נועם ירושלמי על נזיקין נד

ידי' נמי משום איבה הוא כדאמרי' בכתובות (ד' נ"ח) קסבר מזונו עיקר ומעשה ידי' משום איבה כו' ואי מציאה תחת מזונות ה"ל למינקט בתרווי' חד טעמא או משום דמיתזנא מיני יהו ע"כ. וע"כ ניחא אם הטעם משום קטטה דהיינו איבה הא דתני דמציאת האשה שגירשה אעפ"י שלא נתן כתובה הרי אלו שלהן אבל אם הטעם הוא כמו דאמר (כם) ר"י אומר שלא תהא מברחת נכסי בעלה ואומרת מציאה היא א"כ קשה דכיון דהוי ספק מגורשת אם כן אינה בביתו ועי' בכתובות (ד' כ"ז) אם כן בודאי לא חיישינן שמא תבריח מנכסי בעלה ותאמר שלי הן א"כ פשיט' דמציאתה שלה כיון דלא שייך הכא הטעם דשמא תבריח מנכסי בעלה וע"ז אמר ר' יוסנא בשם ר' אחא אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותי' עד שיתן לה פרוטה אחרונה וע"ז א' ר' יוסי מתנית' אמרה כן מציאת אשתו שגירשה אמר ר' הושעי' שלא תאמר הואיל וחייב במזונותי' עד שיתן לה פרוטה אחרונה ותהא מציאתה שלו לפום כן צריך מתניתא (והוא דר' יוסי לטעמי' שאמר דהטעם שמציאתה לבעלה הוא שלא תהא מברחת מנכסי בעלה ואומרת מציאה מצאתי וא"כ במגורשת ואינה מגורשת דלא שייך ה"ט וע"כ צריך לומר אדם שגירש את אשתו ולא נתן לה את כתובת' חייב במזונותי' עד שיתן לה פרוט' אחרונ' אלמא דכ"ז שלא פרע כתובת' עד פרוטה אחרונ' החיו' בשלימות כמו שהי' בתחילה. וע"כ הוה אמינא לענין מציאה נמי וכל זה הוא לשיטת הירושלמי לר"י דהטעם שלא תהא מברחת כו' והכא לא שייך הטעם וא"כ צריך לומר דכיון שהי' בתחילה החיוב ע"כ הוה אמינא דלא פקע החיוב כמו דלא פקע לענין מזונות אבל לשיטת הש"ס דילן דהטעם משום איבה כמו דאמר ר' יוחנן משום קטטה וא"כ ה"א דמגורשת ואינה מגורשת א"כ שייך הטעם משום איבה וקמל"ן דכיון שהיא מגורשת ואינה מגורשת ע"כ תיהוי לה איבה ואיבה

[והכי משמע בירושלמי (פ"ו דכתובות ה"א) אמר ר' יוחנן טעם אחר יש באשה (פי' בהא דמציאתה לבעלה טעם אחר באשה אמר ר' חגי מפני קטטה ר' יוסי לא אמר כן אלא שלא תהא מברחת משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי כו' ואח"כ אומר הורו ר' יצחק בהן במספק לנתתי' ולא ממרק לה פורנה שהוא מעלה לה מזונות משמע שזהו לטעם שלא תהא מברחת אבל אי אמרינן הטעם דמשום איבה ניחא שפיר דקמ"ל לענין מגורשת ואינה מגורשת דה"א דמציאתה לבעלה שלא תיהוי לה איבה ולא יתן לה מזונות וע"ז קמ"ל דבמגורשת ואינה מגורשת שאין בעלה חייב במזונותי' כדי דתיהוי לה איבה ואיבה וע"כ לא פסק הרי"ף כהירושלמי שזהו רק לטעם שלא תהא מברחת וכמו שביארתי)

