נועם ירושלמי על נזיקין נה

השטר ביד המלוה ה"ז יחזיר דכיון דהוחזק השטר ביד המלוה לא חיישינן לשמא כתב ללות ולא לוה

וע"ז אומר ותלתיהון מתברין (ובכאן צ"ל הברייתא שמביא תחילה) ובברייתא נמי יש ט"ס (וכצ"ל) דתני בשם ר' מאיר בין שטר שיש בו אחריות נכסים ובין שטר שאין בו אחריות נכסים גובין מנכסים בני חורין והוא (ט"ס וכצ"ל) תני בשם ר' מאיר שטר שיש בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים ושאין בהם אחריות נכסים גובה מנכסים בני חורין והיא הברייתא שהובאה בש"ס דילן בב"מ (ד' י"ג) מצא שט"ח ויש בהם אחריות נכסים אעפ"י ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אין בהם אחריות נכסים בזמן שהלוה מודה יחזיר למלוה אין הלוה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה דברי ר"מ שהי' ר"מ אומר שטר שיש בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדין ושאין בהם אחריות נכסים גובה מנכסים בני חורין

והירושלמי מביא סוף הברייתא תני בשם ר' מאיר שטר שיש בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדין ושאין בהם אחריות נכסים גובין מנכסים בני חורין:

וע"ז אומר ותלתיהון מתברין (פי' אלו ג' הלכות שאמרן ר"א והוא שאני אומר כתב ללות ולא לוה וא"כ מוקי מתניתין בשאין חייב מודה אבל אין הטעם דחיישינן לפירעון ולקנוניא וכן הא דאמר ר"א אם הי' הלוה מודה ה"ז יחזיר וא"כ אין הטעם משום פירעון וקנוניא וכן הא דאמר ר"א אם הוחזק השטר ביד המלוה ה"ז יחזיר הכל הוא לטעם דשמא כתב ללות ולא לוה וא"כ לפי"ז הא דאמר ר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים יחזיר וא"כ כיון שאין חייב מודה אמאי יחזיר א"כ צריך לומר דהטעם הוא דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא ש מנכסים בני חורין

אבל כיון שמביא הברייתא דר' מאיר סובר דשטר שאין בו אחריות גובה מנכסים בני חורין ואם כן אמאי יחזיר וא"כ צ"ל בשחייב מודה וע"כ יחזיר דכיון דאינו גובה מנכסים בני חורין ע"כ מחזיר אבל שטר שיש בו אחריות אינו מחזיר אפי' בשחייב מודה וא"כ הטעם דחיישינן לפירעון ולקנוניא על זה אומר ותלתיהון מתברין דג' הלכות שאמרו ר"א מתברין מהך ברייתא שמביא דתני (וכמו שביארתי שיש חילוף השורות וט"ס וצ"ל בכאן הך דתני. וע"כ צ"ל שהוא ט"ס ובכאן מביא הברייתא דתני) וע"ז אומר ותלתיהון מתברין והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' י"ג) שמקשה מהך ברייתא על ר"א וקאמר תיובתא דר"א בחדא כו' ופריך והא הני תרתי הוא ומשני הני תרתי חדא הוא דחד טעם הוא דמשום דקאמר ר"א מחלוקת בשאין חייב מודה הוא דמתרץ הכי וע"כ קאמר בש"ס דילן דקשי' על ר"א בחדא דכולהו משום דחד טעם הוא והירושלמי קאמר ותלתיהון מתברין והוא משום שאמרו בג' מאמרים והכל הוא קושי' חד דמשום דקאמר ר"א מחלוקת בשאין חייב מודה א"כ מוכרח לתרץ הא דאמר ר"מ דשטר שאין בו אחריות נכסים יחזיר הוא משום דאומר הי' ר"מ שטר שאין בו אחריות נכסי' אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חורין וכמו שביארתי

