשר לחזור בו ומלוה עדיפי מנתינת מעות כו'

ונראה לי דאיפשר לומר ביקש להעמיד לו נשמעינה מהדא והני אצלי בהן יין ויין אין לו הא אם יש לו יין ה"ז חייב דהיינו אם המוכר מבקש להעמיד מקחו מועיל לענין שיקנה היין ולא יהי' ריבית וכמו שכתבו התוס' בב"מ (ד' ס"ב) יצא השער פוסקין אעפ"י שאין לזה יש לזה וכתב התוס' בד"ה אעפ"י כו' דאע"ג דלא משך חיטין אין זה ריבית כיון שאם הי' בא מוכר לחזור הוי קאי במי שפרע ולכך חשיבי כנתיקרו ברשות לוקח אלמא דכיון דקאי במי שפרע ע"כ הוי כמקח לענין ריבית

אך דקאמר שם ר' חייא בשם ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרין המקדש במלוה מקודשת והטעם הוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי דמאן דסובר דהמקדש במלוה מקודשת הוא משים דהכונה הוא במחילת מלוה וע"כ אומר בקידושי מלוה לחומרא דילמא הי' כונתו במחילת מלוה ובקרקעות לא קנה אע"ג דהוי ספק אך אוקי קרקע בחזקת מרא קמא ואין מוסרין אותו למי שפרע מחמת דהוי ספק ע"כ אין מחייבין אותו במי שפרע וע"ז אומר ביקש להעמיד לו מקחו (פי' שהמוכר רוצה להעמיד לו מקחו מחמת שרוצה לצאת ידי שמים) ודילמא אינו יכול לחזור משום דילמא המקדש במלוה מקודשת או לפי מה שביארתי באומר אח"כ שכונתו הי' במחילת מלוה וע"כ אם ביקש מספק להעמיד לו מקחו (וע"כ אמר ביקש להעמיד לו מקחו והוא משום דבב"ד אין יכול לכופו למוסרו למי שפרע וע"ז אומר שאם ביקש מעצמו להעמיד לו מקחו ע"ז אומר נשמעינה מן הדא והרי אצלי בהן יין ויין אין לו הא אם יש לו יין ה"ז חייב וע"כ מיירי באם מבקש להעמיד לו מקחו מחמת שרוצה לצאת ידי ספק ע"כ הוי מכירה וקנה המקח שאין בו משום ריבית

[וע"ז אומר הכא במה קנה רב נחמן בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד