נועם ירושלמי על נזיקין נו

וע"כ כיון דשיטת הירושלמי הוא דאפי' לפריעה בת יומא לא חיישי' כיון שאינו מצוי ואפי' בנפל דאיתרע. ע"כ סובר הירושלמי נמי דאם מצא בתוך זמנו יחזיר משום דחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אבל לשיטת הש"ס דילן שסובר דכיון דנפל איתרע וחיישינן אפי' לפריעה בת יומא א"כ איפשר לומר דהוא הדין לענין תוך זמנו דכיון דנפל איתרע ע"כ חיישינן לפירעון אפי' בתוך הזמן. וע"כ כתב זה הרמב"ם משום הוראת רבותיו דאל"ה הרי מוכח בירושל' דתוך זמנו לא חיישינן לפי מה שהגהתי בירושלמי (שצ"ל תני מצא גיטין וכתובו' ה"ז לא יחזיר וכתובה לא הוי חזקה) (פי' דלא הוי חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו משום דחיישינן לצררי). וא"כ מוכח דבשט"ח יחזיר בתוך זמנו והוא כמו שביארתי דהירושלמי אזיל לטעמי')

וע"כ הי' נראה לי עוד דהא דאמר בירושלמי תנא מצא גיטין וכתובות ה"ז יחזיר אחר המשנה הוא ט"ס וצ"ל קודם המשנה דמצא גיטי נשים. והוא דקאי אהא דאמר ר' יוסא בשם ר' יוחנן אם יוצא לבו ביום יחזיר והטעם הוא משום דלפריעה בת יומא לא חיישינן. וע"ז אומר תני מצא גיטין וכתובות ה"ז יחזיר (והוא ט"ס וצ"ל כמו שהגהתי לא יחזיר) ופריך מזה לר' יוחנן שאמר דכיון דלפריעה בת יומא לא חיישינן והוא משום שאינו מצוי לפרוע בו ביום ע"כ יחזיר וא"כ קשה מה דתני מצא גיטין וכתובות לא יחזיר אע"ג דכתובה הוי בתוך זמנו דהא לא ניתנה לגבות מחיים ואעפ"כ לא יחזיר ומקשה מזה על ר' יוחנן שאמר דאם הי' זמנו לבו ביום יחזיר משום שאין אדם מצוי לפרוע ביומי' וא"כ תוך זמנו אמאי לא יחזיר דהא חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אלא דהטעם הוא כיון דנפל איתרע וחיישינן אפי' בתוך זמנו א"כ ליחוש אפי' לפריעה בת יומא. וע"ז משני וכתובה (צ"ל כתובה) לא הוי חזקה. והוא משום דחיישינן לצררי. אבל בשט"ח אם הוא תוך זמנו צריך להחזיר והוא כמו שאמר ר' יוחנן דאם הי' זמנו לבו ביום יחזיר אבל לשיטת הש"ס דילן דאפי' לפריעה בת יומא חיישינן איפשר דחיישינן לפירעון אפי' בתוך הזמן כמו שפסק הרמב"ם ודו"ק

עוד שם שטר שלוה בו ופרעו לא יחזיר ויגבה בו מפני מרע כאן של לקוחות ר' יוסא בשם ר' יוחנן ואפי' לבו ביום ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי הכא את מר אפי' לבו ביום והכא את מר אם זמנו יוצא לבו ביום יחזיר (פי' וא"כ מוכח דאדם פורע בו ביום) א"ל אדם מצוי ללות ולפרוע בו ביום (והוא ט"ס וצ"ל) אדם אין מצוי ללות ולפרוע בו ביום) ואין אדם עשוי לפרוע וללות בו ביום (פי' שהוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' י"ז) א"ל מי קאמינא דנא פרעי כלל דלא שכיח דפרעי' ביומי' קא אמרי') פי' שאינו מצוי ללות ולפרוע בו ביום וע"כ יחזיר לר' אסי אמר ר' יוחנן (וכן לשיטת הירושלמי כמו שביארתי) אבל אעפ"כ איפשר שימצא מי שיפרע ויחזור וילוה

שם ר' חגי בעי קומי ר' יסא הוא הזמן והן העדים והוא המלוה מהו מפני מרע כחן של לקוחות (פי' מפני מה אינו יכול לגבות בשטר שנמחל שיעבודו הא הוא הזמן והן העדים והוא המלוה) וע"ז אומר אמר לי' בשלא נשתעבדו הנכסים ויש אומרים שלא חתמו עדים על אותה המלוה. ונראה לי דהא דמחולקים אם מפני שלא נשתעבדו הנכסים או שלא חתמו העדים על אותה מלוה הוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"י דכתובות) בהא דאמר שם על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו הנכסים עיי"ש שהארכתי בזה: וא"כ אי אמרינן דבשטר נתחייבו הנכסים ע"ז אומר אמר לי' בשלא נשתעבדו הנכסים דכיון דנמחל השיעבוד של השטר א"כ במה נשתעבדו הנכסים ואי אמרינן דבכסף נתחייבו הנכסים ע"ז אומר בשלא חתמו העדים על אותה מלוה וא"כ ליכא העדים על הכסף הכני שהלוהו

עוד איפשר לומר עפ"י מה שכתב הקצה"ח בש"ע חוה"מ (ס' מ"ח) שנחלקו הפוסקים בשטר שנמחל שיעבודו דהסמ"ע כתב דגובה מבני חרי והש"ך כתב דבשטר שנמחל שיעבודו לא גבי כלל עיי"ש וע"ז אומר בירושלמי מהו מפני מרע כחן של לקוחות אמר לי' בשלא נשתעבדו הנכסים וזהו אי אמרינן דממשעבדי לא גבי אבל מבני חרי גבי וי"א בשלא חתמו העדים על אותה המלוה וא"כ הוי כמלוה ע"פ ולא גבי אפי' מבני חרי אם הוא כופר כיון שהעדים לא חתמו על זה

ועוד איפשר לומ' לפי מה שכת הקצה"ח בהא דאם נקנה בכתיבה ומסירה בשטר שנמחל שיעבודו דמשמע מהרא"ש (פ"ד דנדרים ד' כ"ז) דגובה בו אם נהנו בכתיבה ומסירה כמו שכתב הרא"ש גבי מי שפרע מקצת חובו ר' יוסי אומר יתן דה"ל אסמכתא וקני' וגובה בו כל חובו מבני חורין אבל ממשעבדי לא שכבר נמחל שיעבודו חצי החוב ושטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו וכו' ומבני חורין גבי דקני לי' במסירה אי נמי גובה ממשעבדי כל החוב שכך התנה שאם לא אתן עד זמן פלוני שיהא כל המעות מתנה וישאר השטר כבתחילה והאי פירושא ניחא טפי דבקנית אותיו' בעי כתיב' ומסיר' ע"כ (ומשמע הא כתב ומסר מהני אבל הש"ך (ס' נ"ה) כתב דלא נתכוין הרא"ש לומר דמועיל כאן כתיבה ומסירה דכיון דנמחל שיעבודו האיך יועיל כתיבה ומסירה דהא צריך למכתב קני לך איהו וכל שיעבודו דבי' והכא נמחל שיעבודו כפי המעות שנתן כו' וכתב ע"ז הקצה"ח דאינו קושי' דשטר שנמחל שיעבודו לא נפקע השיעבוד למפרע אלא כשנפרע או נמחל הרי הוא כפודה וכקונה שיעבודו ממנו וא"כ שפיר שייך בו קני לך איהו וכל שיעבודו כיון דהשיעבוד שבתוכו שנעשה מתחילתו לעבוד לא פקע למפרע אלא דהוא עתה של הלוה ויכול לחזור ולקנותה ולא גרע מהא דקייל"ן שטר מכר נקנה בכתיבה ומסירה בב"ב (ד' קס"ט) והתם שטר קנין הוא דשטר ראי' אינו נקנה בכתיבה ומסירה כו' וכיון דשטר קנין הוא הרי הוא כאלו נמחל שיעבודו דהא שטר קנין בתר דעבד דידי' והוא הקנין לאו כלום הוא אלא צריך לומר דמקנה איהו וכל שיעבודי' דאית בי' כו' ולפי מה שכתבתי בדברי הרא"ש דנמחל שיעבודו נקנה בכתיבה ומסירה צריך לומר דנקנה גם שיעבוד הגוף ולא הוי כשאר שטרות דנקנין בכתיבה ומסירה דאינו נקנה אלא שיעבוד נכסי ולא שיעבוד הגוף וכאן צריך לומר דשיעבוד גופי' נמי נקנה דאם שיעבוד גופי' אינו נקנה א"כ ליתי' לשיעבוד הגוף כלל וממילא פקע שיעבוד נכסי דאינון ערבין גבי מוכר שט"ח שיעבוד גופי' לא פקע ונשאר אצל המוכר אבל כאן אי ליתא לשיעבוד גופו ליכא שיעבוד נכסי אלא ודאי צריך לומ' כיון דהרא"ש סובר דנקנה שטר שנמחל שיעבודו בכתיבה ומסירה דשיעבוד גופו נקנה ודווקא במוכר שט"ח שיעבוד גופו נשאר אצל המוכר משום דליתי' במכירה כיון שהוא דבר שאין בו ממש כשיטת ר"ת בטעמא דמחילה במוכר שטר חוב אבל הלוה עצמו שישתעבד כמו דמהני לי' כתיבה ומסירה לשיעבוד נכסי כן נמי מהני לשיעבוד גופו

ובזה נראה לי לבאר הירושלמי (פ"י דב"ב ה"ה) מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרי הגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ר"י אומר לא יתן כו' ובגמ' תני עיצומים ר' אבהו גבי ר' אחא גבי ר' אמי גבי ר' יונה ור' יוסי לא גבי א"ר מנא אע"ג דלית ר' יוסי גבי עיצומים מודה בהוא דיהיב ברי' אומנתו ועיצומים ביניהם דהוא גבי (ופי' הפ"מ עיצומים זהו תנאי אסמכתא והכי איתא בתוספתא בפ"ק דב"מ שנים שנתעצמו זה בזה ואמר א' מהן לחבירו אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני יהא לך בידי כך וכך הגיע הזמן ולא בא יתקיים התנאי דברי ר' יוסי אמר ר' יהודה האיך זוכה זה בדבר שלא בא לתוך ידו ופליגי הני אמוראי בהלכתא ר' אבהו גבי בהני שטרות דסובר כמ"ד אסמכתא קני' ר' יונה ור' יוסי לא גבי דסבירא להו כמ"ד אסמכתא לא קני' גם פי' בהא דקאמ' אע"ג דלית ר' יוסי גבי עיצומים דאי ר' יוסא אמורי' חבירו דר' יונה סבירא לו דלא קני' מ"מ מודה הוא בזה שנותן בנו לאומן ללמדו אומנות ועיצומים ביניהן וכתבו בשטר על זמן פלוני בתנאי כך וכך דבכה"ג גובין באנו עצומין. והנה במראה הפנים כתב הפ"מ מודה בהוא דיהיב ברי' בי' אומנותא דין זה אינו מפורש להדי' בדברי הפוסקים כו' והכא נמי בדין האומנות דסבר שבידו הוא ולא גזים ומהני חיי הבריות כדאמר הש"ס כ' הניזקין והוא דוחק

ע"כ נראה לי דצריך לבאר במאי פליגי הני אמוראי אם דפליגי בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודה א"כ לפלוגי האיך הלכה אם כר' יוסי וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ב (ד' קס"ח) דאמרינן שם במאי קא מיפלגי ר' יוסי סבר אסמכתא לא קני' אמ' ר"נ אמר רבה בר אבהו הלכה כר' יוסי כו' ואין הלכה כר' יוסי וא"כ לפלוגי בירו' נמי אם הלכה כר' יוסי או לא ע"כ נראה לי דפליגי אליבא דר' יוסי דאמרינן והוא דאסמכתא קני' אך אעפ"כ איך יתן דהא נמחל שיעבודו במקצת במה שפרע כמו שהקשו הרא"ש והר"ן בפ"ג דנדרים (ד' כ"ד) וא"כ יש לומר כמו שתירצו הרא"ש והר"ן שהתנה אם לא יתן לו השאר מכאן ועד שלשים יום לא יהא המעות אלו פרעון אלא מתנה או דאיפשר לומר כמו שכתב הרא"ש דהא דאמר ר' יוסי יתן הוא לענין דגבי מבני חורין דקני לי' במסירה ומה שכתב הרא"ש דהאי פי' ניחא טפי דבקנין אותיות בעי כתיבה ומסירה ואיכא למימר דר' אבהו לטעמי' שסובר דבמסירה לא קני וכמו שאבאר

וע"כ אמרינן בירושלמי תני עצומים ר' אבהו גבי והוא משום דר' אבהו לטעמי' שסובר דבמסירה לחוד קונה וכמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי בפ"ק דקידושין (ה"א) ר' אבהו אמר בשטר כסף הא בשטר של מתנה לא שמא יחזיר בו העבד מעתה אפי' בשטר כל כסף יכול הוא לחזור א"ל שמא הבוא שנת רעבון ויחזור בו וביארתי שם שהפי' הוא שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו (וכתבתי שם שהוא ט"ס וצ"ל) ויחזיר לו רבו והוא שרבו יחזיר להעבד