נועם ירושלמי על נזיקין סז

תני לוי האונאה פרוט' דאם פחות משתות אפי' יותר מפרוטה נמי הוי מחילה אלא ודאי דפחות משתות נמי אית לי' שיעורא דכדי שיראה לתגר או לקרובו וע"ז אימר האונאה פרוטה דזהו דווקא מפרוטה ולמעלה תלוי בכדי שיראה לתגר או לקרובו אבל פחות מפרוטה הוי מחילה לאלתר כמו גבי גזל. אבל אם נאמר דפחות משתות הוי נמי מחילה לאלתר א"כ מהו דתני לוי האונאה פרוטה וכך הי' סבור המקשה וע"ז אומר האונאה לפרוטה דמיירי בשתות עצמה והא דקאמר האונאה פרוטה הוא משום דאמרינן בב"מ (ד' נה) וליתני נמי האונאה פרוטה אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות (פי' דאפי' אם האונאה הוא שתות אעפ"כ בעינן דווקא מטבע של כסף) וע"ז תני לוי האונאה פרוטה אבל לעולם דפחות משתות לית בה שיעורא כלל אלא לאלתר הוי מחילה וע"ז אומר אונאה עצמה מהו (פי' אם פחות משתות הוי נמי בכלל אונאה בעינן דווקא בכדי שיראה לתגר או לקרובו או דלאלתר הוי מחילה)

וע"ז אומר תני נקנה המקח חוזר לו הונאתו דברי ר' יהודה הנשיא וחולק על הש"ס דילן שסובר דרבי הוא דאמר דידו על העליונה רצה אומר תן לי מקחי או תן לי מה שאוניתני. והירוש' סובר דר' יהודה הנשיא סובר דקנה ומחזיר אונאה וא"כ תיקשי מזה לרב שאומר דפחות משתות בעינן נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו וא"כ מהו הנ"מ בין שתות לפחות משתות אלא ודאי דפחות משתות הוי מחילה לאלתר ור' יוחנן אמר בטל מקחו ולפי"ז הי' נראה לי לגרוס ורב אמר בטל מקחו (וצ"ל) לבטל מקחו (פי' אם רוצה המתאנה לבטל המקח כסתמא דמתניתין וא"כ לפי"ז איפשר לומר דפחות משתות בעינן נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו והא דאיכא בין שתות לפחות משתות היינו דבשתות יכול לבטל מקחו ויכול לומר תן לי מקחי

[ועוד איפשר לומר שרב מתרץ (לפי הגהתי) דהא דתני נקנה המקח חוזר לו הונייתו ומזה הקשה לרב דאמר דשיעור הוא פי' אפי' לפחות שתות נמי בעינן שיראה לתגר או לקרובו וא"כ לדברי ר"י הנשיא לשיטת הירושלמי דמחליף הא דרבי יהודה הנשיא לר' נתן ודר' נתן לר"י הנשיא לפי מה דאיתא בש"ס דילן שאמר דשתות קנה ומחזיר אונאה א"כ מאי איכא בין שתות לפחות משתות ע"ז אומר רב אמר בטל מקחו (פי' דשניהם סברי דבאונאה שתות אם רצה חוזר אלא דפליגי בלוקח ומוכר וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"א) מי שהוטל עליו ידו על העליונה כו' מני מתניתין לא ר' נתן ולא ר"י הנשיא אי ר' נתן מתניתין קתני רצה וברייתא לא קתני רצה ואי ר"י הנשיא מתניתין קתני לוקח ברייתא קתני מוכר אמר ר' אלעזר אונאה זו איני יודע מי שנאה רבה אמר לעולם ר' נתן היא ותני בברייתא כר' נתן רצה ובלוקח ומוכר הוא דפליגי וא"כ לפי"ז ליכא תנא שסובר דקנה ומחזיר אונאה וא"כ איכא למימר דפחות משתות נמי יש שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו והחילוק הוא בין שתות לפחות משתות דהשתות רצה חוזר ומבטל מקחו אבל פחות משתות הוי מחילה וכל מה שביארתי הוא דלא כמו שכתב הפ"מ דפליגי אם שתות מקח או שתות מעות דשיטת הירושלמי משמע שסובר דשתות מקח הוא אליבא דכ"ע: וכמו שאבאר

