נועם ירושלמי על נזיקין נג

להם. ומה דאמר בפירות המחוברין לקרקע צריך לבאר דהא אמרינן בקידושין (ד' כו) והלכתא ציבורין לא בעינן אגב וקני בעינן וא"כ לא בעינן ציבורין ואפי' לשיטת הירושלמי דאמרינן בקדושין (פ"א ה"ה) עד כדון כשהיו קרקעות ומטלטלין במקום א' היו קרקעות במקום א' ומטלטלין במקום אחר כו' תמן תנינן קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובבכורים (וצ"ל) לקנות עמה נכסים שאין להם אחריות וקרקע כל שהוא מה הוא טב (פי' הא אי איפשר להעמיד בה מטלטלין וא"כ שמע מינה דלא בעינן ציבורים). וע"ז משני אמר ר' מתניי' תיפתר שהי' שם מקום שיבולת אחת ומרגליו' טמונה בי' וא"כ משמע דסובר דציבורין בעינן אעפ"כ למאי אומר בפירות מחוברין לקרקע היא מתניתא

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שכתב הקצה"ח בהלכות הפקר (ס' ער"ה) דקונה מעצמו בנכסי הפקר בתורת אגב מהא דאמרי' בב"ק (ד' קיז) בפלוגתא דר"א ורבנן בגוזל קרקע ושטפה נהר אם נגזלת כו' והא דתני' הגוזל את הפרה ושטפה נהר חייב להעמיד לו פרה דברי ר' אליעזר וחכמ"א אומר לו הרי שלך לפניך התם במאי קא מיפלגי כגון שגזל שדה מחבירו והי' פרה רבוצה ושטפה נהר ר"א לטעמי' לטעמייהו וכתב רש"י פרה רבוצה כו' וגזלן לא משכה והוי כקרקעות ולר"א דאמר שדה נגזלת קונה פרה עמה נמי וחייב לשלם דמטלטלין נקנין אגב קרקע ולרבנן לא קנה שדה ולא פרה שבה כו' וא"כ מוכח דהמני' קנין אגב אפי' בנכסי הפקר. והא דכתב רש"י משום קנין אגב ולא מפרש בתורת חצר כיון שקונה הקרקע קונה הפרה שבה דחצר אינו קונה אלא משום רשות וגזלן לא קונה אלא להתחייב באונסין אבל גוף החצר אין לו כלום עיי"ש ואיתא בירושלמי (פ"ח דשבועות) ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר אף לענין גזילה אין חייבין אלא דרך קנין אמר ר' יוסי בר בון מתניתא אמרה כן המקבל שדה מחבירו כו' ונדחק בזה הפ"מ דמאי מייתי ראי' לענין גזילה וכבר ביארתי (בב"ק) דהוא ט"ס וצ"ל הגוזל את הפרה כו' והוא הך ברייתא דהגוזל את הפרה ושטפה נהר כו' וא"כ מוכח מזה דגזילה בעי קנין וע"כ לר"א שסובר דקרקע נגזלת ע"כ קונה הפרה עמה בתורת אגב ולרבנן דקרקע אינה נגזלת ע"כ אינו קונה הפרה וא"כ מוכח דגזילה בעי קנין) ועוד כתב שם הקצה"ח דהא דאמר בקדושין (שם) דאגב לא בעי ציבורין היינו היכא דא"ל זיל קני אגב קרקע אבל אם לא אמר לו קני אגב קרקע בעי ציבורין והוא משום דכל שבתוך הקרקע ציבורין הרי הוא כהקרקע ממש וכמה שכתב הסמ"ע (ס' ר"ב) ומשום הכי מהני בהפקר לקנות אגב קרקע וכתב שם דא"כ קשה האיך קאמר רבא בב"מ (ד' יא) שפיר עביד דלא קבלה וכי לא הי' להם סודר לקנות ממנו בחליפין אלא טובת הנאה אינה ממון לקנות בחליפין ה"נ טובת הנאה אינה ממון לקנות ע"ג קרקע והא אגב קרק' מהני אפי' בהפקר ותירץ דאע"ג דאמרי' טובת הנאה אינה ממון לקנו' אפ"ה טובת הנאה ממון דלא הוי כמו הפקר וע"כ אינה נקנה אגב קרקע כמו הפק' אלא אם אמ' לו קני ואעפ"כ אינה ממון לקנות אגב קרקע ע"ש שהאריך בזה

ובזה נראה לי לבאר הירושלמי אמר ר' חנינא הדא אמרה שצריך לזכות (פי' בתורת חצר עפ"י דעת אחרת מקנה כמו דמשני ר"פ בב"מ (שם) וא"כ מוכח שטובת הנאה ממון דאל"כ איך זוכה להם) וע"ז אמר ר' יהושע בפירות מחוברין לקרקע וקני אגב קרקע וע"כ אמר בפירות המחוברין לקרקע דכיון דטובת הנא' אינה ממון וא"כ לא קני בתורת אגב ע"י דעת אחרת מקנה אלא שקנו בתורת אגב כמו בהפקר וא"כ להאי אגב צ"ל ציבורין ומחוברין בקרקע שלא יהא הפסק וע"כ קני בתורת אגב (והירושלמי חולק בזה על הש"ס דילן שלשיטת הש"ס דילן אע"ג שטוב' הנאה אינ' ממון אעפ"כ לא הוי בהפקר ממש וע"כ לא מהני בתורת אגב כמו בהפקר ולשיטת הירושלמי מהני בציבורין כמו בהפקר והראי' דאיתא בירושלמי (ספ"ב דקידושין) ריב"ח אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כו' מתניתא הא פליגא על ריב"ח קונם כהנים ולוים אלו נהנים לי יטלו על כרחו (פי' וא"כ מוכח דטובת הנאה אינה ממון כמו דפליג התם ר' יוחנן שטובת הנאה אינה ממון וא"כ כיון שמותר לכהנים ליטול א"כ מוכח דלשיטת הירושלמי טובת הנאה אינה ממון כלל ודלא כשיטת הש"ס דילן דרבא אמר בב"מ (ד' י"א) דטובת הנאה אינה ממון לקנות בחליפין ובאגב ובנדרים (ד' פ"ו) איתא רבא אמר שאני תרומה דהיינו טעמא דיטלו על כרחו משום דתרומה לא חזי אלא לכהנים כו' וא"כ אית לי' טובת הנאה ממון אלא ודאי דאע"ג דטובת הנאה אינה ממון היינו לדין לקנות ע"י חליפין ואגב אבל לא שאינה ממון כלל אבל הירושלמי סובר דאינה ממון כלל וע"כ אמר בפירות המחוברין לקרקע וקני אותם בתורת אגב כמו נכסי הפקר דניקנין ע"י אגב

וע"ז אומר בפירות המחוברין לקרקע אבל לעולם דטובת הנאה אינה ממון וע"ז אומר אילו קופתו של ר"ג נתונה לתוך ביתו של ר' יהושע ואמר יזכה למעשר שבה כלום עשה עד שיסיים (פי' דאפי' לא תימא הכי דבתורת אגב וציבורין אלא בתורה חצר אעפ"כ צריך לומר דהיו מחוברין בקרקע דאי לאו"ה הא כליו של מוכר ברשו' לוקח לא קני וא"כ צריך לומר דהיו מחוברין לקרקע וא"כ איפשר לומר דלעולם טובת הנאה אינה ממון ואפ"ה קני אותם באגב והיו מחוברין לקרקע דבאגב בלא דעת אחרת מקנה בעינן שיהא ציבורין בקרקע) וע"ז מוכיח דאפי' אם הי' הקנין בתורת חצר אילו קופתו של ר"ג נתונה לתוך ביתו של ר' יהושע ואמר יזכה למעשר שבה כלום עשה עד שיסיים (ונ"ל שיערה) פי' שהי' צריך לערה מתוך הכלי דאל"ה לא הוי קני דהוי כליו של מוכר ברשות לוקח וא"כ איפשר דלעולם טובת הנאה אינה ממון וקנו אותם באגב בלא דעת אחרת מקנה ע"י שהיו מחוברין לקרקע וכמו שביארתי ודו"ק

