נועם ירושלמי על נזיקין סח

משום דאמר ידע אנא דלא הות מיקמתי טבא אלא חמשה דינרין וע"כ קסבר האי תנא דדוקא בלוקח ולא במוכר

עוד שם מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר' יעקב בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מזה תמן תנינן ארבע מידות במוכרין מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' אמר ר' יוסי בר בון ותייא כהן תנא הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע

וכתב הפ"מ בהא נראה דפליג על מימרא דרב חסדא בב"ב (ד' פ"ג) דקאמר דכשהוקר אח"כ הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר משום דא"ל אלו לא אוניתן מעיקרא לא הוית מצית הדרית בך השתא דאוניהן כו' ותנא תונא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר כו' מאי קמל"ן מתניתין היא אי ממתני' הוי אמינא דילמא דרב חסדא תרוייהו מצי הדרי בהו כו' וא"כ הירושלמי חולק על הש"ס דילן דהא אמר ר' יוחנן דמכר לו שוה חמשה בששה ולא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר"י ב"א ר"א בשם ר"י כשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה א"כ פליג על רב חסדא

והנה הפ"מ הביא מה שכתב הרמב"ן והאריך בזה דגם פירש דמאי דקאמר לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע שהפי' הוא שלא משך עיי"ש במה שהאריך שם הרמב"ן בענין שתות מקח ושתות מעות

ולי נראה לפרש דהא דקאמר לא הספיק לישא וליתן אין הפירוש שלא משך דמאי נ"מ דאם משך הוא לענין קנין גמור ואם לא מכך הוי במי שפרע אלא דקאמר לא הספיק לישא וליתן הוא משים דהי ושלמי לטעמי' שאמר מי שהוטל עליו ידו על העליונה וכמו שביארתי ע"ז אמר לא הספיק לישא וליתן (פי' שהוא כמו דאיתא בסנהדרין (ד' ל"ד) אמר רב לא שנו אלא בשעת משא ומתן כו' וכן בירושלמי (פ"ד דסנהדרין ה"ד) ריב"ח אמר אפי' מחוסרין במשא ומתן וע"ז אומר שלא הספיק לישא וליתן (פי' שלא נשא ונתן עם המוכר) מהו רוצה אם הוא רוצה לבטל המקח או שרוצה שיהי' קונה ואחזיר אונאה והוא שאם הי' אומר הלוקח שרוצה לבטל המקח א"כ המקח בטל מיד וכן אם הי' אומר שרוצה שיהי' קונה ומחזיר לו אונאה א"כ מקנה המקח מיד

וע"ז לא אמר ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה וכמו שביארתי לעיל דשיטת הירושלמי הוא דבשתות ידו על העליונה ולא שקנה ומחזיר אונאה ור' יהודה הנשיא ור' נתן בלוקח ומוכר הוא דפליגי או שהפי' הוא שלא נשא ונתן דהיינו שלא הראה לתגר או לקרובו (ועי' תוס' ב"מ (ד' נ') ד"ה אמ' רבא כו' ורבא אית לי' שפיר דרב חסדא כו' כיון שהוקר בכ"י שיראה כו' ודו"ק) וע"ז קאמר ר"י דכשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה

וע"ז אומר תמן תנינן ארבע מדות כו' מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' וע"ז משני א"ר יוסי ב"ר בין ותיי' כהדין תנא הנישא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע אבל מ"מ יש בו משום מחוסר אמנה וע"כ אין מי שלא נתאנה יכול לחזור דאע"ג דהמקח בטל מאצל זה אעפ"כ כיון שהמוכר לא נתאנה לא יוכל לחזור דבדברים יש בהם משו' מחוסרי אמנה וההיא מתני' סוברת דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אבל ר' יוחנן סובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה (ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט)] וכמו דאמרינן לעיל ר"י ב"ז ר"א בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו (ושיטת הירושלמי דפליגי אליבא דר' יוחנן דאמר שם דר' יעקב בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן טבעת אין בה משום עירבון כל הנושא והנותן בדברים אן מוסרין אותו למי שפרע ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר אמר בשעה שאמרה צריך לומר כו' וא"כ לשיטת הירוש' דר' יעקב בר אידי אמר דאין מוסרין אותו למי שפרע משמע דבדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וכמו דמשני הכא ותיי' כהן תנא הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע משמע דבדברים יש בהם משו' מחוסרי אמנה ור' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן דאמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו פליג אהא דר' יעקב בר אידי וע"כ נראה לי לגרוס הכא ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולא ר' יעקב בר אידי דר' יעקב בר אידי סובר דר' יוחנן דבדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה

והנה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט) יש חילוק בין מתנה מרובה למתנה מועטת וא"כ הי' איפשר לתרץ הני תרי מימרי אליבא דר' יוחנן דבמתנה מרובה אין בהם משום מחוסרי אמנה ובמתנה מועטת יש בהם משום מחוסרי אמנה וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט) דפריך ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר רבב"ח אמר ר' יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו פשיטה אלא מותר לחזור בו אמר ר"פ ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת כו' אבל הירושלמי אינו מחלק בהכי וע"כ סובר ר' יעקב בר זבדי אליבא דר' יוחנן דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וע"כ משני דמתניתין דתנן ד' מדות במוכרין דהיו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר היינו משום דמתניתין סוברת דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וא"כ כיון דלא נתאנה המוכר אף שהוקר אח"כ אעפ"כ אינו יכול לחזור משום מחוסרי אמנה אבל הש"ס דילן סובר לפי שיטה הבעל המאור דבתרי תרעי אין בהם משום מחוסרי אמנה (וא"כ לא מצי לשנויי דהטעם דמתניתין משום מחוסרי אמנה) וע"כ קאמר רב חסדא דלוקח יכול לחזור בו ולא מוכר משום דאמר לו אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך וע"ז פריך מאי קמל"ן מתניתין היא ומשני משום דה"א רע רע יאמר הקונה