עוד שם בירושלמי כהנא בעי קומי רב בשעה שהמוכר מתאנה מתאנה עד חומש ובשעה שהלוקח מתאנה מתאנה עד שתות [פי' אהא דתנן האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח. וא"כ אם המוכר מתאנה דהיינו אם האונאה הוא ארבעה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע והמוכר נתאנה ולא נתן לו רק עשרים כסף וא"כ נתאנה בד' דינרים הוי חומש מהמעות. ואם הלוקח נתאנה נותן לו עוד ד כסף א"כ הוי שתות מהמקח שהוא כ"ד כסף. א"ל הוא והונייתו מצטרפין עד שתות וא"כ המוכר שנתאנה ולא נטל רק עשרים כסף וא"כ אם תצטרף האונאה הוי שתות וזהו שתות מלבר וכן אם נתאנה הלוקח שתות מלגו וכל מקום דהוי שתות הוי אונאה וא"כ חולק על הש"ס דילן דאמרי' בב"מ (ד' מ"ט) לרב דבתר מקח אזלינן חמשה בשתא בטל מקח הוי וכתבו התוס' וא"ת מנא לי' הא דילמא הא נמי הוי שתות מקח דהוי שתות מלבר. וי"ל דמסתמא אית לן למיזל בתר שתות שוה המקח שהאונאה והמעות תלוי' בו אבל לשיטת הירושלמי דאזלינן בתר תרווייהו אי מלגו או מלבר וא"כ הוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' מ"ט) כי פליגי שוה חמשא בשיתא ושוה שבעה בשיתא לשמואל דאמר בתר מעות אזלינן אידי ואידי אונאה הוי לרב דאמר בתר מקח אזלינן חמשא בשיתא בטול מקח הוי שוה שבעה בשיתא מחילה הוי והוא משו' דסובר דאזיל בתר מקח הוא שתות מלגו דווקא וע"כ אמרי' דלרב דאמר בתר מקח אזלינן שוה חמשה בשיתא ביטול מקח הוי ושוה שבעה בשיתא מחילה הוי חבל לשיטת הירושלמי דאמר הוא והונאתו מצטרפין לשתות וא"כ שוה חמשה בשיתא אזלינן בתר שתות מלבר והוא והונייתו מצטרפין ושוה שבעה בשיתא הוי האונאה מלגו ח"כ בשניהם הוי האונאה וא"כ חולק הירושלמי על שיטת הש"ס דילן וא"כ הוא דלא כמו שפי' הפ"מ דלרב דאמר דשיעור הוא היינו דווקא שתות מקח ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא דאזלינן נמי בתר שתות מעות דלשיטת הירושלמי דסובר רב דאזלינן בתר מלגיו ומלבר א"כ ליכא נ"מ]

עוד שם מכר לו שוה חמשה בששה יכול מימר לי' חד דינר איגרבת סב דינרך. אמר ר' זירא יכול מימר לי' לית אקרי דיהון ברייתא אמרין פלוני איגחך. ואית דבעי מימר יכול מימר לי' לית הוא יקרי מלבוש בחמש' דינרים ר' יוחנן ור' אלעזר ור' הושעי' אמרי מה טעמא דאהן תני' ידע אנא דלא הות מיקמתי טבא אלא חמשה דינרים על דהות דחיק לי' יהבי אשתא דינרין סב דידך והב דידי