שם (ה"ז) מתניתין מצא גיטי נשים ושיחרורי עבדים כו' הרי זה לא שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם תני מצא גיטין וכתובות ה"ז יחזיר וכתובה לא היא חזקה ופי' הפ"מ מצא גיטין וכתובות שמצא הגט והכתובה שלה נקרע בקרע ב"ד ה"ז יחזיר כו' ופי' שם בדוחק. וכן כתב במראה הפנים על הא דתני מצא גיטין וכתובות ה"ז יחזיר לא מצאתי לדין זה בתוספתא שלפני ולא במקום אחר ולמאי דפירשתי בפנים וכפי הנראה דין זה פשוט הוא דאלו מצא כתובה כמו שהיא לא עדיפא משאר שט"ח דאפי' הבעל מודה לא יחזיר דחיישינן לקנוניא וכמה שפסק הרמב"ם (פ' י"ח מהל' אבידה הלכה י"ב) והפ"מ כתב פשוט הוא כו' ופי' בדוחק

ולי נראה (שהוא ט"ס וצ"ל) תני מצא גיטין וכתובות ה"ז לא יחזיר וכתובה לא היא חזקה. ויתבאר זה עפ"י מה שכתב הקצה"ח בחוה"מ (ס' מ"א) שכתב על מי שהי' חוב על חבירו בשטר ואבד השטר והרי העדים קיימים אעפ"י שקנו מידו אם טען שפרע ה נשבע היסת ואפי' הי' החוב לזמן ועדיין לא הגיע זמנו להפרע הואיל וכתב לו שטר ואינו בידו וכתב הקצה"ח כ"כ הרמב"ם פי"ג מה"מ) והראב"ד השיג וכתב שזהו תימא מאחר שהוא תוך זמנו למה לא יגבה כו' והרב המגיד האריך לתמוה על הראב"ד וכתב שכל הסוגיות דפ"ק דמציעא והמשניות מוכיחות דאפי' תוך זמנו אין מחזירין שטר שנפל עד שאני תמה למה תלה הרמב"ם דין זה בהוראת רבותיו כו' ובש"ך האריך להשיג והביא ראיו' מוכיחות דמיירי אפי' תוך זמנו אלא דבכל ראיותיו אינו מוכח אלא הראי' שהביא מהך פ"ק דמציעא (דף ז') דפריך בהא דתני שטר שנפל ר' יוסי אומר הרי הוא בחזקתו ולא חיים ר' יוסי לפירעון והתניא מצא שטר כתובה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר ר' יוסי אומר עודה תחת בעלה יחזיר ומשמע דלרבנן דחיישי לפירעון ניחא ואפי' בכתובה דהוא תוך זמנו דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים כש"כ בשט"ח וע"כ לא פליגי אלא בכתובה דלא ניתנה כלל לגבות מחיים אבל בשטר תוך זמנו לא פליגי כו' וכתב ע"ז הקצה"ח דלא קשה דמצי לומר דתוך זמנו לא חיישינן לפירעון והא דגבי כתובה חיישינן לפירעון אפי' עודה תחתיו דהוא ודאי תוך זמנו היינו משום דגבי כתובה לא מהני כלל חזקה דתוך זמנו דהא קייל"ן דתוך זמנו נפרע שלא בשבועה ואפי' מיתומים והקשה הרא"ש (פ"ק דב"ב) והא דגבי אלמנה חיישינן לצררי אפי' בתוך זמנו דתנן אין האלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וטעמא משום צררי אעפ"י שלא הגיע הזמן דהא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וי"ל דשאני אלמנה כיון דבתנאי ב"ד אית לה חיישינן לצררי אפי' בתוך הזמן כדאמרינן פ' הנושא כיון דבתנאי ב"ד קא אכלה אימר צררי אתפסינהו וכן כתבו התוס' שם ובפ' השולח וא"כ לפי"ז גבי כתובה לא שייך כלל דין תוך זמנו כיון דחיישינן לצררי גבי כתובה אבל בשאר מלוה לא חיישינן לצררי ע"ש

ובזה יתבאר הירושלמי תני מצא גיטין וכתובות ה"ז יחזיר (והוא ט"ס וצ"ל) לא יחזיר כתובה לא הוי חזקה (פי' אע"ג דבתוך זמנו לא חיישינן לפירעון אפי' בנפל דאיתרע וא"כ אמאי לא יחזיר הכתובה). ע"ז אומר כתובה לא הוי חזקה (פי' דגבי כתובה חיישינן לצררי וא"כ מוכח מהירושלמי כהראב"ד דתוך זמנו יחזיר אפי' בנפל דאיתרע משום דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו

אך אעפ"כ לא קשה מזה על הרמב"ם דהירושלמי אזיל לשיטתי' דאמרינן שם ר' יוסי בשם ר' יוחנן אם הוי זמנו יוצא לבו ביום יחזיר והוא משום דלפריעה בת יומא לא חיישינן ובש"ס דילן בב"מ (ד' י"ז) אמרינן אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן המוציא שט"ח בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו בו ביום יחזיר לבעלים אי משום כתב ללות ולא לוה הא כתיב בו הנפק אי משום פירעון לפריעה בת יומא לא חיישינן א"ל ר' זירא לרבי אסי הא אמר ר' יוחנן הכי והא את הוא דאמרת משמי' דר' יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו אימת אלימא למחר וליומא חרי מאי ארי' שכבר נמחל שיעבודו תיפוק לי' דה"ל מוקדם ותנן שט"ח המוקדמין פסולין אלא לאו ביומא אלמא פרעי אינשי ביומי' א"ל מי קאמינא דלא פרעי כלל כו' רב כהנא אמר כשחייב מודה אי הכי מאי למימרא מהו דתימא האי מיפרע פרעי כו' ופסקו הפוסקים דדווקא כשחייב. מודה וא"כ לשיטת הש"ס דילן דפסקו כרב כהנא דאם אין חייב מודה אפי' כתב בו ביום נמי לא יחזיר דאף דפריעה בת יומא לא שכיח אעפ"כ כיון דנפל איתרע וחיישינן אפי' לפריעה בת יומא א"כ איפשר דאפי' בתוך זמנו דחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אעפ"כ כיון דנפל איתרע אבל לשיטת הירושלמי דאמר ר' יוסא בשם ר' יוחנן בב"מ (שם) דהמוציא שט"ח בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו לבו ביום יחזיר לבעלים אי משום כתב ללות ולא לוה הא כתוב בו הנפק אי משום פרעון לפריעה בת יומא לא חיישינן. וכן אמר בירושלמי ר' יוסא בשם ר' יוחנן אם הי' תוך זמנו יוצא לבו ביום יחזיר ור' יוסא אפשר דהוא רבי אסי

והא דלא קאמר כמו דאמר בש"ס דילן (ד' י"ז) אמר ר' אסי א"ר יוחנן המוצא שט"ח בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו בו ביום יחזיר ובירושלמי קאמר סתם אם הי' זמנו יוצא לבו ביום ה"ז יחזיר והוא משום דלשיטת הירושלמי אם כתוב בו הנפק לא חיישינן לפירעון כלל וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן (ה"ח) אהא דתנן וכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ר' גרמי' בשם רב אם הי' אישר הדיינין ה"ז יחזיר דכיון דכתב בו הנפק לא חיישינן לפירעון אפי' בנפל והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' ט"ז) אמר ר' אבהו א"ר יוחנן המוצא שט"ח בשוק אעפ"י שכתיב בו הנפק לא יחזירו לבעלים לא מבעי' היכא דלא כתוב בו הנפק דאיתא למימר כתב ללות ולא לוה אלא אפילו כתוב בו הנפק ומאי נינהי דמקויים לא יחזיר דחיישינן לפירעון. איתבי' ר' ירמי' לר' אבהו כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר א"ל ר' ירמי' ברי' ובירושלמי קאמר רב ירמי' בשם רב אם הי אישר הדיינין ה"ז יחזיר. וע"כ קאמר ר' יוסא א"ר יוחנן אם הוי יוצא לבו ביום ה"ז יחזיר (והיא דאיפשר שסובר כיון דאין כותבין למלוה אלא א"כ לוה עמו לא חיישינן אפילו בנפל ג"כ ועיין בב"מ (ד' י"ג) והא דתנן דלא יחזיר היינו משום פירעון וקנוניא וכמו דאמר ר' יוחנן בש"ס דילן בב"מ (ד' י"ג) ור' יוחנן אמר מחלוקת כשחייב מודה דר"מ סובר שטר שאין בו אחריות כו' ורבנן סברי ממשעבדי נמי גבי ופירש"י כדמפרש לקמן אחריות טעות סופר הוא וחיישינן לפירעון ולקנוניא: