נועם ירושלמי על נזיקין סו

דילן משני אמר לך רב כו' והירושלמי סובר דאין לחלק בהכי וכמו דאמרי' בב"מ (שם) אמר אביי מחוורתא רב א' כר"מ ושמואל דאמר כר' יהודה ועוד דבירושלמי הובא פלוגתא זה בקדושין (פ"ק ה"ב) לענין יעוד ע"מ שלא יהי' עלי' יעודין דברי ר"מ וחכמים אומרים לא עשה ולא כלום כו' ולית לי' לרבנן תנאי איפשר לקיימו בסופו אית לי' תנאי ממון וזה תנאי הגוף ועיין בקדושין (ד' י"ט) וע"כ סובר הירושלמי דדבר שבממון תנאו קיים ועי' בירושל' פ"ק דמכות) והא דקאמר רב כל הנושא והנותן במנת שאין לו אונאה היינו שאין בו אונאה (ואיפשר דצ"ל במנת שאין בו אונאה) וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"ב) ע"מ שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה ופירש"י אני מבטיחך שאין בו אונאה ויש בו אונאה והוי גם מקח טעות והירושלמי סובר דאם אמר על מנת שאין בו אונאה היינו שאם יאנה אותו שיחזור לו האונאה דהא הוא רוצה במקחו אלא שהתנה שאם יהא בו אונאה שיחזיר לו וכי תימא הא בלאו תנאי שהות קנה ומחזיר אונאה אך זהו דווקא בכדי שיראה לתגר או לקרובו אבל אם שהא יותר אין צריך להחזיר לו אונאתו וע"כ מתנה עמו שאפי' אם שהא יותר שצריך להחזיר לו אונאתו

וע"כ מבאר דרב אזיל לטעמי' דרב סובר דיש שיעור ועיקר האונאה שאמרה תורה הוא רק בשתות אבל בפחות מותר לאנות וע"כ אם התנה אותו ע"מ שאין בו אונאה הדין הוא שיש לו אונאה והיינו דווקא אונאה בשתות מפני שאונאה לא הוי אלא אם יש בו שתות אבל לר' יוחנן דאמר דלית לי' שיעורא א"כ הא דאמרה תורה לא תונו אין בזה שיעור וא"כ אמאי קאמר רב דיש לו אונאה משמע שזהו רק שתות אך לדברי רב שאומר דהונאה לא הוי רק שתות והוא מפני שאי איפשר לצמצם במקח שיהי' שוה בצמצום וע"כ אם הוא פחות משתות אין צריך להחזיר אונאתו (ועיין בס' מחנה אפרים בדיני אונאה (ס' י"ז) האומר לחבירו חפץ זה שאני מוכר לך אין בו אונאה ונמצא אונאה פחות משתות מהו וראיתי לרש"י בפ' הזהב (ד' נ"א) באומר לחבירו ע"מ שאין בו אונאה יש בו אונאה שפי' שזה אינו מחילת אונאה אלא תביעת אונאה והוי מקח טעות ואם רצה חוזר בו כדין מקח טעות והנה איכא לספוקי בנידון דידן בתרתי חדא דאיכא לפרושי ולומר דעד כאן לא פירש"י אלא בשהתנה ואמר בלשון תנאי דאז ודאי כל שנמצא שיש בו אונאה המקח בטל אבל לדידן שלא הוציא דבריו בלשון תנאי אלא שאמר לו דע שאין בו אונאה איכא למימר דלא מפני זה יתבטל המקח אלא יחזיר האונאה כדינו ומדברי התוס' בסוגין נראה קצת דלשון ע"מ האמור כאן לאו דווקא אלא שאמר אני מבטיחך שאין בו אונאה המקח בטל לסברת רש"י ועוד איכא לספוקי דדילמא מה זה שאמר אין בו אונאה לאו על פחות משתות התנה דכיון דפחות משתות לא קפדי כו' סתמא דמילתא מתני היינו במידי דרוב בני אדם מקפידים עליהם ואיכא למימר דמה שאמר שאין בו אונאה על שיעור אונאה קאמר דהוי מידי דקפדי בי' כו' עיי"ש שהאריך בזה

ולפי מה שביארתי לשיטת הירושלמי תלי בפלוגתא דרב ור' יוחנן לענין אם אונאה יש לה שיעור מה"ת או לא דלרב דאמר שיעור הוא א"כ לא הוי בכלל אונאה אלא שתות. ולר' יוחנן דאמר דלית לי' שיעורא א"כ הוי בכלל אונאה אפי' פחות משתות וע"כ מביא הא דרב דע"מ שאין בו אונאה אחר הפלוגתא דרב ור' יוחנן

