נועם ירושלמי על נזיקין סה

אינו מצוי ליפול כרם מצוי ליפול. וצריך לבאר דמהו השייכות להא דאמר מתחילה ובפ' איזהו נשך ה"ל לאתויי ע"כ נראה לי דמייתי הך דר' סימון כו' להביא ראי' שים חילוק בין כרם ובין בית דבית מצוי ליפול והכא נמי יש חילוק בין חיטים למעות דבחיטים נאמן לומר נשרפו חיטיך בעלי' ומעות ששומרן אינו מצוי ליפול בדליקה והוא ראי' להא דמשני ר' שמואל בשם ר' אבהו דאם אמר לו נשרפו חיטיך בעלי' נאמן

עוד שם אמר ר' יוסי את ש"מ בר נש דיהיב לחברי' עשרה דינרין א"ל במנת דתיקום בהון מאה גרבין מכיון ששלח יד בהם צריך להעמיד לו מקחו (עיין במראה הפנים מה שהביא מה שכתב בשיטה מקובצת מה שכתב הרמב"ן והוא דוחק דהא כבר אמר דמעות קונות למי שפרע)

וע"כ הי' נראה לי (שיש ט"ס וחילוף השורות וצ"ל אחר הא דרשב"ל) דאמרי' שם רשב"ל אומ' או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך אתה צריך משיכה ואי את צריך משיכה מיד העובד כוכבים על דעתי' דרשב"ל לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע א"ר יוסי ב"ר בון ותייא כהדין תנאה דתני הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע והוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' מ"ז) תנן אבל אמרו מי שפרע כו' אי אמרת בשלמא מעות קונות משום הכי קאי באבל אלא אי אמרת מעות כו' אמאי קאי באבל משום דברים ובדברים מי קאי באבל והתני' ר' שמעון אומר כו' דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל וע"ז אומ' הירושלמי על דעתי' דרשב"ל לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע (פי' כיון דאית לי' דמדאורייתא משיכה קונה). וע"ז משני ותייא כהדין תנאה דתני' הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע (פי' אבל יש בהם משים מחוסרי אמנה וע"כ אי איכא בהדיי' מעות קאי באבל). וא"כ הכל משום דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה והנה בחו"מ (ס' ר"ט) האריכו בזה האחרונים אם מקנה לו במעות דבר שלא בא לעולם אעפ"י דלא קנה אך לענין אם קנה והוא חוזר בו אם מוסרין אותו למי שפרע. וע"כ נראה לי דלשיטת הירושלמי דלר' יוחנן הא דקאי באבל הוא משו' דמדאוריית' מעות קונות ולא משום דברים וכמו שביארתי דלשיטת הירושלמי דאמר ר' יעקב בר זבדי כו' אמר ליתן מהנה לחבירו וביקש לחזור חוזר בו וא"כ בדברים ליכא משו' מחוסרי אמנה והא דקאי באבל הוא רק משום דהוא קנין דאורייתא אבל לר"ל דהכל משום דברים אלא דדברים ואיכא בהדיי' מעות קאי באבל אבל בדברים בלא מעות לא קאי באבל. וא"כ אם הקנה לו אפי' דבר שלא בא לעולם במעות והוא קנה אח"כ ע"כ כיון דאיכא מעות ודברים צריך להעמיד לו מקחו ואם לאו קאי במי שפרע אפי' בדבר שלא בא לעולם ועיין בב"ב (ד' ס"ט) א"ל ארעא דיקלא חזינא אי אית לי' דיקלי יהיב לי' הרי דיקלי ואי לית לי' זבין לי' תרי דיקלי ופירשב"ם יקנה לצורכו שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה כו' אע"ג דהוי דבר שלב"ל אף עפ"כ צריך משום מחוסרי אמנה