שם (ה"ו) מתניתין מצא שטרי חוב אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר אם אין בהם אחריות נכסים יחזיר מפני שאין ב"ד נפרעין מהן דברי ר' מאיר וחכ"א בין כך ובין כך לא יחזיר מפני שב"ד נפרעין מהן ובגמ' תני בשם ר' מאיר בין שטר שיש בו אחריות נכסים ובין שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים בני חורין על דעתי' דר' מאיר לאיזה דבר מחזיר לצור עפ"י צלוחיתו רב אמר יורש כמשועבד כשם שמלוה בעדים אינ' נגבית ממשועבדין כך אינה נגבית מן היורשין שמואל אמ' דאיקני אינו גובה ממשועבדין הא מבני חרי גבי הכא את מר גובה והכא את מר אינו גובה לא דמי מי ששיעבד במקצת למי שלא שיעבד כל עיקר אמר ר' אלעזר שאני אומר כתב ללות ולא לוה אמר ר' אלעזר אם הי' הלוה מודה ה"ז יחזיר אמר ר' אלעזר אם הוחזק השטר ביד המלוה ה"ז יחזיר ותלתיהון מתברין

והנה הפ"מ נדחק בכל הסוגיא זו שתחילה על הא דאמר תני בשם ר' מאיר בין שטר שיש בו אחריות נכסים ובין שטר שאין בו אחריות נכסים גובה מבני חורין האריך שם בדחוקיו וגם כאן בדברי ר' אלעזר פיר' על הא דאמר ותלתיהון מתברין פי בדוח' דאם חיישינן שמא כתב ללות ולא לוה א"כ אפי' חייב מודה אמאי יחזיר ונדחק שם מאוד

ע"כ נראה שיש בכאן ט"ס ונתחלפו השורות בכל הסוגיא זו. כצ"ל מיד אחר המשנה על דעתי' דר"מ לאיזה דבר הוא מחזיר כיון שאומ' שאין ב"ד נפרעין מהן והי' סבור שאין בית דין נפרעין מהן כלל (והוא כמו דאמרינן בבבא מציעא (ד' י"ג) שמואל מוקי למתניתין בשאין חייב מודה אי הכי כי אין בהם אחריות נכסים אמאי יחזיר נהי דלא גבי ממשעבדי מבני חרי מגבה גבי שמואל לטעמי' דאמר שמואל אומר הי' ר"מ שטר ש ש. חוב שאין בו אחריות אינו גובה לא ממשועבדי ולא מבני חרי וע"ז אומר לצור עפ"י צלוחיתו (או שצ"ל הא דאמר ר"א שאני אומר כתב ללות ולא לוה בתחילה ואח"כ אומר לאיזה דבר הוא מחזיר לו (פי' כיון דהטעם הוא שמא כתב ללות ולא לוה א"כ מיירי בשאין חייב מודה וא"כ אמאי קאמר ר"מ דשטר שאין בו אחריות אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חורי. וא"כ לאיזה דבר הוא מחזיר) ע"ז אומ' לאיזה דבר הוא מחזיר לצור עפ"י צלוחיתו

