נועם ירושלמי על נזיקין ס

וראה שמגלגלין עליו שבועות אחרות וחזר ואמר משלם אני חוששין פי' חוששין שמא ליפטר מן השבועה אמר הריני משלם ולא לעשות נחת רוח למפקיד ולא מקני לי' כפילא וקאמר ר' יוסי לא חייבה תורה שבועה להחמיר עליו אלא להקל עליו וכיון דאמר הריני משלם הוי כאילו אמר מתחלה איני נשבע ומקני ליה כפילא וניחא לי' להאי פירושא דאילו לפירוש דרב אלפס צריך לומר שהירושלמי פליג אגמ' דידן דסבר דאין מגלגלין בדרבנן דכי אמר נמי הריני משלם אכתי מחוייב שבועה דרבנן שאינו ברשותו כדאיתא בירושלמי אהך מילתא גופא ואע"ג דבפ"ק דמציעא (ד' ו') משמע דשבועה שאינה ברשותו שבועה דאורייתא היא דקאמר התם ג' שבועות משביעין אותו שלא פשע בה ושלא שלח בה יד ושאינו ברשותו דכתיב כו' אם לא שלח ידו וכן שלא פשע כו' אגבן נשבע שבועה שאינו ברשותו אבל כשהוא משלם ואנו חושדין אותו שמא עיניו נתן בה ומשביעין אותו שבועה שאינה ברשותו הך שבועה דרבנן היא. וכתב ע"ז בספר פילפונא חריפתא הכי גרסינן בדפוס ישן וניחא לי האי פירוש דסבר דאין מגלגלין בדרבנן פי' הירושלמי סובר לפי' הרי"ף דחוששין היינו שמא אמר לשלם כדי שלא לגלגל ולפיכך מגלגלין דהא אפי' כי לא נחוש דלכך אמר לשלם אפ"ה מגלגלין עליו על השבועה דאינו ברשותו אלא ודאי דסבר דבדרבנן אין מגלגלין ושבועה שאינו ברשותו דרבנן היא אבל לפי' הרא"ש ניחא דלעול' סובר הירושל' דמגלגלין נמי בדרבנן והא דאמר חוששין כו היינו לענין קניית הכפל הוא וקאמר חוששין היינו דשמא הי' סובר דאין מגלגלין בדרבנן וכי נמי לפי האמת מגלגלין בדרבנן אפ"ה לא מקני לי' כפילא כיון שלא היה דעתו לעשות נחת רוח כו']

והנה זה מוכח בירושלמי שסובר דמגלגלין אפי' בדרבנן וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דשבועות ה"א) מהו לגלגל כו' נשמעינה מן הדא מגלגלין כו' שבועת תקנה על שבועת תקנה אלמא דהירושלמי סובר דמגלגלין אפי' בדרבנן

אך דקשה לי דא"כ לפי פי' הרי"ף והרא"ש סובר הירושלמי דמשביעין אותו שבועה שאינו ברשותו ובירושלמי (פ"ח דשבועות ה"ד) איתא מהו שיאמר לו בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה מ"מ אינו משלם מהו דיימר לי' אפי' דאת יהיב לי כמה דידי אנא בעי גבך וא"כ מיבעי' לי' בירושלמי אם משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו אם הוא משלם ועוד קשה לי אהא דאיתא בירושלמי (בפ"ו דשבועות ה"ח) אהא דתנן המלוה את חבירו על המשכון כו' מי הוא הנשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון ובגמ' שם שמואל אמר שאין השבועה זזה מביניהן אם ישבע המלוה נשבע ונוטל אם ישבע הלוה מוצי' הלה את הפקדון מי הוא הנשבע מי שהפקדון אצלו ולא מקשה הירושלמי כמו דמקשה בש"ס דילן בב"מ (ד' ל"ד) דא"ר הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו מיתיבי המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון כו' מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון. ואם איתא לדרב הונא כיון שמשתבע שאינו ברשותו היכי מצי מפיק לה ושקיל וטרי בש"ס דילן ורב אשי מסיק דקאמר מי ישבע תחילה שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפיקדון ובירוש' לא מקשה ממתני' כלום א"כ משמע דהירושלמי לא סבר להא דרב הונא דאמר דמשביעין אותו שבועה כאינה ברשותו. ועוד דלשיטת הרא"ש נמי דוחק הוא שמפרש הירושלמי בהא דקאמר דחוששין דילמא אמר משלם אני והוא מפני שראה שמגלגלין עליו. וא"כ צריך לומר שהוא טעה וסבור דבדרבנן אין מגלגלין דאי לאו"ה אפי' ישלם נמי יגלגלו עליו דהא בדרבנן נמי מגלגלין דהא צריך לשבע שבוע' ברשותו