וגם בהא שנסתפק אם הוי מקח טעות או שמחזיר לו האונאה יתבאר לקמן דלרב מחזיר לו האונאה ולר"י בטל המקח מעיקרא כמו שיתבאר לקמן

וע"ז אומר תני ר' לוי האונאה פרוטה (פי' שרצה לפשוט מזה דר' יוחנן דאמר אונאה לית לי' שיעורא מה"ת והא דאמרה התורה לא תונו הוא אפי' פחות משתות וע"כ אמר ר' לוי האונאה פרוטה ואמאי לא קאמר דהאונאה היינו שתות ופחות משתות הוי מחילה ואמאי קאמ' האונאה פרוטה וקס"ד דלוי קאמ' לענין התורה שאמרה לא תונו היינו בפרוטה וכמו שכתב הרא"ש דהתורה אמרה לא תונו אם היא שוה פרוטה אפי' בפחות משתות וע"ז קאמר לוי האונאה פרוטה דאילו לרב דאמר שיעור הוא א"כ למאי קאמר לוי האונאה פרוטה והא תלוי בזה אם הוא שתות או פחות משתות וע"ז אומר האונאה לפרוטה פי' שהפי' הוא שאם יש בו שתות אפי' הוא רק בפרוטה נמי הוי אונאה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נה) חמש פרוטות וליתני נמי האונאה פרוטה (ופי' רש"י כגון אם הי' מקחו בשש פרוטות אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות בפחות כו' שהוא מטבע של כסף ועיין ברא"ש וע"ז אומר נמי והאונאה לפרוטה (פי' שאם המקח שוה ששה פרוטות ע"כ האונאה בפרוטה לאפוקי מדרב כהנא שאמר אין אונאה לפרוטות דבעינן דווקא מטבע של כסף) וע"ז אומר אלא אונאה עצמה (פי' שאין ראי' מהא דתני לי' האונאה פרוטה כמו שביארתי וע"כ אומר אלא אונאה עצמה פי' אם יש לה שיעור או לא ועל זה פליג רב ור"י)

וע"ז אומר אח"כ תני נקנה המקח וחוזר לו אונאתו דברי ר' יהודה הנשיא (פי' דקאי על הא דאמר רב תחילה כל הנושא והנותן במנת שאין בו אונא' (כצ"ל) יש לו אונאה וא"כ המקח קיים אלא שצריך להחזיר האונאה דהא הוא רוצה בהמקח אם אין בו אונאה ופחות מכדי אונאה לרב לא נקרא אונאה והא דמחזיר לו אונאתו היינו אפי' ביותר משיראה לתגר או לקרובו ע"ז אומר תני נקנה לו המקח וחוזר לו אונאתו כמו שאמר רב ר' יוחנן אמר בטל מקחו וכמו שפי' רש"י דבמנת שאין בו אונאה (שהפי' הוא דאני מבטיחך שאין בו אונאה ויש בו אונאה והוי גם מקח טעות): ולר' יוחנן שסובר דלית לי' שיעורא וא"כ הוי אונאה אפי' פחות משתות וע"ז אומר דבטל מקחו. וזה קאי אהא דאמר רב תחילה כל הנושא והנותן במנת שאין בו אונאה וכמו שביארתי [והוא כמו שהבאתי תחילה מה שנסתפק בזה המחנה אפרים אם צריך להחזיר האונאה או שהוי מקח טעות ודו"ק ועיין בהג"א על מנת שאין בו אונאה והרי יש בו אונאה מקח טעות הוא אם רצה לחזור יחזור לגמרי לפי' ר"י אבל לפי' רשב"ם קנה ויחזיר