וע"ז אומר כהדא דאריסי' דר' בא בר מינא סליק לדיקלא אשכח גוזלין ונסתין אזיל שאיל לרב לא אמר לי' כלום אזל חזר אמר ר' בא בר מינא קשיא לן הויתא חזר ותייתר ממציאתו והפ"מ נדחק בזה ואיפשר לומר שנסתפקו בזה אם חצר קונה שאינו עומד ע"ג. וא"כ אי קנה ר' בא בר מינא בתורת חצר א"כ לא יכול אריסי' למיזכי בה וע"כ שאל לרב ולא אמר לי' כלום מפני שנסתפק אי חצר קונה באינו עומד ע"ג הויתא חזר (פי' ומיד החזרת) ואמאי החזיר כיון דהוי ספק א"כ הוא תופס מספק ולא היה צריך להחזיר. אבל כיון שהחזיר א"כ ר' בא בר מינא הוי תופ' מספק וא"כ אין צריך ליתן להאריס אך בדין זה דאף דאם תופס מהני תפיס' אם תפסו אח"כ הבעלים אין צריכין להחזיר ואעפ"כ אמר לו ר' בא בר מינא תייתר ממציאתו דכיון שהוא הי' מוחזק בספק והיו שייכים אליו ע"כ אעפ"י שהחזיר נתנם לו ר' בא בר מינא מחמת שתפס תחילה

שם (ה"ה) ר"ל אמר אין אדם זוכה לחבירו במציאה (וכבר כתבתי לעיל דצריך לגרוס וקשי' לי' על הא דהני ר' הושעי' השוכר את הפועל לעשות בכל מלאכה מציאתו לבעה"ב אמר ר"ל ארם שיש לו רשות לחזור בו תהא מציאתו לרבו)

עוד שם הרי אשתו שאינו רשאי לשנות ממלאכתה ומציאתה שלו דתנינן תמן כופה לעשות בצמר ואינו כופה לעשות בדבר אחר אמר ר' בא בר מינא ור' יוסי בשם ר' יוחנן טעם אחר באשה מה טעם אחר באשה ר' חגי אמר מפני הקטטה ר' יוסי אומר שלא תהא מברחת נכסי בעלה ואומרת מציאה היא כו' ר' יוסנא בחם ר' אחא אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותי' עד שיתן לה פרוטה אחרונה אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן מציאת אשתו שגירשה אמר ר' הושעי' שלא תאמר הואיל וחייב במזונותי' עד שיתן לה פרוטה האחרונה תהא מציאתה שלו לפום כן צריך מתניתא

והנה הפ"מ הביא מה שכתב הרי"ף דגמ' דילן לית להו האי סברא דאי אית להו לא צריך לאוקמי במגורשת ואינה מגורשת כו' וכבר תירץ הרא"ש הקושי' שהקשה והר"ן כתב כדברי הרי"ף שהש"ס דילן חולק על הירושלמי

ולי נראה דזה תלוי בהטעמים שמציאת האשה לבעלה דלר' חגי דאמר מפני הקטטה הוא כמו דאמרי' בב"מ (ד' י"ג) טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעל' כי היכי דלא תיהוי לה איבה כו' וע"כ ניחא הא דתני מציאת אשתו שגירשה אעפ"י שלא נתן כתובה הרי אלו שלהן דהיינו במגורשת ואינה מגורשת שבעלה חייב במזונותי' וכן איתא בירושלמי (פ"ח דגיטין ה"ב) אבא בר רב ירמי' אמר כל היכא דתנן מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותי' וע"כ הוי אמינא כיון דבעלה חייב במזונותי' ע"כ מציאתה נמי לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה נותן לה מזונות וכמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' ס"ו) בד"ה מציאתה כהעדפה שע"י הדחק דמי הכא משמע דמציאתה תחת מזונות כמו מעשה ידי' מדמדמי מציאה להעדפ' דקאמ' בפ"ק דב"מ (ד' י"ב) דמציאת האשה לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה לא קשה מידי דמעשה