ע"כ נ"ל דמבעי' לי' אם אמר משלם אני חוששין שמא שלח בו יד (פי' אם צריך להשביעו שבועה שאינה ברשותו). וזה מיבעי' בירושלמי וע"ז מביא ראי' אהך ברייתא דתני אמר נשבע אני וראה אותן שמגלגלין עליו שבועו' אחרות וחז' ואמ' משלם אני חוששין אר"י לא חייבה אותו התורה שבועה להחמיר אלא להקל עליו (פי' דפליגי בזה אם מקני לי' כפילא דהא דקאמר משלם אני הוא רק מפני שראה שמגלגלין עליו. ור' יוסי אומר לא חייבה התורה שבועה להחמיר אלא להקל. וע"כ כיון שמ"מ שילם מקני לי' כפילא). וע"ז פשיט דאין משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו דא"כ איך רוצה לשלם אח"כ בשביל שלא יגלגלו עליו כיון דמ"מ יהיו מגלגלין עליו מחמת השבועה שאינה ברשותו וע"כ פשיט מזה דאין משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו. ועל כן ניחא דלא מקשה על מתניתין דשבועות דמי נשבע כו' כמו דמקשה בש"ס דילן משום דהירושלמי לטעמי' דאין משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו

והא דמיבעי' לי' (בפ"ח דשבועות) מהו שיאמר לו בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה וא"כ מיבעי לי' בירושלמי אם משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו ולפי מה שביארתי פשיט לי' דאין משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו איפשר לומר דלא מיבעי' לי' התם בירושלמי אם משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו. אלא דמיבעי' לי' אם הוי תביעת ממון לענין שיתחייב עליו אשם וחומש דהתם מתחייב אעפ"י שלא הי' חייב שבועה וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ג) הגוזל מחבירו שוה פרוטה אפי' בנשבע מעצמו וכן בב"ק (ד' ק"ו) דאפילו בקפץ ונשבע נמי חייב. וע"ז מיבעי' לי' (בספ"ח דשבועות) בירושלמי שם מהו שיאמר לו בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה מ"מ אינו משלם מהו דיימר לי' אפי' דאת יהיב לי כמה דידי אנא בעי גבך היינו לענין שאם משלם ונשבע שאינה ברשותו אם הוי כמו כפיר' ממון דהא אינו מתחיי' רק על כפירת ממון ועיין בחוה"מ (ס' ע"ג) במה שכתב הקצה"ח (ס"ק ב) שכתב וכן נראה היכא דאיכא תביעה בחפץ ידוע שטוען התובע מכרת לי זה החפץ אג"ק או במשיכה והדמים אתן לך והנתבע אומר לא מכרתי לך דצריך הנתבע לשבע כו' ואף על גב דליכא דררא דממונא ואם הזיק את החפץ לא היה משלם אלא דמים כו' דאם לא היה זה שוה פרוטה האיך הב"ד נזקקין להציל מן החמסן כיון דנותן דמים של החפץ אלא ודאי כיון שזה אומר כלי אני נטל וזה רוצה ליתן דמים אין כופין את המוכר למכור והוי ליה תביעה בכל הכלי]. וע"כ מיבעי' לי' בירושלמי אם הכלי אינו שוה רק פרוטה והוא שילם והתובע תובע את הכלי אע"ג דאין מחייבין אותו שבועה שאינה ברשותו כמו שביארתי לפי שיטת הירו' אפ"ה אם קפץ ונשבע אם הוי כפירת ממון וחייב אשם וחומש דגבי כלי לא בעינן כפירת שתי כסף ואע"ג דאיתא בירושלמי (פ"ו דשבועות) אמר שמואל טענו שני מחטין והודה לו באחת מהן חייב אמר ר' חנינא והן שיהיו יפות שתי פרוטות שתהא הטענה פרוטה וההודי' פרוטה ואמר ע"ז אתי' כב"ש דלא ילפי כסף מכלים ברם כב"ה דילפי כסף מכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ודכותה מה כסף שתי מעין אף כלים שתי מעין (ופליג על הש"ס דילן) אפ"ה זהו רק לענין שיהיו הב"ד משביעים אותו אבל לענין כפירת ממון שיתחייב חומש ואשם בעינן רק פרוטה וכמו דאית א בירושלמי (פ"ה דשבועות ה"א) הפקיד להם שוה פרוטה לא נמצא מביא קרבן על חצי פרוטה כו' וע"כ מיבעי' לי' אם הי' כפירת ממון לענין להתחייב אשם וחומש:

ועוד נראה לי להגיה בירושלמי (שיש שם ט"ס וחלוף השורות) ותחילה צריך לגרוס האיבעי' מהו שיאמר לו בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה מ"מ אינו משלם מהו דיימר לי' אפי' דאת יהיב לי כמה דידי אנא בעי גבך (פי' דמיבעי' לי' אם משלם אם צריך לישבע שבועה שאינו ברשותו) ובכאן צ"ל תני לא להקל ולא להחמיר חיי' והנה הפ"מ תמה ע"ז דהא אדרבא מוכח ממתניתין דלא להקל ולא להחמיר פטור ואינו חייב רק אם בא לפטור את עצמו בשבועתו ע"כ נראה לי שהפי' הוא דתני לא להקל ולא להחמיר חייב היינו שאין החיוב עפ"י ב"ד כגון כופר בכל שאינו מחוייב לשבע עפ"י ב"ד אפ"ה חייב וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ב) וממתניתין דב"ק אין ראי' כמו שכתבו התוס' דיש לפרש כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ג) דמיירי בטענו שתי כסף והודה לו בפרוטה כו' עיי"ש

וע"ז אומר אמר רבי מתניתא אמרה כן אמר לשואל אמר לשומר חנם כו' איכן שורי א"ל מת כו' ואמאי לא תני גבי כל אלו הפטורים דאפי' נמצא ברשותו רק שהשואל אמר לו מת וא"כ חייב שלם ואח"כ נמצא ברשותו דפטור אלא ודאי דאע"ג ששילם אעפ"כ חייב מחמת שנשבע לשקר שנמצא ברשותו ופשיט מינה רבי דלא להקל ולא להחמיר חייב וא"כ מוכח מזה דאין משביעין שבועה שאינה ברשותו דאל"ה הרי הי' צריך לישבע בזה מחמת ב"ד וע"כ חייב א"כ אין ראי' מזה דלא להקל ולא להחמיר חייב אלא ודאי דאין משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו וע"כ פשיט ממתניתין דלא להקל ולא להחמיר נמי חייב וע"כ לא קתני שנמצא ברשותי' דא"כ הי' חייב אעפ"י שאין ב"ד משביעין אותו על זה

[והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דקידושין) ביארתי שם שצ"ל תחלה מהו לישבע שיאמר לו השבע לי שלא נתת בה עיניך לגוזלה מ"מ אינו משלם מהו דיימר לו אפי' את יהיב לי כמה דידי אנא בעי גבך. וע"ז פשיט ליה מתניתא אמרה כן והוא מדקאמר גבי שואל משביעך אני ואמר אמן פטור דלמאי משביעו כיון שמשלם אלא ודאי שמשביעו ע"ז שאינה ברשותו. אבל כעת נראה לי שהוא דוחק ועיין בתוס' ב"ק (ד' ק"ו) בד"ה קפץ כו' ותימא דלעיל קתני משביעך כו' ומוקי לה בקפץ כו' וי"ל דהשביע עליו משמע