נועם ירושלמי על נזיקין סט

(וכמו שביארתי הירושלמי (ספ"ב דמ"ש) וע"ז פריך ויברור הרעה ויעשה אותה (צ"ל כיפה) פי' שיבור הרעה ויעשה אותה כיפה דהא מחלל המעות עליו. ע"ז אומר שני' היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני (פי' כיון שיש בזה סלע שהוא ספק מע"ש וא"כ אם יטול הרעה ויניח היפה א"כ הוי כמו שמחלל סלע יפה על סלע רעה הכא ליכא הנאה דטירחא דהא שניהם סלעים. אך דהכא קיצר הירושלמי בהקושי' שמקשה שם דמ"מ יצתה לחולין דהא כבר חילל על המעות) וע"ז מתרץ שם אמר יונה לא נתכוין לעשותה חולין ברורין תדע לך שהוא כן דהני לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללה על הכסף וע"כ כיון דלא הוי חולין ברורין א"כ אינו יכול ליקח הרעה שכבר הוכח בו מ"ש וא"כ שמא היפה הוא סלע של מ"ש ונמצא מחלל היפה על הרעה (והא שאומר אח"כ ונותנה למ"ש ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה הך פיסקא דמתניתין צ"ל תחילה ואח"כ חזקי' אמר בא לצורפה בירושלים וקאי על מתני' דתנן ונותנה למ"ש ואינו חוש שאינה אלא נפש רעה וע"ז אמר חזקי' וכמו שביארתי)

עוד שם ר' יעקב בר זבדי ר' יוחנן משם ר' סימון כל מעשר שני שאין בקרנו שוה פרוטה אין מוסיף חומש ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש אית מתניתא מסייע לדין ואית מתניתא מסייע לדין דהני ממעשרו פרט לפחות משוה פרוטה הדא אמרה עד שיהא בקרנו שוה פרוטה תניי חורן תני ממעשרו חמישיתו פרט לפחו' משוה פרוטה הדא אמר' עד שיהא בחומשו שוה פרוטה אמר רבין בר ממל מתניתא לא כהדין ולא כהדין דתנינא חמשה פרוטות הן ולא תנינן עד שיהא בקרנו שוה פרוטה ותנינן ה' חומשין הן ולא תנינן עד שיהא בחומשו שוה פרוטה וכתב ע"ז הפ"מ במראה הפנים פלוגתא דרב אמי ורב אסי התם (ד' נ"ג) מסקינן כל שאין בחומשו ולא חש לקושי' דלקמן דלא תני במתניתין אלא עיקרי הדינים שהן של פרוטות

[וא"כ משמע שסובר דהירושלמי פליגי בפלוגתא דפליגי בהש"ס דילן ולי נראה דפליגי בפלוגתא אחרינא ולא כמו הש"ס דילן. דלהירושלמי ושלמי פליגי אי מוסיף חומש אם אין בו שוה פרוטה או אם אין בחומשו ולהש"ס דילן פליגי בזה אם תופס הפדיון וכמו דאמרינן (שם) מיתיבי מ"ש שאין בו שוה פרוטה דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות בשלמא למ"ד אין בחומשו היינו דקתני דיו כו' אלמא דאית ליה פחו' שוה פרוטה אינו תופס פדיונו ובזה נראה לי לבאר הירושלמי (פ"ד דמ"ש) ר' יעקב בר אדא בשם ר' סימי כל מ"ש שאין בקרנו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש ריב"ל אמר כל מ"ש שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש התיב ר' בא בר ממל והא תנינן חמש פרוטות הן וניתני שש על דעתי' דר' סימא וקרנו של מ"ש שוה פרוטה ושבע על דעתי' דר"י וחומשו של מ"ש שוה פרוטה ועוד מן הדא דאמר ר"י כו' בשם ר' יוסי אין קרקע ניקנית בפחות משוה פרוטה ופי' המהרא"פ ועוד מה שאמר שאין הקרקע ליתני ח' ועוד מן הדא מ"ש שאין דמיו ידועים דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הס ע הזה ר"י בשם ר' קריספא כו' בסלע של מ"ש היא מתניתא שלא יהא שם חולין כל שהן והנה פי' מהרא"פ הוא דחוק וע"כ נראה לי דקאמר ועוד מן הדא דאמר ר"י כו' אין קרקע נקנה פחות משוה פרוטה. וא"כ מוכח דאין קנין פחות משוה פרוטה וא"כ ה"נ אין פדיון פחות משו"פ. וא"כ איך פליגי אם מוסיף חומש אלא ודאי דהפלוגתא הוא אם תופס פדיונו אם אין בקרנו שוה פרוטה (והא דלא תני במתניתין איפשר לומר כיון דתנן אין האשה מתקדשת בפחות משו"פ א"כ הוא הדין לענין קרקע נמי וכמו דאמרינן בקדושין (ד' י"ג) כשם שאין אשה ניקנית בפחות משו"פ כך אין קרקע ניקנית בפחו' משו"פ וע"כ לא תפיס לענין מ"ש נמי)

[וע"ז אמר ועוד מן הדא פי' שמזה מוכח דאם אינו שוה פרוטה לא תפיס פד יונו ולא לענין הוספת חומש וע"ז אומר ועוד מן הדא מ"ש שאין דמיו ידועים פי' שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה ר"י כו' ר' קריספא כו' בסלע של מ"ש היא מתניתא שא"א שלא יהא שם חולין כל שהן כצ"ל) פי' וא"כ מוכח דפחות משוה פרוטה לא תפיס פדיונו ע"כ צריך שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעשר שני שאי איפשר שלא יהא בהן חולין כל שהן (והוא דפחות משו"פ לא תפיס פדיונו כלל (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' נ"ג) מ"ש שאין בו שו"פ דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על המטות הראשונות) וכן מסיק בירושלמי שזהו לענין תפיסת הפדיון ולא לענין הוספת חומש ודו"ק: איזהו נשך פרק

חמישי

(ה"א) מתני' איזהו נשך ואיזהו תרבית איזהו נשך המלוה סלע בה' דינרים וסאתים חיטים בג' מפני שהו' נושך ואיזהו הרבות המרבה בפירות כו' ובגמ' א"ר ינאי זהו רבית שיוצא בדייני' בעו קומי ר' יוחנן ריבית מהו שיצא בדיינים אמר לי' אם מזו אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום ופי' הפ"מ אם אנחנו נוהגין כזאת אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום ולהגזים הדבר אמר כן דס"ל לר' יוחנן אפי' ריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים א"נ יש לפרש דבדרך המי' ודחי' השיב להן אם מזו אתם שואלין ומסתפקים ואם אשיב אני לכם אין אנו מניחין לגדולי א"י כלום מה שיענו בדבר זה וכלומר דמה אתם מסתפקין בדבר ודאי יוצאה בדיינין