והנה ראיתי להמחנה אפרים בה' אונאה (ס' י"ז) וכתב ונראה דלפי זה דאפי' פחות משתות אסור להונות אם נתן הדמים ועדיין לא משך יכול הלוקח לחזור ואפילו מי שפרע ליכא גבי' כיון דהמקח נעשה באיסור ועבר על לאו וכמו שכתב הרא"ש דאפילו בפחות משתות עובר על לאו דלא תונו דלפי"ז ימצא מלקות באונאה וצריך לבאר דאמאי לא מקשה על פחות משתות דהוי מחילה או על יותר משתות דהוי ביטול מקח דצריך ללקות על לאו דלא תונו אך דפחות משתות כיון דהוי מחילה כמו השבון וכמו שהארכתי בזה בספרי עמק יהושע (ס' ה) דכל מחילה שאח"כ הוי במקום תשלומין וא"כ הוי ניתק לעשה וכן ביותר משתות דהוי ביטול מקח א"כ בטלה המכירה וע"כ בודאי דאינו לוקה ואפי' לרבא דאמר בתמורה (ד' ד') כל מילתא דאמ' רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מידי והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא היינו דווקא אם הא דלא מהני הוא משום שעבר על הלאו אבל אם בלאו"ה לא מהני א"כ לא לקי ועיין בשבת (ד' צ"ד) אחת משלש ר"נ אמר חיוב רב ששת אמר פטור ר"נ אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתא אזלא לה טומאה רב ששת אמר פטור השתא מיהת הא איתא לטומאה אלמא כיון דבלאו"ה לא אהני מעשיו פטור וע"כ כתב המחנה אפרים דאי אמרינן דאפילו פחות משתות אסור להונות אם נתן הדמים ועדיין לא משך יכול הלוקח לחזור ואפי' מי שפרע ליכא גבי' כיון דהמקח נעשה באיסור ועבר על הלאו וכמו שכתב הרא"ש דאפי' פחות משתות עובר על הלאו דלא תונו וא"כ לפי"ז כיון דמדאורייתא הוי המכר קיים א"כ עבר על לאו דלא תונו וכיון שחזר המקח א"כ ילקה. ולי נראה דבזה לא שייך דבמקום איסורא לא תיקנו רבנן דהא אדרבא מדאורייתא המקח קיים ורבנן לא תיקנו אלא שלא יהי' קנין גמור ואוקמוה אמי שפרע א"כ בודאי דאינו יכול לחזור ועוד דבלא"ה כיון שאם לא הי' חוזר הא הוי בהשבה דהא פחות משתות הוי מחילה ומחילה הוי כמו תשלומין וכמו שהארכתי בזה בספרי עמק יהושע (ס' ה') ואם מחמת שחוזר א"כ דמי להא דאמרינן במכות (ד' נ"ז) מתקיף לה ר זירא והא איכא משכונו של גר (בימים הקדמונים) ומת כו' ומשני התם גברא בר תשלומין הוא ושיעבודא דגר הוא דקא פקע וכתבו שם התוס' דזה התירוץ הוא אי אמרינן דביטלו ולא ביטלו וא"כ לר"י דסבר דלית הוא שיעורא דאפי' פחות משתות אסור להונות ור"י סובר במכות (ד' ט"ו) דביטלו ולא ביטלו וע"כ אינו חייב מלקות]

ועוד איפשר לומר דהא דאמרינן בירושלמי רב אמר שיעור הוא ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא פליגי בהא דתנן שם אימתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו אם פחות משתות דהוי מחילה היינו נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו או פחות משתות הוי לאלתר מחילה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ') איבעי' להו פחות משתות לרבנן לאלתר הוי מחילה או בכדי שיראה לתגר או לקרובו ואם תימצי לומר בכדי שיראה לתגר או לקרובו מאי איכא בין שתות לפחות משתות איכא דאילו שתות ידו על העליונה רצה חוזר רצה קונה ומחזיר אונאה ואילו פחות משתו' קנה ומחזי' אונאה

וע"כ איפשר לומר דפליגי בזה רב אמר שיעור הוא (פי' דפחות משתות נמי הוי בכדי שיראה לתגר או לקרובו) ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' דפחות משתות לית לי' שיעורא בכדי שיראה לתגר או לקרובו) רב אמר כל הנושא והנותן במנת שאין לו עליו אונאה יש נו עליו אונאה וא"כ לא הוי רק בפחות משתות: וזהו משום דאזיל לטעמי' דפחות משתות לא הוי מחילה לאלתר אלא בכדי שיראה לתגר או לקרובו וע"כ אם התנה במנת שאין בו אונאה ע"כ אפי' פחות משתות נמי מחזיר אונאה דאלו לשתות אפי' בלא תנאי תנן דמי שהוטל עליו ידו על העליונה אלא ודאי דקאי אפחות משתות וא"כ פחות משתות נמי הוי בכלל אונאה וע"כ בעינן בכדי שיראה לתגר או לקרובו ולא הוי מחילה לאלתר

וע"ז מביא הא דתני לוי האונאה פרוטה ופשיט מזה והוא דאיך