נועם ירושלמי על נזיקין עא

יבוא לידי חיוב חטאת וע"ז א"ר יוסי ואפי' תמן את גרמת לו שאלולי אמרת לו שכיפר (כצ"ל) האיך הי' מתכפר לו (פי' שאמר לו שאעפ"י שהוא גרם לעצמו ובדאורייתא אמרינן כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני היינו מדינא דאורייתא אמר רחמנא דאעפ"כ אי עביד מהני אעפ"כ כל מה דאיפשר למיעבד דהיינו שלא יזרוק הדם צריך למיעבד וכמו בקריעה שאמרו דלא יצא ידי קריעה בכדי שלא יבוא לידי חיוב חטאת אלא ודאי צריך לומר כר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר והוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושל' דמתניתין אתי כר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר וע"כ פטור בקריעה לא מחמת דלא יצא ידי קריעה אלא דאפי' יצא ידי קריעה לא הוי צורך בגופו של דבר (או כמו שביארתי כעת דהברייתא דתני' כיפר ומביא אחרת אתי כר"ש דאמר עד שיהא לצורך בגופו של דבר ומזה מוכח דמקלקל בחבורה חייב וכמו שפירש"י בשבת (ד' ק"ו) וע"כ אפי' לא יזרוק הדם ויהי' מקלקל אעפ"כ יהי' חייב חטאת וא"כ אמאי יאמרו רבנן דלא כיפר (פי' שלא יזרוק הדם כיון דבין כך ובין כך יתחייב חטאת ע"כ אמרו רבנן דכיפר ומביא אחרת)

וכעת נ"ל דאם הא דהקשה דנימא דלא כיפר היינו לא יזרוק הדם א"כ קשה דזה בודאי אי מיירי קודם זריקה הא אמרינן בשבת (ד' כ') ואם הי' שבת לא יזרק וא"כ בע"כ צריך לומ' דמיירי שכב' זרק ע"כ נראה לי דהקושי' הוא דיאמרו חכמים לא כיפר וכמו דאמרי' לא יזרוק ואם זרק לא הורצה גבי נטמא הדם אע"ג דטומאת משקין דרבנן אלמא דחכמים יכולים לבטל המצות זריקה וצריך להביא אחרת וה"נ אמרו שלא כיפר דהיינו דלא הורצה זריקת הדם)

א"כ נתבאר מכל זה דשיטת הירושלמי הוא כאביי דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני

ועוד לפי מה שביארתי בב"ק (פ' מרובה) דלשיטת הירושלמי שסובר דיאוש קונה וא"כ צריך לומר דהא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר מיירי קודם יאוש דאי לאחר יאוש אמאי משלם שלו הוא טובח שלו הוא מוכר כמו דפריך בב"ק (ד' ס"ח) וביארתי שם שקנאו ע"י שינוי השם ואע"ג דשינוי השם אינו קונה אלא לאחר יאוש ביארתי שם דכיון שנתייאש אח"כ מהני שינוי השם למפרע כמו שכתב הקצה"ח

[והנה בס' נתיבות המשפט כתב דהא דאמרינן בתמורה (ד' ו') אלא במאי קמיפלגי אביי ורבא בשינוי קונה וא"כ אי מיירי בשינוי מעשה הא רבא הוא דאמר בב"ק (ד' ס"ח) אמר רבא כו' ומי איכא למ"ד שינוי מעשה אינו קונה והנתיבות כתב שהוא לענין שינוי השם דלאביי קונה ולרבא אינו קינה עיין בנתיבות (בחוה"מ הלכות גזילה) וא"כ כיון דפליגי אביי ורבא בשינוי השם אי קני או לא דלאביי קני ולרבא לא קני וא"כ מוכח דהירושלמי סובר דשינוי השם קונה וא"כ מוכח דשיטת הירושלמי הוא כאביי דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאל"ה אמאי לקי