ולי נראה דר' יוחנן סובר דרבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים וכמו שאבאר והוא דאמרינן בתמורה (ד' ו') א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי והשתא דשנינו כל הני שינויי דאביי ורבא במאי פליגי בריבית קצוצה קמיפלגי וכדר"א דאמר ר"א ריבית קצוצה יוצאה בדיינים אבק ריבית אינה יוצאה בדיינין ר' יוחנן אמר אפילו רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים א"ל התם בסברא פליגי בקראי פליגי ולשיטת הירושלמי הוא דתלי בהא דאם כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני או לא מהני והירושלמי סובר דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דתרומות) ר' חמא בר עוקבא בשם ריב"ח מן מה שעובר בל"ת. וכן משמע בירושלמי (רפ"ה דנזיר) תמן תנינן ריב"י עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשים חזקי' אמר לשוגג בל"ת ולמזיד בל"ת (כצ"ל) כו' ופריך אח"כ דאיך לוקה ומי קדשי כו' הקדיש בכור עולה לגבי מזבח אפי' לדמים לא קדוש הקדיש בעל מום למזבח אפי' בתמורה לא קדשה ועיין בספרי נ"י (ס' כ"ז) שתמהתי ע"ז דהא בעל מום קדוש בתמורה ועיי"ש שהגהתי הקדיש בעל מום למזבח אפי' לדמים לא קדשה. ועיין בספרי עצת יהושע שהגהתי שם אפילו לתמורה לא קדשה (פי' שאם הקדיש בעל מום למזבח אפי' לתמורה לא קדיש ומלבד שאינו קדוש ליקרב אלא אפי' לתמורה לא קדיש מחמת שאינו קדוש קדושת הגוף) וא"כ אינו עושה תמורה אלא במקדיש בעל מום עובר ופריך ומחוור הוא למכות (פי' הא אין לוקין) ומשני תיפתר במקדיש תמימי' לבדק הבי' ריב"י בשיטת אביו הקדיש תמימים לבדק הבית עובר בעשה בל"ה מניין כו' (פי' וע"כ ניחא דאיפשר שיהי' מלקות בקדשים כגון שהקדיש תמימים לבדק הבית ועובר בל"ת) ובזה יש חילוק בין תמורה לקדשים דבתמורה לוקה אפי' בשוגג משא"כ בקדשים והקשה הק"ע דמאי פריך דבמקדיש בכור לא קדיש הא אמרינן בערכין (ד' כ"ט) דאיכא לאו וא"כ איפשר שיהיו מלקות אפי' לא קדיש וכן הקשה בהא דמקדים בעל מום עיין שם אך דזה תלוי בפלוגתא דאביי ורבא בפ"ק דתמורה (ד' ה') לענין כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקי רבא אמר לא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ומה שתירצתי שם דהטעם הוא משום דלא קדוש א"כ הוי לאו שאין בו מעשה ולא לקי משום דאין בו מעשה. והא דלקי על תמורה הוא כמו דאמרינן בתמורה (ד' ב') אמר ר' יוחנן משום ריה"ג כל ל"ת שבתורה עשה מעשה לוקה לא עשה מעשה פטור כו' לא תיתני מימר משו' דבדיבורו עביד מעשה וא"כ אם קדוש עשה מעשה אבל אם לא קדוש לא עשה מעשה וא"כ אינו לוקה אך א"כ לישני דסבר כר"י דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו כמו דאמרינן במכות (ד' ט"ז) ואמאי קאמר לענין המקדיש תמימים לבדק הבי' וריב"י בשיטת אביו דעובר בל"ת דלאמר לאו אמור ואמאי לא משני דריב"י בשיטת אביו דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו. אלא ודאי דכיון דלא מהני אי עביד לא לקי וכיון דלקי א"כ מהני

וכן משמע בירושלמי (פ"ט דב"מ ה' י"ב) מישכנו שלא ברשות עובר על כל שם ושם שיש לו אמר ר' לא הוא גרם לעצמו על כל שם ושם שיש לו ופי' הפ"מ הוא גרם לעצמו כלומר דר' אילא מפרש ומדייק לפי שהוא גרם לעצמו זה שנכנס למשכנו שלא ברשות ב"ד ולפיכך אם לא מחזיר עובר על כל שם ושם שיש לו שאילו לא נכנס בעצמו אלא ע"י שליח ב"ד אעפ"י שאם לא החזיר עדיין הי' עובר השב תשי' וכו' מ"מ לא עבר על לא תבוא לביתו והוא גרם לעצמו כשלא יחזיר לעבור בשמות האלו

ולי נראה דהא דקאמר הוא גרם לעצמו לעבור על כל שם ושם שיש לו הוא כמו דאמרי' בתמור' (ד' ו') והרי משכון דרחמנא אמר לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו ותנן מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום שאני התם דאמר קרא השב תשיב וכתבו התוס' דפריך לרבא דלא מהני א"כ אם משכנו שלא ברשות מניין דחוזר ונוטלה דמהני תפיסתו ת"ל השב תשיב. ולאביי הכי פי' אין לי אלא דצריך להחזיר כלל אלא שמשכנו ברשות משכנו שלא ברשות