נועם ירושלמי על נזיקין ע

מניין דצריך להחזיר לו כלל כיון דאי עביד מהני ולא מחזיר ת"ל השב תשיב. וע"ז קאמר דעוב' בכל הלאוין ע"ז אמר אמאי עובר נימא דלא מהני ולא תועיל לו תפיסתו ע"כ אומר והוא גרם לעצמו (פי' מחמת שרוצה לעבור על מה דאמר רחמנא וע"כ מועיל מה שמשכנו שלא ברשות וכמו דאמרינן בירושלמי ואם מחזיר הוא לו לאיזה דבר ממשכנו כו' פירש רבי שמא הבוא שמיטה וישמיט או שמא ימות הלה ונמצאו מטלטלין ביד היורשין)

ולפי מה שביארתי הא שאומר אמר ר' לא הוא גרם לעצמו בזה יתבאר הא שהבאתי הירושלמי בספרי נחלת יהושע (ס' ז') ובספרי נועם ירושלמי (פי"ג דשבת) בעון קומי ר' בא האיך מה דאת אמר תמן השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת ואמר אוף הכא לא יצא ידי קרעו אלא כר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר אמר לו תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו א"ר יוסי ואפי' תמן את גרמת לו שאילו לא שאמרת לו שיבוא האיך הי' מתכפר לו כו' חברי' בעון קומי רבי יוסי לא כן אמר ר"י בשם רשב"י מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח. אמר לון תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אני אומר המוציא מצה מרה"י לרה"ר אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח עכ"ל

והנה הירושלמי הזה צריך ביאור ובספרי נ"י (דרוש ז') הארכתי בזה ותמהתי שם על פי' הק"ע. וביארתי שם הירושלמי וכן ביארתי בספרי א"ה ובס' שפת הנחל (דרוש ז') על אופן זה

והנה שם ביארתי בעון קומי ר' בא האיך מה דאת אמר תמן השוחט חטאת בשבת כיפר ומביא אחרת ואמר אוף הכא לא יצא ידי קרעו שהגירסא צ"ל כן האיך מה דאת אמר השוחט חטאתו בשבת כיפר (כמו דאיתא בירושלמי ואין צריך להגיה) ומביא אחרת ואמר אוף הכא לא יצא ידי קרעו (צ"ל) יצא ידי קרעו

והוא דהירושלמי סובר דהא דצריך להביא אחרת היינו על שבת ששחט חטאתו בשבת דעל חטאו שחטא בתחילה כבר נתכפר אך שצריך להביא אחרת על ששחט חטאתו בשבת. וזהו דווקא אם כיפר והיינו שכיפר וזורק את הדם אבל אם לא יכפר דהיינו שלא יזרוק את הדם א"כ לא תיקן וכמו דאמרי' בפסחי' (ד' ע"ג) א"ל ר"ה ב"ח לברי' כי אזלית לקמי' דר' זריקא בעא מיני' לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שחטו שלא לאוכליו מה תיקן אם עלו לא ירדו שחטו ונמצא בעל מום חייב מה תיקן בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו וא"כ אי אמרינן דלא כיפר ולא יניחו לו לזרוק את הדם אם שחטו בשבת א"כ נמצא שלא תיקן והוי מקלקל בחבורה ופטור וכמו דאמרינן בירושלמי בעירובין (פ"י ה"ב) דתני כל המקלקלין פטורין חוץ ממבעיר והעושה חבורה. בר קפרא אמר אפי' אינו צריך לדם אינו צריך לאפר. אמר ר' יוחנן והוא שיהא צריך לדם או לאפר וא"כ אם לא כיפר א"כ לא תיקן. ואם לא יזרוק את הדם אם עלו ירדו וכמו דאמרינן בזבחים (ד' פ"ד) ר' יהודה אומר שנשחט בלילה ונשפך דמה ויוצא חוץ לקלעים אם עלתה תרד וא"כ אם לא כיפר א"כ לא יזרוק את הדם וא"כ אם עלו ירדו דהוי כמו נשפך הדם (וכן פסק הרמב"ם כר' יהודה) וא"כ לא יתחייב ע"ז חטאת והירושלמי לא סבר כשיטת הש"ס דילן דמסיק בפסחים שתיקן להוציא מידי נבילה או מידי אבר מן החי דזה לא הוי תיקון לשיטת הירושלמי. ולא סבר לה כהך ברייתא דתני' השוחט בשבת בחוץ כו' חייב שלש חטאות