וכן מוכח מהא שביארתי בספרי נועם ירושלמי בב"ק דהירושלמי סובר כרב בב"ק (ד' ק"ז) אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה חומר אין לך בידי כלום ונשבע ובאו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו הבעלים שבועה שוב אין משלם ממון וכן איתא בירושלמי (רפ"ז דשבועו') הונא אמר אם בשנשבע הביא עדים ולא היתה עומדת באבוס (כצ"ל) (פי' דאל"ה הוי בעיני' ולא קני ליה שבועה) והוא שסובר כמו דאמר רבא בב"ק (שם אמר רבא מסתברא מילתי' דרב במלוה דלהוצאה ניתנה אבל פקדון ברשותי' דמרי' קאים פי' שם לא קנאתו שביעה) כבר גזלתו שבועה וא"כ מוכח מזה דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ואע"ג שהתוס' כתבו בתמורה (ד' ו') לענין אם נשבע שלא לגרש ואח"כ עבר וגירשה דלא פליגי אביי ורבא בזה שכיון שהוא בדה את האיסור ע"כ לא הוי בכלל כל מילתא לא תעביד אי עביד לא מהני התם הוא שנשבע שלא לגרש על להבא ועבר וגירשה לא הוי בכלל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד כיון שהוא בדה את האיסור. אבל לענין לקנות בשבועת שקר ועבר אמימרא דרחמנא ואפ"ה קונה וא"כ מוכח מזה ששיטת הירושלמי הוא כאביי דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ולהש"ס דילן לית הילכתא כותי' דרב בזה וכמו דאמרינן בב"ק (שם) א"ל רמי בר חמא לר"נ מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך כו'

וא"כ כיון שנתבאר שהירושלמי סובר כאביי דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ע"ז אומר בעי קומי ר' יוחנן רבית מהו שיוצא בדיינין אמר לו אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום (פי' דאם נאמר שיצא בדיינין א"כ הוי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום והוא משום דלשיטת הירושלמי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני כמו שביארתי

והא שביארתי שבמשכנו שלא ברשות איכא מלקו' היינו להרמב"ם שכתב דאם חבל שלא ברשו' אם לא קיים המעשה כגון שנשרף לוקה עיין בקצה"ח בחוה"מ (ס' צ"ז) ועוד דהא דאמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאל"ה אמאי לקי מוכח מזה דאפי' בלאו שאין בו מלקו' נמי אי עביד מהני דאל"ה אינו עובר ועי' בר"פ הגוזל ומאכיל שביארתי נמי שיטת הירושלמי דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין ומבואר מה שאמר אם מזה אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום ועוד יש בזה לקמן (פ"ג דב"ב ה"ג) אם בזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום ושם יתבאר)

עוד שם בירושלמי מודה ר' יוחנן שאין שטר זוקק לחבירו מודה ר' יוחנן שאם הי' השטר קיים מגבין לי' והנה הפ"מ פירש מודה ר"י אע"ג דס"ל דיוצאה בדיינין מודה הוא שאין זוקק לחבירו ולגבות בו הקרן קאמר דלא מחמיר אלא בריבית שאפי' נתן מוציאין מידו ומ"מ הקרן גובה אלא דאין לשטר של ריבית כח השטר דלא הוי אלא כמלוה כו' וכל דבריו דחוקים ועוד שביארתי שר' יוחנן סובר דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין

ע"כ נראה לי לבאר דהא דקאמר ומודה ר' יוחנן שאין שטר זוקק לחבירו והוא משום דשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בבבא מציעא (ד' ס"ז) דאמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיני' אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן כו' מאי טעמא סלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא הוי אבק ריבית ואבק ריבית אינה יוצאה בדיינין וא"כ לשיטת הירושלמי לר"י דסובר דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין (וכן הוא שיטת הש"ס דילן לר' יוחנן כמו דאמרינן בב"מ (ד' ס"א) אמר ר' אלעזר ריבית קצוצה יוצאה בדיינין אבק ריבית אינה יוצאה בדיינין ר' יוחנן אמר אפי' ריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין כו' וא"כ אם הי' למלוה שני שטרות ונתן על א' ריבית ופרע את השטר וא"כ אי אמרינן דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא וא"כ הוי אמינא דגובה בשטר השני: וע"ז קאמר מודה ר' יוחנן שאין שטר א' זוקק לחבירו (פי' דלא אמרינן דכיון שפרע את הריבית אם כן השטר השני הוא בשלימות וצריך לפרוע) ע"ז קאמר דאין זוקק להשני לפרוע (או איפשר שצריך להיות שהשטר זוקק לחבירו) פי' שיכול לזכות בהשטר השני הריבית שנתן לו בעד השטר הראשון וכמו דאיתא לקמן בירושלמי (ה"א) חד בר נש אשאל לחברי' דינרין אשרוני' גו ביתי' א"ל הב לי אגר ביתי א"ל הב לי דינרי אתא עובדא קומי ר' בא בר מינא א"ל וקים לי' מה דהוי חמי מישרי [והרא"פ מביא הגירסא ויפה לו מה דהוי חזי למישרא וכתב הרמב"ן ע"ז הביא הפ"מ שם דר' אבא בר מינא ס"ל כמאן דאמר לקמן דסלוקי בלא זוזי לא אפוקי מיני' הוא ואנן כרב אשי קייל"ן דהוי אפוקי מיני' וע"ז קאמר דמודה ר' יוחנן דשטר א' זוקק לחבירו דאע"ג דסובר דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין אעפ"כ יכיל לזכות בהשטר השני הריבית שנתן לו בהשטר הראשון והא דקאמר ששטר א' זוקק לחבירו הוא כמו שכתב הר' אפרים דהא דהוי סלוקי בלא זוזי אפוקי מיני דהיינו דווקא במשכנת' שהיא מוחזקת בידו אבל בלאו"ה סלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיני' וע"ז קאמר דשטר א' זוקק לחבירו דאע"ג דהשני הוא שטר והוי כמו מוחזק בידו א"כ הוי אמינא דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא וע"ז קאמר דשטר א' זקוק לחבירו ובזה מודה ר' יוחנן לר' ינאי דיכול להוציא מידו מחמת השטר השני דינכה לו להרבית שנתן לו בעד השטר הראשון]

ולפי מה שביארתי סובר ר"י דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין הוא כשיטת הש"ס דילן אליבא דר' יוחנן בב"מ (ד' סא) דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין (וזהו דלא כמו שכתב הפ"מ שהי' נראה לפרש דר' יוחנן סובר דריבית קצוצה יוצאה בדיינין) וכן הוא בבבלי (ד' סא) אלא דא"כ לא שייכא הא דלקמן מודה ר' יוחנן ונדחק שם שהירושלמי פליג על שיטת הש"ס דילן ולפי מה שביארתי סובר ר' יוחנן דריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים כשיטת הש"ס דילן

עוד שם מודה ר' יוחנן שאם הי' השטר קיים דמגבין לי' ונראה לי לבאר דקאמר אליבא דר' יוחנן דריבית קצוצ' אינה יוצאה בדיינים א"כ לא הוי לאו הניתק לעשה דהא אינה יוצאה בדיינים: וא"כ איך כשר השטר לגבות בו הא העדים פסולין דבשלמא אי ריבית קצוצה יוצאה בדיינים א"כ הוי לגבי מלוה לאו הניתק לעשה להחזיר הריבית ואעפ"י שזהו רק לגבי המלו' אבל לא להעדי' אעפ"כ איפשר לומר כיון דהוי לאו הניתק לעשה לגבי לוה ע"כ אפי' העדים נמי אינם לוקי' וכמו שכתבו התו' בחולין (ד' פג) בד"ה הזורע כלאי' לוקה תימא דמשמע הכא דבחד כלאים לא לקי אלא חדא ואמאי לא לקי נמי משום לא תסיג גבול רעך דלענין כלאים כו' ויש לומר כיון דאתא נמי לאזהרה דמסיג גבול אין לוקין על השגת גבול רעך דניתן להישבון ועיין בט"ז בחוה"מ (ס' צז) על הא שהקשו במשכון דבעני איכא עשה אבל בעשיר דליכא עשה א"כ אמאי נא לקי וכ' הט"ז כיון דהלאו כולל בין עני בין עשיר וגבי עני ניתק לעשה גם בעשיר ליכא