ונראה דלא מיבעי' לי' רק אי אמרינן דמי שהוטל עליו ידו על העליונה דאי אמרינן דשתות קנה ומחזיר אונאה לא הוי קשי' שיחזיר לו עד פחות משתות וכמו דאיתא בב"ב (ד' צה) ת"ש האונאה פחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמאי ליהדר עד פחות משתות ש"מ כל היכא דבעי לאהדורי כולי' מהדר הכי השתא התם מעיקרא שוה בשוה אמר לו כו' שתות ידיעה ולא מחיל כו' וע"ז לא קשי' לי דכיון דצריך להחזיר בשתות ע"כ מחזיר את כולו וכמו דאיתא (שם ד' צד) ת"ש דתני רבין בר ר"נ לא את המותר בלבד הוא דמחזיר אלא מחזיר לו את כל הרבעין כולן וכן איתא לקמן בירושלמי (פ"ז דב"ב ה"ג) הכא את מר הגוזל והכא את מר לא את הרובע בלבד מחזיר לו אלא את כל המות' אמר מכיון שאת מוציאו לפחות מחבל (צ"ל אם חסר ואם יתר) מחזירו את למדה בחבל (פי' כיון שהוא יות' מרובע וצרי להחזיר) את מוציאו למדה בחבל וצרי' להחזי' לו כולן והא דאומר מכר לו שוה חמשה בששה יכול מימר לי' חד דינר איגרבת סב דידך והוא כמו דתנן במתניתין מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר תן לי מעותי או תן לי מה שאניתני וע"ז מקשה דמפני מה יכול לומר לו תן לי מעותי דהא יכול המוכר לומר לו חד דינר איגרבת סב דינריך וע"כ יהי' קונה ומחזיר לו אונאה א"ר זירא יכול מימר לי' לית אקרי דיהון ברייתא אמרין פליגי איגחך (פי' שישחקו עליו על מה שנתאנה תחילה) ואית דבעי מימר יכול מימר לי' לית היא יקרי מלבוש בחמשה דינרין (פי' שהוא רוצה דווקא מלבוש של ששה דינרין) ר' יוחנן ור' אלעזר ור' הושעי' אמרי מה טעמא דאהן תני' ידע אנא דלא הוי מיקמתי טבא אלא חמשה דינרין על דהות דחיק לי' יהבי אשתא דינרין סב דידך והב דידי

ונראה לי דהא דאמר טעמא דאהן תני' ידע אנא דלא הוית מיקמתי טבא (פי' שלא רצה תחילה ליקח את הבגד ולקח אותו רק מפני שהי' דחיק וע"כ כיון שראה שנתאנה ע"כ אינו רוצה ליקח הבגד הזה וע"כ קאמר טעמא דאהן תני' (פי' זהו התנא שסובר דמי שהוטל עליו ידו על העליונה ואמאי לא יקנה ויחזיר לו אונאתו) ע"כ אומר ידע אנא דלא הוית מוקמי טבא כו' וע"כ הוא רוצה דווקא בגד ששוה ששה דינרין

עוד נראה לי דהא דקאמרי טעמא דהדין תני' היינו שהם מפרשים הא דתנן מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר תן לי מעותי או תן לי מה שאניתני זהו דווקא בלוקח שנתאנה אבל לא במוכר כמו דאמרינן בב"מ (ד' נ' ושם) מני מתניתין לא ר' נתן ולא ר' יהודה הנשיא אי ר' נתן מתניתין קתני רצה וברייתא לא קתני רצה (ופירש"י מתניתין קתני רצה דידו על העליונה ברייתא בדר' נתן לא קתני רצה אלא ע"כ קנה ומחזיר לו אונאה) אי ר"י הנשיא מתניתין קתני לוקח וברייתא תני מוכר כו' רבה אמר לעולם ר' נתן היא והני נמי בברייתא רצה ופי' רש"י ותני נמי בברייתא בדר' נתן ובלוקח ומוכר הוא דפליגי וא"כ הפלוגתא הוא רק בלוקח ומוכר וא"כ הא דתנן במתניתין מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר לו תן לי מקחי או תן לי מה שאניתני היינו דווקא בלוקח והכי טעמא דאהין תני' וכן משמע בש"ס דילן בב"מ (ד' נ"א) דאמרי' שם רבא אמר לעולם ר"י הנשיא היא ומאי דשייר במתניתין קא מחרש בברייתא אלמא דבלוקח איפשר לומר יותר כמו דאמרינן כל מי שהוטל עליו ידו על העליונה ועיין במהר"ם מה שכתב על פירש"י שם ולפי"ז איפשר לומר הא דמשנינן לעיל שזהו התירוץ על רבי דשתות קנה ומחזיר אונאה אלא דידו על העליונה ופליג בלוקח ומוכר וכמו דאמר רבה אמר לעולם ר' נתן היא ותני נמי בברייתא רצה ופירש"י דר' נתן רצה ובלוקח ומוכר הוא דפליגי וא"כ לפי"ז איפשר דגרסינן לעיל ר' יוחנן דע"כ אמר ר' יוחנן ור"א ור' הושעי' אמרי טעמא דאהן תני' (פי' מה שמחלק בין לוקח ומוכר הוא משו' דאמ' ידע אנא דלא הות מיקמתי טבא אלא חמשה דינרין כו' וע"כ סובר הדין תנא וכן מתניתין דקאמרה לוקח דווקא הוא