והנה שם ביארתי דהירושלמי סובר דאי אמרינן לא כיפר א"כ לא תיקן ואינו חייב ע"ז חטאת. והירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דמסיק בפסחים (ד' ע"ג) דתיקן להוציא מידי בילה או מידי אבר מן החי דזה לא הוי תיקון לשיטת הירושלמי ולא סבר לה כהך ברייתא דתני' השוחט בשבת בחוץ חייב שלש חטאות כו'

וכעת נראה לי דהא דקאמר בירושלמי על הא דתנן השוחט ונמצא טריפה בסתר פטור הא בגלוי חייב אמר ר' יוחנן דר"ש היא עיין שם מה שביארתי שם דלר"ש חזי לפדותו ולהאכילו לכלבים דכיון דלא נחתא לי' קדושת הגוף סובר ר"ש בתמורה (ד' י"ז) דלא נחתא ליה קדושת דמים וגם פודין את הקדשים להאכילן לכלבים

וכעת נראה לי לבאר בקצרה דהא דאמר הא בגלוי חייב ר"ש היא (פי' דר"ש סובר דמקלקל בחבורה חייב כמו דאמרי' בשבת (ד' ק"ו) הא ר' יהודה הא ר"ש וכמו דאמרינן בפסחים ד' ע"ג) א"ל ר' חנינא כו' כי אזלת לקמיה דר' זריקא בעא מיני' לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שחטו שלא לאוכלי חייב מה תיקן (פי' דהקושי' הוא לר' יהודא ועיין בתוס' שם דהקושי' הוא אליבא דר' יוחנן דפטר מקלקל בחבורה אפי' לר' שמעון ואיפשר דהירושלמי סובר דאליבא דר' שמעון חייב) וע"ז אומר הא מני ר"ש היא (פי' שאומר דמקלקל בחבורה חייב) וא"כ הא דתני' דחייב שלש חטאות הא נמי ר"ש היא לשיטת הירושלמי אבל אליבא דר' יהודה בעי תיקון

וא"כ לר"י אי אמרי' דלא כיפר לא עבר עביר' שיהא חיי' עלי' חטאת ואעפ"כ אמרינן דכיפר ומביא אחרת אוף הכא יצא ידי קרעו משום דהי' סובר דהטעם דהקורע על מתו פטור הוא משום דאמרו חכמים שלא יצא ידי קרעו דאם יצא ידי קרעו יהא מתקן ויהי' חייב חטאת וע"כ אמרי דלא יצא ידי קרעו וע"ז בעי קומי ר' בא כמה דאת אמר תמן השוחט חטאת בשבת כיפר ומביא אחרת ע"ז ששחט בשבת ולא חששו לזה שא"כ יחלל שבת במה ששחט בשבת דהוי מתקן דהא יזרק הדם וראוי הבשר לאכילת כהנים ג"כ ואמאי נימא דלא כיפר ולא יזרק הדם וא"כ לא יהי' ראוי לאכילה אלא דלא חששו לזה ואעפ"כ כיפר וא"כ אמאי חששו בקריעה ואמרו שלא יצא ידי קרעו כדי שלא יחלל שבת דהוי כמקלקל

וע"ז אומר אלא כר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר וא"כ אפי' יצא ידי קריעה נמי אינו חייב דמה שיצא ידי קריעה אעפ"כ לא הוי צורך בגופו של דבר (ומזה סיוע לפי' התוס' שם עיין שם)

וכעת נראה לי דאיפשר לומר דקאמר אלא כר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר היינו דההיא ברייתא דהשוחט בשבת כיפר ומביא אחרת אתי כר"ש דאמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר ומזה סובר ר"ש דמקלקל בחבורה חייב דאפי' אמרינן חובל הוא בצריך לכלבו אכתי אין לו צורך בגופו של דבר כמו שפירש"י בשבת (ד' ק"ו) וע"כ סובר ר"ש דמקלקל בחבורה חייב וא"כ אפי' אי אמרינן דלא כיפר ולא יזרק הדם אפ"ה חייב. וע"כ אמרינן דכיפר ומביא אחרת ומתניתין דהכא אי אמרינן דיצא ידי קריעה חייב דהוי מתקן ע"כ אמרו דלא יצא ידי קריעה בכדי שיפטור מחטאת (והא דקאמר ר"ש היא עד שיהא לו צורך בגופו של דבר הוא דמזה למד ר' שמעון דמקלקל בחבורה חייב)