וע"ז אומ' אח"כ (לפי הגהתי) אמר ר' יוסי את שמע מינה בר נש דיהיב לחברי' עשרה דינרין א"ל במנת דתיקום לי בהון מאה גרבי (פי' שצריך לקנות עוד ואינו תחת ידו) ע"ז אומר מכיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו והוא משום דברים ומעות ע"ז אומר מכיון ששלח ידו דהינו שקנה דכל זמן שלא קנה אין לו לקנות רק אם קנה חייב להעמיד לו וא"כ לפי"ז יהי' נ"מ בין ר' יוחנן לר"ל לענין מי שפרע (ועיין רש"י (בב"מ ד' מ"ח) ונפקא מינה לענין קידושי אשה דלר' יוחנן הוי קידושין דמדאורייתא מעות קונות ודידי' הוא וע"כ הוי קידושין אך יש מהפוסקים שחלקו על זה דכיון דחכמים תיקנו דמשיכיה קונה א"כ אף מדאורייתא לא הוי קידושין ועיין בב"מ (דף מ"ח) אבל מידי אחריתא דמחוסר משיכה לא מעל עד דמשך משמע דלר' יוחנן מעל משום דמדאורייתא מעות קונות. אך איפשר לומר משום דמדאורייתא מותר להשתמש באותן המעות ע"כ מעל ועיין בב"מ (ד' מ"ג) בתוס' שם ובב"ק (ד' ע"ט) בד"ה תיקנו משיכה בשומרין ולפי מה שביארתי לשי' הירו' יש נ"מ לענין מי שפרע (אך יש עוד נ"מ לענין משיכה בעובדי כוכבים אי קונה או לא ועיין בבכורות (ד' י"ג) ואפשר דמדר"ל שמעינן לר"י נמי דלענין מי שפרע הוא אפי' בדשלב"ל נמי]

שם (ה"ג) האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח כו' ובגמ' רב אמר שיעור הוא ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' הפ"מ רב אמר שיעור הוא שתות למקח דתני במתניתין בדווקא קתני וזהו שיעור של אונאה דאחר שתות של שיווי המקח אזלינן כו' ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא בדווקא והוא הדין לשתות מעות ואף על גב דליכא שתות מקח אונאה יש לו

עוד שם רב אמ' כל הנושא והנותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה תני ר' לוי אונאה פרוטה והאונאה פרוטה (פי' הפ"מ וקס"ד לדין פרוטה קאמר דיש אונאה דהיינו דמתמה הש"ס ואונאה לפרוטה אלא אונאה עצמו מהו כיון דהמקח בפרוטה מהו האונאה דשייכא בה והכי ה"ל למימר האונאה לפרוטות כגון אם מכר לו שוה שש פרוטות בחמש

עוד שם תני נקנה המקח חוזר לו הונייתו דברי ר' יהודה הנשיא ר' יוחנן אמר בטל מקחו (פי' הפ"מ הני בתוספתא והכי איתא התם מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו חלוק שוה ה' בשש יד לוקח על העליונ' רצה א"ל תן לי סלע כו' רצה אומר לו הילך מעותי ותן לי חלוקי רבי אמר לעולם יד המוכר על העליונה והיינו דקאמר הכא דר' יהודה הנשיא סבר דלעולם נקנה המקח אם המוכ' רוצה ואעפ"י שמכר לו שוה חמש בשש ונתאנה לוקח מחזיר לו הונייתו והמקח קיים. ר' יוחנן פליג דכה"ג בטל מקחו דהוני' בחומש הוא והנה הפ"מ כתב במראה הפנים למאי דפרישית לעיל דר' יוחנן כשמואל דהתם סבירא לי' ולדידי' כי איכא שתות מעות נמי דין אונאה יש לו ולפי"ז צריך לפרש דר' יוחנן לא קאי על גוונא דמתני בתוספתא כמו שהבאתי בפנים אלא אעיקרא דמילתא דר' יהודה הנשיא הוא דפליג דקאמר נקנה מקחו וכו' דמשמע לעולם אפי' יותר על שתות מקח ועל שתות מעות המקח קיים אלא שמחזיר אונאה ע"ז קאמר דאם יש כאן יותר מאונאה מכל צד מקחו בטל כו' ע"ש אך זהו דוחק לומר דלרבי אפי' יותר משתות נמי קנה ומחזיר אונאה ור"י פליג בהא על רבי דיותר משתות מקחו בטל. וע"כ איפשר שיש (ט"ס) והאי ור' יוחנן הוא ר' נתן. והוא הברייתא שהובאה בב"מ פלוגתא דרבי ור' נתן וא"כ צריך לומר שיש ט"ס בירושלמי בפלוגתא דר' יהודה הנשיא ור' נתן וצ"ל כמו דאיתא בש"ס דילן