[ואפשר לומר דהא דלא מחלק הירושלמי בין תרי תרעי לחד תרעא וכמו שהוכחתי לעיל מהירושלמי (סוף שביעית) הוא משום דלא מחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת ג"כ אבל לשיטת הש"ס דילן דמחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת מחלק נמי בין תרי תרעי לחד תרעא והבעה"מ לא סבר להא שכתבו התוס' בב"מ (ד' מ"ט) בד"ה מודה ר' יוחנן במתנה מועטת ויוקר הוי כמו מתנה מועטת והבעה"מ סובר דהוי כמו מתנה מרובה וזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דמחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת אבל לא לשיטת הירושלמי דלא מחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת וע"כ סובר דלמאן שסובר דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה ע"כ אפי' אם נתייקר דהוי תרי תרעי נמי יש בו משום מחוסרי אמנה ודו"ק]

שם (ה"ה) חזקי' אמר לצורפה בירושלים מצרפה ביפה בא לחללה בגבולין מחללה ברעה והתנינן בורר היפה שבהן ומחללין עלי' ויבור הרעה ויעשה אותה אמר שני' היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני ועיין בפ"מ ובמראה הפנים שנדחק בזה

ולי נראה לבאר הירושלמי והוא דבירושלמי סוף (פ"ב דמ"ש) איתא חזקי' אמר כשהוא מחללה מחלל אותה ברעה וכשהוא מחלל עלי' עושה אותה כיפה והתנינן בורר את היפה שבהן ומחלל עלי' ויבור את הרע' ויעשה אותה כיפה אמר ר' יונה אני אומר היא הי' מ"ש מ"מ לא יצתה לחולין א"ר יונה לא נתכוין לעשותה כחולין ברורין תדע לך שהוא כן דתנינן לא שיקיים כן אלא חוזר ומחלל על הכסף

ונראה לי שהפי' כך הוא כשהוא מחלל אותה ברעה (פי' אם הוא מחלל אותה על סלע יפה מחללה ברעה ואף דאמרינן בב"מ (ד' נ"ב) ונותנה אותה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה אמר ר"פ ש"מ האי מאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה אעפ"כ כיון דלאו כולי עלמא שקלי לי' והוא מחלל על סלע יפה ע"כ מחללה ברעה וצריך לשלם היתרון סלע יפה מאחר שהוא מיציאה בגבולין מחללה ברעה אבל כשהוא מחלל עלי' מחללה ביפה שאם מצרפה בירושלים מצרפה ביפה ואיפשר שהוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' צ"ו) התקינו שיהיו כל המעות יוצאות בירושלים (ועיין תוס' ב"מ (ד' מ"ה) בד"ה ליפלגי בסלעים על סלעים כו' והא דאמר בהגוזל (ד' צ"ז) התקינו שיהא כל המעות יוצאות כו' ועוד שאם הוא מחלל פרוטות על הסלע הרי הסלע שוה בזה יותר במה שאינו צריך לטרוח ולישא הפרוטות. וע"כ כיון שהוא שוה יותר לגבי הפרוטות מפני הטרחא ע"כ הוא מחלל הפרוטות עלי' ביפה וע"ז פריך והא תנינן בורר. את היפה שבהן ומחללין עלי' ויבור את הרעה יעשה אותה כיפה דהא לחזקי' דאמר דלגבי הפרוטות נישום הרעה כיפה מפני ביפה לו בהסלע מפני הטורח וע"כ נישומות כיפה דהא אם מוציאה בירושלים מוציאה ביפה דמאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה וא"כ אמאי תנן בורר את היפה שבהן ומחלל עני' ויבור הרעה ויעשה אותה כיפה אמר ר' יונה אני אומר היא הי' מ"ש וא"ש אין החילול עליו כלום. וכ"ת א"כ צריך בודאי שיעלנה ע"כ אינו חושש שמא היפה היא מעשר שני נמצא מחלל היפה על הרעה (או שצ"ל אני אומר היפה הוא מ"ש) וע"ז מקשה מ"מ לא יצתה לחולין (פי' דהא כבר חילל על המעות של נחושת) וע"ז אמר ר' יונה לא נתכוין לעשותה חולין ברורין פי' מאחר שהוא צריך לחללה אח"כ על הסלעים ע"כ לא נתכוין לעשותה חולין ברורין תדע לך שהוא כן דתנינן לא שיקיים כן אלא חוזר ומחלל על הכסף וא"כ כיון שאין החילול על המעות חולין ברורים וא"כ כיון שיש בתוכה סלע של מ"ש ע"כ צריך ליקח היפה דאל"ה הוי כמו שמחלל סלע יפה על סלע רעה

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא אלא דהכא קיצר הירושלמי בזה. והכי פירושו חזקי' אמ' בא לצורפה בירושלים מצרפה ביפה (פי' וע"כ כשהוא מחלל עלי' בגבולין נמי מחלל עלי' כמו ביפה