וע"ז אמר לו תמן הוא גרם לעצמו ברם הכא את גרמת לו ופירשתי בספרי נועם ירושלמי (שם) דתמן הוא גרם לעצמו (פי' דתמן הוא גרם לעצמו במה ששחט בשבת וא"כ נא חכמים גרמו לו אלא שהוא גרם לעצמו וע"כ לא חששו רבנן לזה אם יזרוק אבל הכא את גרמת לו (פי' שמחמת מצות קריעה שהוא מדרבנן יתחייב חטאת וע"כ לא רצו חכמים שמחמת מצית קריעה שהוא מדרבנן יתחייב חטאת וע"כ אמרו שלא יצא ידי קריעה כדי שלא יגרמו לו לחלל שבת ובנחלת יהושע פרשתי באופן אחר עיי"ש

) אבל עדיין אינו מבואר דקאמר תמן הוא גרם לעצמו דכיון דאין חכמים גרמו לו ע"כ לא יחושו לתקנתו ע"כ נראה דהא דקאמר תמן הוא גרם לעצמו הוא כמו דאמרינן לקמן אמר ר' לא הוא גרם לעצמו על כל שם ושם שיש לו (וכמו שביארתי דהממשכן שלא ברשות חייב הואיל והוא גרם לעצמו לעבור על דברי תורה ע"כ הוי מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאל"ה אמאי לקי וע"כ אהני מעשיו שיהא קונה למשכון שמחזיר הכר בלילה כו' וכן לענין שלא יעשה מטלטלין אצל בניו ושלא תשמטנו שביעית

וע"ז אומר הכא המן הוא גרם לעצמו (פי' לעבור על מה דאמר רחמנא ואף שחטא בשוגג אעפ"כ אהני מעשיו כמו במזיד לענין מלקות כן בשוגג לענין חטאת וע"כ אמרינן דכיפר ומביא אחרת עלי' וכמו בשחיטה דהשוחט בשבת הוי שחיטתו כשירה והא דאסור לאכול בו ביום היינו מדרבנן ואמאי נימא דלא הוי שחיטה כלל וא"כ יהי' מקלקל לפי מה שביארתי דהירושלמי סובר דזה לא הוי מתקן להוציא מידי נבילה או מידי אבר מן החי וא"כ לא תהא שחיטתו כשירה (ומה שתירץ הש"ך בחוה"מ (ס' ק"ח) דזה לא הוי בכלל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מחמת שהוא רק מחמת שהוא שבת אבל אם הי' עושה כן ביום אחר הי' מועיל ע"כ לא הוי בכלל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כבר הקשה ע"ז הקצה"ח דא"כ מאי פריך הש"ס בתמורה (שם) מהא דמקדיש תרומה לביכורים דהא אם לא הי' מקדיש הי' תרומתו תרומה) וא"כ בשחיטה נמי נימא דלא הוי שחיטתו כשירה והוי מקלקל אלא ודאי דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וע"כ הוי שחיטתו כשירה וחייב חטאת אם שגג בשוגג וה"נ אם שחט חטאתו בשבת אמרינן ג"כ דכיפר ומביא אחרת והוי בכלל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וע"כ אהני מעשיו וכיפר ומביא אחרת וע"ז אומר תמן הוא גרם לעצמו (והוא כמו דאמרינן גבי משכון הואיל והוא גרם לעצמו עובר על כל שם ושם שיש לו) אבל הכא את גרמת לו (פי' בקריעה א"כ מדאורייתא דליכא מצות קריעה לא עבר עבירה כלל דהא הוי מקלקל וא"כ כל העבירה הוא רק מחמת החכמים שתיקנו מצות קריעה בהא לא אמרינן כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דהא אדרבא חכמים צריכין לתקן שלא יהא קריעה בכדי שלא