ואח"כ אומר רב אמר יורש כמשועבד כשם שמלוה בעדים אינה נגבית מן המשועבדין כך אינה נגבית מן היורשין שמואל אמר דאקני אינו גובה ממשועבדין (וכבר ביארתי (רפ"י דב"ק) במה ששגה בזה הפ"מ שפי' דאקני דהיינו דדייק. אלא דהפי' הוא דאקני אינו גובה מן המשועבדין והוא שאומר דאם כתב בשטר דאיקני אינו גובה ממשועבדין והוא שסובר דכמו דאין אדם מקנה דשלב"ל כך אין אדם משעבד דבר שלא בא לעולם וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קנ"ז) בעי שמואל דאיקני וקנה מהו אליבי' דר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי לך כו' כי תיבעי לך אליבא דרבנן כו' והוא כמו שכתבו התוס' דאלים כח השיעבוד ולשיטת הירושלמי לא אלים כח השיעבוד וצריך לומר דקאמר אפי' לר"מ נמי דאיקני לא משתעבד. דאל"ה לא הי' מקשה הכא את מר גובה והכא את מר אינו גובה (פי' דהכא את מר דאיקני אינו גובה מהמשועבדין אעפ"כ גוב' מבני חורין והכ' את מר דלר"מ כיון דאינו גובה מן המשועבדין אינו גובה מבני חורין כו' וא"כ מוכח דקאמר דאיקני אינו גובה מן המשועבדין אפי' לר"מ) והוא כמו שהקשו התו' בב"ב ושם) בד"ה דאיקני כו' וא"ת אימור דאמר ר' מאיר כגון פירות דקל דעבידי דאתי הני לא עבידי דאתו שיקנה נכסים וימכור וי"ל דמודה ר"מ שהשיעבוד חל ממילא אעפ"י שלגבי קנין לא הוי לי' להועיל כו' ושיטת הירושלמי דהשיעבוד הוא כמו הקנין והני כיון דלא עבידי דאתי ע"כ דאקני לא משתעבד אפי' לר"מ ואיפשר לומר שהוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"י דכתובות ה"א) דר"מ סובר בשטר נתחייבו הנכסים ורבנן סברי דבכסף נתחייבו הנכסים כמו דאיתא שם בירושלמי עי"ש שהארכתי בזה וע"כ כיון דעיקר השיעבוד בשטר ע"כ כמו שאינו יכול להקנות לר"מ במידי דלא אתי כך אינו יכול להשתעבד) וע"ז מביא הירושלמי הא דקאמר רב יורש כמשועבד כו' בכדי להביא מה שאמר שמואל דאיקני אינו גובה ממשועבדין אבל מבני חרי גבה ולשיטת הירושלמי הא שגובה מנכסים בני חורין הוא ע"כ רק מפני השטר שהוא סובר דבשטר נתחייבו הנכסים וע"ז מקשה דשמואל אמר דאיקני אינו גובה ממשועבדין הא מבני חרי גבה הכא את מר גובה והכא את מר אינו גובה (פי' דהכא אמרת דלר"מ שטר שאין בו אחריות נכסי' אינו גובה לא ממשעבדין ולא מבני חרי) וע"ז משני אינו דומה מי ששיעבד במקצת למי שלא שיעבד כל עיקר דהתם לנכסים שקנה כבר משתעבד אף לגבות מן הלקוחות ע"כ מנכסים שקנה אחר כך אף דלא גבי ממשעבדי אבל מבני חרי גובה אבל הכא בשטר שאין בו אחריות כיון דאינו יכול לגבות מלקוחות ע"כ אינו גובה לא ממשועבדין ולא מבני חורין וע"כ אומר ר"מ אם אין בהם אחריות נכסים יחזיר אפי' אין חייב מודה מפני שאין גובה לא מנכסים משועבדים ולא מבני חורין ואינו מחזיר רק לצור עפ"י צלוחיתו

עוד שם אמר ר' אלעזר שאני אומר כתב ללות ולא לוה והוא כמו שביארתי תחילה (שאיפשר שצ"ל האי אמר ר"א בתחילת הירושלמי והוא דהירושלמי אזיל בשיטתו דר"א שאמר דמתניתין מיירי בשאין חייב מודה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' י"ג) אמר ר"א מחלוקת בשאין חייב מודה דר"מ סבר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי ואיפשר שבכאן צריך לגרוס האי וחכ"א בין כך ובין כך לא יחזיר ודאיתא אח"כ) וע"ז קאמר ר' אלעזר שאני אומר כתב ללות ולא לוה

עוד שם אמר ר"א אם הי' הלוה מודה ה"ז יחזיר והוא דר"א לטעמי' דמפרש למתניתין בשאין חייב מודה וחיישינן דילמא כתב ללות ולא לוה אבל לא חיישינן לפירעון ולקנוניא

עוד שם אמר ר' אלעזר אם הוחזק השטר ביד המלוה ה"ז יחזיר והוא דר"א לטעמיה שהטעם הוא דלא יחזיר דמיירי שאין חייב מודה ומשום שמא כתב ללות ולא לוה וא"כ אם הוחזק