נועם ירושלמי על נזיקין מט

שנטלת והוא אומר לא נטלתי כו' ובגמ' לתוך ביתו לא לתוך חצירו למשכנו לא משום דבר אחר ובש"ס דילן בשבועות (ד' מ"ו) לא מחלק בהכי וע"כ נראה לי דהש"ס דילן אזיל לשיטתי' דקאמר על הא דתנן מי שנכנס לביתו למשכנו ופריך ודילמא לא מישכנו מי לא אמר ר"נ האי מאן דנקיט נרגא בידי' כו' עביד כו' דגזים ולא עביד ה"נ גזים ולא עביד אימא ומשכנו אבל הירושלמי מפרש כפשטא דמתניתין דהיינו כמעידין שנכנ' לביתו למשכנו וע"ז אומ' בירושלמי לתוך ביתו לא לתוך חצירו למשכנו לא משום דבר אחר דכיון שלא ראו שמשכנו א"כ הוא רק מאומדנא. וע"כ אומר לתוך ביתו לא לתוך חצירו משכנו לא משום דבר אחר ובזה יתבאר הא דאמר אח"כ נכנסו שנים למשכנו (פי' דהאי בעי' אינו אלא לשיטת הירושלמי דלא ראו עדים אח"כ שמשכנו וע"כ מיבעי' לי' אם נכנסו שנים למשכנו וא"כ אינו ידוע מי משכנו) וע"ז אומר יצא חבול מבין שניהם (פי' אם יש שנים ע"כ אין נשבע ונוטל וה"נ בשנים שנכנסו למשכנו) וע"ז אומר שניהם ראוי למשכנו (פי' דהא לא דמי דהתם אינו נחבל רק מא'. אבל הכא איפשר שמשכנו שניהם וע"ז אומ' ומה חמי לה מה ראית לחלק בין נגזל לנחבל כו' ונדחק שם הפ"מ. ולי נראה דצ"ל מה דמי לה (וכן הוא בירושלמי פ"ו דתרומות תמן מעשרות מסויימין ברם הכא תרומה אינה מסוימת מה דמי לה פטרי חמורות ע"ש מה שביארתי וכן בירושלמי (פ"ח דסוטה) אפי' שומרת יבם לחמשה אחין ודכותה אפי' בית אחד לחמשה אחין תמן אין כל א' וא' ראוי לישב בה ברם הכא כל א' ראוי ליבם מה דמי לה קידש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חודש ועיין בספרי עמק יהושע (ס' י"ב) וע"ז אומר הכא מה דמי לה וכצ"ל) כשראו שנים חובטין במקלות (פי' וזה דמי לנכנסו שנים למשכנו דהתם איפשר שמשכנו שניהם והכא שניהם חבטו אותו במקלות) וא"כ מוכח מכל זה דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דדווקא כשראו שמשכנו וא"כ לא הוי העדאת עדים ממש. וע"ז קאמר ר' יהודה עד שתהא שם הודאה במקצת דע"י העדאת עדים לא הוי כמודה במקצת כיון שלא ראוהו כלים טעונים תחת כנפיו ועוד יש לדחות ועיין תוי"ט (פ"ז דשבועות משנה ב') ודו"ק