וע"כ נראה לי דהא דאמר רב אמר שיעור הוא ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא לא פליגי בהא דפליגי רב ושמואל בב"מ (ד' מ"ט) דאיתמר רב אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות שנינו. אלא דשניהם מודים דשתות מקח שנינו וכמו דאמר ר' יוחנן אח"כ דבטל מקחו והוא משום דשתות מקח שנינו וכמו דתנן בב"מ (ד' מ"ט) שתות למקח

והא דפליגי רב ור' יוחנן הוא בהא שכתב הרא"ש (פ"ד דב"מ) ויראה דבכל שאר דברים אפי' פחות משתות אסור לאנות את חבירו אם יש בו שוה פרוטה כיון שיודע שאין מקחו שוה כל כך דרחמנא אמר לא תונו בכל דבר שיש בו שיווי ממון הזהירה התורה שלא יאנה את חבירו אלא שאמרו חכמים דעד שהות הוי מחילה לפי שכך דרך מקח וממכר לפי שלוקח והמוכ' יכולין לכוין דמי המקח בצמצום ודרך העולם למחול טעותם עד שתות שאף אם יבוא המתאנה לערער לא ישומו השמאין בשוה כו' ואין מערער ומוחל אבל אם המוכר בקי או אם הלוקח חבר ובקי בערך מקחו יותר מן המוכר אל יאנו זה את זה אם לא שיפרוט חוץ ממטבע כל זמן שלא הגיע לכדי אונאה מותר לכתחילה להוציאה ביפה שגם אחר יקבלנה מידו ביפה ואין בו הפסד כלל או שמא כיון דדרך מקח וממכר בכך דלפעמים הלוקח חפץ במקח והוא מוסיף עליו דמים כו' הילכך עד שתות הוי בכלל דמי מקח ואין כאן שום אונאה כלל כו' וירא שמים יוצא ידי כולם וע"כ נראה לי דפליגי בזה רב ור' יוחנן והוא שאומר רב אמר שיעור הוא (פי' דיש לאונאה שיעור מה"ת דהיינו שתות ואם הוא פחות משתות לא אמרה התורה ע"ז לא תונו). ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' דמן התורה אסור לאנות אה חבירו אפי' פחות משתות אם יש בו שוה פרוטה (וכמו שכתב הרא"ש) אלא דחכמים אמרו דעד שתות הוי מחילה לפי שאין יכולים לצמצם דמי המקח. אבל אם הוא בקי בשיווי החפץ אסור לאנות מה"ת אפילו פחות משתות רק שיש בו שוה פרוטה כמו שכתב הרא"ש

וע"ז אומר אח"כ רב אמר כל הנושא ונותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה (פי' שהירושלמי מפרש דהא שאומר כל הנושא והנותן במנת שאין לו עלי אונאה אין הפי' שאומר פ"מ שאין לך עלי אונאה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"א) איתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה כו' דאם כן זה הלוי בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה וכמו שאומר בש"ס דילן לימא רב דאמר כר' מאיר ושמואל דאמר כרבי יהודה ואף על גב דהש"ס