עוד שם בירושלמי א"ל אין מוסרין שבועה לחשוד א"ל אפי' לשון שבועה אין מוסרין לו הנה בירושלמי הזה נדחק הפ"מ ע"כ נראה לי (שיש בירושלמי הזה ט"ס וחילוף השורות) והנה בירושלמי איתא אמר ר' לא משנים אוחזין בטלית דר' חייא רובה מכיון שתפוס בחצי' אלא כמי שהביא עדים שחצי' שלו ותימר נשבע ונוטל אוף הוא דמי לה רבה בר ממל ורב עמרם סליקו הא דרב ביניי א"ל אין מוסרין שבועה לחשוד א"ל אפי' לשון שבועה אין. מוסרין והנה בכאן יש ט"ס וחילוף השורות (וכצ"ל) אמר ר' לא משנים אוחזין בטלית דר' חייא רובה מכיון שתפוס בחצי' אלא כמי שהביא עדים שחצי' שלו אוף הא דמי לה (והא דקאמ' ותימר נשבע ונוטל הוא ט"ס כאן ושייך לאח"כ) רבה בר ממל ורב עמרם סליקו הן דרב ביניי א"ל אין מוסרין שבועה לחשוד ובכאן צ"ל ותימר נשבע ונוטל א"ל אפי' לשון שבועה אין מוסרין לו (פי' דא"ל חד לאידך היינו ר' אבא בר ממל ורב עמרם אמר חד לאידך אין מוסרין שבועה לחשוד (פי' וא"כ איך אמר ר' חייא דנשבע הא כיון שיש עדים שכפר א"כ ה"ל חשוד דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' ה') דהכופר במלוה כשר לעדות משום דאשתמוטי קא משתמיט עד דהוי לי' זוזי כו' וא"כ הוי חשוד ואין מוסרין שבועה לחשוד): וע"ז אומר ותימר נשבע ונוטל (פי' דילמא הכונה הוא שהוא מודה במקצת ע"י העדאת עדים וע"כ המלוה נשבע ונוטל) וע"ז אומר ותימר נשבע ונוטל וע"ז קאמר לו אידך אפי' לשון שבועה אין מוסרין לו (פי' שאינו דומה העדאת עדים להודאת פיו דמה לפיו שכן אינו בהכחשה והזמה תאמר בעדים שישנן בהכחשה ובהזמה). עוד שם כיצד נשבע רבי הונא אמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות משוה פרוטה א"ר יוחנן אם מזו שבועת תקנה היא והנה הירושלמי הזה הוא דוחק מאוד דאיך קאמר כיצד נשבע רב הונא אמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות משוה פרוטה הא במתני' תנן זה ישבע שאין לו בה פחות מחצי' כו' ע"כ נראה לי (דזה צ"ל אחר שאמר ר' יוחנן) אם מזו שבועת תקנה היא והוא כמו דאיתא בב"מ (ד' ג') שלא יהא כל א' וא' הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא וע"ז אמר רב הונא כיצד נשבע רב הונא אמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מכוה פרוטה (פי' כיון שאין זה רק תקנה שלא יהא כל אחד תוקף בטליתו של חבירו א"כ הא די שישבע שאין לו בה פחות משוה פרוטה וא"כ בודאי לא תקף אלא ודאי שהטעם הוא כדר' חייא דהוי כמו מודה במקצת ע"י דאנן סהדי דמאי דתפוס האי דילי' הוא וע"כ צריך לישבע שחצי' שלו)

עוד שם תני שנים שהיו תופסין בשטר זה אומר שלי ואבד ממני וזה אומ' שלי הוא שפרעתיו לך יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי ר"ג אומר יחלוקו א"ר אלעזר הכל הולך אחר התפוס בעדים אמר רב חסדא אין שמעתוני' אתי' כר' שמעון ופי' הפ"מ אין שמעתוני' אתי' כר"ש פי' דאתי כרשב"ג וכלומר דאליבא דר' שמעון איכא למימר הכי אבל לרבי הכל הולך אחר קיום השטר והוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' ז') אמר ר' אלעזר מחלוקת בששניהם אדוקים בטופס ושניהם אדוקים בתורף כו' ופירש"י מחלוקת היינו דקאי ארשב"ג דאמר יחלוקו ועוד איפשר לומר כמו שכתבו התוס' בד"ה דאית בי' זמן כו' ובירושלמי איכא אמר ר"א הכל הולך אחר מי שתפוס בעדים כו' וסובר דעידי מסירה כרתי והשטר כשר בלא עידי חתימה ושמין כמה שוה שאין צריך לחזור אחר עידי מסירה ולית לי' ההוא לישנא דגט פשוט דסבור רשב"ג עידי חתימה כרתי וע"ז קאמר אין שמעתוני' אתי' כר"ש והוא כמו דאמרי' בגיטין (ד' י') א"ר זירא ירד ר"ש לשיטתו של ר"א דאמר עידי מסירה כרתי וכמו שכתבו התוס' דבמה שהשטר נפסל אין שמין דכך שוה כשתופס שיטה אחת מן התופס כמו התורף אבל זמן שהשטר כשר בלא זמן שמין וע"ז אומ' דאין שמעתוני' אתי' כר"ש שסובר דעידי מסירה כרתי וכן אמרינן בירושלמי (פ"א ה"ד וכן בפ"ב ה"א) ר' בא בשם ר' זירא אתי דר"ש כר"א כמה דאמר ר"א אעפ"י כשאין עליו עדים כשר כן ר' שמעון אומר אעפ"י שאין עליו עדים כשר (אך לפי"ז ה"ל למימר דכר"א אתי שסובר בהדי' דעידי מסירה כרתי)

ועוד נראה לי דאיפשר לומר דלפי מאי דמפרש בש"ס דילן דפליגי במודה בשטר שכתבו שצריך לקיימו וא"כ לפי גירסת הירושל' הוא דר"ג אומר יחלוקו והוא משום דמודה בשטר שכתבו שא"צ לקיימו וא"כ קשה דהא ר"ג סובר דאמרינן מיגו בכתובות (ד' יב) א"כ כיון דמודה בשטר שכתבו א"כ אמאי לא מהימן אח"כ לומר שפרעו ואי משום דאמרינן שטרא בידך מאי בעי הא כבר כתבו התוס' בכתובות (ד' יט) דאפי' טוען אמנה נמי הכי הוא ועוד דכיון ששניהם מוחזקים בו וא"כ לא שייך שטרך בידי מאי בעי

וע"ז אומר אין שמעתוני' אתי' כר' שמעון (פי' דהיינו ר' שמעון בן גמליאל אבל לא ר"ג דכיון דאית לי' מיגו א"כ אמאי מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו הא אית לי' מיגו) וע"ז אומר אין שמעתוני' (פי' לההיא ברייתא הוא לא כמו שאתה אומר שר"ג אומר יחלוקו דהא ר"ג סובר דאמרינן מיגו) ואיפש' שאומר דא"כ איך אומר דהכל הולך אחר העדי' דלמאי דהני ר"ג אומר אי איפשר דהא ר"ג אית לי' מיגו וכמו שביארתי דבההיא דמוכת עץ הטעם הוא משום מיגו ולא מכח חזקה דהתם לא הוי חזקת הגוף רק חזקת כשרות וא"כ אין הטעם או משום מיגו או משום ברי ושמא ורב חסדא סובר דהטעם משום מיגו וגם ר"א סובר דאמרינן מיגו וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דשבועות) אמר ר"א כשתבעו (והוא ט"ס וצ"ל) ששכרו בעדים (וצ"ל אבל בלא עדים יכול מימר לי' נתתיו לך שכרך) א"ר יוחנן אין אומר בממון מאחר מאחר דיכול מימר לי' שכרתיך יכול מימר לי' שכרתיך ונתתי לך שכרך: וא"כ ר"א שסובר דאמרינן מיגו א"כ סובר דהטעם דר"ג ור"א הוא משום מיגו וע"ז אומר אין שמעתוני' כר"ש אתי' דהיינו כרשב"ג וא"כ איך אתה אומר דהכל הולך אחר התפוס בעדים הא רשב"ג סובר דעידי חתימה כרתי וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קע) רשב"ג סבר לה כר"מ דאמר עידי חתימה כרתי וא"כ כיון דלא סגי בלא העדים א"כ אין שייך לומר בזה הכל הולך אחר העדים והא דלא השיב ר"א ע"ז הוא משום דמסיק בב"ב (ד' קסט) דבצריך לברר קמיפלגי וכן בירו' (פ"ו דשבועות) הרי שבא בשטר ובחזקה רבי אומר ידין בשטר רשב"ג אומר ידין בחזקה כו' לא ביקש רבי אלא לעמוד על אמיתתן של דברים (פי' דלא פליגי רק בצריך לברר א"כ לא פליגי אם עידי חתימה כרתי א"כ יכול רשב"ג לשבור דע"מ כרתי א"כ אתי שפיר הא דאר"א הכל הולך אחר התפו' בעדי' אפי' אי רשב"ג אמר' ודו"ק: